הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

לנה שלום, אני תמיד נזהר בהתייחסות לסיפורים על אודות בני משפחה ש'מושפעים לרעה' מגורמים מחוץ למשפחה. אם אמכם מתנהגת בצורה שמסכנת את עצמה או אחרים בסביבתה - אני סומך עלייך שתדעי באיזה אמצעים לנקוט על מנת להגן על עצמך ועליה. לגבי כל השאר - ההמלצה היחידה שאני יכול לתת בלב שלם לאור התיאור שאת מוסרת, היא משהו שלא כיוונת אליו באופן גלוי: כדאי שתמצאי כתובת להתייעץ אתה באופן מסודר ומפורט, אם בצורת טיפול נפשי לעצמך ואם בצורת חבר/ה שיכולים להקשיב ולהאיר זוויות שלא נלקחו בחשבון עד כה. בתקווה שלמרות הכיוון השונה אליו הצבעתי, תמצאי בכך תועלת.


ענת שלום, תרופה למי...? אני מניח שהתכוונת לחברך. על כל פנים, מי שצריך לשאול את השאלה זה הוא, לא את. יש תרופות הרגעה כפי שבוודאי מצאת בחיפושייך ברשת, ויש טיפולים קצרי מועד מיובאים מארה'ב ל'ניהול כעסים', ויש תרגולי מדיטציה לאותה תכלית, ויש טיפול בשיחות. לא חידשתי הרבה, אה? כשאת מראה לו את שאלתך ואת תשובתי, תוכלו לדבר על האפשרויות השונות ועל מה קורה ביניכם.


שלום אביב איך תדעי אם את אכן צריכה טיפול פסיכולוגי? אין לי מושג. אני מתקשה להאמין שבזוגיות יש צד אחד בעייתי ואחד חף מפגמים, ואת משרטטת תמונה לפיה את זאת שזקוקה לטיפול והוא לא. נראה גם ששורר ביניכם חוסר אמון מסוים. טיפול פסיכולוגי ראוי הוא מקום טוב לברר בו סוגיות של אמון, אינטימיות, אהבה, ביטחון, סחיטה רגשית וכד'. אבל הוא גם דורש זמן לעיבוד. בסופו של דבר, ההחלטה אם לפנות לטיפול היא שלך: היא אינה תלויה באולטימטום מצד בן זוגך, וגם לא בהמלצה שלי... בהצלחה.


דבי שלום, מה גורם לנו להעלב? או, מה גורם לך להעלב ממישהי שאת 'אפילו לא סובלת אותה'? אין תשובה אחת קצרה שתשכך את העלבון. אבל יש כמה מפתחות דינמיים להתחלה של בירור: 'לא סובלת' = מחשיבה את דעתה מאד מאד. אם היית אדישה כלפיה, לא היה משנה לך מה היתה אומרת לך. אנחנו מעורבים רגשית עד צוואר עם אנשים שאנחנו 'לא סובלים'. וגם, אנחנו נעלבים כשאנחנו מזדהים עם משהו רע שאומרים עלינו - גם, ובעיקר, מאנשים שקרובים לנו. אם היית חושבת שהיא מדברת שטויות, לא היית מתרגשת ממה שאמרה. כשמישהו מעליב אותנו, מבחינה דינמית זה כאילו הוא לחץ על כפתור שכבר קיים אצלנו ואישש את החשד שלנו לגבי עצמנו: 'את רואה, את באמת שמנה / דו-פרצופית / חנפנית / לחוצה' וכיו'ב. השופט שבתוכנו הוא-הוא שנותן כל כך הרבה כח למי שהעליב אותנו; השופט שבתוכנו אחראי לכך שאנחנו מבלים שעות וימים במחשבות על אודות המעליב, העלבון, התגובה שהגבנו והתגובה שהיינו רוצים להגיב. מקווה שזה עוזר, כי זה מאד מופשט... את מוזמנת לגגל את המושג 'פציעה נרקיסיסטית' או 'פגיעה נרקיסיסטית' ולראות מה נותנת הרשת, כי הפסיכואנליזה, בעיקר מתחום העצמי (מבית מדרשו של היינץ קוהוט), דנה רבות בתופעת העלבון.


