הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

נועה שלום, אכן שאלת מקומה של המשפחה המורחבת בחינוך הילדים היא מורכבת. אני מאמינה בכל ליבי שאתם כהורים, צריכים לבחור את דרככם לחנך ולגדל את ילדכם, להיות מתואמים ביניכם מול הילדים כמו גם מול המשפחה המורחבת.לא פעם דרכם של ההורים איננה זו אשר הסביבה הקורבה היתה בוחרת ולכן חשוב יות מהכל השיח בינך לבין בעלך כיצד אתם בוחרים לנהוג מול המשפחה. ממה שאת כותבת נשמע שאתם מקיעים מחשבה רבה בדרך בה אתם מגדלים את ילדיכם ורואים את הצרכים השונים וההורות השונה הנדרשת מכם לכל אחד מילדיכם. אל תוותרו על זה! מצד שני , כמובן שחשוב שילדיכם ירגישו בנוח ובטוחים גם אצל הוריך. לא כתבת על מערכת היחסים שלך עם הוריך מעבר לנושא חינוך הילדים. האם את יכולה לקיים איתם שיחה פתוחה, שלא בנוכחות הילדים לגבי תפיסותייך וציפיותיך מהתגובות שלהם לגבי החינוך? האם את מרגישה שאת יכולה לבקש מהם שכל הערה שיש להם יאמרו לך שלא בפני הילדים ולא יערערו את סמכותך ותפיסתך מולם? לגבי כל החלטה יש יותר משתי דרכים. יש אפור באמצע. אם תשבי עם בעלך ותחשבו איפה אתם יכולים לתת להורים את התחושה שמשפיעים ומעורבים בחיי ילדיכם מבלי לפגוע בהורות שלכם, אני בטוחה שזה יאפשר להם להרפות מעט במקומות בהם תגדירו כקו אדום מבחינכתם. צריך לעשות גישור על הדברים ולא ללכת "ראש בראש". אולי גם לבלוע כמה צפרדעים. זה מאוד רגיש ומורכב ויתכן שכדאי אפילו ללכת לכמה פגישות עם מטפלת משפחתית שתוכל לתת לכם כלים יעילים ולרכך את הרגישות הרבה לטיפול בנושא. בהצלחה.


שלום ירדן. בתך בדיור בגיל בו תפקידה הוא למרוד. לבדוק את הגבולות, לבחון כיצד עובד העולם, המם גבולות כוחותיה ויכולת ההשפעה שלה. בדיוק בגלל זה היא מורדת במקום שבו יש הכי הרבה לחץ- בבוקר, כי שם מרגישה את האפקט של המרד. אין רע בלכעוס כל עוד זה נעשה בשליטה, והמסרים הם מכבדים ואסרטיביים. צריך להסביר לה מראש מה אתם מצפים שיקרה בבוקר ומה יקרה אם תסרב לכללים של התארגנות הבוקר. חשוב גם שיהיה לה רווח ברור אם תשפר את התנהגותה בבוקר ותתארגן בזמן. חשוב גם לאפשר לה בחירה (מצומצמת ומותאמת לגילה) כדי שתרגיש שבכל זאת יש לה שליטה מסוימת. לדוגמה- את יכולה לבחור אם קודם להתלבש או קודם לצחצח שיניים. בחירה בין שתי אפשרויות כאלו שמבחינתך תקבלי בברכה כל החלטה שלה. בהצלחה.


שלום גלית. אני בטוחה שהסיפור הרבה יותר מורכב מההשקעה שלה בלימודים. לרוב לא מאיימים על הוצאת של ילד מבית הספר רק בגלל השקעה מופחתת בלימודים. חשוב להבין ממנהלת בית הספר את כל הסיבות להחלטתם.יש מארג שלם של אינטראקציה בין היחסים עם ההורים, יחסים חברתיים לימודים וקשיים נוספים של גיל ההתבגרות. בית הספר הוא נורת אזהרה לדברים שיוצאים משליטה. אני מאמינה שיש לטפל בשורש הבעיה, ולפנות לאיש מקצוע אשר יוכל לדייק את המענים ואם יהיה צורך יוכל לסייע בהדרכה מול בית הספר.


