שאלה: ילד בן 3- הורים מול סבים - (נועה)
אני אמא לשלושה ילדים, בני 5,3,1. כולם ילדים טובים, מצחיקים, שמחים, חברים טובים בכלל ואחד של השני בפרט. הילד האמצעי שלנו, בן השלוש, מציק קצת לסובבים אותו. זה מתבטא בלחטוף משחק מילד, לצעוק עליו כמו אריה או דחיפות קלות. אני מבינה שזו כנראה הדרך שלו לזכות בתשומת הלב שלנו ומשתדלת לתת לו זמן איכות- לקחת אותו ליום כיף רק שנינו, לשבח אותו כשמצליח, להקשיב לו ולהסות קצת את האחים שלו כשהוא מדבר ולתת לו כלים לפתרון שאינם אלימות.
כשהוא מתנהג ככה, אנחנו מגיבים להתנהגויות שלו ולא מתעלמים: מרחיקים לכמה דקות, הולכים ומדברים איתו בצד, שוללים משחק, מציעים אלטרנטיבה אחרת, מתעלים את האנרגיות שלו לעשייה חיובית וכו.
הבעיה מתחילה כשאנחנו מגיעים להורים שלי. דרכם החינוכית היא שכל התנהגות שלו מחייבת אותנו כהורים לשפוט אותו בחומרה ולהעניש אותו בחומרה. מבחינתם התגובה שלנו לא מספיק קשה ואנחנו צריכים להיות איתו נוקשים עד שהמעשים יפסקו לחלוטין. כשאני הייתי ילדה, מכות ועונשים היו הפתרון האידאלי והיחיד לחינוך. הם לא מוכנים לקבל את דרך החינוך שלנו, שאנחנו מסבירים להם שזה לוקח זמן ויש התקדמות איטית והוא מאוד משתדל והמיקום שלו במשפחה בעייתי, במיוחד שהגדול והקטן נכנסו לנישת ה"יפים, מחוננים, מצחיקים וילדים טובים" אצלם והוא בתפיסתם "מתנהג לא יפה, לא נותן נשיקה וחיבוק ועושה פיפי" .
השיא הגיע בשבת האחרונה, כשהיינו אצלם בארוחת צהריים ואחותי גם הייתה עם בעלה והילדה, שבגיל שלו ואיתו בגן. אחרי חצי יום ביחד, ההורים שלי נתנו לכל הנכדים סוכריות. הוא והגדול שלי התיישבו על ספסלון נמוך ואחותי החליטה להושיב איתם גם את הבת שלה. אני ובעלי התעסקנו בדברים אחרים ולא שמנו לב למתרחש. מסתבר שהוא ישב בין אחיו לבת הדודה ונהייה לו צפוף עקב חוסר מקום בספסל הקטן והוא הרגיש שהיא דוחפת אותו ולכן החליט להחזיר לה ולדחוף אותה בחזרה. כתוצאה מהדחיפה היא נפלה מהספסל (גובה של 30 ס"מ כשהיא ישבה בקצה). אבא שלה, גיסי, התחיל לצרוח עליו בהיסטריה (מדובר על בחור רוסי בגובה 2 מ' כמעט ורחב) שלא יגע בה, ואם הוא ידחוף אותה הוא ידחוף אותו וירביץ לו. מיד אני התערבתי והתחלתי לצעוק עליו שלא יצעק על הבן שלי, ושהוא לא יגע בו ושאם הוא יעז לגעת בו יהיה לו עסק איתי כי אף אחד לא נוגע לי בילדים ולא מדבר אליהם ככה. היה ויכוח קולני של כמה דקות שבסופו סיכמתי איתו שהילדה באמת לא צריכה "לסבול" מההצקות שלו והסברתי לו שאנחנו לא ראינו מה קורה ולכן לא הגבנו ושבפעם הבאה יגיד לנו ואנחנו נתייחס להתנהגות של הילד ונעניש אותו, אבל שהוא לא ידבר אליו או יתנהג אליו ככה . הוא התנצל ובזה זה הסתיים ביננו. הבעיה הגדולה מבחינתי היא ההורים שלי, שהיו לידנו כשזה קרה, ולא רק שהם לא גינו את ההתנהגות של גיסי, הם גיבו אותה ואמרו שאנחנו לא מגיבים קשה מספיק להתנהגות של הבן וטוב מאוד שהוא צרח עליו ככה ושאנחנו חייבים לחנך אותו וכו. זה נגמר בריב קשה ובסוף עזבנו שם את הבית.
מה עושים?
תשובה: ילד בן 3- הורים מול סבים - (0)
נועה שלום,
אכן שאלת מקומה של המשפחה המורחבת בחינוך הילדים היא מורכבת. אני מאמינה בכל ליבי שאתם כהורים, צריכים לבחור את דרככם לחנך ולגדל את ילדכם, להיות מתואמים ביניכם מול הילדים כמו גם מול המשפחה המורחבת.לא פעם דרכם של ההורים איננה זו אשר הסביבה הקורבה היתה בוחרת ולכן חשוב יות מהכל השיח בינך לבין בעלך כיצד אתם בוחרים לנהוג מול המשפחה.
ממה שאת כותבת נשמע שאתם מקיעים מחשבה רבה בדרך בה אתם מגדלים את ילדיכם ורואים את הצרכים השונים וההורות השונה הנדרשת מכם לכל אחד מילדיכם. אל תוותרו על זה!
מצד שני , כמובן שחשוב שילדיכם ירגישו בנוח ובטוחים גם אצל הוריך. לא כתבת על מערכת היחסים שלך עם הוריך מעבר לנושא חינוך הילדים. האם את יכולה לקיים איתם שיחה פתוחה, שלא בנוכחות הילדים לגבי תפיסותייך וציפיותיך מהתגובות שלהם לגבי החינוך? האם את מרגישה שאת יכולה לבקש מהם שכל הערה שיש להם יאמרו לך שלא בפני הילדים ולא יערערו את סמכותך ותפיסתך מולם?
לגבי כל החלטה יש יותר משתי דרכים. יש אפור באמצע. אם תשבי עם בעלך ותחשבו איפה אתם יכולים לתת להורים את התחושה שמשפיעים ומעורבים בחיי ילדיכם מבלי לפגוע בהורות שלכם, אני בטוחה שזה יאפשר להם להרפות מעט במקומות בהם תגדירו כקו אדום מבחינכתם. צריך לעשות גישור על הדברים ולא ללכת "ראש בראש". אולי גם לבלוע כמה צפרדעים. זה מאוד רגיש ומורכב ויתכן שכדאי אפילו ללכת לכמה פגישות עם מטפלת משפחתית שתוכל לתת לכם כלים יעילים ולרכך את הרגישות הרבה לטיפול בנושא. בהצלחה.
