הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום נטע, ילדים בכיתה ד', בתקופתינו כבר נמצאים חלקם ממש בגיל ההתבגרות. הם חווים פערים עצומים בין הדרישות החברתיות החיצוניות מול הכוחות הרגשיים שלהם לווסת את התגובות מול המורכבות החברתית שחווים. הוואס אפ, הפייסבוק, או אפילו הטלפון הנייד (אם הצלחתם ואני מקווה שכך, לנטרל אותו מהאחרים עד כה)- מציפים באינטנסיביות ובקלות בלתי נסבלת את היחסים החברתיים והסכסוכים האינסופיים המאפיינים גיל זה. כדי להבין מה עובר עליו אפשר לדמות אדם הנכנס לחברה גדולה ומצפים ממנו בשבוע הראשון לטפל בכל בעיות שקודמו בתפקיד השאיר אחריו.... אני מציעה לפני הכל לשקף לו את ההבנה שלכם את המצב, את הלחצים בהם נמצא ולאחר מכן את ההתנהגות שאינה נאותה בעיניכם. שגם אם היא נפוצה בבית ספר וילדים אחרים מדברים כך כל הזמן- לכם יש ציפיות אחרות מהילד שלכם. שנית, אם הוא יסכים לכך, אפשר בהזדמנות לצלם אותו בשעת כעס. אני בטוחה שיהיה לו מאוד מנער לצפות בעצמו בשעה שהוא מקלל ומתנהג שלא לפי הסטנדרטים עליו חונך. דבר נוסף, חשוב לחזק אותו מאוד על מקרים בהם מצליח להגיב אחרת או לרסן עצמו מלקלל בשעת התפרצות זעם. אם לימדתם אותו כל כך יפה ללכת הצידה- יש לכם וגם לו את הכלים לעשות זאת. צריך לזכור שהוא מתבגר, ושהסביבה שלו מתבגרת וחשופה מאוד. זה ילך ויעשה קשה יותר... ככל שתהיו בטוחים בדרך שלכם וביכולות שלו- היחד צלחו בשלום את תקופת ההתבגרות ואת השלכותיה. בהצלחה


שלום עינת פעמים רבות ילדים אשר חווים מצקוה רגשית סביב איום על מקומם ותפקידם במשפחה (מאוד מאפיין תגובה להולת ילד נוסף במשפחה) נכנסים לדמות אחרת אשר סביבה בונים לעצם סוג של בטחון. היא בודקת מול עצמה את הדימוי העצמי שלה ומולכם את רמת הסבלות והקשב לצרכים הרגשיים שלה כעת. כמו כל הגנה- חשוב לא להסיר אותה לפני שניתנים כלים אחרים להתמודדות אם הקודי הרגשי ממנו היא מנסה להתגונן. במקביל למרחב בו את מאפשרת לה להשאר הכלבלב, חשוב לתת לה כלים לחזור להיות היא יחד עם סימון המקומות בהם יש לה מקום ברור במשפחה- במה היא טובה במה היא מיוחדת, באילו מקומות יש לה במה שהיא רק שלה ולא מאויימת מהצטרפות אחותה? להציע לה ללכת איתך לבד לבית קפה בלי התינוקת ולחזק אותה שבשביל לשתות שוקו היא שותה כמו ילדה גדולה ובוגרת. לקחת אותה לגינה ולומר לה כמה היא ידלה גדולה שמשחקת יפה במתקנים, כל לגבי ציור, או סיפור- כל דבר שבהתעלמות מנוכחות הכלבלב את מחזקת את היצמאות הילדה שמתחת לכובע. היא תוותר על דמות הכלבלב כאשר תרגיש שדמות הילדה שלה מרגישה מספיק ביטחון. בהצלחה


מרינה שלום, קשה לתת עצה מהמעט שכתבת. כיצד את מגיבה כאשר הוא צועק מרביץ וזורק חפצים? האם הוא יודע בבירור ממך איזו התנהגות מקובלת עליך ואיזו לא ומה יקרה אם לא יתנהג לפי הכללים? האם משהו השתנה בבית? האם עובר עליו משהו בגן? מתי התחיל השינוי בהתנהגות? צריך להתחיל מהבסיס. כלומר לנהל איתו שיחה כאשר רגוע ולהבהיר לו מה מותר ומה אסור מהי הנהגות טובה ואיזו התנהגות לא מקובלת עליך. כאשר זועק או מרביץ, עליו לדעת שיהיו חיזוקים שלילייים- התעלמות, שלילת זכויות (ללא סיפור לפני השינה או דברים אחרים שאוהב כמו טלפויזיה למחרת. אם אלו לא עוזרים אני ממליצה לפנות להדרכת הורים של איש מקצוע אשר יצפה באינטראקציה בבית וידריך אותך כיצד לנהוג. בהצלחה.