שלום רב, נשמע שיש כמה קשיים שאולי קשורים זה לזה ואולי גם לא. לא הייתי רוצה לתת המלצות פשטניות שיתעלמו מהיבטים אחרים של הדברים שמדאיגים אותך. ממליצה לפנות לפסיכולוג/ ילדים (לא כתבת בן כמה בנך) אשר יכולה, במידת הצורך לעשות אבחון התפתחותי. בהצלחה


שלום לי. אין כל רע בלרצות לשחק משחק תפקידים. חשוב להבין גם שכאשר בתך מבקשת, מה שאת מבינה משאלתה איננו בהכרח מה שהיא באמת שואלת אותך. ממליצה בחום לענות בשאלה- מה זה אומר להחליף תפקיד? איך היא רוצה שתעשו את זה? מה יקרה בעיניה כאשר "תתחלפו"? אני בטוחה כי תביני הרבה דברים אשר ירגיעו את דאגתך. בכל מקרה, אין רע בלשחק בהחלפת תפקידים- הרצון להיות אחראית, להיות המטפלת והמעניקה הוא רצון נפלא ולשעה קלה (אני בטוחה שבגילה מהר מאוד תתעייף ותחזור להיות הקטנה המטופלת) זה יכול להיות כיף אמיתי. הילה


שלום הורים. אכן מצב מתיש ומתסכל. פעמים רבות מצבים מאין אלו הופכים לסאגה אינסופית ומעייפת וכבר קשה מאוד להפריד ולהבין מה גורם למה. לכן חשוב להתגייס ולהחליט לטפל בדברים. ראשית, חשוב להבין שגיל 9 חודשים הוא בגיל בו האח הקטן הופך מיום ליום להיות יותר אטרקטיבי לסביבתו ולכן הקנאה מתגברת סביב גיל חצי שנה והלאה וכך גם התנהגויות רגרסיביות. גם אתם בודאי מותשים מהטיפול בשניים קטנטנים והאינטראקציה בין הרצון להפעיל אתכם ולקבל את מלא זמנכם לבין הרצון להשאר תינוקת מייצרים מצבים בדיוק כמו קשיים בגמילה. ישנם המון משתנים שחשוב לקחת בחשבון בטיפול בבעיות גמילה- תגובות ההורים לבדיקות הגבולות, אילו חיזוקים עובדים על הילדה, מה מקור הקושי (פיזיולוגי, אי מוכנות או בדיקת גבולות וכו) ולכן הפתרון חייב להיות מותאם במדויק לכם. חשוב לדעת כי גמגום בגיל הזה הוא שכיח וקורה הרבה ולרוב צריך רק לתת קצת זמן וזה עובר. יתכן שקצת אורח רוח גם לגבי הגמילה – כשאתם תרפו בתכם תרפה את מאבקה- יפתור את הבעיה. אך אם היא מתמשכת כדאי לגבי הדרכה מאיש מקצוע. בהצלחה.


שלום אדל יתכן ובתך מוצאת בתנועה ובתחושה הזו משהו מרגיש, אולי אפילו שעוזר לה להתמודד. מציעה להתחיל בלשאול אותה איזה תחושה הדבר גורם לה? האם זה נעים לה? ומנסה להבין מדוע ממשיכה לעשות זאת. מבררת האם מישהו חוץ ממך פעם העיר לה והאם מפריע לה שמעירים. חשוב שתהיה לה מוטיבציה. רוב הסיכוי שזה יחלוף ברגע שהיא תרגיש שזה מפריע לה חברתית ולא צריך יותר מדי לעשות מזה עניין. אם זה מאוד מפריע לך כדאי ביחד איתה לחשוב על משהו אחר זמין ומקובל על שתיכן שיכול לתת מענה חלופי. בהצלחה.


שלום, נשמע שבתכם הבינה שסביב היציאה מהבית היא יכולה "להפעיל" אתכם – זה רגע בו אתם לחוצים והיא יכולה לשלוט במצב. כל פעם שהיא יוצאת בסוף עם נעלי בית- היא מנצחת. כלומר, היא מקבלת חיזוק חיובי להתנהגות שלה. היא לומדת שהיא יכולה להשיג את מה שהיא רוצה על ידי צרחות. כדי להכחיד את ההתנהגות אני מציעה לקחת כמה ימים בהם אתם יודעים שישי לכם זמן, אתם לא מתעצבנים, אתם מתארנים לפני כך שלא משנה כמה זמן זה יקח- ברור לכם שהיא נועלת נעליים ויוצאת כפי שאתם רוצים שהיא תצא. אתם אומרים לה שעליה לנעול נעליים, ובשלוות רוח ממתינים שתנעל נעלים- בלי וויכוחים, פשוט יושבים ליד הדלת עם הנעליים ומחכים שהיא תבוא לנעול אותם. ברגע שהיא תבין שהצרחות לא יעזרו, שאתם לא בלחץ שאתם לא מאפשרים פתח לדבר הזה, היא תתרצה. ביום הראשון זה יקח הרבה זמן בפעם השני פחות ותוך שלושה ימים זה יעלם. הכי חשוב לא לאיים , לא לאבד את השלווה. אם צריך לקום חצי שעה קודם (היא הרי לא יודעת מה השעה) כדי לוודא שאתם לא תהיו בלחץ- עשו זאת. בהצלחה.


שלום אמא שאלתך לגבי "מה הנורמלי" מוחזרת אליך בשאלה- האם זה נורמלי ומאפיין את ביתך? האם התנהגות זו החלה או החריפה לאחרונה? את כותבת שאינך יודעת אם מתנהגת כך עם אנשים אחרים ובמקומות אחרים.באופן מאוד פשטני מהמידע המועט שכתבת, אני מציעה להתחיל ולאסוף את המידע החשוב הזה, רוב הסיכויים שהתשבוה תהיה שם- אם תגלי שהיא מתנהגת כך רק מולך או רק בסביבה מסוימת כנראה וסביבה זו מאפשרת את ההתנגות וגם מחזקת אותה בתגובות שמקבלת. אם זה משהו חדש שקורה בכל סביבות חייה, יתכן והיא חוות משבר כלשה שצריך לטפל בו. אם תמיד הגיבה כך, כנראה ולאורך השנים ההתנהגות לא הוכחדה אלא קיבל חיזוקים ואני ממליצה לפנות לאיש מקצוע לקבל הדרכת הורים תעזור לך ללמד את ילדתך ואותך להתמודד בצורה יעילה ורגועה יותר עם קשיים ותסכולים. בהצלחה.


שלום נטלי אני מבינה שהילדה אובחנה עם הפרעת קשב וריכוז. ראשית כדאי לשוחח איתה כשהיא רגועה, אולי עם כוס שוקו בערב, באופן רגוע ולהבין מה מציק לה. למה היא לא רוצה לחזור הביתה?האם מפחדת ממשהו או שארק סודקת גבולות?במקביל, כדאי לקבוע שיחה עם יועצת בית הספר ועם המחנכת ולקבל תמונה מדוייקת של מה שקורה בבית הספר. האם היא מקבלת חיזורים כאשר כן מצייתת? האם כאשר הולכת לחברה ולא מגיעה הביתה נשללת ממנה זכות כלשהיא שהיא באמת משמעותית לה? חשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח איתה ובמקביל להסביר מה מה יכולה להרוויח מהתנהגות עלפי הכללית ומה עשויה להפסיד כאשר לא. חשוב להיות מאוד עקביים וברורים מהי התנגות מקובלת ומה יהיו התגובות שלכם ותהיות מתואמים עם בית הספר ככל שניתן. בהצלחה.


שלום רחלי חשוב מאוד להשרות בטחון ותחושת מסוגלות. בתך נמצאת בשלב בו היא אמורה לייצר לעצמה תחושת נפרדות ממך ומסוגלות להתמודד בלעדיך. חשוב שאת תהיי בטוחה ביכולת שלה להתצליח בהתמודדות ושתשדרי בטחון. לעיתים הורים חוששים מאוד ולמרות שמעודדים את הילד להפרד, חוסר הבטחון עובר בכל זאת. יש ילדים שבאישיות שלהם קשה להם יותר. חשוב לנסות מאוד בהדרגה ובמקומות בטוחים, להשאיר אותה לכמה דקות, אפילו להתחיל את סבא וסבתא, בהתחלה ללכת לשירותים ואז להראות לה שהיתה בסדר גמור, ואז לרדת רגע לאוטו ולהשאיר אותה רבע שעה, לאחר מכן לצאת רק לקנות משהו ולתת לה להשאר שעה וכן הלאה. גם במקומות חדשים, אם היא רוצה ללכת, לדוגמה ליום הולדת, צריך לסכם איתה לפני המסיבה כמה זמן תוכלי להשאר לעזור לה להתרגל למקום החדש ומתי תצטרך להפרד. האמיני בה שהיא תהיה בסדר. שאלי אותה מה היא חושבת שתצליח לעשות לבדה ושחררי אותה להתנסויות. וכמובן- הרבה חיזוקים על ההצלחות הקטנטנות בדרך. בהצלחה.


שלום ענת, נשמע שבתך חווה איזו מצוקה נפשית המתבטאת באופן גופני והתנהגותי מובהק. אינני חושבת שתחילת הבירור צריך להיות ברמה ההתנהגותית והסמכותית שלכם. אני חושבת שחשוב במהירות האפשרית להתחיל לחקור מה קורה לה. לערוך בירור רפואי (אולי זו תגובה אלרגית, אולי יש גורם פיזי אחר), לשאול בבית הספר איך היא מתנהגת ומתפקדת, ולקבוע תור לפסיכולוג/ית ילדים אשר תאבחן את הקושי הרגשי ותסייע לכם. בהצלחה, הילה