הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

רלי שלום, הספקות ברורות ושוות התייעצות. עלייך לפנות למדור גני ילדים או למחלקת חינוך ברשות המקומית במקום מגורייך או לשירות הפסיכולוגי החינוכי. חוות דעת של הגננת שלו תעזור גם כן. בהצלחה מיכל


שלום תמר, כולנו מתעוררים במהלך הלילה ובכדי לחזור לישון מחפשים את אותו הדבר שסייע לנו להירדם: תנוחה מסויימת, כרית אהובה וכדומה. מבוגרים וילדים גדולים לרוב לא זוכרים את זה ושנת הלילה, לכאורה, רצופה. ילדים שנרדמים באמצעים חיצוניים להם, כמו הנקה/בקבוק, נדנוד על הידיים או נוכחות הורה גם כן יירצו את אותה דרך הירדמות, פשוט כי הם לא יודעים להירדם בכוחות עצמם. כדי שהעיניין יפסק, בתור התחלה, עלייך ללמד אותם להירדם בעצמם, מבלי שאת תישני איתם יחד. אם הם לא ילמדו להירדם בתחילת הלילה בלעדייך, הם גם לא יוכלו להירדם בהמשך שלו בעצמם. לילה טוב ובהצלחה מיכל


פידא שלום, העלת שני נושאים שונים: לגבי הצעקות, ילדים בגילה מתחילים לפתח את העצמאות שלהם ועבור בתך להיות עצמאית זה להתנגד להורים ולפתח מחשבה עצמאית משל עצמה לגבי מה צריך לעשות ומתי. היא מאוד נהנית לגלות שהיא יכולה להתנגד לאימה וכך עושה. זה שלב חשוב בעצמאות וצריך בהדרגה גם ללמד אותה גבולות, שאסור להרביץ ויש דברים שצריך יהיה לוותר לה כדי שתחווה הצלחה בביסוס עמדתה העצמאית. לגבי בת הדודה והיחסים ביניהם, חשוב לתווך לשתי הקטנטנות את החברות ביניהן,למשל להגיד לבת הדודה "את רואה איך היא מרגישה, זה כואב לה עכשיו", ולהגיד לבתך: "תגידי לה שזה כאב לך ולא נעים ואת לא תשחקי איתה יותר", המטרה היא לעודד אותן להסתדר, לחלוק, ולהגיע ליחסים תקינים וללא אלימות. זה שלב חשוב בחיים...ככה לומדים... בהצלחה מיכל


ורד שלום, שתי הבנות מגיבות בהתנהגות שלא תואמת את השלב ההתפתחותי שלהן, ושתיהן בעצם מגיבות בצורה התואמת לילדות צעירות יותר. מהתיאור הקצר שלך לא ניתן לדעת מה הגורם לזה, אולי לכל אחת מהן גורם נפרד, או ששתיהן מגיבות לאירועים דומים שקורים בבית או במשפחה (משבר כלשהוא? אירוע מעורר לחץ? שינוי באורח החיים? משהו שקשור בזמינות של ההורים אליהן?), בכל מקרה נראה שעבור שתיהן נדרשת חשיבה לגבי דפוסי ההתמודדות שאינם יעילים לגורמים להנצחת הבעייה. זה שכיח ששני אחים לוקחים תפקידים הפוכים כדרך התמודדות, בעוד שהאחת מפנימה את הכאב ומגיבה במצוקה על שהיא לא אהובה, השניה דווקא מגיבה בתוקפנות ומחצינה את רגשותיה, מרחיקה ילדים אחרים מקרבתה. אם נקודות המחשבה שהעליתי כאן אינן מספקות והעיניין נמשך מוטב להפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


אורית שלום, קשה להעריך עד כמה ההתנהגות הזו קשורה לגירושייך, זה כמובן תלוי בטיב הקשר שהיה לבתך עם אביה ובמתכונת הקשר כעת, וכן באורח החיים שלכן עכשיו מבחינת מגורים, מתחים ומערכת תמיכה. בכל מקרה, גם אם מדובר בהתנהגות שאינה מבוססת על העדר או חוסר אלא על סקרנות וחברותיות בלבד, או לעומת זאת על קשיים התפתחותיים כלשהם הקשורים בהעדר שיפוט, הרי שעלייך להגדיר לה היטב את ההגבלות והחוקים החברתיים בעיניין ולנסות להמעיט את הדפוס הזה ככול הניתן, הרחיקי אותה בעדינות ולווי את מעשייך במשפט ברור וקבוע שמבהיר שלא ניגשים לאנשים שאנחנו לא מכירות. כמו כן נסי להגביר את העיסוק שלה בילדים או במתקנים כחלופה לעיניין המוגבר בילדים. אם העיניין נמשך לאורך זמן מוטב לפנות להתייעצות. הצלחה מיכל


