שאלה: חשד לויסות חושי - (בנצי)
אנחנו הורים לילד מתוק שממש השבוע יחגוג גיל 3.
ילד מדהים, שמח, מצחיק, חכם בטירוף ומלא אנרגיות.
בערך באוקטובר האחרון התחלנו איתו תהליך פרידה מחיתולים בזמן שהיה בבית ולא במסגרת.
בנובמבר התחלנו איתו תהליך הסתגלות למעון שלאחר שבוע וחצי העניין התבטל (התגלו הקלטות שחשפו דברים לא פליליים אבל שלא יכלנו לחיות איתם...).
ומאז הוא שוב בבית איתי (יתרונות הקורונה??).
הבעיה שמאז שהתחיל את המעון חלה רגרסיה בכל עניין הפרידה מהחיתול שלוותה בהסרת הבגדים בהדרגה וזה החמיר עד לכך שבשבועות האחרונים הוא גם מסרב ללבוש בגדים לגמרי ועקב כך גם לא רוצה לצאת מהבית לשום מקום כדי לא ללבוש בגדים.
זה קרה בהדרגה מסוימת, בהתחלה היה מסכים ללבוש בגדים כדי לצאת למקומות שהוא אוהב או אם באו אורחים אבל כרגע כלום לא עוזר.
יש לו נטייה לאיזה יובש בעור שגורם לו לגירודים בעיקר בעונה הזו ולפני כשבוע גם הייתה לו פריחה והתייעצנו בטלפון עם הרופאה והוא כבר שבוע עם טיפות פניסטיל וקרמים והכל. הפריחה עברה ויש שיפור אך עדיין מתעורר אפילו משינה ומתגרד לקראת הבוקר... מבחינת הרופאה הסיוע שיכולה לתת לנו מוגבל כי אנחנו לא מצליחים להוציא אותו מהבית ולקחת אותו לביקור פיזי.
הוא אומר שבגלל שמגרד לו לא רוצה ללבוש בגדים, למרות שכבר יש שיפור - עדיין מסרב. לפני כן, למרות שהיה את עניין הגירודים פה ושם לא נרתע מללבוש בגדים ולצאת מהבית.
ברוב הלילות הוא מתעורר בהתגרדויות ובהתפתלויות ונרגע רק בהנקה (אשתי עדיין מניקה).
בנוסף נרתע ומסרב לאמבטיות, רק כאשר אנחנו ממציאים לו משחקים או אטרקציות כמו לצבוע עם מכחול באמבטיה או לשבת בגיגית בסלון אז הוא מסכים, וגם זה תופס רק ליום או יומיים...
מצד שני יש ימים שחל שיפור ממש משמעותי עם הליכה לסיר (זה מדהים), אבל לפתע יש ימים של רגרסיה (הוא מפספס רק כשזה נוגע להטלת שתן).
הוא גם נבהל בקלות מרעשים כגון שואב אבק, שכנים שמשתמשים במעלית, שיפוצים, דפיקה או צילצול בדלת ועוד...
אנחנו מאוד רוצים להימנע מלכפות עליו דברים ולייצר לו טראומות או רתיעה מדברים ומנסים כמה שאפשר לזרום איתו ולאפשר לו בסבלנות ואהבה. כן מדברים איתו על הנושא והדברים שהוא מפספס ומנסים לגרום לו לרצות לנסות ללבוש בגדים (קנינו במיוחד בגדים חדשים מכותנה שאמורים להפחית גירוד וגם חיתולי כותנה ללילה) ומנסים לפתות אותו לצאת מהבית לגינת שעשועים שהוא אוהב מול הבית, למכולת או לחנויות שהוא אוהב וכלום לא מצליח.
אנחנו מפחדים שהפחד שלו מיציאה מהבית ייצרב אצלו ויהפוך למשהו קבוע...
אנחנו תוהים אם יש עוד משהו שאפשר לנסות בדרך של אהבה וסבלנות, או שאולי אנחנו סתם נלחצים והמצב יחלוף מעצמו עם עוד קצת סבלנות....
תודה.
תשובה: חשד לויסות חושי - (מיכל דביר קורן)
בנצי שלום,
עיניין הוויסות החושי נראה לי אולי קיים, אך וודאי לא מסביר את ההימנעות מהיציאה מהבית. אני חוששת שההתקבעות בעיניין הזה קשורה יותר לעיניין שהיה בגן ולתחושה שלו כי הכי טוב בבית. זה כמובן נכון, אבל לא סביר שישאר בעמדה הזו, וכאן נכנס נושא אחר שהוא סמכות הורית: אהבה וסבלנות זה קריטי, וזה הבסיס לכל, אבל ילד בן 3 צריך שהוריו יחליטו מתי הוא יוצא מהבית ומתי נשאר, זה לא לשיקולו. אם אתם מחליטים שהוא הולך לרופאה, הוא צריך ללכת, גם אם המשמעות שיוצא עם טיטול בלבד. שום תהליך התפתחותי הכרוך בהסתגלות: פרידה מטיטולים או הסתגלות לגן, לא ייקרה אם בנכם לא יכול להישען על הסמכות והביטחון שאתם תקנו לו. נסו לומר משהו כמו: פעם כשהיינו יוצאים היית הולך לגן, אבל עכשיו לא הולכים יותר כי היה שם לא נעים, אבל כן הולכים למכולת/לגינה/לרופאה כי חשוב לצאת מהבית.
בתחום של ויסות חושי עוסקות מרפאות בעיסוק, אם אתם זקוקים להדרכה בנושא הזה, מוטב לפנות לייעוץ אצל מרפאה בעיסוק שהיא מומחית בהתפתחות הילד.
בהצלחה, מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
