הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום ורד, לא כ כך ברור מהדברים שכתבת האם לרוב היא מקשיבה ומדי פעם שקועה כל כך בטלויזיה או במעשה אחר שאיננה מפנה את הקשב לבקשותיך או שמדובר בתופעה שחוזרת על עצמה לעיתים קרובות שאיננה מקשיבה באופן מכוון. באופן כללי, מאוד תואם את גילה שאם שקועה במשהו, קשה להפנות את תשומת ליבה ואם את רוצה שבקשותיך יהיו אפקטיביות אז צריכה לוודא שמפנה אליך את הקשב ואכן שומעת וקשובה. יתכן וכל כך שקועה בטלויזיה שאיננה שמה לב בכלל שאת פונה אליה. אבל אם איננה מקשיבה חשוב שתדע למה עליה לצפות מבחינת התגובה שלך. אם את מאיימת בעונש אבל לא קורה כלום אח"כ- היא לומדת להתעלם מאיומייך. מה שאינך יכולה או מתכוונת ליישם את תאמרי. זה משיג בדיוק את המטרה ההפוכה. אם היא איננה מכבדת אותך, היא צריכה לדעת שיש לזה מחיר והשלכות אמיתיות. בהצלחה.


שלום אורטל נשמע שאת וילדיך במצוקה של ממש ואפילו שעה בביתכם יכולה להיות מציפה ומתסכלת. אין ספק שההתמודדות לבד היא קשה עוד יותר. לא פירטת כיצד את מגיבה כשהם עושים דברים אלו והאם יש דברים או רגעים בהם הם עושים כדבריך , משתפים פעולה והאם יש לכם רגעים יפה וטובים ביחד. נשמע שצריך לעשות סדר מן היסוד ביחסים המשפחתיים והחזיר את הסמכות והנהגת הבית לידייך. האם את גם עומדת מאחורי האיומים לעונש? האם ברורים להם הכללים או שמדי פעם תגובותיך להתנהגויות אלו משתנה? קשה לתת בשאלה אחת בפורום מענה רחב כל כך. אבל יש המון מה לעשות. השיחות והטפול הם צעד נכון וחשוב ולרוב גם השיחות והטיפול בילדים מלווים בשיחות והדרכה להורים. חשוב מאוד שיהיה לך מקום לתמיכה מחד והדרכה מאוד קונקרטית מצד שני. הייתי מתחילה מלייצר לכם כמה חוויות טובות של "ביחד". סכמי איתם שאתם יוצאים ליום כיף, תכננו אותו ביחד והשתדלי שהוא יהיה פשוט להוצאתו לפועל ושבו הילדים באמת יכולים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי שאת תצטרכי להיות בשליטה. רגעי איכות כאלו הם הזדמנות לפתוח שיח על כללי התנהגות בבית – אבל ראשית הכללים צריכים להיות מאוד ברורים לך וכאלו שאת בוודאות מסוגלת לעמוד בהם בעצמך. הראי להם דוגמה אישית וקחי גם את אחריות , נסי לרתום אותך למאמץ משפחתי משותף. בהצלחה.


שלום עדי, להיות ילדת אמצע זה תפקיד מורכב והוא נמשך לכל אורך החיים. צריך לזכור את זה ושזה יהיה שמודע- זו איננה אפיזודה חולפת. בתך בודקת אותך- את רמת הסבלנות שלך כלפיה את הזמן שאת מוכנה ויכולה להקדיש לה ומפרשת כל תגובה שלך למשוואה הנצחית של "כמה היא אהובה בהשוואה לאחיה או אחיותיה". כדי לעזור למשוואה זו, צריך לתת לה זמן בו איננה נלחמת על מקומה אלא רק היא ואת ואת פנויה אליה בלבד. פרקי זמן קצרים אלו גם אם במיידית אינם נותנים את התוצאה אליה את שואפת, מצטברים לתחושת בטחון כללית. כאשר היא מתנהגת באופן שאיננו מקובל עליך- עליה לדעת שתתעלמי ממנה. יחד עם ההבנה הגדולה לצורך שלה, אחד המסרים החשובים לילד הוא שלא מוותרים עליו ולא על מה שחשוב לך בחינוך שלה. ולכן אין לחזק התנהגויות לא רצויות ע"י תשומת לב כי זה רק מזין התנהגות זו של בכי וצעקות. תאמרי לה פעם אחת שאת תתייחסי רק כשתפסיק לצעוק ואז התעלמי. היא תלמד איך יכולה לקבל את תשומת לבך בדרכים לגיטימיות. בהצלחה.


