הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום נטלי, אחים מטבעם רבים. הם נלחמים על מקומם במשפחה וכך לומדים גם על מקומם בעולם. קבוצת האחאים היא הסוכן הראשון שמלמד אותם התנהגות חברתית וזו סביבה בטוחה לבחון איך העולם מגיב אליהם בכל מיני מצבים. אני מאמינה שצריך לתת להם לפתור את עניינים ולמעט ככל הניתן בהתערבות ישירה. אבל יש דברים רבים שחשוב לעשות כדי להשקיע במערכת היחסים שלהם: ראשית, להקפיד לבלות זמן אחד על אחד עם כל אחד מהם. שנית. לזהות בכל אחד את התכונות היחודיות שלו או שלה ולתת להם ביטוי ומקום במשפחה. שני אלו יתנו להם בטחון מבחינת מקומם במשפחה וירגישו פחות צורך לריב ביניהם על תשומת לבכם. בנוסף, חשבו לשחק עם בניהם יחד ולתווך ולהזכיר כמה כיף לבלות ביחד ללא מריבות, וכמה את שמחה וגאה כשהם מסתדרים ביניהם. עם כל אלו, כנראה ימשיכו לריב וככל שתחזקי אותם במקומות האחרים ותתעלמי מדקות המריבה, הם יבינו שזו הזירה שלהם ולא זירה של קבלת תשומת לב מההורים. הילה


לתת להם יד או להרים על הידיים ולהחזיר מיד למיטה. את הפעולה הזו חשוב ללוות במלל רב "אתם זוכרים שהסברנו לכם שחשוב שתשנו טוב בלילה ולכן לא קמים יותר מהמיטה" / "אני לוקחת אתכם עכשיו למיטה כי זה זמן לישון ולא לשחק" / "נשחק מחר, עכשיו ישנים" וכן הלאה.


שלום נטלי. אכן נשמע מתיש. פעמים רבות מה שמתחיל ממחווה של אהבה וגמישות נמתח וגדל והופך למשהו שהופך את כל היום של כל המשפחה. לכן כדאי לעשות סדר. דבר ראשון חשוב להבין שבכל שהתנהלות זו נמשכה שנתיים בעצם נתתם לילדים חיזוק חיובי שאותת להם להמשיך ואף להקצין התנהגות זו. לכן אם אתם מחליטים יחד לעשות שינוי הילדים צריכים להיות גם מודעים לזה. כאתם בתוך המהומה מאיימים בעונשים, הילדים לא מבינים שיש שינוי – כי בעצם כל ערב מאיימים ולמחרת הכל אותו דבר. לכן צריך למצוא שבת בבוקר או יום פנוי אחר הצהרים לשבת כל המשפחה סביב השולחן לשיחה משפחתית ולהסביר להם למה התנהלות זו בעייתי בעיניכם, להגדיר במדויק איך בעינכים טקס ההשכבה יראה מאותו יום- כמה סיפורים ומה יקרה אחרי שתגידו לילה טוב: אתם תצאו מהחדר והם יכלו לישון. לא תסכימו שיבואו לסלון, לא תביאו מים. ברגע שהולכים לישון נגמר היום. בלי איומים. פשוט להיות מאוד ברורים. לנמק מדוע החלטה זו חשובה (לא ישנים טוב, פוגע ביום של כולם מחרת, זה הזמן של אבא ואמא וכו). ברור שבימים הראשונים הם ימשיכו כמנהגם. אתם תספרו שני סיפורים, תזכירו להם את הסדר החדש ותצאו מהחדר. כשהם יבקשו משהו- תתעלמו. תגידו "לילה טוב". וזהו. אם ממשיכים להשתולל- אתם נכנסים ברוגע ובסמכותיות, מזכירים להם שהם עושים משהו שלא מקובל עליכם. מכינים אותם למיטות ויוצאים. זה יקח בטח עשר פעמים בלילה הראשון אבל הם יפנימו. בהצלחה.


