הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום לימור אכן ילדים נחשפים היום עם הטלפונים הניידים והגישה החופשית לרשת, לתכנים בלתי הולמים לגילם. יותר מזה, מהם מאוד הם מחפשים תכנים יותר ויותר פרובוקטיביים ונחשפים לחומרים מאוד אלימים וקשים לכל גיל, בטח לגיל כל כך צעיר. הם רוכשים תמונה מעוותת של כל נושא המיניות ויחסים אינטימיים וההשלכות ההתפתחותיות והנפשיות יכולות להיות קשות. מסיכמה שאתם זקוקים להדרכה ובהקדם. לא נראה לי שפורום הוא המסגרת המתאימה אלא הדרכה עם איש מקצוע באופן אישי, גם זה, אינטימי מאוד... ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע שמתמחה בתחום החינוך והטיפול המיני בילדים. אם יש לכם קושי כלכלי ניתם לפנות לשירות הפסיכולוגי בעירכם דרך יועצת בית הספר. הילה


שלום שי תפקידה של בת בגיל זה הוא לבדוק את הגבולות- מה מותר ומה אסור, איפה היא נפרדת מהוריה והיא אישיות עצמאית בפני עצמה שיש לה כוח לעשות דברים בנפרד, מה יקרה אם... כך מנגד, תפקידך כאביה הוא להגדיר לה מה מותר ומה אסור ומה יקרה אם.... כמובן שחשוב לאפשר לה נפרדות וחשוב להיות אמפתיים למרד הזה אבל לא פחות חשוב להעביר לה מסר שיש סמכות בעולם שעליה לציית לה, לתווך לה עולם שהיא מבינה כיצד הוא פועל (עולם מסודר שבו היא יודעת מה התגובה הצפויה להתנהגות שלה הוא עולם שמשרה עליה בטחון. על אחת כמה וכמה עולם שבו הוריה חזקים ויודעים מהלשעות ואינם אובדי עצות בגלל ילדה בת 5). הדבר הראשון הוא להחליט מה מצפים ממנה. לקחת תחום אחד מקסימום שניים ולהגדיר בדיוק רב איך מצופה שתנהג. אח"כ להגדיר מהן הזכויות מהן תוכל להנות אם תעמוד בהתנהגות הטובה המצופה ממנה ומה יקרה אם תרביץ, אם תתחצף (כמובן שחשוב להגדיר מהי חוצפה מבחינתכם)- אילו זכויות ישללו ממנה. חשוב להיות עקביים, לא לשלוף מהמותן איומים שלא יבוצעו, ולא להגיב בחוסר שליטה אלא דוקא מתוך תחושה שאתם המבוגרים והיא ילדה בת חמש ואתם יודעים מה לעשות. שאתם סומכים עליה שתתמודד גם אם מתוסכלת וסומכים על עצמכם שלא תתמוטטו אם היא תסרב. אם החלטתם לדוגמה שאם היא מכה את אחיה היא לא רואה באותו יום טלויזיה, פשוט כבו את הטלויזיה וקחו את השלט., בלי צעקות, בלי איבוד שליטה, בשקט ובהסר- זה מה שסיכמנו שיקרה. אם היא ממשיכה לצעוק- התעלמו. התחילו מדבר אחד, וכשכולכם תחוו הצלחה- המשיכו לדבר הבא. בהצלחה


תפקידו של הילד בגיל זה הוא לבדוק גבולות. כך הוא לומד את חוקי העולם והסביבה וכך הוא מכריז (בפני עצמו לא פחות מאשר לסביבתו) שהוא ישות נפרדת מהוריו עם רצונות וצרכים משל עצמו. הוא לומד על עצמו ומגבש אישיות נפרדת דרך ביטוי רצונות שונים וגם התנגדויות. כשמגיבים לזה מתוך הבה שזה תפקידו וזה השלב ההתפתחותי בו נמצא, ולא נלחצים אלא דורשים באסרטיביות ובביטחון גמור שמכיון שאת מבוגר והוא ילד בן 3- בסופו של דבר רצונך הוא הקובע, סירוביו יחלשו. חשוב כמובן לאפשר מקום וגם להראות גמישות לעיתים כדי שילמד שקולו ראוי להשמע, ולהיותו נפרד מהוריו יש חשיבות ומקום. כשיחווה הצלחה ברצון לבטא העדפותיו (כלומר יהיו מצבים בהם תגדירי שהואיכול לבחור בין שתי אופציות ולהחליט) לא יצטרך לסרב לכל דבר רק כדי לסרב אלא ילמד שיש חשיבות לדעותיו ורגשותיו. הילה


