הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

חוה שלום, מנוחת צהרים היא הזדמנות נפלאה לילדים, כמו למבוגרים, להתאושש מעט ולצבור כוחות. לא נדרשת מנוחה של שעתיים-שלוש כמו בגיל צעיר יותר, אבל נמנום קצר בהחלט יכול לתרום רבות ואם בתך מוכנה לזה נראה לי שיהיה זה הרגל נפלא עבורה ששווה לנסות לשמור עליו. הרבה ילדים שמגיעים לשעות הערב כשהם סחוטים ומתעוררות בעיות בהתנהגותם היו פותרים את העיניין בשנת צהרים קצרה. בהצלחה, מיכל


יפה שלום, מהתיאור הקצר ששלחת אין לי דרך לדעת מה המקור לעיניין, להוציא ההשערה המאוד-רלוונטית שלך שלהגירה יש בזה תרומה משמעותית יתכן שזה ה'כיף' הפרטי שלהם, הנלווה גם לצורך שלהם לחלוק משהו משותף בתוך כל השינויים. מדובר בילדים גדולים ולכן הייתי ממליצה לבדוק איתם את העיניין ולברר איתם עצמך. אל תצפי מייד לתשובות עם הסבר, אבל זה עשוי לתת קצה חוטה מחשבה.... בהצלחה, מיכל


שלום דנה, אני חושבת שלא כדאי להתיש אותו בהסברים מעמיקים, העיסוק שלו בזה קשור בקושי להיפרד ובעובדה שתוצר מהגוף שלו הולך לבלי שוב, מקובל להגיד שזה נותן תשתית ליכולת פרידה נפשית בכלל בהמשך, וגם לתשובה של 'למקום המתאים' יש ערך מרכזי, חלק מקבלת המציאות בעולם. ... ולגבי התשובה הקונקרטית: בספר הקלאסי 'סיר הסירים' של אלונה פרנקל הקקיי הולך לים... ככה לפחות אימא של נפתלי אומרת לו... אם לא נוח לך עם ההסבר הזה (אקולוגיה וכו'), אפשר לחשוב על כל דבר שיניח את דעתו של בן שנתיים, למשל, לתעלת הביוב המיוחדת? לאדמה כדי שלזבובים יהיה אוכל? בגיל הזה בהחלט אפשר להיות יצירתיים, כל עוד שזה לא הסבר מעליב או שיקרי בהצלחה, מיכל


רומי שלום, יתכנו סיבות רבות בגללן ילדים מגיבים בדפוסים של 'רגרסיה', כלומר, נסיגה לשלב התפתחותי מוקדם יותר שהתנהגותם מתאימה לגיל צעיר יות כמו בכי, הרטבה, קשיים בפרידה (שכבר חלפו) וכדומה. לרוב זה דרך שלנו להבין שעובר עליהם משהו , מתח או קושי, כאיתות וקריאה לעזרה. ילדה שמסוגלת לומר שהיא רוצה להיות 'קטנה', היא כבר ב'מצב' טוב יותר מכוון שיכולה לדבר את רגשותיה, וניתן לנסות לדובב אותה ולהבין מה האפשרות הזו מסמלת עבורה: דרישות נמוכות יותר, עזרה מוגברת מההורים, או אולי כמיהה לתקופה מוקדמת יותר בזוגיות של הוריה? לא ניתן לדעת מבלי להכיר אותה לעומק, אבל בהחלט כדאי לנסות ולהבין. בהצלחה, מיכל


הי רנא, מהתיאור הקצר שלך אני לא יכולה להסיק משמעות פסיכולוגית....: האם הראייה שלו תקינה וכך גם שאר תחומי ההתפתחות? האם הוא נהנה תוך כדי צביעה? האם הוא שם לב להשמטה של יתר החלקים? ואם מסבים את תשומת ליבו להשמטה, כיצד מגיב. יכול להיות שפשוט טווח ההתמדה שלו קצר? בכל מקרה לא מבססים אבחנה או מסקנה פסיכולוגית על התנהגות כל כך ספציפית מבלי להבין את כל דפוסי ההתנהגות. מיכל


