הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, ראשית ברצוני לשבח אותך על אופן הגדרת המצבים לבחירתה של בתך: האופן בו את מציגה לה אפשרויות מוכיח את עצמו ביעילות ומקנה לבתך תחושה של שליטה ותמיכה כאחד. אבל מאחר והעולם הרגשי לא מבוסס רק על עינייני גבולות וסמכות, הרי שתגובות הבכי שלה לא תמיד קשורות לעיניין הזה. היא מגיבה בקשיי פרידה לא כדי לבדוק גבולות אלא כי היא מרגישה צורך בקרבה שלכם, ועדיין , לצד זה, היא מסוגלת ללכת לגן וליהנות. כפי שציינת, טוב לה בגן אבל היא רוצה להבהיר שיותר טוב לה בבית או שהיא מרגישה שאין לה מספיק זמן אתכם - וזה כמובן לא בהכרח קשור למציאות האוביאקטיבית של כמה זמן אכן אתם מבלים יחד. לפיכך, בהנחה שמדובר בילדה שהתפתחותה תקינה ורוב הזמן היא שמחה ופנויה ללמידה ולמשחק לא נראה לי שהבכי הקשור בפרידה מייצג משהו ולעיתים הוא קשור רק לרגישות הרבה שלה. ציינת שאת אם לשתי בנות אך לא הזכרת את השניה: האם שונה ממנה מאוד ועל כן הקושי? לעיתים קשה לחשוב עד כמה ילדים שגדלים באותו בית הם בעצם שונים מאוד האחד מהשני וזקוקים לתגובות אחרות מההורים... בהצלחה מיכל


דנה שלום דפוס תלישת השיער שמתפתח אצל בנך על פי התיאור הינו רק היבט אחד של התנהגות המרמזת על קשיים בוויסות חושי: העוצמה בה הוא מגיב לאחיו, סף הכאב הגבוה הם בדיוק הדברים שיוצרים תשתית חושית לא מאורגנת, היכולת שלו להרגעה עצמית נמוכה, והעיסוק בשיער ותלישתו הם הפתרון שמצא. הבעיה היא, כפי שכבר זיהתם היטב, שזה נוטה להחמיר ומכיון שקשה שלא להגיב לזה (בכל זאת מדאיג) ובגלל שהוא בגיל בו מחפש את העימות וההתנגדות, נוצר כר 'פורה' לקושי. אני מציעה לפנות למרפאה בעיסוק התפתחותית שמנוסה בתחום הויסות החושי ובנוסף לייעוץ פסיכולוגי בנוגע תלישת השיער כדי שהאקט לא יתפתח לנוקשה ויתקבע. לא כדאי להמתין: בגיל מאוחר יותר קשה יותר לסייע וזה עשוי להתפתח להפרעה עמוקה יותר שידועה בשם טריכוטילומניה. בנתיים, נסו להגיב בצורה רגועה ככול הניתן ובכל פעם שתולש את שיערותיו או טוחב שיערות לפיו נסו לתת לו חפץ אהוב אחר שמרגיע. בהצלחה מיכל


נגה שלום, אני מבינה את הדאגה מההתמודדות שלה, אבל כמו שציינת מדובר בחרדה מאוד ספציפית ובשאר החיים היא ילדה שתפקודה לא נפגע ולכן אני תוהה מדוע את פונה דווקא עכשיו?... האם קרה משהו שגרם לכם לחשוב על זה יותר? הרי יש עוד כמה חודשים עד כניסתה לבית הספר ולכן מה גרם לך לפנות להתייעצות כעת ? אני מניחה שהחוויה של 'להראות מצחיק' קשורה לזה שלא רגילים לראות אותה ללא המשקפים, וגם היא לא רגילה לראות את עצמה כך, זה מרגיש להיות אדם שונה, קצת כמו בפורים או עם תספורת חדשה, אבל זה מה שמאפשר גמישות וקבלת העצמי במגוון אפשרויות. אפשר לנסות לעזור לה בתור התחלה להתבונן על עצמה כך, להעז לבדוק איך זה (בהנחה שהיא רואה מספיק טוב וסומכת על עצמה גם ללא המשקפים), תחילה כמובן בתוך הבית, וזאת רק כדי שתוכל להעיז להיות עם עצמה גם בדרך חדשה ומשוחררת יותר. אם התפקוד שלה בשאר תחומי החיים, החברתיים והאחרים לא פגוע, אני לא רואה סיבה לפנות לטיפול בגלל העיניין הזה. וכדאי רק לעזור לה לאהוב את עצמה בכל מצב, זה יעזור לה בכלל בחיים..... בהצלחה מיכל


שלום דוד, אתה מספר שכבר ערכת בירורים לגבי ההוסטל הרצוי לך. גם אני לא מכיר הוסטל שמעניק פסיכותרפיה – במובן שבו אני מגדיר פסיכותרפיה, קרי, פגישות קבועות לטיפול בשיחות –לכן, אולי כדאי לך לשקול להפריד את הפסיכותרפיה מן ההוסטל עצמו? עובדים סוציאליים המתמחים בשיקום נפגעי נפש, כמו גם עובדי חברת 'נתן' ופעילי עמותת אנוש – כל אלה יכולים להוות כתובת לשאלותיך אודות ההוסטל המתאים לך ביותר. בהצלחה!


דקלה שלום, את מתארת יריבות בין שני ילדייך אבל נראה שהמורכבות ביניהם מתחילה באופן שבו אתם ההורים תופסים אותם, כל אחד עם איפיוניו הברורים, והפערים ביניהם הולכים ומתחדדים. פעמים רבות כאשר ישנם הבדלים מציאותיים בין שני אחים: ביכולות לימודיות ואינטלקטואליות, במזג וכו', הם נולדות ומקצינות כי כל אחד מנסה לתפוס מקום בדרך אחרת, אבל נראה שאם תנסו להדגיש דווקא את המשותף בין שניהם, היריבות הזאת תפחת ואולי הם עצמם יצליחו גם להתחבר יותר ולתמוך האחד בשני. מאחר ובתך כבר בשלהי גיל ההתבגרות, ונראה שהיחסים איתה מורכבים גם ככה סביב הציפיות שלכם שהיא מתקשה לעמוד בהם, אני ממליצה לפנות להתייעצות מקצועית מקיפה יותר, אולי בשלב הראשון רק דרך הדרכת הורים. האם היא מקבלת את הסיוע הנחוץ לה בבית הספר? בהצלחה, מיכל


יואב שלום, עבור ילדים המתמודדים עם פחדים מומלצת הודעה ארוכת-טווח ככול הניתן כדי שלא תהיה זה עבורם 'הנחתה' או אילוץ להתמודד בבת אחת עם המורכבות שבפחד. נדרש זמן עיבוד הן ברמה הרגשית - הכנה נפשית וזמן להתכונן, והן על מנת לתרגל את החלקים המפחידים כמו למשל עליה במעלית. הרי לא תרצו למצוא עצמכם נשארים 'למטה' בעלייה למצפה כלהוא בגלל שהיא מעולם לא עלתה במעליות. חשוב לעשות תוכנית הכנה בארץ הכוללת שיחה על מקסימום הפרטים הידועים לכם על מנת להיערך ולדבר על החוויה הצפויה. אתם יכולים להסביר שבחרתם לנסוע למרות שאתם מבינים היטב שהיא מפחדת, אתם תעמדו לרשותה ולעזרתה בכל שלב כדי שכולכם תוכלו להנות יחד וכדומה. מחשבה שהתראה ארוכה רק תעורר התנגדויות או עוד פחדים איננה נכונה, וגם אם תתנגד תחילה זה הוגן יותר מאפשר להנחית את זה עליה בהפתעה של יום לפני. היא כבר לא תינוקת שאפשר לשאת ממקום למקום ללא ידיעתה. בהצלחה ונסיעה טובה מיכל


חן שלום, בתך בדיוק גילתה שנעים יותר להיות עם מישהו ולא לבד...זה שלב תקין בהחלט וחיוני להתפתחותה, וזוהי בעצם התשתית לפיתוח יחסי אמון בעולם גם להמשך הדרך. בשלב זה היא זקוקה להתייחסות והיענות מתמדת. נסי להיות בטווח הראיה שלה ולהגיד לה כשאת מתרחקת, גם אם לרגע. בהדרגה היא תבין שאת לא נעלמת ושנוכחותך קבועה ואז תרגע. זה דורש זמן וסבלנות..... בהצלחה, מיכל


אהוד שלום, לצערי איני מכירה פורום כזה, אבל אנסה להעביר את פנייתך להנהלת האתר, אולי יחשבו להקים אחד כזה... מקווה שתמצאו: שיתוף של הורים שעוברים חוויות דומות במצבים מורכבים זהו כוח משמעותי מאוד. בהצלחה מיכל


ג'סיקה שלום, לא תארת את הרגלי ההירדמות של בתך - האם במיטתה, מה צריכה על מנת להירגע ולהירדם , האם מצליחה להרדים את עצמה או . זקוקה לכם, או לחפצים שונים. עדיין, אם הבנתי נכון את התיאור שלך, בתך ממשיכה להתעורר ולצעוק בלילה גם כשהיא ישנה איתכם במיטה, כלומר גם אם אכן חלומות מפרים את שנתה, היא לא מצליחה להירגע מהנוכחות שלכם וזה כבר מטריד יותר. לפיכך, אני מציעה לנסות לשלול תחילה הפרעות שינה מהכיוון הרפואי דרך מעבדת שינה או הערכה נוירולוגית ורק א'כ לפנות לכיוון הנפשי-פסיכולוגי. בהצלחה, מיכל


מיכל שלום, תארת היטב את הדברים כשאמרת 'כצפוי'.... בתך מגיבה בקשיי הסתגלות שהם ממילא מוקד קושי בהתפתחות שלה - גם שינה והירדמות הם פרידה ולכן זה קשה לה... הגישה שלכם, לפיה לתת לה הרבה חום הגנה וקרבה וכן שתהיה ימים קצרים בלבד נראית לי מצויינת. קחי בחשבון שבגלל החגים צפויים עוד קשיים כי לא יהיה רצף בגן וזה בכל פעם הסתגלות מחדש. בהצלחה, מיכל בהצלחה,


שלום רב, שבועיים בלעדיכם זה פרק זמן לא מבוטל עבור פעוטה בת שלוש. טוב שסבתא תבוא אליכם כדי לשמור על השגרה שלה ככול הניתן, ואפשר גם להשאיר לה הפתעות קטנות ומכתבים לכל יום כזיכרון מכם. לא ניתן 'לצפות' את הנזק מראש, ואולי בהדרגה העיניין ייתפוס . פחות מקום ביחסים, אבל בהחלט עשוי להתעורר משבר באמון וכעס מצידה על העזיבה. היא לא תוכל להבין למה לא לקחתם אותה או להגיב בהבנה לזה ועל כן יכולה להזדקק לקרבתכם לאחר מכן הרבה יותר, לחשוש להיעזב וכדומה. אל תצפו שתשתף פעולה בשיחות טלפון או באמצעי תקשורת אלקטרוניים אחרים כמו סקייפ וכו', יש ילדים שרק כועסים מזה יותר ולכן מעדיפים להימנע. אם תסכים לדבר, מה טוב, ואם לא אל תעלבו או תכעסו עליה. נסיעה טובה ובהצלחה מיכל


סבתא שלום, המדיום האלקטרוני לא מתאים לכולם. עבור חלק זו חוויה נחמדה שמאפשאת קרבה ועבור אחרים זה מבלבל ומציף ובוודאי אינו חלופה לקשר. אני מבינה את הכאב והגעגוע, אבל כנראה שעם הנכד הזה ידרשו שיטות אחרות, נסי אולי לחזור לשיטה הישנה של הדואר, מכתבים מצויירים שאת שולחת עבורו והזמיני אותו לשלוח לך ציור. כשזה יגיע תוכלו לנסות שוב דרך הסקייפ להראות את הציורים ולהזמין לדיאלוג. בכל מקרה אין טעם ללחוץ עליו לגשת למחשב לדבר אבל חשוב לא לוותר ולהמשיך להציע. למרחק יש מחיר כבד לפעמים... בהצלחה מיכל