הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום עינבל. בנך איננו מתנהג "כמו " מתבגר, הוא מתבגר. גיל ההתבגרות מתחיל היום מאוד מוקדם וגיל עשר הוא גיל בו רוב ההורים מדווחים על שינויים בהתנהגות הילדים המתאימים לגיל ההתבגרות. הדבר הכי חשוב הוא לשמור על גבולות ומסגרת תוך הקפדה על שמירה על ערוץ תקשורת פתוח. הדרך בה תנהלי את הקשר איתו עכשיו ישפיע מאוד על הקשר שיתבסס ביניכם בשנים היותר קשות של גיל ההתבגרות. הזמיני אותו לשיחה על כוס תה חם בערב, בשקט, ללא הפרעות ושתפי אותו בשינויים שאת מרגישה אצלו. זכרי כי הוא מאוד מושפע מלחץ חברתי ושהיום, עם הוואטסאפ – האינטנסיביות בה הילדים והמתבגרים מעבירים מסרים מייצרים מצב בו אין להם מרווח מנוחה מהלחץ החברתי. הוא נמצא שם כל רגע. בדקי מה מצבו, מה קורה בכיתה ובבתי הספר, אם הוא מרגיש לחוץ אם הוא מתלבט. נסי להגיע איתו להסכמים והבנות לגבי כמה מרווח את יכולה לתת לו מתוך הבנה שזה הגיל ואיפה הקווים האדומים. שאלי אותו מה הוא מבין לגבי התנהגותו ויחסו אתכם. תני לו לקחת אחריות והסבירי לו בדיוק מה יקרה כאשר קווים אדומים יחצו. לדוגמה, את יכולה לומר לו שאת מרגישה שיש שעות בהן הוא נתון בלחץ כל כך גדול שהוא מוציא את זה בהתחצפות ומרים את קולו ומדבר בחוסר כבוד. שהתנהגות זו איננה מקובלת עליך ואם משהו קשה לו- הוא יכול לומר "אני לחוץ עכשיו וצריך עשר דק להירגע". סכמו שאת תתני לו את השמן שצריך אבל צריך לבקש זאת בכבוד ולאחריו יצטרך לחזור אליך ולהקשיב למה שיש לך לומר. יש ילדים הנמצאים בפתחו של גיל ההתבגרות שזקוקים שהמבוגרים ייצרו עבורם "איים של מנוחה"- לקחת להם את הטלפון לשעה ביום (מדהים איך אחרי עשר דקות של לחץ לגבי מה שקורה בקבוצות הוואטס אם הם נעשים משוחררים ושמחים), הם אכן עדייו מאוד מאוד צעירים והתכנים שעוסקים בהם מאוד מציפים אותם וזקוקים ליד מכוונת ואסרטיבית. בהצלחה


שלום הורים מודאגים. אכן תגובתה של בתכם די חריגה ויכולה לנבוע ממספר רב של גורמים. חסר בפנייתכם מידע רב והרבה מאוד פרטים שיכולים לרמוז על הסבר כזה או אחר אבל טווח ההסברים נע בין מניפולציה מאוד מתוחכמת (ולא בהכרח מודעת) של בתכם, דרך התנהלות שלכם שכמובן ללא כוונה חיזקה תגובה זו ודרך קשיים רגשיים אחרים או רפואיים שבתכם חווה. על כן חשוב לעשות בירור רחב יותר ולא דר הפורום. הייתי פועלת בשני ערוצים- גם מתחילה עם רופא המשפחה בירור רפואי וגם פונה לפסיכולוג ילדים שיאבחן את הגורם הרגשי, אם קיים. כמובן שככל שתקדימו לטפל ולברר כן יטב כדי שלא לתת לזמן להחריף את הבעיה. בהצלחה.


שלום אבא, ילדים בגיל זה מהר מאוד מתרגלים למצב החדש ושוכחים את המצב הקודם, זאת כמובן כל עוד הדברים כפי שאתה מתאר באמת מתנהלים בצורה מאורגנת שרואה את הצרכים של הילדה. מסכימה אתך שחשוב להשקיע מחשבה לגבי הפני מי אתה חושף את הילדה ושכדאי לברור ולחכות לראות שקדר הוא רציני ודברים קצרים וחולפים עדיף שלא לערב אותה רגשית בהם. אם אתה בקשר רצוף עם ילדתך ומכיר אותה, סמוך על חושיך ועל הכירותך עמה ושוחח איתה כדי להבין מה עובר לה בראש(השאלות שיש לך סביר שאינם בכלל הדברים שמעסיקים אותה ויש לה "הבנות " אחרות לגמרי של המצב. חשוב שכשאתה מחליט להכיר ביניהן, גרושתך תהיה מיודעת כדי שמסרים יעברו בצורה טובה, ללא סודות וללא תחושת הסתרה כי אז יכולים להתתפתח רגשות אשם מיותרים לכולם. אם אתה מרגיש שזה קשר לטווח ארוך ושחשוב לך שבתך תהיה חלק מהקשר הזה, אין סיבה שלא להכיר ביניהן ולגבי גילויי החיבה- ככל שתהיה טבעי כך היא תקבל דברים בטבעיות. הסוד הוא להיות קשוב אליה ולשאלותיה וללכת בקצב שמתאים לשניכם. לגבי מודל לנישואים- זו שאלה גדולה מאוד. מי כמוך יודע שאין מודל נכון וגם קשר נפלא לא בהכרח מחזקים שנים. זוגיות היא דבר קשה מאוד לתחזק. חשוב על מה חשוב לך ברמה הערכית שהיא תלמד על מערכות יחסים, ברמת המיקרו ולא ברמת השאלות הפילוסופיות- האם ערכים של כבוד הדדי? של נתינה? התחשבות? אם מערכת היחסים חדשה שלך משדרת דברים שאתה רוצה שתלמד בתך על יחסים בין אנשים בכלל- זה המסר שהיא תפנים. שאפשר שזוגיות תהיה טובה ושאפשר להמשיך ונהל יחסים טובים והוגנים גם אחריה. גם כאן- חשוב כל הזמן לדבר איתה, לשמור על ערוץ תקשורת ובעיקר להקשיב ולדובב כדי להבין איך היא חווה את המציאות המשתנה סביבה. בהצלחה! הילה


