הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום שרית, השאלה הראשונה היא מדוע ילד בן עשר נשלח לרכוש לבדו טלפון סלולרי? הרי עלות המכשיר הינה חלק זניח מתוך כל נושא השימוש רכישת המכשיר והשימוש בו. האם נעשה עמו בירור איזה טלפון קונה? איפה קונה? ילדים בגיל זה זקוקים להרבה מאוד תיווך לבי השימושים השונים במכשיר, בשיחות, בהורדות והגילשה הסלולרית. אם הוא גונב למשקר בדברים אלו , חשוב לבדוק האם מסתיר סודות נוספים? האם זה מקרה חד פעמי? האם הוא מבין משמעות הגניבה? חשוב לכל עונש יהיה קשר הדוק למעשה שרוצים להכחיד. על מה בכה? שנתפס? האם הסביר את המניע למעשיו? צריך לעשות עמו בירור מעמיק ולודא שאיננו במצוקה או שאין מדובר בתופעה שכבר מתרחשת זמן מה ורק עכשיו נחשפת אליה. שלא מופעל עליו לחץ חיצוני כלשהוא. לטעמי ללכת לישון מוקדם זו תגובה לילד שהתחצף, או לא עמד בתפקידיו. ילד שמשקר וגונב חייב להרגיש כאב אמיתי ולהבין לעומק את ההשלכות למעשיו. הוא צריך להחזיר לאחיותיו את הכסף (גם אם לא כולו, לפחות לפצות אותן על תחושת האובדן והפולשנות לרכושן, לוותר על משהו שלו עבורן- רגשי או חומרי. אם יבין שהוא יכול לגנוב ולשקר ועל המחיר יהיה ערב אחד בלי טלויזיה- מבחינתו עלול להבין שזה בסופו של דבר משתלם. ההחלטה האם הוא צריך טלפון, איזה סוג ומי ישלם עבור השימוש בו צריכה להיות ממוקדת בתפיסתך הערכית לגבי נושא זה. הוא בגיל שעליו להבין שכסף ומותרות הם דברים שעובדים קשה עבורם . שיש לו זכויות וגם חובות. הוא בפתחו של גיל ההתבגרות והפיתויים רק מתחילים. חייב להיות ערוץ תקשורת פתוח אך גם מאוד ברור ואסרטיבי לגבי מה מותר ומה אסור. בהצלחה.


שלום מלי, נשמע שאת נמצאת בלחץ מאוד גדול אבל גם מסוגלת להיות מאוד רגישה לצרכים ולרגשות של בנך וזה לא מובן באילו כלל וכלל. ראשית עליך להיות קצת יותק סלחנית כלפי עצמך- זה כבר יוריד מעומס הדחק. את עושה כמיטב יכולתך והחיים לא מאפשרים אף פעם להיות "האם המושלמת" בעיני עצמך. כמו שנאמר ע"י וויניקוט עליך להיות אם "טובה דיה". אין אם מושלמת והלקאה עצמית מייצרת את האפקט ההפוך. את בהחלט רואה אותו ואת מצוקתו ויכולה להפריד בין הצרכים שלך לשלו. במקום הזה את צריכה לתת לעצמך טפיחה על השכם ולנשום עמוק. ולחלק הפרקטי יותר- יתכן שבנך נמצא בחרדה ויתכן שזיהה את הסיטואציה של איסוף החבילות כ"חזית" שבה מצליח להפעיל אותך וזיהה ששם יש לו השפעה גדולה עליך. כך או אחרת, כמו שזיהית יש כאן משבו רגשי ותגובות חומריות כמו "מסעדה" לא עוזרות. חשוב לדבר איתו בבית, כשאת רגועה, ולא ביום בו עליו לצאת איתך לאיסוף ולבדוק איתו למה כל כך קשה לו כשאתם הולכים. להסביר לו שזה משהו שאת חייבת לעשות כדי שיהיה לך כסף לקנות לעצמכם דברים ונסו לחשוב ביחד מה יעזור לו להעביר כמה שיותר מהר ובקלות את הזמן של האיסוף. האם הוא חושש שידייך עמוסות ואם יצטרך לתת לך יד לא יוכל? האם איננו מצליח לייצר קשר עין כי את עמוסה בחבילות? יכול להיות שפעם אחת נבהל ממשהו, את לא הבנת אותו והגבת אליו בכעס (טביע ותואם סיטואציה וקורה לכל הורה עשרות פעמים!) והוא כבר עשה הקשר שהלך והעצים את התחושה של המקרה החד פעמי ההוא. נסי לייצר איתו ביחד אסטרטגיות "הרגעה" לסיטואציה: לדוגמה- אם ידייך תפוסות, דאגי שיש עליך תיק או צעיף שיכול לאחוז בהם אם מרגיש צורך- לא משנה מה את סוחבת. אולי שווה לעשות שלושה סיבובים ולהשאיר בכל סיבוב "מעט מקום" בשבילו. אולי יכול להביא איתו חפץ שמרגיע אותו. הכי חשוב- לא להפוך את זה למצב מעורר חרדה יותר ממה שזה באמת בגלל רגשות אשם. בהצלחה!