דנה שלום, שאלתך איננה עוסקת בסמכות הורית מכיון שמדבריך משתמע קושי רגשי שיש לבנך. כאשר ילד מבטא דרך התנהגותו קושי רגשי רצוי לטפל ולברר את מקורות של הקושי ולחזקו בהקדם על מנת שלא יווצר מעגל קסמים בו הוא נכנע ללחץ חברתי, עושה דברים עליהם מקבל תגובות שליליות מהסביבה , מרגיש עוד יותר חסר בטחון ולכן נוטה יותר להכנס ללחץ ומתקשה למצוא בתוך עצמו עוגן חזק. ממליצה לפנות לאיש מקצוע שיסייע להבין את מקור הקושי ולחזקו. בהצלחה.


שלום מיכל, נראה שבתך זיהתה נקודה רגישה אצלכם והיא מבינה שאפשר להפעיל אתכם בנקודה זו. העלבון של אבא שלה מאשר זאת עבורה. אין הרי מה להעלב מילדה בת 4 שברור שהוא אביה והיא אוהבת ומסורה לו. היא פשוט עושה מה שהיא מבינה כבר שיגרום לכם להיות מאוד קשובים ומגוייסים אליה. לא כתבת מה את עושה אחרי שהיא מתעקשת שרק את תעזרי לה- האם באמת את נגשת אליה? אם כן, הרי לך התשובה- היא יודעת שזה עובד ושזה מצליח לה. אם החלטתם שאביה מארגן אותה בבוקר- היי את עסוקה בענינייך ואל תוותרו. אחרי פעמיים שתהיו עקביים, מבלי לכעוס או להתלחץ אלא ממקום בטוח- היא תתרגל. אם בגיל זה היא מנהלת את חלוקת התפקידים בבית- כשתגדל, יהיה יותר קשה. זכרי שאת אדם מבוגר ואת צריכה להתמודד מול ילדה בת 4.5 , לך יש את הכוח והסמכות. ככל שתהיי רגושה ומשוכנעת יותר, היא תרגיש בטוחה יותר ותנסה פחות. בהצלחה


שלום רותם, התנהגותה של בתך מאוד תואמת למצב המשפחתי שאת מתארת. עכשיו כאשר אחיה הקטן הגיע לגיל שהוא פעיל יותר, מבצע מדי יום חדברים חדשים- ההתקהלות וההתלהבנות ממנו מעוררים קנאה ושאלות לגבי מקומה בבית הרבה יותר מאשר לאחר הלידה ובתקופה בו היה תינוק "שלא עושה הרבה". שהו שלב שבו היא בודקת מחדש את מקומה במשפחה ואת הטריטוריה שלה. עד עכשיו היה ברור שהיא הילדה שלכם, היחידה, וכעת צריכה לחלקו את תשומת הלב, ההתלהבות עם מישהו נוסף. חשוב לתת לה זמן "אחד על אחד", להדגיש שוב ושוב כמה אוהבים אותה לא פחות ולהראות לה איפה "הרווחים" שלה מלהיות הבוגרת והבכורה. אילו זכויות ויתרונות יש לה כבכורה. יחד עם זאת כמובן שצריכים להיות מאוד ברורים מבחינת הגבולות וכללי ההתנהגות- זה מאוד יארגן אותה ויעזור לה לפתח יכולות להרגעה עצמית כאשר היא חשה תסכול קנאה או קושי בדחיית סיפוקים. אפשר לעזור לה לפתח כלים לדחיית סיפוקים- אם רוצה משהו בדיוק ברגע בו אי אפשר להתפנות אליה, מה היא יכולה לעשות כדי להצליח להמתין- לקחת בובה מסוימתף להצטרף אליך במה שאת עסוקה בו. לדבר איתה כשהיא רגועה ולחשוב אילו דברים יכולים לעזור לה ברגעי הבכי ולסכם איתה שמיד כשתוכלי תתפני אליה. בהצלחה.