שלום נעמה, ברור שקביעות היא משתנה חשוב עבור הקטנטנים. מצד שני, נסיעות ארוכות מדי בוקר המעמיסות מאוד על כולם ומוסיפות על שחיקה ואף מצמצמות את הזמן הפנוי שנותר לכן ביחד אחר הצהרים, הם משתנה לא פחות חשוב. על כן, נראה סביר להעבירה לפנות מספיק זמן שלך כדי לתת לה את מלא הזמן ותשומת הלב אם יהיו קשיי הסתגלות בהצלחה


שלום סימה אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!


שלום סימה אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!


שלום ורד, לא כ כך ברור מהדברים שכתבת האם לרוב היא מקשיבה ומדי פעם שקועה כל כך בטלויזיה או במעשה אחר שאיננה מפנה את הקשב לבקשותיך או שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות שאיננה מקשיבה באופן מכוון. באופן כללי, מאוד תואם את גילה שאם שקועה במשהו, קשה להפנות את תשומת ליבה ואם את רוצה שבקשותיך יהיו אפקטיביות אז צריכה לוודא שמפנה אליך את הקשב ואכן שומעת וקשובה. יתכן וכל כך שקועה בטלויזיה שאיננה שמה לב בכלל שאת פונה אליה. אבל אם איננה מקשיבה חשוב שתדע למה עליה לצפות מבחינת התגובה שלך. אם את מאיימת בעונש אבל לא קורה כלום אח"כ- היא לומדת להתעלם מאיומייך. מה שאינך יכולה או מתכוונת ליישם את תאמרי. זה משיג בדיוק את המטרה ההפוכה. אם היא איננה מכבדת אותך, היא צריכה לדעת שיש לזה מחיר והשלכות אמיתיות. בהצלחה.


שלום אורטל נשמע שאת וילדיך במצוקה של ממש ואפילו שעה בביתכם יכולה להיות מציפה ומתסכלת. אין ספק שההתמודדות לבד היא קשה עוד יותר. לא פירטת כיצד את מגיבה כשהם עושים דברים אלו והאם יש דברים או רגעים בהם הם עושים כדבריך , משתפים פעולה והאם יש לכם רגעים יפה וטובים ביחד. נשמע שצריך לעשות סדר מן היסוד ביחסים המשפחתיים והחזיר את הסמכות והנהגת הבית לידייך. האם את גם עומדת מאחורי האיומים לעונש? האם ברורים להם הכללים או שמדי פעם תגובותיך להתנהגויות אלו משתנה? קשה לתת בשאלה אחת בפורום מענה רחב כל כך. אבל יש המון מה לעשות. השיחות והטפול הם צעד נכון וחשוב ולרוב גם השיחות והטיפול בילדים מלווים בשיחות והדרכה להורים. חשוב מאוד שיהיה לך מקום לתמיכה מחד והדרכה מאוד קונקרטית מצד שני. הייתי מתחילה מלייצר לכם כמה חוויות טובות של "ביחד". סכמי איתם שאתם יוצאים ליום כיף, תכננו אותו ביחד והשתדלי שהוא יהיה פשוט להוצאתו לפועל ושבו הילדים באמת יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי שאת תצטרכי להיות בשליטה. רגעי איכות כאלו הם הזדמנות לפתוח שיח על כללי התנהגות בבית – אבל ראשית הכללים צריכים להיות מאוד ברורים לך וכאלו שאת בוודאות מסוגלת לעמוד בהם בעצמך. הראי להם דוגמה אישית וקחי גם את אחריות , נסי לרתום אותך למאמץ משפחתי משותף. בהצלחה.


