על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

גלי שלום, קשה לדעת האם להשאיר אותה או לא מהנתונים שתארת, באיזה גן היא נמצאת בהיום? משפחתון קטן או מסגרת של קבוצה גדולה? ועד כמה הגן מוצלח מבחינת התייחסות הצוות, הגירויים המתאימים? ההקפדה על הרגלים ועל ניקיון ובריאות? ואם להעביר אותה, אז האם מצאת מקום מוצלח יותר? ואם כן, לאיזה קבוצת גיל הוא מיועד? ההחלטה האם להשאיר בגן שנה נוספת מורכבת מהרבה מאוד מרכיבים, והגיל של הילדים לא תמיד העיניין המרכזי שבהם. איך מגיבים בגן שלה לעובדה שהיא אינה יושבת? בהצלחה, מיכל


פאזלים פשוטים מעץ, הך פטיש, משחקים שלוחצים וקופץ משהו (משחקים של פעולה ותוצאה), הכנסת כדורים/מקלות קטנים לכלי ועוד רבים אחרים. הילה שבורון, מדריכת הורים.


גלי שלום, את מתארת החמרה דרמטית בתגובותיו הריגשיות של בנך, בהנחה שלא קרה משהו נוסף שאינך מודעת לו, סביר שהתגובות שלו אכן קשורות לאחותו, שעבורה עינייני חרדת נטישה הם בדיוק העיניין, היא בדיוק בגיל בו אינה רוצה להיות רחוקה מהדמויות המוכרת לה, ויתכן שהוא מגיב דווקא אליה: אם היא מפחדת להיות לבד, אולי זה אכן מפחיד ודורש היצמדות להורים. כדאי מאוד לנסות לבדוק איתו מה הוא חושב, למה זה קורה לו, לבדוק ממה בעצם הוא חושש או מפחד, ולהזכיר לו שזה בעצם שינוי גדול מתנהלותו עד כה. אם הדברים לא מסתדרים עד ראשית השנה אני ממליצה מאוד לפנות לייעוץ בהצלחה מיכל


שרית שלום, מחקרים מראים שצפייה בטלוויזיה ובמסכים מרצדים מכל סוג עד גיל שנתיים אינה מומלצת ואף מזיקה לפעוטות , ובגילאים שנתיים-חמש מומלצת צפייה של עד חצי שעה ביום בלבד. למרבה הצער מרבית ההורים בישראל רחוקים מאוד מיישום ההמלצות האלה, ולכן זה בעצם עיניין של מינון. הסיכון הוא בפיתוח של הפרעות קשב ממגוון סוגים, קשיי למידה וקשיים חברתיים. כמובן שזה לא אומר שכל הפעוטות שצופים יפתחו הפרעות כאלה, אבל זה בהחלט מגדיל את הסיכון לקשת של הפרעות נוירולוגיות. מוזיקה ושירי ילדות אפשר ומומלץ לשמוע גם ללא צפייה, אלא דרך דיסק אודיו, ואז גם אפשר לקום לרקוד...מומלץ הרבה יותר... בהצלחה מיכל


נועה שלום, במהלך חופשה הרבה דברים שהיו ברורים ומובנים יותר משתבשים, הן אצל הילדים והן אצל ההורים. לעיתים נקרעים בין הצורך להרגיש 'בחופש' - פחות גבולות והקפדה, לבין ההבנה ששיחרור הרסן לא מייטיב עם כולם. אם הייתה מסגרת של קייטנה הרי שאין בה את אותה משמעת והרגלים שהיו במהלך שנת הלימודים בגן, ועבור ילדים מסוימים, הדבר עשוי לעורר בהלה ומתח שניכרים ביכולת לשאת תסכול. ההרטבה שנראית מכוונת, היא בעצם קריאה של חוסר אונים להתמודדות עם תסכול ועם כעס שהינה כנראה קשה מאוד לבנך. אני מציעה לקיים איתו שיחה ברורה על הנושא ועל הציפיות ממנו, ולהתחיל ביסוד הרגל הליכה לשירותים בתדירות גבוהה שאתם מחליטים, כדי להתרוקן. בנוסף, כנראה שבנך מסמן על הצורך בהחזרת סדר היום המובנה ככול שניתן כדי שירגיש יותר 'מוחזק' ויחווה תחושה של בטחון שגבולות ברורים מעניקים. בפועל, מדובר ביכולת שלו לשלוט ברגשות שלו, למצוא דרך להגיב בצורה מותאמת למרות שהכעס כל כך גדול. בהצלחה מיכל


מנאל שלום, פעוטות מסגלים לעצמם כל מיני הרגלים להירדמות, חלקם מתחילים 'במקרה' או קשורים להרגל שהיה בינקות - כמו יניקה ואכילה - ואז מתקבעים. כדי לסייע לה צריך להחליף את ההירדמות בהרגל אחר, חדש, שירגיע ויספק את התחושה הנעימה שהתנועה הזו נותנת, למשל ללטף בובת פרווה, ולעשות את המעבר תוך שאחד ההורים נמצא איתה יחד על מנת שתרגיש שזה נעים ונותן בטחון. אפשר לעודד אותה ללטף עם החפץ הרך והנעים את איזור הפנים, או אפילו הפה, כדי להפחית את הצורך בגירוי של תנועות הלשון. האם התייעצתם עם רופא שיניים בנושא? יתכן והנזק שניכר כעת לא יופיע כשיצמחו השיניים הקבועות שלה לאחר תחלופת שיני החלב. בהצלחה מיכל


ליאת שלום, ציינת שבתך 'גמולה' עשרה חודשים אבל כנראה שהגמילה לא הושלמה מאחר והיא עדיין לא עצמאית בזיהוי הצורך ובהליכה לשירותים, ולכן יתכן שהדברים קצת הסתבכו עבורה. בתור התחלה נסו לייצר שגרה קבועה של ישיבה בשירותים בפירקי זמן קבועים, 2-3 פעמים ביום, כדי לעודד ישיבה על האסלה גם אם לא מתרוקנת. הכוונה היא ל'נסות' קקי תוך שאתם מסיבירים לה שמי שאוכל צריך גם להתרוקן. במידה וזה לא פותר את הבעיה והיא נמנעת או נרתעת מלעשות, או כן עושה בשירותים אבל ממשיכה גם ללכלך את התחתונים מוטב לפנות להתיייעצות. אגב, על פי חוק אין מניעה כיום לקבל ילדים שאינם גמולים לגנים עירוניים, אבל אני מסכימה איתך שעבורה מוטב להגיע כשהשליטה כבר הושגה מאחר והצוות אינו פנוי להתעסקות הזאת, הגן אינו מותאם לניקיון (למשל, אין מקלחת או מים חמים לרחצה) והצוותים מפתחים כעס כלפי ילדים שאינם עצמאיים. בהצלחה, מיכל


מיכל שלום, את מתארת ילד עם מזג קשה ונראה שההתמודדות מחריפה גם ככול שהפניות שלכם יורדת סביב הטיפול בעוד אחים צעירים. ההבנה ש'ראש בראש' לא עוזר כאן היא נכונה בהחלט, אבל צריך להחליט על מה מתווכחים ועל מה לא כדי לא ליצור עימות מתמשך. סביר שהוא, בחוכמתו, גם יודע היטב מה מוציא אתכם מהכלים לגמריי וזוהי דרך מרכזית שלו להשגת התייחסות, גם אם שלילית. ההכוונה המרכזית עבורכם תהיה פשוט לפנות לקבלת עזרה מעמיקה יותר, ומוטב מוקדם על מנת שהיחסים עימו לא יחמירו וכדי שלא יתקבע בבית מצב בו הוא שמעורר את כל הזעם: הוא במהרה ירגיש שאתם כועסים כל הזמן מנוכחותו והיחסים רק ילכו ויחמירו. אני ממליצה מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה דיאדית, מסגרת שתאפשר גם הבנה יותר מעמיקה שלו ושיקום היחסים וגם הדרכה אינטנסיבית עבורכם. בהצלחה, מיכל


סיגל שלום, אתם מתמודדים עם הקושי של בנך במגוון דרכים מזה זמן רב, אבל כמו שאת עצמך מרגישה, זה לא נוגע בלב העיניין ובעיקר, לא באמת עוזר. טיפולים בהבעה ויצירה לעיתים מסייעים בהקלה על מתח, אך לא נותנים מענה אמיתי ועמוק לאורך זמן לקשיים שהם מורכבים יותר אצל ילדים. אני ממליצה מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי ולא להמשיך להסתובב סביב טיפולים שהם 'באיזור' אך לא מסוגלים לתת מענה. גם הערכה מחודשת של קלינאית תקשורת תוכל לסייע כיון שהיא תוכל לתת הדרכה יותר קונקרטית. בהצלחה מיכל


אודליה שלום, למרבה הצער אכן היו אירועים כאלה, אבל למרות הבולטות התקשורתית שלהם, זה עדיין לא הרוב, ולא הנורמה ואלו הם המקרים היוצאי-דופן. הרבה פעמים ילדים מגיבים לחרדות ולחחץ שההורים שלהם 'משדרים' וכדי לתת לו הרגשה בטוחה כדאי גם לך לנסות להרגיע את עצמך בעיניין. הוא צריך לדעת שהעולם הוא מקום בסה"כ בטוח, ושעדיין הוא צריך לשמור על עצמו. אני מניחה שהוא הולך למסגרת חינוכית בטוחה שבחרת עבורו, ושהוא לא עומד להגיע לשם בכוחות עצמו אלא אתם תלוו אותו בבוקר ותבואו לקחת אותו בתום יום הלימודים. עלייך להנחות אותו להישמר מסכנה, אך לא להימנע כי מסר כזה עשוי לעכב התפתחות בריאה ותקינה. לגבי היעזרות בזרים: אני מסכימה שהנחייה לפנות לאישה עשויה להיות נכונה יותר, מוטב לומר 'לפנות לאימא עם ילד/תינוק' כי אימהות יודעות לעזור לאימהות אחרות למצוא את הילדים שלהן אם הולכים לאיבוד. זה 'חוק' יותר ברור שקל לילדים ללמוד ולהבין. ושימרו על עצמכם , בהצלחה, מיכל


תהילה שלום, ילדים מגיבים בהימנעויות אחרי אירועים כאלה, והמטרה היא להחיזר לה את הביטחון בשהותה ברכב. תראו לה השתקפויות נוספות באופן משעשע, שלכם ושל חפצים אהובים שלה, תשחקו איתה באור וצל בבית, ובעיקר תסבירו שגם אם זה היה מפחיד, זה לא מסוכן. בעיקר נסו להבין שהיא חוותה את זה כאירוע לא נעים וכעת מנסה לשכוח את זה. בהצלחה מיכל


שלום רב, עבור ילדים עם סף תסכול קצר והתקפי זעם חיונית מסגרת עם הרבה חום והכל וכן עם גבולות ברורים. יחד עם זאת, שהות במסגרת שבה ילדים צעירים ממנה יכולה להייטיב כיון שתחווה פחות תסכול ויותר הצלחות. לפיכך, לכל אחת מהאפשרויות שתארת יש יתרונות וחסרונות במקרה הזה. האם יש לך אפשרות לבקש פגישה בשירות הפסיכולוגי העירוני? נסי להתייעץ עם הפסיכולוגית האחראית על גני הילדים ולחשוב איתה על האפשרויות, היא מכירה את הגנים ואת הגננות ואולי תוכל לסייע, בעיקר בגלל הקשיים שהיו בשנה שעברה עם הגננת. כדאי להזדרז לפני שיוצאים לחופשה בשירותים העירוניים. בהצלחה מיכל