שלום מיכל.
אני מאמינה שבגיל כזה מערכת היחסים בין אחאים במשפחה מושפעת ביותר מגישת ההורים למערכת יחסים זו, ומשאר מערכות היחסים בבית (המערכת הזוגית, דפוסי תקשורת הורים- ילדים). לא פירטת כיצד אתם מגיעים מעבר ל"הבהרות" על הפגנת אלימות ביניהם ועל תקשורת לא מכבדת ביניהם. ראשית חשוב לבחון את המסרים שהילדים מקבלים על מערכות יחסים במשפחה מעבר ליחסים ביניהם. מהם דפוסי התקשורת הנהוגים? מה הם חווים במסרים הלא מילוליים מהתקשורת בין ההורים לגבי הציפיה מהיחסים בין האחים? שנית, חשוב לגבש מה כן הייתם רוצים לראות ביחסים בין הילדים ולא רק מה לא. ילדים זקוקים לתיווך רב, להסבר קונקרטי ומדויק כאשר נדרש מהם שינוי בהתנהגות. אם הם מסרבים לעשות דברים ביחד, חשוב שיראו את ההורים נהנים לעשות דברים יחד, ולתמלל את הדוגמה האישית שאתם מפגינים- לומר מה זה גורם לכם להרגיש, למה זה מהנה וחשוב לכם? הם ירצו להיות כמותכם ולחקות אתכם וזה גורם מוטיבציה חזק. בנוסף, חשוב ליזום רגשי משחק משותפים כשאר בהתחלה אתם משחקים ביחד איתם ומתווכים, עוזרים להם למצוא תחומי עניין משותפים, אינטרסים משותפים. כמו כ מערכת יחסים, גם זו בין האחים דורשת הרבה עבודה. טבעי ביותר שאחים רבים ולא מעט, שהם מקנאים, שהם מעריצים זה את זה מחד ומבטאים את המשיכה לקרבה דוקא בתוקפנות. תפקיד ההורים הוא לראות מעבר, לתת שמות לרגשות האלו ולגיטימציה לבטא אותם אבל להציב גבולות ברורים, כולל שלילת זכויות כאשר עוברים גל כללי ההתנהגות שמטרתם לכבד את חברי המשפחה.בהצלחה.
