הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

הלן שלום, את מתארת פעוט חיוני שרכש כבר לא מעט אבני דרך התפתחותיות בהתאם לגילו. כמובן, שלא ניתן לאבחן אותו דרך תיאור מילולי, ואם דפוסי משחק מסויימים שלו מעוררים בך דאגה מוטב לפנות להתייעצות מקצועית. לא הבנתי האם נמצא במסגרת חינוכית, אבל במידה וכן כדאי כמובן לשאול את הגננת לגבי מידת העיניין שלו בילדים אחרים ומידת יכולתו לפתח משחק ולשהות בו לאורך זמן. בהצלחה מיכל


שלום רב, נשמע שאת מגדלת ילד רגיש מאוד ודעתן, וזו אכן התלבטות האם עבור ילד כזה נכון להישאר במסגרת חינוכית קונבנציונאלית, שבה החלוקה המגדרית ברורה ("הבנים לכדורגל") והדרישות הלימודיות כה אינטנסיביות. ילדים כאלה מוצאים את עצמם לעיתים בצורה טובה יותר מבחינה חברתית במסגרות חינוכיות אלטרנטיביות ואולי כדאי לחפש חלופות. לגבי טיפול, כדאי מאוד לפנות לעזרה של אשת מקצוע שתקח בחשבון גם את המרכיבים הנוירולוגים והחינוכיים ולכן כדאי מאוד לפנות לעזרה פסיכולוגית ולא לתארפיה בהבעה וביצירה. בהצלחה מיכל


מלאני שלום, בנך כנראה ילד רגיש מאוד שחווה אירועים קטנים כדרמטיים ומעוררי מתח, וזה חוזר בעוצמאות שונות ומשתנות על פי מידת יכולתו לשלוט בעצמו באותו רגע או באותה תקופה. העובדה שבעבר נעזר בטיפול ושחוויתם הטבה משמחת, ועל כן יתכן שכדאי לחזור לטיפול, במתכונת דומה או אחרת, לעוד פרק זמן. עבור ילדים רגישים, שגדלים להיות בוגרים רגישים, הצורך בטיפול כדי לנהל את רגשותיהם הוא לעיתים הרבה יותר גבוה מכפי שנראה לעין. כדאי מאוד להתייעץ עם המטפלת מהעבר ולחשוב יחד על מטרות מחודשות, אולי גם בשיתוף הילד עצמו. בהצלחה מיכל


עינת שלום, חגיגת יומהולדת היא בהחלט אירוע מעורר התרגשות ועבור פעוטה בת שלוש זהו העולם כולו: אורחים, מתנות, מוזיקה, ציפיות גבוהות מהיותה מרכז העיניינים וכו'. כמאמר השיר: "זו המסיבה שלי ואבכה אם רק ארצה...". וזה אכן כך, ילדים מתרגשים לעיתים בעוצמות שקשה להם לווסת והם צריכים את עזרת המבוגרים שיתנו לזה פשר - "את מאוד מתרגשת ולכן את בוכה, מותר לך לבכות/להתאכזב/להתעצבן אבל את לא יכולה להרביץ/להרוס/לפגוע"| וכדומה. היא בעיקר צריכה אתכם שתרגיעו ותכילו את העוצמות שהיא חווה. בהצלחה מיכל


יעל שלום, את מתארת התמודדות מורכבת עם בנך בכמה תחומי תפקוד ורובם קשורים לאופן בו הוא מצליח להתמודד עם דרישות המציאות ועם גבולות שאתם מציבים. זהו האתגר הגדול ביותר עם בני השנתיים שמחפשים עצמאות ועדיין צריכים לרכוש הרגלים. אני ממליצה מאוד שתפנו להתייעצות מקצועית על מנת להבין איך אתם יכולים לסייע לו. בהצלחה, מיכל


אלינור שלום, ילדים מפתחים כל מיני התנהגויות בנושא הגיינה, כמו ליקוק נזלת בדרכים שונות ובדומה לבתך, שנראות לנו המבוגרים חריגות ואף דוחות במיוחד. עדיין, אם מדובר בילדה שההתפתחות החברתית שלה טובה וההבנה שלה תקינה, היא תקלוט בהדרגה את החריגות של העניין ותחדול. אני חושבת שאם מדובר בילדה שמבינה עיניין, היא הרי תמשיך לעשות זאת כל עוד אתם תעירו לה ואת העיניין יהפוך למחלוקת מיותרת ביניכם. בהצלחה מיכל