שלומית שלום, קודם כל: אל תישארי לבדך. מישהו מהמשפחה, או שכן/ה או חבר/ה שיהיו איתך יעזרו לך לשאת את הזמן ללא מענה טיפולי בקהילה. אם אין כאלה זמינים כרגע, גשי לחדר מיון של בית חולים פסיכיאטרי במקום מגורייך, שם תהיי בחברת אנשים ולא לבדך, ויעזרו לך לשמור על עצמך. זאת העזרה הדחופה שיש לי להציע, ואני מקווה שחשבת עליה בעצמך.


יוני שלום, אוי. אם השאלה היא תיאורטית, הרי שבספרה של ענת פלגי-הקר, מאי-מהות לאימהות, בהוצאת עם עובד, 2005, עמ' 223-224; שם היא דנה ברעיון של הפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ויניקוט ברעיון 'החוב לאם': החוויה שאי אפשר יהיה אי פעם לגמול לאם על המידה הרבה שבה גידלה אותנו וטיפלה בנו, ולכן מפתחים כלפיה שנאה וטינה. זה למעשה מקרה פרטי של רעיון צרות העין של הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין: אנו נוטרים למי שמיטיב עמנו, כי יש לו כוח עלינו, יש לו משהו שהיינו רוצים. הסבר תיאורטי אחר נעוץ במושג 'תסביך אלקטרה': לפי יונג, המשאלה של הבת להיפטר מאמה על מנת שאביה יהיה שלה באופן בלעדי. אבל אני מניח שהשאלה אינה תיאורטית, גם לפי שאלתך השניה. יחסים עם הורים הם דבר מורכב תמיד, בלי קשר לתיאוריה ('איך בתוכי בעמקי נשמתי דעתך נחושה' כתב אהוד מנור בשיר 'אמא' ששרה ריקי גל. אפשר לראות זאת גם בשאלה הקודמת בפורום זה). מאחר שהורינו הם חלק מזהותנו, לטוב ולרע, המקום הטוב ביותר לברר בו את היחסים האלה ולהתפייס עמם הוא טיפול פסיכולוגי. זאת דעתי כמובן, והיא אינה מקורית במיוחד. בהצלחה, זה שווה את המאמץ (וזה מאמץ!).


רעות שלום, מכתבך הזכיר לי במשהו את עלילת סרטו של רשף לוי 'איים אבודים', שם מגלה הבן כי אביו מנהל רומן עם המזכירה, והדבר מוביל להידרדרות בחייהם של הנוגעים בדבר. נראה שאת חחווה התמוטטות של אמון באביך, ומרגישה מוקפת, במילים שלך, צביעות ושקרים. התופעות הנוספות שאת מתארת מצביעות על משבר, וטיפול בשיחות יכול לעזור לך לברר - ולהפיג! - את העוצמות הקשות שאת עוברת. ועצה לסיום, א-פרופו אמון, צביעות ושקרים: פרטיות בימינו היא מונח שלא מוערך דיו (מה שנקרא underated). אני ממליץ שלא לקרוא אימיילים שנועדו לאחרים; זה לא מביא תועלת לאף אחד.


רון שלום, אתה מתאר התנהגות תקינה וצפויה לחלוטין לאור אובדן בתו של סבך לפני שלושה חודשים. אני מבין מפנייתך שהתנהגותו מטרידה אותך, אבל האם רצית לשאול שאלה כלשהי בנוגע לכך?


יאקי שלום, 'הפרעת אישיות גבולית', 'טיפול דיאלקטי-התנהגות DBT', 'טיפול בשיטה פסיכודינמית' - כל אלה, בסופו של דבר, שמות, מושגים. התקף פסיכוטי אינו חלק מהאבחנה המקובלת של הפרעת אישיות גבולית. הקשר שלך עם המטפל שלך אינו מושג מתוך ספר לימוד. כל ספק, תהיה, בירור - כדאי לך לעשות במסגרת הטיפול שבו אתה נמצא.


יוסי שלום אילו אמרתי שיש צידוק מקצועי להתנהגות כזאת הייתי חובר מבחינתך למטפל המכעיס; אילו גיניתי את המטפל על כך ש'הסתכל על ציפורניו וכו'' הייתי חובר אליך. בכל מקרה מדובר בקשר שאין לי חלק בו ולכן התשובה המתסכלת שלי היא שאת הבירור הזה מוטב לעשות מול המטפל ולא בפורום אינטרנטי.