שאלה: בן שנה ושמונה - (רותם)
שלום,
בתקופה האחרונה אנחנו חווים שינוי דרסטי בהתנהגות של בננו. הוא מאוד אנטי, לא רוצה לעשות שום דבר, וקודם כל אומר לא (ממש "דובי לאלא")
הוא לא רוצה ללכת לגן ובוכה כשאני משאירה אותו שם, ולא רוצה לחזור הביתה ובוכה כשאני לוקחת אותו מהגן. לא רוצה להתקלח ואח"כ לא רוצה לצאת מהמקלחת. לא רוצה לשבת בכיסא האוכל אלא ללכת עם האוכל ביד.
הוא מתנהג לא יפה לסובבים אותו, כמו ההורים שלנו, האחיינים וחברים. הוא צועק וכועס, מספיק שמישהו בא להגיד לו שלום, הוא מתחיל לצעוק לא, לא!
בשבוע שעבר סבא שלו (אותו הוא רואה כמעט מידי יום מגיל 0) היה צריך לקחת אותו מהגן, והוא התחיל לבכות ולהשתולל ונוצרה סיטואציה מאוד לא נעימה.
אני לא יודעת אם להעיר לו על ההתנהגות, או שמא תשומת לב, גם אם היא שלילית, תגרום לו להמשיך להתנהג כך?
אשמח מאוד לייעוץ והכוונה.
תודה
תשובה: בן שנה ושמונה - (0)
שלום רותם.
לא ציינת כיצד אתם מגיבים להתנהגויות אלו. האם יתכן כי בהתחלה (באופן טבעי רוב ההורים מגיבים כך) צחקתם מההתנהגות? לפעמים בגלל מוטיב ההפתעה שהורים חווים סביב תחילת התנהגות של הילד באופן נפרד ועצמאי (אומר מה הוא רוצה, מביע דעה, מתנגד) הסביבה מגיבה בצחוק ובתגובות שמחזקות התנהגות זו. באיזשהו שלב אתם מבינים שצריך להפסיק את ההתנהגות וזה כבר לא "נחמד" אבל את זה אתם יודעים ולא הוא. מבחינתו- עד היום הבין שהתנהגות זו התוצאה שלה היא שמחה וצחוק. אז הדבר הראשון הוא להגיב בצורה מאוד אסרטיבית, ללא חיוך(לא מולו ולא מאחורי גבו) ובהתכוונות אמיתית שאתם לא תקבלו התנהגות זו. אם בוכה כשבאים לקחת אותו, להתעלם מהמחאות ולהמשיך כאילו כלום. בגדול – להתעלם ממה שאפשר (כשר לא רוצה לצאת או להכנס לאמבטיה) ולהיות מאוד ברורים במה אזור לעשות. אם הולך עם האוכל ביד, לוקחים את האוכל ומסבירים לו שאסור. אם בוכה- מסבירים שוב מה מותר ומה אסור. אפשר לתת לו לבכות קצת. אבל בעיקר- זה ביודק השלב בו קריטי ביותר שתתווכו עבורו את העולם ותהיו צפויים וברורים עבורו מהי התנהות שמקובלת עבורכם ומה לא. התפקיד שלו בשלב זה של ההתפתחות הוא לבחון את הגבולות שלכם. בחינוך לניקיון בשלב זה יגיע בקורב לידי נושא הגמילה ואם לא ילמד לקבל גבולות ולנהוג על פי כללים- יהיה לכולם מאוד קשה. בהצלחה!