שלום טל הבת שלך בשלב בו היא מגלה שיש לה השפעה על העולם- היא יכולה לגרום למבוגרים "הכל יכולים" להתנהג או להרגיש כל מיני דברים. זו הרגשה מסחררת. יחד עם זאת על מנת לרכוש בטחון היא צריכה לדעת שהמבוגרים המטפלים בה באמת "כל יכולים" ובטח יכולים שיכולים להתמודד עם תינוקת בת שנה וחצי. לכן היא בודקת אתכם שוב ושוב. התעלמות היא אכן תגובה מצויינת. אם לא עזר- בדקי האם התעלמתם באמת או הסתכלתם עליה וחיכיתם לראות אם ומתי תפסיק... דרך אלרת היא לומר לי שאם תזרוק- תקחו לה את הצלחת. ואז להניח לפניה כל פעם רק את הביס הבא. אם היא זורקת- לחכות שתבקש. כשמבקשת להסביר לה שאסור לזרוק, רק לאכול. בסבלנות שוב ושוב עד שתהיה מספפיק רעבה כדי להכניס לפה ואז לחזק אותה. אותה דבר לגבי המכות- היא מרביצה- להפנות אליה מבט כועס/ לא מרוצה. לומר שזה מאוד מעציב אותך כשהיא מרביצה ואז לסובב את הגב ולייצר את אפקט ההתעלמות. כך את מסבירה לה שזה אסור אבל גם לא נותנת לה להנות מההשפעה וקבלת תשומת הלב. יחד עם זאת חשוב לזכור שזה שלב התפתחותי , זה תואם את גילה, וזה יעבור – כל עוד תקפידו להיות עקביים בהצבת הגבולות. בהצלחה.


שלום מעיין. שאלתך איננה נוגעת לסמכות הורית אך אענה עליה כי היא חשובה מאוד. הילדים נמצאים בגיל בו הסקרנות לגבי איבר מינם וגם אוננות הן נורמטיביות ותואמות את הגיל. יתכן שגם לפני כן התעניין ונגע באיבר מינו אך את לא היית כ"כ רגישה לעניין כמו אחרי המקרה עם בן הדוד. לכן כל כך חשוב וגם בגן מקפידים מאוד להסביר את נושא הפרטיות והאיברים הפרטיים שאף אחד לא נוגע בהם. לצערי ילדים חשופים היום בגיל מאוד מוקדם לתכנים לא מותאמים לגילם- אם דרך אחים גדולים ואם דרך האינטרנט (הם משחקים במשחק תמים וקופצים להם תכנים מיניים אם אין תוכנות הגנה). יתכן ובן הדוד שמע וחיקה את הדברים ומתוך סקרנות ניסה לבדוק עם בן דוד צעיר יותר מה קורה אם הוא אומר זאת. עשית יפה מאוד כאשר הסברת לו בבירור ובגוגע מה מותר ומה אסור. חשוב לא לייצר אצלו אשמה. כמובן שיש גם אופציה שמישהו ניסה את זה איתו וחשוב מאוד ליידע את הוריו של בן הדוד ולעקוב אחרי שניהם, לשים לב אם מקרים דומים חוזרים ואז לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. בהצלחה.


