על הספה - פורומי מומחים

פורום שירות צבאי


היבטים נפשיים (בריאות הנפש) של גיוס שירות ושחרור מצה"ל

פורום שירות צבאי

פורום שירות צבאי מנהל הפורום טל גרגי - פסיכולוג קליני בכיר
פסיכולוג קליני מומחה מדריך, מטפל בקליניקה פרטית במבוגרים ומתבגרים, בעל נסיון טיפולי עשיר של למעלה מ-20 שנה בטיפול באוכלוסיות שונות פורום שירות צבאי
מתמחה בטיפול במשברי חיים, טיפול בפוסט טראומה, טיפול בהפרעות חרדה ועוד. מתבסס בעבודתי על הגישה הדינמית תוך שילוב כלים מגישות נוספות ובהן CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), היפנוזה, EMDR ועוד. בעבר שירתתי במערך בריאות הנפש בצה"ל ובשרות המדינה כפסיכולוג וכקב"ן בתפקידים בכירים ובהם אחראי על מערך בריאות הנפש בחיל המודיעין וראש מערך מדעי ההתנהגות במשרד ראש הממשלה. כיום, במקביל לטיפול בקליניקה פרטית, מדריך בבתי ספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן ובתוכנית לפסיכותרפיה בנט"ל.

ברוכים הבאים לפורום שירות צבאי – היבטים נפשיים של גיוס שירות ושחרור מצה"ל.

צה"ל הינו מערכת ארגונית גדולה ומורכבת, אשר ההתמודדות מולה מעלה פעמים רבות תחושה קשה, מתסכלת ובלתי ברורה. המפגש עם המערכת הצבאית מלווה אותנו החל משלב המלש"ב (מועמד לשרות בטחון), המשך בשרות החובה (וחלקנו אף בשרות הקבע) וכלה בשרות המילואים, ובהמשך גם כהורים לצעירים הפוגשים את המערכת הצבאית. במהלך השנים צה"ל כמערכת למד ולומד לשפר את דרכי התקשורת עם החיילים ובני משפחותיהם על מנת לתת מענה אך עדיין, מתוך נסיוננו כמטפלים, אנו למדים כי חיילים ובני משפחותיהם מרגישים לא אחת שאין להם כתובת, תחושה העלולה להגביר אי וודאות ואף מצוקה.

בפורום זה אנסה לתת מענה לשאלות הקשורות לבריאות הנפש סביב השירות הצבאי, בשגרה ובחרום, על שלביו השונים- טרם הגיוס, במהלך שירות החובה ואף שירות הקבע, לקראת סיומו עם ההתארגנות לחיים באזרחות ובהמשך במפגש עם שירות המילואים. מטרתי הינה לספק את המידע וההכוונה הדרושים בכדי להתמודד ביעילות עם קשיים, התלבטויות או בעיות העולים במהלך השירות. זאת מתוך אמונה ברורה כי השירות בצבא חשוב ומשמעותי לחייל וכי לרוב מתן מענה נכון יכול לאפשר התמודדות והסתגלות מיטביים.

הפורום מיועד למלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון), חיילים בשרות סדיר וקבע, חיילים משוחררים, חיילי מילואים ולהורים. הפורום הינו אנונימי לחלוטין והסודיות מובטחת.


 X

אני חושבת שמצבך הנפשי כפי שאתה מתאר אותו אינו טוב, אינו תקין ואינו סובל דיחוי רב. ניכר בבירור שאתה במצוקה נפשית מתמשכת שעוברת תהליך של החמרה. ההכאבה העצמית הינה לעיתים דרך להחצין מצוקה מתוך משאלה להקל על הכאב הנפשי, אולם זהו אינו פיתרון נכון ויש להפסיקו. אני מציעה שאם אתה לא מקבל תור בהקדם לקב"ן פנה למפקד שלך (או לזה שמעליו אם לא מסייע לך) והבהרה את חומרת המצב. אתה יכול במקביל לפנות למטפל אזרחי שיסייע לך להתמודד עם המצוקה.




תודה על התייחסותך אולם המידע שציינת תמוה בעיניי. מרכז מהו"ת של הצבא מטפל בחיילים ובחיילות בוודאי לאחר גיוסם, אם כאשר הפגיעה התרחשה קודם לגיוס או לאחריו. לגבי הפרופיל- פרופיל נפשי ניתן כאינדיקציה למצב הנפשי ולא לאירןע כזה או אחר. אם ההתרשמות תהיה למשל להפרעה פוסט טראומטית או הפרעת הסתגלות ויינתן פ.נ 45 יכולות להיות המלצות ליחידה פתוחה.


