שאלה: אובדי עצות - ילד בן 10 - (ליאור)
שלום רב,
אנחנו הורים לילד בן 10, יש לו אח נוסף בן 4.5.
לפני כשנה עברנו ליישוב חדש (עם כל מה שמשתמע מזה, מסגרות חדשות וכו), המעבר עבר דיי חלק והוא השתלב הן בבית הספר והן בצופים, הוא גם תלמיד לא רע בכלל.
הבעיות שלנו הן האדישות שלו, החוסר רצון לתרום, היכולת שלו להסתכל על עצמו בלבד, על האינטרסים שלו ושלו בלבד.
מגיע הביתה בצהרים, זורק את התיק, זורק את הנעליים באמצע המטבח, לא מוריד את הצלחת, זורק את המילקי על הספה, כל דבר שמבקשים ממנו זה התחננות במלוא מובן המילה, שיעשה שיעורים, שיכין מערכת, שיעלה להתקלח (אגב גם פה צריך לעזור לו, לקלח אותו אחרת הוא שוכח שהוא עם מים פתוחים ויכול לחלום גם חצי שעה שם), שיתלבש לחוג, שיצא עם הכלב, שיתעורר בבוקר, יתלבש, יתרחץ וכו' הכול בעצבים ובדקה ה - 90, הוא לא מוכן לעשות כלום בשביל הסביבה (המשפחה), מן עצלנות\חולמנות שכזו.
הילד נראה חי בעולם משלו ולא באמת מחובר לצרכים האמיתיים שלו ושל המשפחה.
רק כשיש לו מטרה כמו לארגן מפגש חברים בבית אז הוא מתנהג יפה, או אם הוא רוצה ללכת עד שעה מאוחרת יותר לשחק כדורגל הוא פתאום משתנה והופך עורו.
אני בבית יותר קשוח ולא מוכן לקבל את זה ומנסה להחזיק אותו קצר יותר, אשתי דיי ההפך ונוטה לסלוח יותר שזו גם בעיה בפני עצמה ששנינו נוקטים יד שונה ולא מאוחדים בדרך.
אשמח לקבל כמה כלים איך עלינו להתנהג.
אובדי עצות ממש.
תודה רבה.
תשובה: אובדי עצות - ילד בן 10 - (0)
שלום ליאור,
לא הבנתי מדברייך האם התנהגותו הנוכחית של בנך השתנתה מאז המעבר ליישוב החדש, או שאלו היו פני הדברים גם קודם לכן, ומדובר אולי בהחמרה. בכל מקרה, נכון אמרת שדרושה עמדה אחידה על ידי שני ההורים, וגם אם לא במדיוק, הרי שכללים דומים יעזרו לו מאוד להבין את המצופה ממנו. מכיון ש"אי אפשר הכל", אפשר לעשות רשימה עם סדר עדיפויות, כלומר הדברים שעליהם אתם תעמדו בכל תוקף, הדברים שאותם אתם מצפים ולצידם -חשוב - הדברים שעליהם אתם מוכנים לוותר. תגיעו קודם כל להבנה ביניכם, ואז תעשו איתו הסכם ברור לגבי הדרישות והציפיות שלכם. ההיענות שלו עשויה לקחת זמן, וגם קצב הביצוע לעיתים לא יהיה לרוחכם, אבל הרבה שבחים וחיזוקים על מה שהוא כן מצליח לעשות בוודאי יעזרו בעיניין.
בהצלחה,
מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