שלום נטע ילדים נוטים לבדוק גבולות ובגיל זה, כאשר מתחילים להתבגר הם נוטים להתבלבל בין כל הרצונות והדרבים שיש לעולם להציע. היא מאוד צעירה ויחד עם זאת, כמו כל בני גילה, חשופה לתכנים ולאפשרויות שלעיתים אין לה בשלות מספקת להתמודד איתם. הם רוצים הכל ומהר ועכשיו, גם דברים שאינם תואמי גיל או יכולות. חושב לתווך לה את העולם. לנמק את החלטותיך כדי שתבין שיש סיבה ולא מדובר בזירה של מאבקי כוחות. כמו כן חשוב להקשיב לה ולהבין מאיפה באה. ככל שהשיח מולה יהיה מכבד יותר את שני הצדדים יהיה לה קל לקבל את הגבולות ולפעמים "לרדת מהעץ". יחד עם זה, חשוב מאוד להדגיש כי היא זקוקה לגבולות כמו כל ילד. עליה לדעת שאם את החלטת עליה לציית גם אם זה לא מקובל עליה. זה לגיטימי להתאכזב ולכעוס אבל יש תגובות התנהגותיות שלא מקובלות. חשוב לחדד לה בדיוק אילו תגובות מקובלות עליך ואילו לא (לדוגמה , מותר לה להביע את האכזבה והכעס אבל כשהולכים ברחוב וזה מסוכן עליה להצמד אליך). חשוב גם להסביר לה מה יקרה כאשר לא תציית- תתעלמי ממנה עד שתרגע או אם עושה משהו מסוכן ולא מקובל ישללו ממנה גם זכויות אחרות. כמובן לקיים ולהיות מאוד עקבית ובטוחה- רק כך תתבסס הסכמות שלך והיא תלמד לנהוג כפי שמצופה ממנה. הילה


שלום נטע ילדים נוטים לבדוק גבולות ובגיל זה, כאשר מתחילים להתבגר הם נוטים להתבלבל בין כל הרצונות והדרבים שיש לעולם להציע. היא מאוד צעירה ויחד עם זאת, כמו כל בני גילה, חשופה לתכנים ולאפשרויות שלעיתים אין לה בשלות מספקת להתמודד איתם. הם רוצים הכל ומהר ועכשיו, גם דברים שאינם תואמי גיל או יכולות. חושב לתווך לה את העולם. לנמק את החלטותיך כדי שתבין שיש סיבה ולא מדובר בזירה של מאבקי כוחות. כמו כן חשוב להקשיב לה ולהבין מאיפה באה. ככל שהשיח מולה יהיה מכבד יותר את שני הצדדים יהיה לה קל לקבל את הגבולות ולפעמים "לרדת מהעץ". יחד עם זה, חשוב מאוד להדגיש כי היא זקוקה לגבולות כמו כל ילד. עליה לדעת שאם את החלטת עליה לציית גם אם זה לא מקובל עליה. זה לגיטימי להתאכזב ולכעוס אבל יש תגובות התנהגותיות שלא מקובלות. חשוב לחדד לה בדיוק אילו תגובות מקובלות עליך ואילו לא (לדוגמה , מותר לה להביע את האכזבה והכעס אבל כשהולכים ברחוב וזה מסוכן עליה להצמד אליך). חשוב גם להסביר לה מה יקרה כאשר לא תציית- תתעלמי ממנה עד שתרגע או אם עושה משהו מסוכן ולא מקובל ישללו ממנה גם זכויות אחרות. כמובן לקיים ולהיות מאוד עקבית ובטוחה- רק כך תתבסס הסכמות שלך והיא תלמד לנהוג כפי שמצופה ממנה. הילה


שלום אור, קשה מאוד לענות על שאלתך כי אין נכון או לא נכון.נשמע על פניו שהתקבע דפוס באינטראקציה שלכם שבאופן מסויים מחזק כנראה את התגובה של בנך למצבים בהם חש תסכול.ילד צריך לדעת להתמודד עם תסכול וזה בסדר לחוש מתוסכל, רק על ידי הצלחה בהתמודדות במצבים כאלו רוכשים בטחון עצמי ביכולות האישיות להתגבר על קשיים בעולם החיצוני.חשוב להסביר לו בעת רגיעה שכאשר יגיב כך את תתעלמי ממנו כי זו התנהגות שאיננה מקובלת עליך, וחשוב לעמוד בזה. לא להתרחק בכעס אלא להסביר ברוגע שתשמחי להקשיה למה שיש לו לומר ושאת מבינה שהוא כועס אבל באלימות ובשכיבה על הרצפה לא תגיבי, זו לא הדרך המקובלת עליך להביע תסכול. חשוב גם לא להשבר ולתת לו לבסוף מה שרצה כי זה בדיוק מה שנותן חיזוק חיובי להתנהגות הזו. הילה


שלום נילי אוננות היא דבר נורמלי גם אצל ילדים ואין סיבה לדאגה. כן חשוב להסביר לבתך שזו פעולה שעושים אותה בפרטיות, היות והיא כרוכה בנגיעה באיברים בפרטיים שלה ולכן לא מתאים לעשותה לא בסלון ולא בגן ואם זה נעים לה היא יכולה ללכת לחדרה ולעשות זאת בפרטיות. הילה


שלום רחל, אפשר לשחק בספיידרמן ובבטמן ובכל משחק ללא אלימות. רצוי להפריד בין שני הנושאים- משחק אהוב ושימוש באלימות. להסביר ולהראות לו כיצד אפשר להמשיך לשחק במשחק האהוב ללא שימוש באלימות ויחד עם זאת והבהיר ללא שום סייגים שאם ישתמש באלימות, תהיה תגובה מאוד ברורה. התגובה יכולה להיות לקחת אותו לחדרו למשך דקה (כלומר להפסיק את המשחק כשהוא נהנה) או לקחת צעצוע אהוב לכמה דקות. או אפילו לומר בתקיפות שזה לא נעים ואת לא מרשה ולהיות מאוד ברורה שלא אפשרי את המכות. בהצלחה


שלום עינת, ראשית חשוב לי לומר כי נסיעה של הורים להתאווררות ללא ילדיהם היא מבורכת וחשובה. זוגיות לא יכולה להתקיים ללא תחזוקה לכן אל לך לחוש כל אשמה. יחד עם זאת, כמובן שחשוב להכין את הילדים ולתת מקום לחששותיהם, לדבר איתם ולסייע להם להתגבר על הגעגועים. כיומיים לפני הנסיעה דברי איתו, הסבירי לו לאן את נוסעת, חשוב שידע בדיוק מי יבוא לקחת אותו מהגן, איפה ישן, מי יהיה איתו. כדי להקל עליו בימים שאת אינך, את יכולה להשאיר לו תמונה, ולהשאיר אצל הדודה מכתב או ציור לכל יום בערב. כך הוא גם ידע לפי מספר המעטפות המתמעטות עוד כמה ימים תחזרי. תקבעי איתו שעה (כלומר שלב מוכר ביום כמו "אחרי המקלחת") שבה תתקשרי לדבר איתו, כל עוגן כזה יתן לו ודאות ותחושת שליטה ויסייע לו מאוד לעבור את הימים. תבלו! הילה


שלום דודה, אני מרגישה שראשית יש להתייחס לעמדתך כדודה. אכן קשה לראות אצל ילד של מישהו אחר במשפחה התנהגות שלא נעימה לנו. אינני יודעת אם יש לך ילדים או אם את בעלת מקצוע מתחום התפתחות הילד ועל סמך מה לדעתך יש לקחת אותו לאבחון אבל שימוש בנשיכות ובמכות בגיל זה הן שכיחות ותואמות גיל. לילדים בגיל זה אין שפה מספקת ולא ניסיון בניהול תסכולים ותקשורת ולכן הם "מתנהגים" את המסרים שרוצים להעביר- כעס, בדיקת גבולות, עייפות רצון למשחק ועוד. אין מה לרוץ לאבחון. כן כדאי ללמד את הילדים שהתנהגות זו איננה רצויה ואיננה מתאימה כדי להכחיד אותה עם הזמן. על ידי עונשים (לא משנה מה המילה אבל בהחלט אפשר לומר לילד בן שנה שלא יוכל להמשיך ולשחק עם כולם כשמרביץ, לקחת אותו הצידה, להראות לו בבירור שלא מרוצים מהתנהגותו. אם יש דברים אחרים חריגים שאינם תואמים גיל אפשר להתייעץ עם מומחה אבל לא נשמע מדבריך שישנה חריגות מובהקת בהתנהגותו של הפעוט. הילה


שלום מור, אכן לאיומים יש פוטנציאל להשיג את מטרתם ההפוכה. בעיקר אם מאיימים ולא מקיימים. ככל שתאו ותתנו איתו הוא מתחזק בווכחנות. ברור שהאמתלה של עייפות או רעב היא רק דרך להפעיל את הרחמים שלכם. שבו איתו לשיחה והסבירו לו שאינכם מוכנים לקבל וכחנות זו והסבירו מה אתה כן מצפים. היו מאוד ברורים ותנו דוגמאות כיצד אתם מצפים שיגיב לבקשותיכם. הסבירו לו מה יקרה אם לא ינהג כך: אתם תאמרו פעם אחת(ויש לודא שהוא אכן שומע ואיננו שקוע בטלויזיה)ועד שלא יעשה מה שביקשת ממנו- לא תענו לכל פניה ובקשה שלו. גם אם יבכה שרעב, או עייף, עליו לבצע מה שביקשתם ממנו. בלי איומים תוך כדי בלי תזכורות. לתת הוראה ולנתק מגע. כשיראה שאתם רציניים ועקביים התנהגות זו תלך ותפחת. כמובן שברגע שמבצע את שנתבקש יש לחזק אותו ולהעריך את מאמציו להשתנות. בהצלחה.


שלום ורד, מצבכם נשמע מורכב וכואב. כל הורה חווה את גיל ההתבגרות כמועד לפורענות וכאשר הפורענות מגיעה תחושת אובדן השליטה היא בלתי נסבלת. לא כל כך ברור מה עלה בתוהו במפגשים עם הפסיכולוגית, בכל מקרה אין לשפוט אפקטיביות של טיפול אחרי מספר בודד של מפגשים. בתך מורדת ומנסה לייצר נפרדות וככל שאתם מנסים למשוך אותה חזרה לצדכם היא מתחפרת יותר במקומה. חשוב לשמור על ערוץ תקשורת איתה ולא להתנכר לה לחלוטין כי אז באמת עלול להיות מאוחר מדי. נסי להאחז ולזכור את האיכויות שלה, מדוע את אוהבת אות הולא כפי שהיתה ילדה אלא במי שהיא היום. כשאת תראי את זה ותוכלי להראות לה היא תהיה מסוגלת לאט לאט להפסיק להתרחק ולבעוט. היא צריכה להרגיש שגם אם היא משתנה, ואין מה לעשות- היא משתנה, היא מתבגרת, היא עדין הבת האהובה ולא רק מי שגורמת לכם בושה. התמקדי בה ובכן ולא בדמויות החיצוניות. היא כרגע מאוהבת וכל ניסיון לחבל באהבתה או להראות לה שהיא טועה רק מרחיקה אותה עוד יותר "ומוכיחה" לה כמה את בכלל לא מבינה אותה. נסי להיות אמפתית אליה ולייצר תקשורת אחרת מעבר לתוכחה. לדבר על דברים שהייתן מדברות לפני השינוי ולא רק על מה היא עושה לא בסדר. את הלימודים תמיד אפשר להשלים. ברגע שהיא תמצא עוגן בחייה שקדמו לשינוי היא תרצה בחזרה את תחושת ההצלחה. אבל זה יקרה רק אחרי שתרגיש מספיק בטוח אתכם. בכל מקרה אני חושבת שכדאי להיות מלווים ונתמכים על ידי איש מקצוע. גם עבורכם וגם עבורה. זה ישאיר את הערוץ ביניכם פתוח. בהצלחה.