הפרעת אכילה נחשבת לבעיה נפשית ועל כן ברמה העקרונית ייתכן ומותאם לגביה פרופיל נפשי. הדבר תלוי בגורמים רבים כגון: מצבה של ההפרעה כיום, קיומם של אשפוזים, חומרת ההפרעה בעבר, היענות לטיפול וכד. מי שמשקלו או ליתר דיוק הbmi שלו נמוך מדיי לא יגוייס. היות ולדבריך הבעיה נפתרה וחלפה, ואתה מעוניין בגיוס, אציע לך להגיע לבדיקת גורם בריאות הנפש מצויד בחוות דעת טיפולית אשר תתאר את התהליך שעברת ובעיקר את ההחלמה והחזרה לתפקוד.


בהחלט כן. בכל יחידה אמורה להיות קצינה המטפלת ומרכזת פניות של הטרדה מינית. לעיתים זו הקב"נית או קצינה אחרת. המענה ניתן הן ברמה של בירור, ליווי והפנייה למקורות טיפול. ישנו מרכז בצבא המטפל בנושא זה. ישנו חיבור לליווי משפטי בעת הצורך.



את מעלה שאלה קשה ומורכבת ביותר. חוששתני שהתשובה אינה חד משמעית. מצד אחד ברור כי חשוב שהצבא יכיר את הרקע הנפשי והקשיים של בנך. מאידך יש חשיבות למתן מקום לדרכו ולרצונותיו ובעיקר משום שהעמיד איום קשה על הקשר שלו עימכם. נדמה לי שצריך להתייעץ ולחשוב היטב על הדרך המתאימה ביותר. לבדוק איך ניתן להידבר באופן בלתי מאיים ולהסביר לו כי הסתרת מידע מהצבא עלולה להציב אותו מול קשיים ומצוקה רבה מבלי שיוכל לקבל את העזרה והכלים הדרושים לו להתמודדות. ייתכן וניתן להיעזר באנשים אחרים הקרובים לגילו שיכולים לתווך עבורו את משמעות השירות הצבאי והאתגרים שבו. יש לכם זמן לחשוב ולהיערך. התייעצו בגורמי מקצוע לגבי תכנון ההתמודדות המתאימה ביותר.


לדעתי לפני הכל כדאי לסייע לו להגיע לטיפול נפשי בבעיה המתוארת אשר לפי חוות הדעת קשורה בחוויה טראומטית. ישנם טיפולים יחסית קצרים ויעילים להורדת סימפטומים כגון מה שציינת. להערכתי כאשר אין צורך במתן תרופות פסיכיאטריות הרי שחשובה יותר הגישה הטיפולית והקשר הנוצר עם המטפל מאשר ההכשרה המקצועית. גישות טיפוליות בנושא טראומה הן למשל cbt (טיפול קוגנטיבי התנהגותי), emdr שיטה לעיבוד מחדש של אירועים טראןמטיים, pe שזו חשיפה הדרגתית לטראומה ןעוד. לאחר הטיפול או תוך כדי רצוי שהמטפל יכתוב חוות דעת שתצביע על התהליך וההתקדמות ( אם אכן כך..) וזאת שלחו לצבא.


מה שלום בנך? האם עדיין יש לו מחשבות אובדניות? האם הוא מטופל? על פניו נשמע כי הצבתו בנשקייה אינה מוצלחת, בהינתן מצבו הנפשי (אם אכן עדיין יש מחשבות פעילות). ואולם, נדמה לי כי פעולתך מול המפקדים היא הכיוון על פיו ניתן לנסות. אני סבורה כי תפקידו של הקב"ן הינו להנחות ולייעץ למפקדים אך הוא פחות מוסמך לקבוע באיזה תפקיד ישובץ (אלא להחליט על תנאי השירות). מציעה כי בנך אף הוא ישוחח עם מפקדיו


הפסיכיאטר הצבאי הוא אמנם רופא אך אין לו עמדה חד משמעית לגבי מתן תרופות לפני שחרור. למעשה אין קשר בין מתן תרופות לבין החלטה על עתיד השירות הצבאי. התרופות ניתנות לחייל אשר נמצא במצוקה נפשית ומעוניין ליטול אותן על מנת לשפר את מצבו. זהו אינו תנאי לשחרור. שחרורך מהצבא אם כן יידון באופן מקצועי בהתאם למצבך הנפשי, תפקודך ויכולתך להמשיך ולשרת בצבא.