שלום מריה, נשמע שבנך אכן זקוק לליווי רגשי עם שתי מטרות עיקריות- האחת, לימוד ושיפור מיומנויות חברתיות. השניה, תמיכה רגשית במצבו הרגשי שסביר שהוא רעוע ומשפיע על בטחונו ודימויו האישי. ממליצה לפנות לטיפול אצל איש מקצוע בשילוב עם הדרכת הורים. בהצלחה.


שלום מיכל. ברור כי ילדה בת ארבע וחצי לא יכולה לנהל את הבית וגם עבורה, למרות שנראה שנהנית מהמצב, זו תחושה מאוד מפחידה שאמא מאבדת שליטה. ילד צריך לדעת שיש "הורה מבוגר אחראי" שיודע מה לעשות ואם אמא לא מצליחה לגרום לי להתלבש- איך היא תתמודד אם משהו רע באמת יקרה? היא חייבת לדעת שאת יודעת מה טוב בשבילה ושאת לא תוותרי או תבהלי אם היא בודקת גבולות. לאיים על אמא באלימות זה מעבר על גבול אדום והאם היא מרשה לעצמה לומר לך כך כרנאה שהתגובות שמקבלת על התנהגותה מעודדות אותה להמשיך ולא מכחידות התנהגות זו. חשוב בדחיפות להחזיר את הסמכות והמנהיגות לידייך. אם את חושבת שזה קריטי שתלבש בדים ארוכים- שימי לה שתי אופציות לבגדים שאת חושבת שמתאימות ואל תאפשרי לה גישה לאף בגד אחר.הניחי על מיטה וצאי מהחדר ועד שהיא לא לובדת את מה שאמרת לה- אף אחד לא יוצא מהבית. בחרי יום שאת יודעת מראש שתתעכבי בבוקר כי זה הכי חשוב עכשיו. וכך עם כל דבר אחר. אמרי לה שאת מחליטה, כי את האמא וכשהיא לא עומדת בחובותיה (לכבד את אמה) היא לא תקבל את זכויותיה (מה יהא אוהבת? טלויזיה? חברים?) באותו היום. בלי לצעוק, בשלוות נפש, בתקיפות שמשדרה שאת מנהלת את העניינים וכי את בטוחה בדרכך. אם זה לא מצליח, ממליצה לפנות להדרכת הורים בהקדם כי ללא טיפול כגרע זה ילך ויחמיר. בהצלחה.


שלום אפי הבת שלך עוד לא בת שנה ואתה מייחס לה מחשבות ותחושות של ילד בוגרת. כמובן שבגיל זה מתעוררים תסכולים אבל ילדים בגיל זה עדיין אינם מודעים בהכרח להקשרים שאתה עושה. יכול להיות בתגובה שלכם לצרחות שלה מעודדת אתה להמשיך בתגובה זו ללא קשר לסיטואציה (אם אתם צוחקים מזה מבחינתה זה עידוד לצרוח גם בסיטואציות אחרות שלא בהכרח קשורות ל"עצבים"). אם היא מנסה להכות, גם זה יכול נבוע תסכול ומחוסר יכולת לומר או להעביר מסרים אחרים מכיון שאין לה מילים. צריך ללמד אותה תגובות לגיטימיות- ליטוף, דיבור תנועות (ג'סטות) שיסייעו לה לתקשר איתכם. בהצלחה, הילה.


שלום רויטל כנראה שבנך הבין שסביב הממתקים הוא מצליח להפעיל אתכם ולגרום לכם להסס ועל כן הוא ממשי לנסות סביב חזית זו. ברור שככל שהוא יבקש ובסוף תתנו- הוא לומד שהתמדה מסוג זה משתלמת.... כדי להקל על עצמכם ולשמור על הגבולות ניתן לעשות כמה דברים. האחד, לא להכניס ממתקים הביתה.אם אין- ומראים לו שאין, את לא עומדת בהתלבטות כי אין. השני, לומד לו מתי כן יוכל וכמה. אפשר להציב גבול בתחום זה אבל שאיננו העדר מממתקים בכלל ואז בכל פעם שמבקש תנתן לו תשובה במקום "לא" אלא מתי כן ומה. לדוגמה, אחרי ארוחת צהרים יכול לבחור ממתק אחד מבין שניים. ככל שתהיו עקביים, הוא ירפה מהר יותר. בצלחה.