שלום רבקה, לא מעט קורה שבין אחים ואחת כמה וכמה בין תאומים, כאשר אח מסויים לוקח "תפקיד" במשפחה, אחיו לוקח את תמונת המראה שלו. לא תיארת את האח התאום וכיצד מגיב להצבת גבולות אבל אני מתארת לעצמי שאת מתייחסת לתאום "המרדני" כי התנהגותו שונה מזו של אחיו. חשוב לסייע לו לקבל תפקידים אחרים, חיוביים יותר- לא להיות "האח המרדן של האח המשתף פעולה" אלא להיות זה שמתמש בחוש הומור, זה שיש לו דרך משלו לעשות דברים ולכשיגדלו- להיות זה שיש לו תחביב או כשרונות בתחום כזה או אחר. עצם השימוש במונח "אסור להגיד לו לא" מצביע על כל שהוא כרנאה מרגיש שכך משיג שליטה על סביבתו , הוא מרגיש מפעיל אתכם ומרגיש מסוחרר מעוצמת תחושת השליטה. חשוב להבין שזו איננה באמת תחושה טובה להרגיש. עבור ילד בן 2.5 להרגיש שהוריו מאבדים שליטה כי פצפון כמוהו צועק- זו תחושה איומה (כי מה יקרה אם משהו קשה ורע באמת יקרה – איך הורי יתמודדו?). עליו לדעת שאתם בשליטה ולא משנה כמה צועק- אתה יודעים מה טוב בשבילו ולכן תעמדו על כך. גם בגבולות צריך לקדיש זמן לסדרי עדיפויות- על מה להתעקש ובאילו תחומים ניתן להתגמש. בכל מקרה כשילד צורח- אין מה לנסות להסביר לו ולדבר על לבו. כשהוא רגוע – צריך להסביר לו מה יקרה כשיצרח: אתם תתעלמו ממנו, אם ירצה חיבוק כדי להרגע, תעזרו לו להרגע, אבל אחרי כן יצטרך ללכת לחדר/ לפינה שקטה בבית/ כל דרך שבה תמצאו שבמשך כשתי דקות איננו זוכה לאינטראקציה ובכך לחיזוק. באמירה כזו הוא איננו חש נטוש ברגע של מצוקה (כשהוא צורח הוא באמת במצוקה ). בהצלחה


שלום תמי לא כתבת האם התנהגות זו שלו היא חדשה או שתמיד היתה קיימת ברמה כזו או אחרת. גן לא ברור מדבריך מתי מתחילות הבעיות. הדוגמאות שנתת די מקיפות את כל אורך היום. האם יש טריגר? האם זה קורה כאשר זה מפריע לו באמצע משחק או פעילות ששקוע בה? ללא המידע החסר, אתיחס בכלליות להצבת גבולות ובלימוד כללי התנהגות-האחד, חשוב לאפשר בחירה בתוך מסגרת התואמת את הגיל. כלומר, ילד בן 3 יתקשה מאוד לענות על שאלה פתוחה "מה רוצה?". צריך להציב בפניו שתי אפשרויות בלבד. השני- במידה ויש לו קושי לעקוב אחרי הרבה הנחיות צריך להתחיל צעד אחר צעד. התמקדו בדבר אחד שהכי חשוב והקפידו עליו בצורה עקבית. לדוגמה – להחליף מכנסים אם מרטיב. עליו לדעתבדיוק מה את מבקשת ממנו- לבוא אליך, לשתף פעולה, לעשות זאת בעצמו. הציפיות שלך חייבות להיות תואמות את היכולות שלו והוא חייב להבין מדיוק מה מצופה ממנו. שלישית- ילדים זקוקים להתראה כאשר נדרשים להסית את תשומת הלב מפעילות שמרותקים אליה במיוחד אם מדובר על מעבר לפעולה פחות אהובה. הוא צריך לדעת שאת קוראת לו לאכול שיש לו עוד פרק זמן (כזה שיכול להבין כיון ואיננו קורא שעון ואין תחושת זמן של מבוגר) קצר לשחק ואז תבואי ותקראי לו . אפשרי לו להתכונן למעבר. מבחינתו מעבר כזה כמוהו כפרידה מדבר אהוב. מכיון שאין לו הערכת זמן, איננו יודע מתי ישוב אליו. מקווה שקווים כלליים אלו יוכלו לסייע בידיך. בברכה, הילה


