הרשמה לאינדקס על הספה | כניסת מטפלים רשומים | על הספה בפייסבוק

אודות על הספה | הרשם לניוזלטר שלנו | צור קשר

על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.

במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

הוספת שאלה לפורום

X

מגורי פעוט בן 1.3 עם סבא עם תסמונת אספרגר - (רותם כהן)

טובי פלד היקר, לאבא שלי יש תסמונת אספרגר וזה מתבטא אצלו, בין היתר, בקושי משמעותי בפן החברתי. מסיבות כאלה ואחרות, הסכמנו שהוא יגור איתנו וכעת אנחנו - בעלי, בני אבי (סבא) ואני - תחת אותה קורת גג כבר שנה וקצת. מאז שהבן שלנו נהיה בן שנה, והחל להיות יותר מודע לסביבה, לחקות אנשים, ליצור אינטראקציות וכדומה, בעלי ואני התחלנו לחשוש שמא ההתנהגות האנטי-חברתית של הסבא, לאורך זמן, יכולה להשפיע לרעה על בנינו בכל מיני רבדים. על כך רצינו להתייעץ איתך ולדעת האם באמת הדבר יכול ליצור אצלו מטענים רגשים שליליים או שמא לא צפויה לכך השפעה שלילית על הילד. בקצרה, ניתן לומר שהסבא מתעלם מהילד כל עוד הוא יכול, לא עונה לו כשילד ניגש אליו וקורא לו ״סבא״, עובר לידו מבלי להסתכל עליו, סוגר עליו דלתות כשהוא מנסה להיכנס לחדר כי הוא לא רוצה שהוא יכנס וכו׳.. גם כשאני מבקשת מסבא להקדיש זמן ספציפית לילד - במקום להיות איתו באינטראקציה הוא מתחיל לשיר לעצמו ולגמרי לא שם לב לילד.. הילד יכול ממש לצאת מהחדר שהם נמצאים בו ביחד מבלי שסבא ישים לב כי הוא עסוק בלסדר צעצועים או בלשיר לעצמו במקום לשחק/להשגיח על הפעוט.. עשיתי איתו כמה שיחות על זה וממש הסברתי לו הכי מפורט שאני יכולה מה אני מצפה שיעשה ואיך צריך להתנהג עם הילד, אבל זה לא עוזר. אפילו פעם אחת לדוגמא - אמרתי לו שאני מצפה שכאשר הילד פונה אליו ואומר ״סבא״ - אני מבקשת שיעצור את מה שהוא עושה (למשל מכין לעצמו אוכל), יסתכל לו בעיינים, ויגיד משהו חזרה - כמו ״כן״, ״היי״, נפנוף לשלום, משהו.. ושאם הוא עסוק מידי בשביל זה (זה התירוץ שלו רוב הזמן) אז שיעבוד מחוץ לבית באותו יום (הוא עובד מהמחשב). אבל גם זה לא עזר, ואחרי פעם אחת שאמר לילד ״שלום״ כשהילד פנה אליו, הוא לא עשה זאת שוב כשפנה אליו שוב כמה דקות מאוחר יותר, בטענה שהוא כבר ענה לו קודם לכן ולכן לא צריך לענות לו שוב. לסיכום, אחרי התקרית הזו ואחרי ניסיונות חוזרים ונשנים למצוא פתרון ללא הצלחה, ומתוך הנחה שלא ניתן לשנות את סבא. אנחנו נשמח להבין האם באמת התעלמות כזו של דמות אהובה עבור ילד יכולה להשפיע לרעה לאורך זמן והאם כדאי, למרות הקושי, למצוא סידורי מגורים אחרים. הערות: הסבא נמצא בבית 6 ימים בשבוע ועובד מהבית, הילד עוד לא בגן וגם הוא בבית מרבית השבוע. נכון לתקופה זו הם מבלים ביחד כ30 דקות פעמיים בשבוע. מספר האינטראקציות של הילד שנענות בהתעלמות מצד סבא יכולות לנוע בין 4-12 ביום, כל יום. תודה רבה!!

