הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

שלום רב, אוננות מוגברת בהחלט יכולה לגרום לגרד ואז היא אכן זקוקה למשחה, אבל מהן הסיבות לאוננות המוגברת י? האם היא במתח מוגבר? האם מוטרדת ממשהו? מה מצבה הנפשי הכללי? או המצב החברתי והלימודי? ומה הסיבה שהיא ישנה עם אביה במיטתו? האם עיניין של חוסר גבולות ביניהם? האם קשור במידת יכולתו למשמע אותה? אם את מרגישה שהאוננות היא רק 'קצה הקרחון' כפי שציינת בכותרת הפנייה שלך, מוטב לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


שלום רב, את מתארת סוגיות מאוד מורכבות ושכיחות הקשורות במשפחות של 'פרק ב'': הילדים שלי/הילדים שלו. קשה לצפות מהילדים להיענות בקלות למצב החדש, ואחרי שמערכת יחסים אחת נכשלה, יש כמובן חרדה גדולה שזה יקרה שוב וחשש מפני ההשפעה של זה על הילדים. אני מציעה לפנות לייעוץ לפני המעבר לדירה המשותפת, אפשר גם דרך תחנה ציבורית לייעוץ בחיי משפחה שפזורות ברשויות המקומיות אם אין באפשרותכם לממן טיפול באופן פרטי. בהצלחה מיכל


אנה שלום, אין לי דרך לדעת בודאות את הסיבה לבכי שאת מתארת, אבל בהנחה שהוא פעוט עם התפתחות תקינה, יתכן וזה קשור במודעות הגוברת שלו לסביבה. בנך כבר מבין קצת על העולם, יודע שיכול להיעזב כמו בגן, ואולי נלחץ מהסתגלות למקומות חדשים. נסי להכין אותו במילים: ' אנחנו עכשיו ניכנס לדואר, יש שם אור חזק והרבה אנשים, בפעם הקודמת שלנו לא אהבת להיות שם, אבל אימא צריכה לקחת חבילה ונעשה את זה הכי מהר '. בהצלחה, מיכל


מיכל שלום, תארת מאוד לעומק את התהליך שעובר על בתך, ונראה לי שלעזור לה זה פשוט להיות איתה בתוך הזעם הזה, להגיב באמפתיה. חשוב כמובן להציב לה גבולות ברורים ולא להיבהל ממנה או לאפשר לה להיבהל מעצמה: זה דיי מבהיל עבורה לחוות את עצמה ככה. ובהתקפה עצמה, אחרי שהדברים נרגעים אפשר לדבר איתה ולהציע לה את ההסבר שלך: אולי כעסת כי הרגשת ש...' וכו'. בנוסף, כדאי גם לדבר עם המחנכת שלה ולנסות להבין האם היא כך גם בבית ספר, כי הדברים יוצאים מ'השדה' של הבית כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה מיכל


מרים שלום ברצוני תחילה לחזק אתכם על תשומת הלב ועל המחשבה שיתכן ויש קשר בין שני הדברים. למרות שאין לי בכלל תשובה על כך, הדיבור בגוף שלישי שונה אם אנשים/ילדים מכנים עצמם 'הוא' בהשוואה לשם הפרטי, שזה יותר מקובל לשימוש עם ילדים קטנים, קצת כמו שאנחנו אומרים להם לפעמים 'אימא תעשה/תקח/תביא' וכדומה. המלצתי היא לעקוב אחרי התופעה החדשה הזו, וגם להסב את תשומת ליבו לעיניין, מבלי לציע מייד את הפרשנות (המתנצלת או המאשימה) שזה בגלל אחיו הקטן,: גם אם זה אולי קשור, אין לו כל דרך להבין את זה בגילו. בהצלחה מיכל