שלום אמא מודאגת. הבנות נמצאות בגיל בו הסקרנות היא טבעית. הן מבחינות בסוגים שונים של מערכות יחסים והן מתנסות דרך משחק במה שרואות סביבן. אני לא יודעת מה ראתה בת השכנים- את הוריה מתנשקים או טלויזיה או היתה חשופה לדברים אחרים. אבל חשוב ביותר להפנות את תשומת לב ההורים. גם אם אין שום דבר מאחורי ההתנהגות אלא רק סקרנות ילדותית, לילדה זה לא נעים שמעירים לה ההורים של החברה ובטח לא אם תמשיך ותקבל תגובות ממבוגרים פחות אוהדים. הוריה צריכים להיות המתווכים של העולם עבורה וחשוב שהם ידעו שיש התנהגויות שמראה אצלכם בבית שלא מקובלות עליכם. אני מניחה שזה מה שהייתם רוצים שיעשו אם הבת שלכם היתה מתנהגת באופן שלא מקובל עליהם בביתם. קרוב לודאי שהייתם רוצים שהם קודם כל ידברו איתכם ויתנו לכם לטפל כראות עיניכם מול הבת שלכם. אין ספק שזו לא שיחה מאוד נעימה אבל היא מתבקשת ולו בשביל לשמור על טובת הבנות ובטח לשמירה על שכנות טובה. יש משפחות רבות בהן ההורים מתנשקים עם הילדים פה לפה ולפעמים ילדים סקרנים ורגישיםיותר עלולים להתבלבל בין סוגי נשיקות. כשיש בלבול אך טבעי שבלבול זה יקבל ביטוי במשחק או מול ילדים אחרים. מה שנדרש בו הוא תיווך- הסבר רגוע שמפרש עבור הילד את העולם ומנהגיו , את ההבדלים בין משפחות שונות ובין מערכות יחסים מסוגים שונים. אחרי שתדברו עם השכנים, חשוב לעשות שיחה עם ילדיכם. אם הדבר מטריד אתכם עדיף שיהיה מדובר. דברים מדוברים תמיד הרבה פחות מפחידים מכל דבר מדובר שניתן לשאול לגביו שאלות. לגבי שאלתך אם לדבר עם כולם יחד- מכיון שיש הבדלי גיל יתכן ויהיו להם שאלות שונות. אתם מכירים את הילדים שלכם , מה מסוגלים להכיל, ואיך מתאים לכם לנהל את השיח בבית סביב נושא זה. בהצלחה.


שלום ליאור קצת קשה לענות על שאלה כזו בפורום, כל תשובה תהיה פשטנית. את שואלת בעצם האם עליך לדאוג מקושי רגשי או חברתי אצל בתך. קשיים מסוג אלו בדרך כלל באים לידי ביטוי בסוגים שונים של אינטראקציות ותפקודי חיים ואת מתארת סיטואציות מאוד ספצפיות. על פניו מהמידע שכתבת- נראה שלבתך מזג נוח ותכונות אופי מסויימות. יתכן שעם השנים תלמד אסטרטגיות שונות לשמור על עצמה אבל לא נראה קושי מערכתי רחב יותר. גם כאשר מלמדים ילד לעמוד על שלו ולייצג עצמו חשוב לתת לו כלים המתאימים לאופיו וליכולות שלו ולא להעמיד אותו בתחשות כשלון כפול- גם לקחו לי את הצעצוע וגם אכזבתי את אמא בתגובה שלי. הכלי החשוב ביוצר שניתן להקנות לה, בהדרגה, הוא מילים המתארות את תחושות שלה- כעס, אכזבה, עלבון. ככל שתוכל לדבר את התחושות שלה תוכל למצוא את הדרך המתאימה לה להתמודדות. בהצלחה


שלום הילה אני לא בטוחה שהבנתי את שאלתך, האם את אמו של הילד? האם אתם נשואים? את כותבת ששמחת 'שהוא לא נכנע למניפולציה של אביו..'. לפני כל תשובה לגבי אילו גבולות נכון להציב לנער מתבגר- הדבר הראשון הוא השיח בין ההורים. כהורה שם לילדו גבולות ומצפה ממנו לנהוג בכבוד כלפי אביו, במיוחד כאשר מדובר במתבגר שאמור להבין את משמעות ההדדיות של כבוד במערכת היחסים במשפחה, אני לא רואה זאת כמניפולציה. אני בהחלט חושבת שחשוב להיות עבור הילדים לעל עניין ודבר – אבל תפקיד ההורים גם להיות עבורם המצפן והמתווך החברתי, מודל לחיקוי. וכאשר ילד מתייחס בחוסר כבוד לאביו, עליו לדעת שלהתנהגות זו יש השלכות. לכל ילד, גם בגיל שש ובטח בגיל 15 יש זכויות וחובות בבית. עליו ללמוד שכאשר מישהו איננו ממלא את חובותיו, באופן ישיר זכויותיו נפגעות. כמובן שיש לעשות זאת בכבוד, ותוך הסבר ברור כדי שנער אכן ילמד את השיעור במחויבות ובכבוד הדדי. הילה