שלום ליאור ההתנהגות של בנך כפי שאתה מתאר אותה מאפיינת הרבה ילדים בגיל עשר החומרה כזו או אחרת. הם בפתחו של גיל ההתבגרות ולכן בודקים בוחנים את עצמם את כוחם ואת מקומם בחברה. חשוב מאוד להיות ברורים במה שאם מצפים ממנו ובתגובות שינתנו לו אם לא יתנהג כפי מצופה ממנו. כמו שכתבת- חוסר האחידות בניכם עוזר לו לנצל את פרצות. חשוב כמובן שילמד גמישות ולכן תמיד ההבדלים בגישות בין ההורים מייצרים מתח כלשהוא. חשוב להגדיר קווים אדומים בהם שניכם מישרים קו על מנת שילמד לכבד את סמכות ומרות. ללא זה, ככל שיתבגר לא ילמד לכבד גם סמכויות חיצוניות. עליו לדעת שאם לא מכבד אתכם ואת ביתו וזורק אשפה על הרצפה, ימנעו ממנו זכויות כי זו חובתו העיקרית- לכבד אתכם. אבל אם תאיימו ובסוף לא יהיה מחיר- הוא ילמד שאין גבולות ואין דין. יחד עם כל זאת, חלק מההתנהגויו תשאתה מתאר- החולמות, המוסחות וחוסר היכולת לזכור הוראות והנחיות, יכולים להעיד , לפעמים, ואני כותבת זאת בזהירות רבה, על הפרעת קשב כלשהיא. גם אם זה המקרה- הגבולות והכללים האחידים חשובים ואולי אף יותר. מה שכדאי לבדוק זה איך הוא במסגרות אחרות- בבית ספר, עם חברים, האם התנהגות זו מתקיימת גם שם או רק בבית (ואז סביר שזו תגובה התנהגותית ובדיקות גבולות.). הילה