אורנה שלום, קללות בעת התקף זעם הן ביטוי ברור לקושי בשליטה עצמית וביכולת לוויסות התנהגות. אם מדובר בילד שמהלך התפתחותו תקין ואינו סובל מהפרעה התפתחותית נוספת, הרי שהחלק העיקרי קשור בהצבת גבולות ברורה על ידי ההורים. נחוצה אמירה ברורה ועקבית: 'אצלנו לא מקללים' או 'לא מדברים כך בבית שלנו', וכן סיוע במציאת דרכי ביטוי לתחושות שלו: מותר להגיד שכועסים ושמתעצבנים, מותר ללכת לעשות משהו מרגיע במקום אחר או להוציא אנרגיה בפעילות גופנית. במידה ויש ביטויים נוספים של היעדר שליטה עצמית כדאי לפנות לייעוץ. בהצלחה, מיכל


איילת שלום, ילדים מפתחים מגוון התנהגויות לביטוי רגשות, ולפעמים של התלהבות ושמחה, שאינן מצליחות לקבל ביטוי מילולי זוכות לתנועות שעשויות להראות רגילות ושגרתיות אצל פעוטות, אך חריגות אצל ילדים גדולים יותר. בהנחה שהתפתחותו תקינה והוא אינו מתמודד עם קשיים התפתחותיים אחרים, כדאי מאוד לעזור לו להפוך את התחושות למילים או לתנועות מקובלות שיכולות לבטא זאת, הוא בעיקר צריך תחליף לביטוי הרגשי שלו. אם זה לא חולף מוטב להתייעץ עם איש מקצוע מתאים. בהצלחה מיכל


דבורה שלום, בנוסף ללידת האח, אירוע מסעיר ומעורר מגוון רגשות, בנך מתמודד גם עם מהלך התפתחותי תקין של גיל שנתיים: הוא רוצה לבחור ולהחליט בעצמו, מתרגל עצמאות ובודק עד כמה הוא יכול להשפיע על העולם. זהו מהלך טבעי ורצוי של ההתפתחות, אם כי כמובן מלווה בקושי להורים. הוא בעיקר זקוק לסבלנות הרבה שאתם יכולים לגייס ולזכויות שיכול לקבל בתור אח בוגר. לגבי עינייני השינה, יתכן שהוא מפתח תסמינים שקשורים לזה על מנת להשיג את ההתייחסות שלכם, אבל בפועל מקבל בעיקר הורים עייפים מאוד.... בהצלחה, מיכל


ירדנה שלום, לא ציינת מה גרם למעצרו של בן זוגך, והאם קדמה לכך גם תקופה מתוחה בבית מבחינת היחסים או האווירה, אבל אני מניחה שבנכם מגיב להיעדרות שלו ולחסרונו, כמו גם למתח שאת שרויה בו. אבא נעלם, סביר שבלי הכנה מוקדמת, הוא שרוי באי שקט, חסר תאבון, וזקוק להרבה תמיכה שלך כדי להירגע. אני מציעה לנסות לדבר איתו ככול הניתן אודות אהבתכם אליו, שאת שומרת עליו ודואגת לו, שאבא שלו אוהב אותו והיה רוצה להיות איתו אילו רק היה יכול. אני מציעה לפנות לקבלת ייעוץ ועזרה אם התקופה נמשכת, אולי דרך שירותי הרווחה, מאחר והשהות עם שני ילדים קטנים לבד עשויה להיות קשה מאוד גם בלי הדאגות הקשורות לאביהם. בעיקר חשוב, שאת תצליחי להיות רגועה כדי להרגיע אותו, וזה מאוד קשה בלי עזרה. בהצלחה, מיכל


עמירן שלום, קשר חיובי של הורים וילדים מבוסס בעיקרו על אמון ובטחון: ילד צריך לגדול בידיעה שאימו מאמינה לו ומאמינה בו, וגם אם כועסים, אפשר בקלות להתפייס. רק כך ילד יוכל להתפתח, לסמוך על עצמו ולהאמין בעצמו. אני לא יודעת אם בעבר כבר קרה אירוע מקרה שבו אימך לא האמינה או לחילופין ,"תפסה" אותך בשקר, אבל אם אתה מרגיש שהיחסים בבית לא טובים ויש הרבה מתח או כעס, כדאי לפנות לבקש עזרה, תחילה מהמחנכת, והיא תדע להפנות אותך ליועצת בית הספר. בהצלחה!


שולה שלום, יתכן מאוד והתגובה אכן קשורה ללידת האחות, ולקושי שלו להסתגל למצב החדש. אני מציעה שהוריו יסייעו לו ככול הניתן במעבר הזה, ויעזרו לו למצוא את הדרכים להיות מרוצה ממעמדו החדש כאח גדול. אם התלונות לא פוסקות מוטב לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל