שאלה: בדיקת גבולות ובכי בגיל שלוש - (אמא של שתי בנות)
הילדה שלי מגיל שנתיים ועד עכשיו בודקת גבולות. מדובר בילדה מתוקה ומקסימה שיודעת שאנו אוהבים אותה מאוד. בהתחלה כשראיתי שהיא רוצה לשלוט ולבחור ושנעשה כרצונה, נתתי לה. למשל לבחור את הבגדים שתלבש (בגבולות של: אי אפשר ללכת לגן עם פיג'מה אבל אפשר לבחור בין שתי שמלות שהראיתי לה או בין מכנסי ג'ינס לשמלה. לאחרונה היא כבר נותנת לי גם לבחור בשבילה). או לבחור את האוכל שתאכל (לא רוצה חביתה בערב ורוצה קורנפלקס עם חלב - בסדר. לא אוהבת פירה אבל אוהבת פסטה - בסדר. נתנו לה רק את מה שהיא אוהבת. לאחרונה היא מוכנה לטעום יותר דברים שבעבר לא העזה). או להישאר בנדנדה עוד ועוד (עד שכבר לא יכולים עוד, ואז כבר משכנעים אותה לצאת או מוציאים אותה בכוח). והיא בוכה כשאומרים לה לצאת מהנדנדה ולחזור מהגינה הביתה כי כבר צריך לישון, היא לא רוצה הביתה. והיא בוכה כל בוקר לפני הגן ועושה הכל כדי שנשאיר אותה בבית - אבל אין ברירה, שולחים אותה לגן, - מגיל שנה ועד היום היא בוכה לפני הגן. היו רק תקופות קצרות ללא בכי. והגננת לא ותרנית כמונו. אם היא מנסה גם שם לבחור מעדן במקום ארוחת צהריים, הגננת לא מאפשרת לה. והיא כבר לא נותנת לה לישון בגן כדי שהיא תהיה עייפה ותוכל לישון בבית בשעה סבירה. חוץ מזה יש לי סימנים אחרים שמראים לי שכן טוב לה בגן, אחרת לא הייתי משאירה אותה שם. נראה לי שזה גם לא רק קשיי פרידה כי במצבים אחרים הרבה יותר קל לה להיפרד ממני. הבכי הזה שלה גורם לי כל יום מחדש לכאב לב. מה עושים? אני מנסה להתעלם ולהבהיר לה שאין ברירה, הולכים לגן, אבל זה לא עוזר. זה לא מפסיק את הבכי. אשמח לעצה.
תשובה: בדיקת גבולות ובכי בגיל שלוש - (0)
שלום רב,
ראשית ברצוני לשבח אותך על אופן הגדרת המצבים לבחירתה של בתך: האופן בו את מציגה לה אפשרויות מוכיח את עצמו ביעילות ומקנה לבתך תחושה של שליטה ותמיכה כאחד. אבל מאחר והעולם הרגשי לא מבוסס רק על עינייני גבולות וסמכות, הרי שתגובות הבכי שלה לא תמיד קשורות לעיניין הזה. היא מגיבה בקשיי פרידה לא כדי לבדוק גבולות אלא כי היא מרגישה צורך בקרבה שלכם, ועדיין , לצד זה, היא מסוגלת ללכת לגן וליהנות. כפי שציינת, טוב לה בגן אבל היא רוצה להבהיר שיותר טוב לה בבית או שהיא מרגישה שאין לה מספיק זמן אתכם - וזה כמובן לא בהכרח קשור למציאות האוביאקטיבית של כמה זמן אכן אתם מבלים יחד. לפיכך, בהנחה שמדובר בילדה שהתפתחותה תקינה ורוב הזמן היא שמחה ופנויה ללמידה ולמשחק לא נראה לי שהבכי הקשור בפרידה מייצג משהו ולעיתים הוא קשור רק לרגישות הרבה שלה.
ציינת שאת אם לשתי בנות אך לא הזכרת את השניה: האם שונה ממנה מאוד ועל כן הקושי? לעיתים קשה לחשוב עד כמה ילדים שגדלים באותו בית הם בעצם שונים מאוד האחד מהשני וזקוקים לתגובות אחרות מההורים...
בהצלחה
מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