שלום עדי, אם היתה הצלחה כל כך גדולה בהדרכת ההורים, התשובה טמונה שם. נשי להזכר מה היו הקשיים שהועלו , מה הכלים בהם השתמשם בפעם הקודמת וליישם אותם גם פה. כל תשובה שאתם תהיה פשטנית. אם עדיין קשה, שווה לחזור להדרכת ולו למפגש שניים שיעזור לכם להתארגן וליישר קו ביניכם לגבי התמודדותכם עם התנהגות זו. בהצלחה,הילה


שלום אור, אכן נשמע מצב מתסכל ביותר. בדיוק כפי שאת מתארת זה כבר כמו כדור שלג- את דרוכה, הוא מבין שיש סיטואציה תמידית בה כל התנהגות קלה שלו מפעילה אותך ומכניסה אותך למתח. הוא שיכור מתחושת השליטה שזה מקנה לו ובודק כל פעם עוד קצת כמה רחוק יצליח להגיע. החיזור השלישי היעיל ביותר הוא התעלמות. חשוב לעשות איתו שיחת הכנה רגועה לכך שדברים עומדים להשתנות. הוא חייב להבין בדיוק מה איזו התנגות מקובלת ואיזו לא. בגיל כזה הפער בין היכולות לבין ההבנה הוא כזה אשר פעמים רבות ילד מתחיל לעשות משהו שלא ברור לו אם היא במסגרת המותר או האסור וכשמבין שעשה טעות הוא מנסה "לרדת מהעץ" בצחוק שאת חווה כמזלזל אבל זו בעצם תגובה נבוכה לכך ששוב מייצר אכזבה מצידך. צריך להסביר לו שכאשר לא יעשה מה שאת מבקשת כלומר- יתעלם מבקשותיך. יקבל יחס דומה- את תתעלמי ממנו למשך ארבע דקות.בזמן זה את נושמת עמוק, מזכירה לעצמך שאת רוצה ללמד אותו שליטה עצמית ודחיית סיפוקים ע"י דוגמה אישית. לאחר שירגע וגם את- תעשי איתו שיחה שמטרתה להבהיר לו מה בהתנהגות שלו לא היה מקובל עליך. חשוב להזהר שלא לכעוס על כל מעשה שובבות ולזכור שהוא ילד ויש דברים שמותר לו כדי שלא כל התנהגות שלו תזכה בחיזוק של התעלמות עד שגם השפעתו של זה תעלם. בהצלחה.


שלום רב, מאוד קשה לענות על שאלתך- לא פירטת כיצד מגיבים אליו כאשר הוא אוכל בצורה כזו, האם כלפי מזונות מסויימים או במצבים מסויימים? כיצד אוכל בגן? האם זה קורה בנוכחות של אדם מסוים יותר? יכולים להיות גורמים בריאותיים ושווה לעשות במקביל לביררו ההתנהגותי גם בירור רפואי. יתכן גם ומדובר בקושי רגשי אשר הוא מחפש עבורו מענה באוכל. ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע אשר יוכל לעשות אבחנה מבדלת. בהצלחה.


שלום דקלה, אכן נשמע שעשיתם את כל ההכנות, נתתם את הזמן וכעת אתם מבולבלים. סביר להניח שגם היא- מצד אחד רוצה להשיג שליטה (זו אכן תמציתו ומהותו של תהליך הגמילה מחיתולים מבחינת השלב ההתתפתחותי בו נמצאת) ומצד שני נבהלת ממידת הכוח שהיא מגלה שיש לה על העולם. אל יאוש. יש הרבה מה לעשות אך אני חוששת שכל עצה שאתן עכשיו בפורום זה מבלי לראות את הילדה ולקבל הרבה מאוד אינפורמציה – יהיה פשטני ועלול להפוך משהו טבעי לבעיה. מהר מאוד המאבק הופך למהות במקום עצם הגמילה. אני ממצילה בחום להתיעץ עם איש מקצוע אשר יבין לעומק את התגובות והתהליכים שנעשו עד כה כדי לתת לכם כלים מדויקים יותר. בהצלחה.