שרון שלום, סקרנות מינית בגיל הזה הינה טבעית ושכיחה בקרב ילדים, ולרוב זה לא מעורר דאגה רבה או מנבה התנהגות מינית בגיל מבוגר יותר. יחד עם זאת, בהחלט אסור להתעלם וחשוב מאוד להסביר שגופו של כל אחד ברשותו, שאסור לגעת באחרים או להפשיט אף אחד, שיש איברים פרטיים שלא מראים לאחרים וכדומה. ההסברים האלה צריכים להישמע באופן תדיר ולא רק בגדר 'זה לא נעים', אלא במובן של שמירה על הגוף שלנו. חשוב שבתך תדע שאת יודעת מה שהיה בין הילדות אבל שהתגובה לא תהיה מבהילה או מאיימת מידיי. אפשר גם לשאול את הגננת איזה מסרים בנושא הועברו בגן: למשרד החינוך יש תוכניות לימוד רבות בתחום הזה שבוודאי עסקו בהן בגן. בהצלחה, מיכל


בתי שלום נשיכות כפי שאת מתארת הן פעמים רבות ביטוי להתרגשות אצל פעוטות צעירים, בגילה, לבתך וודאי יש אפשרויות נוספות להביע התרגשות, כמו למשל לשיר, לרקוד, לרקוע, למחוא כפיים ועוד ועוד. נסי לעזור לה להרחיב את האפשרויות כשזה קורה לה, להציע לה בעיקר לחלוק את החוויה במילים, ואף למדי אותה מילים מתאימות או שירי התלהבות כיפיים מהם היא תוכל ליהנות. פעמים רבות הנשיכות הן בעצם ביטוי למתח וכדאי לנסות להבהיר לה מה ההבדל בין שתי התחושות האלה כדי שתוכל להכיר את עצמה טוב יותר בהצלחה מיכל


דליה שלום, מתי העיניין הזה התחיל? האם זה משהו חדש? והאם מדובר במתבגר שמהלך חייו תקין, כלומר מבחינה חברתית, לימודית ורגשית? מתוך המידע הספציפי הזה אין לי דרך לדעת מה הסיבה, אבל האם ניסית לשאול אותו מה הסיבה? והאם זה קורה לו רק בבית או גם בבית הספר ועם חברים? והאם זה מפריע רק לך או גם למורים וחברים? האם זה מפריע לו כשזה קורה?... פתחתי הרבה כיווני מחשבה, נסי לראות אם אחת השאלות מכוונת אותך יותר לחשיבה על העיניין בהצלחה מיכל


לירון שלום, שיטה התנהגותית לטיפול בבעיות של חינוך לניקיון שכיחות גם בקרב פסיכולוגיים התפתחותיים וגם קליניים, ויש גם תארפיסטים ממקצועות אחרים שמיומנים בזה. כשאת פונה לטיפול תבדקי שאותה אשת מקצוע מיומנת גם בשיטות אחרות מאחר והשיטה ההתנהגותית לא מתאימה לכולם וכדאי שיוכלו למצוא גם חלופות. אבל האם תוכנית הטיפול בשניידר לא כוללת גם טיפול? מדוע בעצם את צריכה לפנות בנוסף? בהצלחה מיכל


יעל שלום, מהתיאור הקצר שלך קשה לדעת מהי הסיבה לרתיעה של בנך, אבל מאחר וזיהית את זה, חשוב לנסות לתמוך בו ולתווך את המצבים האלה גם לפני שהם קורים. אפשר להגיד משהו כמו: 'תיכף נגיע לגינה, אולי בהתחלה תתבייש מהילדים ולא תרצה לשחק לידם אבל נהיה שם יחד ואני אעזור לך בזה'. יתכן שבהתחלה זה לא יעזור אך בהדרגה יוכל לסמוך על נוכחותך ולהרגיש יותר בנוח. לגבי הגן, שיקול מרכזי הוא, לצד גודל הקבוצה, מספר המטפלות. למרות שתמיד כדאי מספר קטן של ילדים, לא מספיק טוב שיש 6 ילדים עם מטפלת אחת, לפעמים עדיף 12 עם 3. וזה כמובן תלוי במשתנים נוספים של המקום כמו המבנה, התכנים, סדר היום, הבטיחות וכדומה. אגב, למה הוא הוצא מהמשפחתון בו שהה? בהצלחה, מיכל


טל הי, עיניין הזהות המינית לא נקבע מתוך אורך השיער, אבל עבור ילד שממילא מתמודד עם מגוון קשיים, נראה לי שמוטב להפחית את העומס. אם היה מדובר בילד מפותח וחזק חברתית, השיער הייחודי היה רק מוסיף לקסם שלו, אך כשמדובר בילד עם דימוי עצמי נמוך, כדאי יותר לסייע לו להרגיש כמו כולם. האם פניתם למרפאה בעיסוק בעיניין הקשיים המוטוריים? בהצלחה, מיכל


שלום סיון, כל פעוט עובר אחרת את השלב הזה, העובדה עצמה שהיא לא מתקשה בפרידה היא לא בעייתית, מה שחשוב זה שהיא מבחינה מי מחזיק אותה או מטפל בה ומביעה העדפה לקרבה אל הדמויות הקבועות. בנוסף, יש ילדים שכל העיניין מופיע אצלם מאוחר יותר. לכן, אם התפתחותה אכן תקימה, אין סיבה לדאוג מהעיניין הזה. בהצלחה, מיכל