שלום רונית. גיל ההתבגרות מתחיל בימינו בגיל תשע וזה אכן מוקדם מאוד יחסית לדור ההורים. הילדים נחשפים באינטרנט ובטלויזיה לתכנים שאנחנו נחשפנו בגיל הרבה יותר מאוחר. בהתחשב במאפייני הגיל בתקופה הנוכחית, חברות בכיתה ד' היא נורמטיבית ובדרך כלל קשורה ליחסי בנים- בנות בכיתה הספציפית של בנך. מה עושים ב'חברות הזו' היא שאלה נוספת. לרוב החברויות והזוגות הנוצרים בשלב זה הם תמימים מאוד. אבל חשוב שלא לעצום עין ולהירדם בשמירה. הדבר הכי משמעותי שצריך לעשות זה לשמור על ערוץ שיחה פתוח עד כמה שניתן עם הילד. לא להרתיעו וכמה שפחות להטיף מוסר אלא לשאול בעיקר שאלות- מה זה אומר חברות בעיניך? האם יש זוגות נוספים בכיתה? מה עושים חברים בגיל שלכם יחד? מה אתה היית רוצה? מה אתה מרגיש כלפי הילדה הזו. דוקא עכשיו כאשר מדובר בניצני גיל ההתבגרות חשוב לתת שפה לתחושות המבלבלות האלו ולהתרגל יחד לדבר עם הדברים ולא ליצור מרחק על ידי בהלה הורית. בהצלחה.


חיזוקים שליליים רגשיים, כגון שלילת זכויות, התעלמות, יכולים להיות יעילים לטווח קצר וכאשר לילד מאוד ברור על איזו התנהגות מקבל חיזוק שלילי. אם המסר לא יהיה עקבי וברור לא יוכל לתקן דרכיו. בכל מקרה, על כל ילד עובדים חיזוקים אחרים (ממתקים, טלויזיה, ביקור אצל חבר) ואני ממליצה בחום שיהיה קשר בן ההתנהגות לזוג החיזוק- על אלימות, שזה קו אדום ולא מכבד את אחיו או את הוריו- התגובה צריכה להיות חריפה המבטאת 'תשובה' להנתהגות זו. התעלמות למשך כמה דקות (עם הסבר שהתעלמות משמעותה חוסר התיחסות לבקשותיו של הילד שלא התנהג בכבוד) עשויה להיות יעילה.


שלום אמא ואבא אכן חייו של ילד הסנדוויץ (שהוא בעצם החלק האיכותי ביותר של הסנדוויץ- הדוקולד שבין שתי פרוסות יבשות , לא קלים. כשהוא כועס, הדבר החשוב ביותר להבין- שיש סיבה. גם אם אתם לא רואים ולא מבינים מה היא. מתן לגיטימציה לתחושות האמצע (שהן תחושות קיפוח , קושי במצאית המקום שלי במשפחה, ניסיון להיות עמצאי ובעל יכולות כמו הגדול מול רצון להיות התינוקי כמו הקטן ועוד ועוד תחושות סובייקטיוביות לחלוטין ואינן כרוכות ב'עימות' מול המציאות החיצונית). הדבר השני שחשוב לעשות הוא לסייע לילד למצוא את התפקיד שלו במשפחה, את היחודיות שלו, הדבר שהוא שלו- תחביב שעושה עם ההורים, חוג, תכונה בוטלת שסביבה הוא מתבלט.לתת לו זמן יזום לבד אתכם- פרק זמן קצר בו לא צריך להתחרות על תשומת הלב מול אחיו. ברור שזה המון עבודה ולא פשוט עם שלושה כל כך קטנים אבל הקדשת שמן לחשיבה על ילד האמצע, על החוזקות שלו ועל היחודיות שלו עשויה לשנות את איכות חייו. במקביל- חשוב ביותר!! להמשיך לשים גובלות, להתעקש על התהנגות נאותה בדיוק כמו מאחיו. השמת גבולות אומרת לו שהוא מסוגל להתמודד, שאתם מאמינים ביכולות שלו ושאתם לא מוותרים עליו. זה חייב ללכת ביחד. כמובן עם המון חיזוקים חיוביים, המון התקרבות יזומה אליו (חבקו אותו באמצע היום בלי סיבה, כמה פעמים ביום ברגעים שאינו מצפה להם). וזכרו- להיות ילד אמצע- זה כנראה משהו שילך איתו לכל החיים ואין מה להיאבק בו. צריך ללכת עם זה בחיוך ולזכור שהוא צריך מכם דברים קצת אחרים. בהצלחה.


