שאלה: מופעים של טיקים שונים ומגוונים - (ראלי)
שלום רב,
ביתי בת 6.5. ילדה מקסימה, פיקחית ונבונה! החלה כיתה א ועל פי הרשמים מבית הספר - הרשמים הם מאוד מאוד חיוביים הן חברתית והן לימודית.
לפני הכל חשוב לי לשתף ש5 מתוך 6 שנות חייה של הילדה שלנו היא חווה פרידות ומשברים- 2 סבתותיה נפטרו בהפרש של שנתיים ולפני כשנה אנחנו ההורים נפרדנו ומגדלים אותה בהורות משותפת. הפרידה בינינו נעשתה בליווי פסיכולוגית ילדים וגם היום אנו מנהלים שגרת פרידה בוגרת ואחראית מתוך מחשבה על צרכיה וקשייה של הילדה.
מזה כמה שנים שיש מופע של טיקים שמשתנים מעת לעת ומתקופה לתקופה אבל נראה שהם תמיד שם, בשנים אחרונות.
זה יכול להיות מספר טיקים במקביל- משחק עם עיניים, מתיחת כפות ידיים, הרמת כתפיים ומשחק עם הרגליים ומן קולות מוזרים או כחכוך בגרון וגם אנפןף והזזת האף. בתקופות מסוימות כל הטיקים מופיעים יחד ולעיתים רק חלקם ולעיתים יש רגיעה מכולם אבל זה די נדיר...
עברנו אבחון רב"ע ונמצא שקיימים קשיים בויסות החושי- תחושתי ומטופלת בריפוי בעיסוק.
רגשית אנחנו מוצאים שהיא מתקשה להתמודד עם מצבי תסכול וקושי ונוטה לוותר לעצמה או לא להאמין ביכולותיה, גם בדברים שכבר הצליחה לעשות בעבר באופן עצמאי. כמו כן, היא מתקשה בכניסה למקומות חדשים אבל גם במקומות מוכרים שהם חלק משגרת חייה (לדוגמא- אני מחזירה אותה אחרי טיפול לצהרונית והיא מבקשת שאכנס ולוקח לה כמה רגעים לשחרר לי את היד ולבקש שאלך).
בכלל יש תחושה שהיא נבהלת בקלות וחוששת ומודאגת ונלחצת בקלות. אבל גם יודעת לדובב ולעודד את עצמה ויש לא מעט פחדים שהצליחה להתגבר בעזרתנו (לדוגמא פחד ממעליות) אבל גם כאלה פחדים- לעיתים אנחנו שוב רואים מופע של פחד חוזר אבל היא מינורי מבעבר.
נתתי את התיאור בדבר האבחון והפחדים כדי להשלים את התמונה...
חשוב לי לציין שבנוסף לריפוי בעיסוק אנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי בתנועה.
אז ככה שאנחנו עם ה'יד על הדופק' אבל מה בנוגע לטיקים? רופאת הילדים בזמנו אמרה לנו שזה מופיע אצל הרבה ילדים ופשוט להתעלם. אבל זה כבר כמה שנים שהטיקים עוד כאן...
אשמח לשמוע את דעתכם.
בברכה, ראלי
תשובה: מופעים של טיקים שונים ומגוונים - (0)
ראלי שלום,
תארת היטבאת המאמצים שאתם עושים כדי לתמוך בבתך למרות כל המשברים ואכן נשמע שאתם מבינים את המורכבות שהיא חווה ומנסים להקל עליה וכל הכבוד על זה. לעיניין הטיקים, זה אכן עשוי להיות סימפטום נוסף של המתח והחרדה שלה, ויתכן שיתמעטו באמצעות הטיפול הרגשי. ישנן גישות שדווקא מציעות שכן להגיב ולדבר עם הילד על העיניין ואף לתת חלופה התנהגותית כשזה קורה,. בהנחה שאין כאן עיניין נוירולוגי שדורש התייחסות, אלא נפשי בלבד, כדאי להתמקד בכיוון הזה ולעזור לה להפוך את ההתנהגויות הרגשיות למילים.
בהצלחה,
מיכל
מנהלת פורום מיכל דביר קורן