דניאל שלום את מתארת מצב מצוקה לא פשוט שחווה בתך אשר בהחלט כלואה בין שני הוריה ומגיבה בהתאם. הסימפטומים המתוארים דורשים התייחסות מעמיקה כיון שעשויים להתקבע בהעדר סיוע מתאים. מבחינת סוג הטיפול, מוטב לפנות למטפלת או מטפל שמיומנים בעבודה עם ילדים צעירים להורים גרושים וילוו אתכם בהדרכת הורים. שימי לב שעל מנת שהיא עצמה תהיי בטיפול נדרשת הסכמה של שני ההורים. אם תרצי המלצה ספציפית יותר את יכולה לכתוב אליי למייל את מקום המגורים שלכם ואנסה לעזור. בהצלחה, מיכל


יעל שלום, הדאגה המוגברת שלך ברורה ומובנית נוכח ההתמודדות עם בנך הבכור, אבל כידוע לך בוודאי לא מבססים אבחנה על סמך התנהגות אחת ספציפית. הפרעת תקשורת הינה דבר מורכב שניכר, אם קיים, במצבים וסיטואציות רבות. אם להרגשתך מדובר בפעוט שיוצר יחסים חברתיים תקינים, שהתפתחותו תואמת גיל ושהתקשורת הבסיסית שלו תקינה, העובדה שחיבק כך דמויות מוכרות היא אירוע בודד מיני רבים. אם את מודאגת מאוד סיבות אולי תוכלי להתייעץ עם אחד מאנשי הטיפול שכבר מכירים אתכם. בהצלחה, מיכל


גלית שלום, אני מניחה ששהות בבית הסבתא המכירה אותה היטב ושם היא מורגלת להיות תאפשר הקלה בעת ההעדרות. יחד עם זאת, חשובה הכנה מילולית וקונקרטית לקראת הנסיעה , גם אם נדמה שהיא אינה מבינה את ההסבר. פרק זמן של שבוע הינו ממושך עבורה ויתכן כי תגיב בתגובה שלילית לאחר מכן. חשוב לתווך לגדולים את ההחלטה ולומר שזה לא רק 'למענם', אלא גם לטובתה, כדי שלא יחוו רגשות אשם על השארתה בארץ. בהצלחה, מיכל


שרה שלום, תקופה של 24 ימים היא נצח במושגים של פעוטה צעירה, ואני מתקשה לראות איך סבתא או בני דודים ממלאים את החוסר הזה מבלי שחווית הפרידה תעורר בה תחושות של נטישה או אובדן. מצטערת לקלקל, אבל זה לא נראה לי 'שווה' את זה, בטוחה שתמצאו פתרון מהנה אחר לחגיגות. בהצלחה מיכל


טלי שלום, תופעה של גמגום התפתחותי הינה שכיחה מאוד אצל פעוטות ולעיתים חוזרת בתקופות רגישות, כמו הצטרפות של אח חדש. ני מציעה לחזור וליישם את ההדרכה שניתנה על ידי הקל'ת בעבר, ואם הדברים לא מסתדרים תוך שבועות ספורים לחזור אליה להתייעצות. בהצלחה, מיכל


שלום ליאת, אני מציעה להתייעץ בעיניין עם פקידת הסעד שמכירה את המקרה ועם העו'ס שמלווה את המפגשים במרכז קשר. המצבים האלה בדיוק דורשים התייחסות מעמיקה ולשם כך מעורבים בעיניין הרבה אנשי מקצוע שיכולים לחשוב מה עדיף לילד על סמך היכרות עם המשפחה. בהצלחה, מיכל


ניר שלום, בחירת שמו של תינוק חדש היא ההחלטה הראשונה שהורים עושים עבור ילדיהם. מאחר והשבועות הראשונים מוקדשים להשקעה אינסופית ללא תגמול (מעגלי אכילה,שינה,חיתולים,בכי), וזאת לפני שמופיעים החיוכים או התגובות, הורים מחפשים דרכים להתחבר אל ילדיהם באמצעים שונים, והשם, שילווה את התינוק כל החיים, נחווה כהרה-גורל בשלב הזה. אני חושבת שגם אם בעתיד האימא תאהב את השם, ואולי אף תשכח את המחלוקת, התחלה שבה חוסר הסכמה והעדר קבלה הדדית לא מבשרת טובות מבחינה זוגית ובוודאי לא תורמת לתחושת ההורות המשותפת. אולי שווה חשיבה מחודשת.... בהצלחה מיכל