שלום עדי, להיות ילדת אמצע זה תפקיד מורכב והוא נמשך לכל אורך החיים. צריך לזכור את זה ושזה יהיה שמודע- זו איננה אפיזודה חולפת. בתך בודקת אותך- את רמת הסבלנות שלך כלפיה את הזמן שאת מוכנה ויכולה להקדיש לה ומפרשת כל תגובה שלך למשוואה הנצחית של "כמה היא אהובה בהשוואה לאחיה או אחיותיה". כדי לעזור למשוואה זו, צריך לתת לה זמן בו איננה נלחמת על מקומה אלא רק היא ואת ואת פנויה אליה בלבד. פרקי זמן קצרים אלו גם אם במיידית אינם נותנים את התוצאה אליה את שואפת, מצטברים לתחושת בטחון כללית. כאשר היא מתנהגת באופן שאיננו מקובל עליך- עליה לדעת שתתעלמי ממנה. יחד עם ההבנה הגדולה לצורך שלה, אחד המסרים החשובים לילד הוא שלא מוותרים עליו ולא על מה שחשוב לך בחינוך שלה. ולכן אין לחזק התנהגויות לא רצויות ע"י תשומת לב כי זה רק מזין התנהגות זו של בכי וצעקות. תאמרי לה פעם אחת שאת תתייחסי רק כשתפסיק לצעוק ואז התעלמי. היא תלמד איך יכולה לקבל את תשומת לבך בדרכים לגיטימיות. בהצלחה.


דנה שלום, שאלתך איננה עוסקת בסמכות הורית מכיון שמדבריך משתמע קושי רגשי שיש לבנך. כאשר ילד מבטא דרך התנהגותו קושי רגשי רצוי לטפל ולברר את מקורות של הקושי ולחזקו בהקדם על מנת שלא יווצר מעגל קסמים בו הוא נכנע ללחץ חברתי, עושה דברים עליהם מקבל תגובות שליליות מהסביבה , מרגיש עוד יותר חסר בטחון ולכן נוטה יותר להכנס ללחץ ומתקשה למצוא בתוך עצמו עוגן חזק. ממליצה לפנות לאיש מקצוע שיסייע להבין את מקור הקושי ולחזקו. בהצלחה.


שלום מיכל, נראה שבתך זיהתה נקודה רגישה אצלכם והיא מבינה שאפשר להפעיל אתכם בנקודה זו. העלבון של אבא שלה מאשר זאת עבורה. אין הרי מה להעלב מילדה בת 4 שברור שהוא אביה והיא אוהבת ומסורה לו. היא פשוט עושה מה שהיא מבינה כבר שיגרום לכם להיות מאוד קשובים ומגוייסים אליה. לא כתבת מה את עושה אחרי שהיא מתעקשת שרק את תעזרי לה- האם באמת את נגשת אליה? אם כן, הרי לך התשובה- היא יודעת שזה עובד ושזה מצליח לה. אם החלטתם שאביה מארגן אותה בבוקר- היי את עסוקה בענינייך ואל תוותרו. אחרי פעמיים שתהיו עקביים, מבלי לכעוס או להתלחץ אלא ממקום בטוח- היא תתרגל. אם בגיל זה היא מנהלת את חלוקת התפקידים בבית- כשתגדל, יהיה יותר קשה. זכרי שאת אדם מבוגר ואת צריכה להתמודד מול ילדה בת 4.5 , לך יש את הכוח והסמכות. ככל שתהיי רגושה ומשוכנעת יותר, היא תרגיש בטוחה יותר ותנסה פחות. בהצלחה


שלום רותם, התנהגותה של בתך מאוד תואמת למצב המשפחתי שאת מתארת. עכשיו כאשר אחיה הקטן הגיע לגיל שהוא פעיל יותר, מבצע מדי יום חדברים חדשים- ההתקהלות וההתלהבנות ממנו מעוררים קנאה ושאלות לגבי מקומה בבית הרבה יותר מאשר לאחר הלידה ובתקופה בו היה תינוק "שלא עושה הרבה". שהו שלב שבו היא בודקת מחדש את מקומה במשפחה ואת הטריטוריה שלה. עד עכשיו היה ברור שהיא הילדה שלכם, היחידה, וכעת צריכה לחלקו את תשומת הלב, ההתלהבות עם מישהו נוסף. חשוב לתת לה זמן "אחד על אחד", להדגיש שוב ושוב כמה אוהבים אותה לא פחות ולהראות לה איפה "הרווחים" שלה מלהיות הבוגרת והבכורה. אילו זכויות ויתרונות יש לה כבכורה. יחד עם זאת כמובן שצריכים להיות מאוד ברורים מבחינת הגבולות וכללי ההתנהגות- זה מאוד יארגן אותה ויעזור לה לפתח יכולות להרגעה עצמית כאשר היא חשה תסכול קנאה או קושי בדחיית סיפוקים. אפשר לעזור לה לפתח כלים לדחיית סיפוקים- אם רוצה משהו בדיוק ברגע בו אי אפשר להתפנות אליה, מה היא יכולה לעשות כדי להצליח להמתין- לקחת בובה מסוימתף להצטרף אליך במה שאת עסוקה בו. לדבר איתה כשהיא רגועה ולחשוב אילו דברים יכולים לעזור לה ברגעי הבכי ולסכם איתה שמיד כשתוכלי תתפני אליה. בהצלחה.