אורטל שלום על יום שאת מאפשרת לילדה להירדם עלים ולשוך לך בשיער את בעצם אומרת לה שזה בסדר ולהירדם ולהתנג ככה ונותנת לה חיזוק חיובי על כך. לכן הדבר הראשון הוא לקבל החלטה שאת מוכנה לעשות שינוי אמיתי , להאמין שאת והיא מסוגלות לעמוד במאמץ שיהיה כרוך בשינוי הזה. הדבר השני הוא להסביר לה כי כך לא נרדמים. שבגלל שנרדמת בבכי על הידיים היא מתעוררת בלילה בצרחות (היא מבחינתה נרדמת בידיעה שישנים בידיים של אמא ומתעוררת בבהלה כי היא מוצאת עצמה במקום אחר ובלי אמא). שאם היא תלמד לישון בשמחה במיטה שלה היא תישן טוב יותר ויהיו לה חלומות טובים יותר וגם תוכל להנות יותר ממשחק במהלך היום. צריך להכין תכנית התנהגות, גם אם היא לא מבינה בדיוק את כל התוכן, היא מבינה שיש מסר מרגיע. התחילי מהוספת טקס שינה עד לרגע הצרחות ולאחר שהיא מכירה ונהנית מהטקס, התחילי להכחיד את הבכי, את משיכת השיער. חשוב להיות מאוד מאוד עקבית בדרף בה את מחליטה שמהיום יהיה טקס ההירדמות שלה. גם אם המשמעות היא כמה ימים של צרחות. זה ישתפר מלילה ללילה. אם זה לא עוזר יתכן ויש קושי נרחב יותר ויש צורך לבררו. אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע להדרכה. בהצלחה.


אבא יקר, ראשית חשוב לציין שהרגישות שלך כלפי כל המשתנים המשפיעים עם בנך היא חשובה מאין כמוה וכבר חלק מהתהליך. אכן יכול להיות שהנושא השפתי קשר מאוד למצבו הרגשי וגם אם נכון לפנות לקלינאית תקשורת, עליו להיות פנוי ומאורגן לטיפול שלה שבגיל זה דורש תרגול בבית ושיתוף פעולה. נסו לשוחח איתו ולתת מילים לרגשות שלו שכרגע הוא 'מתנהג אותם' ולא מדבר עליהם. תנו לו זמנים של אחד על אחד ללא התינוקי החדש, חיזוקים רבים על פרקי זמן בהם מצליח להתנהג כפי המקובל. אם כל זה לא עוזר אני ממליצה בחום לפנות לפסיכולוגית ילדים שתתן לכם הדרכה. ככל שההתערבות תהיה מוקדמת היא תהיה יעילה ומהירה יותר. בהצלחה.


שלום שרון, לא ציינת האם סצנות בכי דומות מתרחשות גם באירועים אחרים או רק סביב פציעה. כמו כן חסר מידע לגבי עברו של הילד סביב נושא של דם או פצעים או רופאים- הם צפה או חווה חוויה שהיתה עבורו קשהולכן כל כך נבהל? יתכן ויש בעברו שמהו הקשור לפצעים שמבהיל אותו. יתכן כי פשוט נושא זה הפך לנושא שהתסריט של הבכי ידוע ומוכר לו מראש כי חוזר על עצמו וכך רק מקצין מפעם לפעם. במקרה כזה צריך פשוט לשבור את ההתנהלות החזרתית על ידי תגובה חדשה שאיננה צפויה על ידי הילד. תגובה חדשה זו תגרור אחריה גם שינוי בהתנהגות של הילד. כרגע נשמע שכל התחלה של בכי כזה מיד מקפיץ אוץך ומכניס אותך למתח. ברגע שאת תרפי- תגיבי בחיוך , מנסי להסית את תשומת ליבו בהומור או לחילופין תהיי את זו ששמגיבה ברצינות תהומית לפציעה והוא לא ירגיע שאת מבטלת את כאבו ואת חששותיו- הוא יוכל להרפות מהם. בהצלחה