על הספה - פורומי מומחים

פורום שירות צבאי


היבטים נפשיים (בריאות הנפש) של גיוס שירות ושחרור מצה"ל

פורום שירות צבאי

פורום שירות צבאי מנהל הפורום טל גרגי - פסיכולוג קליני בכיר
פסיכולוג קליני מומחה מדריך, מטפל בקליניקה פרטית במבוגרים ומתבגרים, בעל נסיון טיפולי עשיר של למעלה מ-20 שנה בטיפול באוכלוסיות שונות פורום שירות צבאי
מתמחה בטיפול במשברי חיים, טיפול בפוסט טראומה, טיפול בהפרעות חרדה ועוד. מתבסס בעבודתי על הגישה הדינמית תוך שילוב כלים מגישות נוספות ובהן CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), היפנוזה, EMDR ועוד. בעבר שירתתי במערך בריאות הנפש בצה"ל ובשרות המדינה כפסיכולוג וכקב"ן בתפקידים בכירים ובהם אחראי על מערך בריאות הנפש בחיל המודיעין וראש מערך מדעי ההתנהגות במשרד ראש הממשלה. כיום, במקביל לטיפול בקליניקה פרטית, מדריך בבתי ספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן ובתוכנית לפסיכותרפיה בנט"ל.

ברוכים הבאים לפורום שירות צבאי – היבטים נפשיים של גיוס שירות ושחרור מצה"ל.

צה"ל הינו מערכת ארגונית גדולה ומורכבת, אשר ההתמודדות מולה מעלה פעמים רבות תחושה קשה, מתסכלת ובלתי ברורה. המפגש עם המערכת הצבאית מלווה אותנו החל משלב המלש"ב (מועמד לשרות בטחון), המשך בשרות החובה (וחלקנו אף בשרות הקבע) וכלה בשרות המילואים, ובהמשך גם כהורים לצעירים הפוגשים את המערכת הצבאית. במהלך השנים צה"ל כמערכת למד ולומד לשפר את דרכי התקשורת עם החיילים ובני משפחותיהם על מנת לתת מענה אך עדיין, מתוך נסיוננו כמטפלים, אנו למדים כי חיילים ובני משפחותיהם מרגישים לא אחת שאין להם כתובת, תחושה העלולה להגביר אי וודאות ואף מצוקה.

בפורום זה אנסה לתת מענה לשאלות הקשורות לבריאות הנפש סביב השירות הצבאי, בשגרה ובחרום, על שלביו השונים- טרם הגיוס, במהלך שירות החובה ואף שירות הקבע, לקראת סיומו עם ההתארגנות לחיים באזרחות ובהמשך במפגש עם שירות המילואים. מטרתי הינה לספק את המידע וההכוונה הדרושים בכדי להתמודד ביעילות עם קשיים, התלבטויות או בעיות העולים במהלך השירות. זאת מתוך אמונה ברורה כי השירות בצבא חשוב ומשמעותי לחייל וכי לרוב מתן מענה נכון יכול לאפשר התמודדות והסתגלות מיטביים.

הפורום מיועד למלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון), חיילים בשרות סדיר וקבע, חיילים משוחררים, חיילי מילואים ולהורים. הפורום הינו אנונימי לחלוטין והסודיות מובטחת.


 X

יש להבהיר כי מידע זה סביב הפנייה לאבחון מחוייב בסודיות רפואית. יחד עם זאת ככל הנראה תישאל על רקע נפשי. לגבי משמעות המידה הנמסר-קשה לדעת מראש אם יש לכך השפעה או לא. אם אין בעיה נפשית, קיים תפקוד תקין, אין צורך מבחינת הנערה במענה ברה"ני- לא מחוייב המציאות כי הדבר יבוא לידי ביטוי בפרופיל או בכל נתון אחר. חשוב להסביר לגורם הבודק (במידה ותזומן לפגישה עם קב"ן) את הרקע והמניעים לפנייה דאז.




שאלה זו אינה נוגעת בבריאות הנפש ועל כן אינה שייכת לפורום זה.


כאשר מדובר בחייל משוחרר בעל אבחנה של פוסט טראומה, המוכרת על ידי משרד הביטחון, ניתן לקבל טיפול ביחידה לתגובות קרב הנמצאת תחת מדור בריאות הנפש של הצבא. במקרים אחרים ניתן לפנות לטיפול באזרחות. יש מסלולי טיפול שונים בקופות החולים: במרפאות לבריאות הנפש וכן מסלול פרטי מסובסד. כמו כן ישנם מכונים או מטפלים שמציעים טיפול מוזל לחיילים משוחררים.




ראשית חשוב לטפל במצבו הנפשי של בנך ולסייע לו לחזור לתפקוד רגשי תקין. שנית, האבחנה ניתנת על פי המצב הנפשי הנתון ולא עפ"י הטיפול התרופתי הניתן. במידה ויאובחן עם הפרעת חרדה ייתכן והדבר יהיה כרוך בהורדת פרופיל. ייתכן ובשל הזמן שיש ברשותכם-כדאי לנצלו לטיפול- לא רק תרופתי אלא גם טיפול שיחתי. הטיפול התרופתי מוריד את רמת החרדה אבל ידוע שהשילוב עם פסיכותרפיה יעיל ביותר. בטיפול שכזה (ממוקד חרדה למשל) ניתן גם להבין את המוקד של החרדה וגם לקבל כלים ותרגילים להתמודד עימה.


לחיילים בצבא ניתנת האפשרות לפנות לטיפול פרטי באזרחות. משום שהצבא אחראי לבריאותו הגופנית והנפשית של החייל הוא מצפה מן החייל לדווח במידה ונמצא בטיפול מחוץ למערכת הצבאית. החייל מקבל טפסים עליהם אמור לחתום המטפל הפרטי. מדובר במעין מעקב מאד מינימלי וישנה התחייבות של המטפל לדווח לצבא רק במקרה של מסוכנות- אובדנות או סכנה לפגיעה באחר.


הכניסה למערכת הצבאית מלווה פעמים רבות בחרדה, מתח ולחץ רב. זוהי תקופה שבה המצוקה עלולה להחריף עד כדי משבר- וכפי שתיארת שקרה לך, להוביל לשחרור מן השירות. באפשרותך לנסות ולערער לאחר 3 חודשים מיום השחרור על הפרופיל שניתן לך ולבקש לחזור לשירות. אפשרות אחרת הינה לבקש להתנדב- וזאת יתרחש על מדים ובתפקידים רבים ומגוונים. איני יכולה להבטיח שתחזרי לתפקיד אליו יועדת.. אבל בהחלט ישנן אפשרויות לא מבוטלות לתפקיד משמעותי. כדאי להעריך לפני כן את הכוחות שלך להתמודד עם הטירונות והצבא בכלל ולשקול את רמת המוכנות.


דאגתך לבתך מובנת והגיונית בהחלט. את חווה את הירידה במצב רוחה ואת הקושי שלה. מאידך, המערכת הצבאית מעריכה את קשיי בטווח הנורמה ועל כן אין אינדיקציה לשינוי שיבוץ בשלב זה. ישנה אפשרות לנסות ולעבוד עימה על התמודדותה עם המצב- מה יכול לסייע לה? כיצד להפחית את רמת המצוקה? אולי רכישת חברים למשל או כלים אחרים להתמודדות. במידה והמצוקה מחריפה ללא שיפור- ניתן לפנות שוב לקב"ן לבקש הערכה חוזרת, כמו גם האפשרות לפנות לטיפול (ע"י הקב"ן או איש מקצוע מחוץ למערכת)