שלום עינבל. בנך איננו מתנהג "כמו " מתבגר, הוא מתבגר. גיל ההתבגרות מתחיל היום מאוד מוקדם וגיל עשר הוא גיל בו רוב ההורים מדווחים על שינויים בהתנהגות הילדים המתאימים לגיל ההתבגרות. הדבר הכי חשוב הוא לשמור על גבולות ומסגרת תוך הקפדה על שמירה על ערוץ תקשורת פתוח. הדרך בה תנהלי את הקשר איתו עכשיו ישפיע מאוד על הקשר שיתבסס ביניכם בשנים היותר קשות של גיל ההתבגרות. הזמיני אותו לשיחה על כוס תה חם בערב, בשקט, ללא הפרעות ושתפי אותו בשינויים שאת מרגישה אצלו. זכרי כי הוא מאוד מושפע מלחץ חברתי ושהיום, עם הוואטסאפ – האינטנסיביות בה הילדים והמתבגרים מעבירים מסרים מייצרים מצב בו אין להם מרווח מנוחה מהלחץ החברתי. הוא נמצא שם כל רגע. בדקי מה מצבו, מה קורה בכיתה ובבתי הספר, אם הוא מרגיש לחוץ אם הוא מתלבט. נסי להגיע איתו להסכמים והבנות לגבי כמה מרווח את יכולה לתת לו מתוך הבנה שזה הגיל ואיפה הקווים האדומים. שאלי אותו מה הוא מבין לגבי התנהגותו ויחסו אתכם. תני לו לקחת אחריות והסבירי לו בדיוק מה יקרה כאשר קווים אדומים יחצו. לדוגמה, את יכולה לומר לו שאת מרגישה שיש שעות בהן הוא נתון בלחץ כל כך גדול שהוא מוציא את זה בהתחצפות ומרים את קולו ומדבר בחוסר כבוד. שהתנהגות זו איננה מקובלת עליך ואם משהו קשה לו- הוא יכול לומר "אני לחוץ עכשיו וצריך עשר דק להירגע". סכמו שאת תתני לו את השמן שצריך אבל צריך לבקש זאת בכבוד ולאחריו יצטרך לחזור אליך ולהקשיב למה שיש לך לומר. יש ילדים הנמצאים בפתחו של גיל ההתבגרות שזקוקים שהמבוגרים ייצרו עבורם "איים של מנוחה"- לקחת להם את הטלפון לשעה ביום (מדהים איך אחרי עשר דקות של לחץ לגבי מה שקורה בקבוצות הוואטס אם הם נעשים משוחררים ושמחים), הם אכן עדייו מאוד מאוד צעירים והתכנים שעוסקים בהם מאוד מציפים אותם וזקוקים ליד מכוונת ואסרטיבית. בהצלחה


שלום הורים מודאגים. אכן תגובתה של בתכם די חריגה ויכולה לנבוע ממספר רב של גורמים. חסר בפנייתכם מידע רב והרבה מאוד פרטים שיכולים לרמוז על הסבר כזה או אחר אבל טווח ההסברים נע בין מניפולציה מאוד מתוחכמת (ולא בהכרח מודעת) של בתכם, דרך התנהלות שלכם שכמובן ללא כוונה חיזקה תגובה זו ודרך קשיים רגשיים אחרים או רפואיים שבתכם חווה. על כן חשוב לעשות בירור רחב יותר ולא דר הפורום. הייתי פועלת בשני ערוצים- גם מתחילה עם רופא המשפחה בירור רפואי וגם פונה לפסיכולוג ילדים שיאבחן את הגורם הרגשי, אם קיים. כמובן שככל שתקדימו לטפל ולברר כן יטב כדי שלא לתת לזמן להחריף את הבעיה. בהצלחה.


שלום אבא, ילדים בגיל זה מהר מאוד מתרגלים למצב החדש ושוכחים את המצב הקודם, זאת כמובן כל עוד הדברים כפי שאתה מתאר באמת מתנהלים בצורה מאורגנת שרואה את הצרכים של הילדה. מסכימה אתך שחשוב להשקיע מחשבה לגבי הפני מי אתה חושף את הילדה ושכדאי לברור ולחכות לראות שקדר הוא רציני ודברים קצרים וחולפים עדיף שלא לערב אותה רגשית בהם. אם אתה בקשר רצוף עם ילדתך ומכיר אותה, סמוך על חושיך ועל הכירותך עמה ושוחח איתה כדי להבין מה עובר לה בראש(השאלות שיש לך סביר שאינם בכלל הדברים שמעסיקים אותה ויש לה "הבנות " אחרות לגמרי של המצב. חשוב שכשאתה מחליט להכיר ביניהן, גרושתך תהיה מיודעת כדי שמסרים יעברו בצורה טובה, ללא סודות וללא תחושת הסתרה כי אז יכולים להתתפתח רגשות אשם מיותרים לכולם. אם אתה מרגיש שזה קשר לטווח ארוך ושחשוב לך שבתך תהיה חלק מהקשר הזה, אין סיבה שלא להכיר ביניהן ולגבי גילויי החיבה- ככל שתהיה טבעי כך היא תקבל דברים בטבעיות. הסוד הוא להיות קשוב אליה ולשאלותיה וללכת בקצב שמתאים לשניכם. לגבי מודל לנישואים- זו שאלה גדולה מאוד. מי כמוך יודע שאין מודל נכון וגם קשר נפלא לא בהכרח מחזקים שנים. זוגיות היא דבר קשה מאוד לתחזק. חשוב על מה חשוב לך ברמה הערכית שהיא תלמד על מערכות יחסים, ברמת המיקרו ולא ברמת השאלות הפילוסופיות- האם ערכים של כבוד הדדי? של נתינה? התחשבות? אם מערכת היחסים חדשה שלך משדרת דברים שאתה רוצה שתלמד בתך על יחסים בין אנשים בכלל- זה המסר שהיא תפנים. שאפשר שזוגיות תהיה טובה ושאפשר להמשיך ונהל יחסים טובים והוגנים גם אחריה. גם כאן- חשוב כל הזמן לדבר איתה, לשמור על ערוץ תקשורת ובעיקר להקשיב ולדובב כדי להבין איך היא חווה את המציאות המשתנה סביבה. בהצלחה! הילה


שלום נעמה, ברור שקביעות היא משתנה חשוב עבור הקטנטנים. מצד שני, נסיעות ארוכות מדי בוקר המעמיסות מאוד על כולם ומוסיפות על שחיקה ואף מצמצמות את הזמן הפנוי שנותר לכן ביחד אחר הצהרים, הם משתנה לא פחות חשוב. על כן, נראה סביר להעבירה לפנות מספיק זמן שלך כדי לתת לה את מלא הזמן ותשומת הלב אם יהיו קשיי הסתגלות בהצלחה


שלום סימה אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!


שלום סימה אין ספק שכאשר מגלים בפעם הראשונה שהילד שלנו מסוגל לעשות דברים שעבורינו כל כך ברורים כקו אדום, התחושות מאוד קבות ומבלבלות. לכן הדבר החשוב הראשון הוא להירגע ולנהוג בשיקול דעת, כפי שעשית. אכן זה מעשה חמור ביותר ותגובתך למקרה זה אמורה להבהיר לו מעל כל ספק כמה אסור המעשה אך יחד עם זאת- ילדים בגיל זה מנסים לבדוק את הגבולות, כל אחד בדרכו, וכך חוקרים כיצד העולם מגיב לדברים האסורים- לא בתחום הבית, אלא דוקא מחוץ לו. ברמה הרגשית, חשוב לשוחח איתו, עכשיו, אחרי יום- יומיים ולהבין מה חשב, האם מבין מה עשה? איך הוא מסביר את מעשיו. השתדלי לשאות כמה שיותר שאלות פתוחות ולהבין באמת את מניעיו ודרך חשיבתו ולא למהר למשפטי נזיפה עם הרבה סימני קריאה. לפעמים ילדים חושבים בדרך שונה מש המבוגרים וכיול להיות שבעיניו יהיה הסבר שגם אם איננו מצדיק את המעשה, הוא יתן לך נקודת מבט חדשה על הלך מחשבתו ודברים שמעססיקים אותו. מעבר לכך, שיחה זו היא חשובה שניה לפני שנכנס לגיל ההתבגרות ומסיים להיות ילדון כדי לפתח ולשמר ערוץ תקשורת. ברמה המשמעתית- אין ספק שצריכה להיות תגובה משמעותית. ללוות אותו להחזיר את הצעצוע, כך שוא יצטרך לעמוד מול המוכר ולהתנצל או "לשלם" כפי שהיה אמור לעשות (בדמי כיס או אם איננו מקבל דמי כיס אז בזכויות או במעשים שווי כסף התואמים את גילו כגון לוותר על ממתק שרוצה, להסביר לו כמה עולה וכך "מחזיר לכם את הכסף"). צריכה להעשות שיחה על כך שהמעשה הוא גניבה (חשוב מאוד לתת שם למעשה כדי שלא להפחית אך גם לא להגדיל את הבנת חומרת המעשה) ושגניבה יהא מעשה שמבוגרים נדרשים לתת עליה קין וחשבון בבית משפט ומול המשטרה. לא להפחיד אותו אבל כן לוודא שיש בו יראת כבוד כלפי סמכות. בהצלחה!