מור שלום, אחים לילדים עם צרכים מיוחדים מתמודדים בעצמם עם הרבה מאוד עיניינים פסיכולוגיים שקשורים בהתנהלות הבית סביב האח הפגוע, חלוקת המשאבים של ההורים ועם הצורך שלהם למצוא את מקומם מחדש. יש ילדים שמוצאים עצמם חייבים להצטיין בכל מחיר כדי לרצות את ההורים ולהעניק להם נחת ואחרים דווקא הופכים בעייתיים כדי לזכות גם בהתייחסות דומה. מדובר בילד צעיר אומנם, אבל יתכן מאוד שזו דרכו להגיד שגם לו קשה, ושגם הוא עצוב על מה שקרה במשפחה. חבר אחד לילד בגילו זה יפה מאוד, ומכיוון שהוא רק שבועות ספורים בגן הייתי מניחה לו מהעיניין הזה ובהדרגה בודקת עם צוות הגן האם י עוד ילדים שעימם הוא משחק ולנסות להפגיש אותו עימם, להציע לארח אותם בביתכם וכו'. לגבי חוגים, אין מה ללחוץ, מדובר בפעילות פנאי שעליו לרצות בה והוא עדיין מאוד צעיר, עוד יהיו לו מספיק שנים לשם כך. בהצלחה, מיכל


שלום רב, את אכן מתארת רצף של שינויים שעשויים להיחוות לא קלים עבורה ונדרש תיווך מתאים על מנת לצלוח אותם. מעבר הדירה היא החלק הפחות מאתגר, אם כי גם דורש הסתגלות ובעיקר הרבה הסברים מילוליים , היא מבינה הרבה יותר שפה מכפי שלעיתים נדמה וחשוב להסביר לה דברים לא שיגרתיים כמו ארגזים שמגיעים הביתה ונערמים וכדומה. אפשר גם לנסות בשלב הראשון לשמור על הסדר הדומה והמוכר של פינת הצעצועים והחפצים שלה. לגבי הכניסה למסגרת הגנית, מוטב לעשות זאת בהדרגה, ולא מייד בסמוך למעבר, אם ניתן להמתין שבוע-שבועיים. ההסתגלות האמיתית תהיה להצטרפות התינוק החדש, אבל עד אז יש עוד זמן... בהצלחה מיכל


שלום רב, בשביל בדיקה נוירולוגית צריך התוויה קלינית כלומר סימנים פיסים כלשהו שמגבירים את החשד כי זה הכיוון, ואז כמובן שאפשר לפנות לנוירולוג או למרפאה נוירולוגית. מהתיאור שכתבת לא ברור לי שזה הכיוון, אבל בהחלט שווה לרתום את המשפחה לעזרה ולהעמקת הבירור. האם היא מבקרת באופן סדיר בבית הספר או שהפסיקה ללכת? האם יועצת בית הספר ו/או הפסיכולוג בבית הספר מעורבים? אולי כדאי שההורים יפנו להתייעצות ראשונית גם ללא הילדה כדי לחשוב מה לעשות. בהצלחה, מיכל


שלום אורנית, פחד מזרים עדיין נפוץ בגילה של בתך, ואם התפתחותה תקינה אני לא רואה מניעה מלשלבה במסגרת גנית חמה, תומכת ומכילה. יחד עם זאת צריך לקחת בחשבון שהסתגלותה תהיה איטית ועשוי לחלוף זמן עד שתתרגל. בהצלחה, מיכל


שלום רב , עיניין ההכאה העצמית נשמע לי מטריד יותר, יתכן וכדאי לפנות למרפאה בעיסוק לשם הערכה ראשונית בנושא הויסות החושי שלה. בהצלחה, מיכל


שלום רב, פרידה בגיל צעיר כמו ארבעה חודשים אכן עדיפה מפרידה בגיל חצי שנה ומעלה, אולם 6-7 ימים נשמע לי קצת הרבה מבחינת ההנקה. אם הכוונה לסיים את ההנקה בדרך הזאת, זה לשיקולכם, אולם אם הכוונה היא לשמר, ולשם כך נדרשת שאיבה אינטנסיבית ביותר בחו'ל, הרי שיתכנו קשיים בשובכם. בהצלחה, מיכל


לנה שלום, גילויי התוקפנות של בנך עשויים לשקף חוסר ויסות כלומר, הוא אינו מעריך נכונה את הכוח שיש לו וזקוק לריסון מתמיד. עבור ילדים אלו נחוצים גבולות מאוד עיקביים וברורים (אף פעם לא מכים את אימא] ותיווך מתמשך לגבי התחושה שמעשיו מעוררים באחר [תראה איך המכה שלך הכאיבה עכשיו ליוסי] כדי לעורר בו אמפתיה לכאב של אחרים. לגבי הבובה, יתכן שמדובר במשחק חקירתי בלבד ויש להיזהר מלייחס לו כוונות 'סדיסטיות' בגיל כל כך צעיר. ניתן להתייעץ גם עם מרפאה בעיסוק התפתחותית שתוכל להעריך האם בבסיס התנהגותו עומדים קישים בויסות חושי שגורמים להתנהגותו זו. בהצלחה מיכל