שלום שרית, השאלה הראשונה היא מדוע ילד בן עשר נשלח לרכוש לבדו טלפון סלולרי? הרי עלות המכשיר הינה חלק זניח מתוך כל נושא השימוש רכישת המכשיר והשימוש בו. האם נעשה עמו בירור איזה טלפון קונה? איפה קונה? ילדים בגיל זה זקוקים להרבה מאוד תיווך לבי השימושים השונים במכשיר, בשיחות, בהורדות והגילשה הסלולרית. אם הוא גונב למשקר בדברים אלו , חשוב לבדוק האם מסתיר סודות נוספים? האם זה מקרה חד פעמי? האם הוא מבין משמעות הגניבה? חשוב לכל עונש יהיה קשר הדוק למעשה שרוצים להכחיד. על מה בכה? שנתפס? האם הסביר את המניע למעשיו? צריך לעשות עמו בירור מעמיק ולודא שאיננו במצוקה או שאין מדובר בתופעה שכבר מתרחשת זמן מה ורק עכשיו נחשפת אליה. שלא מופעל עליו לחץ חיצוני כלשהוא. לטעמי ללכת לישון מוקדם זו תגובה לילד שהתחצף, או לא עמד בתפקידיו. ילד שמשקר וגונב חייב להרגיש כאב אמיתי ולהבין לעומק את ההשלכות למעשיו. הוא צריך להחזיר לאחיותיו את הכסף (גם אם לא כולו, לפחות לפצות אותן על תחושת האובדן והפולשנות לרכושן, לוותר על משהו שלו עבורן- רגשי או חומרי. אם יבין שהוא יכול לגנוב ולשקר ועל המחיר יהיה ערב אחד בלי טלויזיה- מבחינתו עלול להבין שזה בסופו של דבר משתלם. ההחלטה האם הוא צריך טלפון, איזה סוג ומי ישלם עבור השימוש בו צריכה להיות ממוקדת בתפיסתך הערכית לגבי נושא זה. הוא בגיל שעליו להבין שכסף ומותרות הם דברים שעובדים קשה עבורם . שיש לו זכויות וגם חובות. הוא בפתחו של גיל ההתבגרות והפיתויים רק מתחילים. חייב להיות ערוץ תקשורת פתוח אך גם מאוד ברור ואסרטיבי לגבי מה מותר ומה אסור. בהצלחה.


שלום מלי, נשמע שאת נמצאת בלחץ מאוד גדול אבל גם מסוגלת להיות מאוד רגישה לצרכים ולרגשות של בנך וזה לא מובן באילו כלל וכלל. ראשית עליך להיות קצת יותק סלחנית כלפי עצמך- זה כבר יוריד מעומס הדחק. את עושה כמיטב יכולתך והחיים לא מאפשרים אף פעם להיות "האם המושלמת" בעיני עצמך. כמו שנאמר ע"י וויניקוט עליך להיות אם "טובה דיה". אין אם מושלמת והלקאה עצמית מייצרת את האפקט ההפוך. את בהחלט רואה אותו ואת מצוקתו ויכולה להפריד בין הצרכים שלך לשלו. במקום הזה את צריכה לתת לעצמך טפיחה על השכם ולנשום עמוק. ולחלק הפרקטי יותר- יתכן שבנך נמצא בחרדה ויתכן שזיהה את הסיטואציה של איסוף החבילות כ"חזית" שבה מצליח להפעיל אותך וזיהה ששם יש לו השפעה גדולה עליך. כך או אחרת, כמו שזיהית יש כאן משבו רגשי ותגובות חומריות כמו "מסעדה" לא עוזרות. חשוב לדבר איתו בבית, כשאת רגועה, ולא ביום בו עליו לצאת איתך לאיסוף ולבדוק איתו למה כל כך קשה לו כשאתם הולכים. להסביר לו שזה משהו שאת חייבת לעשות כדי שיהיה לך כסף לקנות לעצמכם דברים ונסו לחשוב ביחד מה יעזור לו להעביר כמה שיותר מהר ובקלות את הזמן של האיסוף. האם הוא חושש שידייך עמוסות ואם יצטרך לתת לך יד לא יוכל? האם איננו מצליח לייצר קשר עין כי את עמוסה בחבילות? יכול להיות שפעם אחת נבהל ממשהו, את לא הבנת אותו והגבת אליו בכעס (טביע ותואם סיטואציה וקורה לכל הורה עשרות פעמים!) והוא כבר עשה הקשר שהלך והעצים את התחושה של המקרה החד פעמי ההוא. נסי לייצר איתו ביחד אסטרטגיות "הרגעה" לסיטואציה: לדוגמה- אם ידייך תפוסות, דאגי שיש עליך תיק או צעיף שיכול לאחוז בהם אם מרגיש צורך- לא משנה מה את סוחבת. אולי שווה לעשות שלושה סיבובים ולהשאיר בכל סיבוב "מעט מקום" בשבילו. אולי יכול להביא איתו חפץ שמרגיע אותו. הכי חשוב- לא להפוך את זה למצב מעורר חרדה יותר ממה שזה באמת בגלל רגשות אשם. בהצלחה!


שלום טל הבת שלך בשלב בו היא מגלה שיש לה השפעה על העולם- היא יכולה לגרום למבוגרים "הכל יכולים" להתנהג או להרגיש כל מיני דברים. זו הרגשה מסחררת. יחד עם זאת על מנת לרכוש בטחון היא צריכה לדעת שהמבוגרים המטפלים בה באמת "כל יכולים" ובטח יכולים שיכולים להתמודד עם תינוקת בת שנה וחצי. לכן היא בודקת אתכם שוב ושוב. התעלמות היא אכן תגובה מצויינת. אם לא עזר- בדקי האם התעלמתם באמת או הסתכלתם עליה וחיכיתם לראות אם ומתי תפסיק... דרך אלרת היא לומר לי שאם תזרוק- תקחו לה את הצלחת. ואז להניח לפניה כל פעם רק את הביס הבא. אם היא זורקת- לחכות שתבקש. כשמבקשת להסביר לה שאסור לזרוק, רק לאכול. בסבלנות שוב ושוב עד שתהיה מספפיק רעבה כדי להכניס לפה ואז לחזק אותה. אותה דבר לגבי המכות- היא מרביצה- להפנות אליה מבט כועס/ לא מרוצה. לומר שזה מאוד מעציב אותך כשהיא מרביצה ואז לסובב את הגב ולייצר את אפקט ההתעלמות. כך את מסבירה לה שזה אסור אבל גם לא נותנת לה להנות מההשפעה וקבלת תשומת הלב. יחד עם זאת חשוב לזכור שזה שלב התפתחותי , זה תואם את גילה, וזה יעבור – כל עוד תקפידו להיות עקביים בהצבת הגבולות. בהצלחה.


שלום מעיין. שאלתך איננה נוגעת לסמכות הורית אך אענה עליה כי היא חשובה מאוד. הילדים נמצאים בגיל בו הסקרנות לגבי איבר מינם וגם אוננות הן נורמטיביות ותואמות את הגיל. יתכן שגם לפני כן התעניין ונגע באיבר מינו אך את לא היית כ"כ רגישה לעניין כמו אחרי המקרה עם בן הדוד. לכן כל כך חשוב וגם בגן מקפידים מאוד להסביר את נושא הפרטיות והאיברים הפרטיים שאף אחד לא נוגע בהם. לצערי ילדים חשופים היום בגיל מאוד מוקדם לתכנים לא מותאמים לגילם- אם דרך אחים גדולים ואם דרך האינטרנט (הם משחקים במשחק תמים וקופצים להם תכנים מיניים אם אין תוכנות הגנה). יתכן ובן הדוד שמע וחיקה את הדברים ומתוך סקרנות ניסה לבדוק עם בן דוד צעיר יותר מה קורה אם הוא אומר זאת. עשית יפה מאוד כאשר הסברת לו בבירור ובגוגע מה מותר ומה אסור. חשוב לא לייצר אצלו אשמה. כמובן שיש גם אופציה שמישהו ניסה את זה איתו וחשוב מאוד ליידע את הוריו של בן הדוד ולעקוב אחרי שניהם, לשים לב אם מקרים דומים חוזרים ואז לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי לילדים. בהצלחה.


שלום מריה, נשמע שבנך אכן זקוק לליווי רגשי עם שתי מטרות עיקריות- האחת, לימוד ושיפור מיומנויות חברתיות. השניה, תמיכה רגשית במצבו הרגשי שסביר שהוא רעוע ומשפיע על בטחונו ודימויו האישי. ממליצה לפנות לטיפול אצל איש מקצוע בשילוב עם הדרכת הורים. בהצלחה.


שלום מיכל. ברור כי ילדה בת ארבע וחצי לא יכולה לנהל את הבית וגם עבורה, למרות שנראה שנהנית מהמצב, זו תחושה מאוד מפחידה שאמא מאבדת שליטה. ילד צריך לדעת שיש "הורה מבוגר אחראי" שיודע מה לעשות ואם אמא לא מצליחה לגרום לי להתלבש- איך היא תתמודד אם משהו רע באמת יקרה? היא חייבת לדעת שאת יודעת מה טוב בשבילה ושאת לא תוותרי או תבהלי אם היא בודקת גבולות. לאיים על אמא באלימות זה מעבר על גבול אדום והאם היא מרשה לעצמה לומר לך כך כרנאה שהתגובות שמקבלת על התנהגותה מעודדות אותה להמשיך ולא מכחידות התנהגות זו. חשוב בדחיפות להחזיר את הסמכות והמנהיגות לידייך. אם את חושבת שזה קריטי שתלבש בדים ארוכים- שימי לה שתי אופציות לבגדים שאת חושבת שמתאימות ואל תאפשרי לה גישה לאף בגד אחר.הניחי על מיטה וצאי מהחדר ועד שהיא לא לובדת את מה שאמרת לה- אף אחד לא יוצא מהבית. בחרי יום שאת יודעת מראש שתתעכבי בבוקר כי זה הכי חשוב עכשיו. וכך עם כל דבר אחר. אמרי לה שאת מחליטה, כי את האמא וכשהיא לא עומדת בחובותיה (לכבד את אמה) היא לא תקבל את זכויותיה (מה יהא אוהבת? טלויזיה? חברים?) באותו היום. בלי לצעוק, בשלוות נפש, בתקיפות שמשדרה שאת מנהלת את העניינים וכי את בטוחה בדרכך. אם זה לא מצליח, ממליצה לפנות להדרכת הורים בהקדם כי ללא טיפול כגרע זה ילך ויחמיר. בהצלחה.