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

רותם שלום, מאחר ומדובר באביך את כנראה יודעת משהו על איך זה לגדול בקרבת מבוגר שכזה, וגם אם בילדותך לא הייתה לו אבחנה, או שבעצמך לא ידעת להגדיר את זה, התחושה בוודאי זכורה לך. מאחר ואני מניחה שהמגורים המשותפים הם אילוץ ולא בחירה, הרי שהמטרה כעת היא לצמצם נזקים. כלומר, לתת מודל אחר: תקשורתי, חם ומכיל עבור בנך, ובהמשך גם לתת פשר לעיניין: הבדלים בין אנשים, תגובתיות שונה ועוד. כשיגדל יותר אפשר יהיה גם להעמיק את ההסבר ולתת אפשרות לשיחה פתוחה על הקושי הזה ועל התחושות שזה מעורר. בהצלחה מיכל

מחשבות אצל ילד בן 7 וחצי - (מיקי)

הי. הבן שלי בן שבע וחצי. בכיתה ב. באופיו ילד רגיש מאוד חרוץ, טוב בלימודים ומוכשר. יודע להביע את עצמו בצורה מקסימה. החל ממוצש האחרון החלו לו מחשבות שמפריעות לו. מחשבות שהוא עושה דברים לא יפים והוא ממש מלקה את עצמו על זה. למשל, הוא אומר לי שהוא הסתכל על תיקו של חבר בכיתה כי היה פתוח ואם זה בסדר שהתסכל? אמר למשל שהתסכל בטעות על חזה של אחת המורות והוא נסער מזה ושאל אם זה בסדר? חשב גם שהוא רואה אנשים ולעיתים דמיין שהם ערומים, שהוא מאחל לאנשים דברים לא נעימים, שמישהו בכיתה אמר משהו והוא חשב לעצמו שהוא טיפש. הכל בגדר מחשבות מחשבות שרצות לו כל היום בראש וגורמות לו לאי נחת בטירוף, לאי ריכוז בלימודים, במשחקים ועוד ועוד. אני ממש אובדת עצות אם זה משהו שמצריך טיפול דחוף או לחכות עד אחרי החגים שחוזרים לשגרה? האם זה משהו שכיח אצל ילדים? הכל בגדר מחשבות שום דבר רע לא יוצא לו מהפה. לעת עתה גם המורה מעורבת ויודעת מה עובר עליו אבל הוא ממש מסכן. הראש שלו כל הזמן עובד וכל הזמן, שזה המזל, הוא משתף אותי בכל המחשבות שלו ואני מסבירה לו שכל עוד זה בגדר מחשבות הכל טוב ושגם לי יש מלא מלא מחשבות ולכולם יש וצריך לדעת איך להתמודד ולהבין שזה לא אמיתי. כמובן כל מה שהוא חושב זה דברים שהוא לא מתכוון אליהם ברובם. תודה.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

מיקי שלום אני מסכימה בהחלט שעומס המחשבות מכביד על בנך ושכדאי לפנות להתייעצות. בנתיים, המשיכו להרגיע אותו ולעזור לו להיות פעיל ועסוק לצד המחשבות שעשויות להיות מבהילות ומשתקות. חשוב שתפנו לסיוע אצל פסיכולוג/ית קליני/ית או התפתחותי/ית עם ידע אבחוני ולא רק לתמיכה רגשית. בהצלחה מיכל

התנהגות ילד בן 2.10 - (לירון)

שלום רב, בני הבכור בן 2.10 ילד מאוד חכם, פיקח, חברותי מאוד אבל הכל צריך להיות בדרך שלו. נמצא במסגרת מגיל חצי שנה. עושה לנו המון בעיות עם אוכל כמעט ולא אוכל יש לו אחות קטנה בת שנה וחודשיים במידה ואכל ומעירים לו על משהו או כועסים עליו הוא בוכה מכניס ידיים לפה ומקיא אנחנו כבר אובדי עצות מההתנהגות הזאת שלו ולא יודעים איך להגיב מונעים ממנו טלויזיה וממתק אחרי שמתנהג ככה אבל הוא יכול להקיא כל ערב אין לו שום בעיה. אודה לעצתך לירון

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

לירון שלום, בנך קצת צעיר מידיי להבנה של הגבלות כמו טלוויזיה כתגובה למעשיו, הוא פעוט בן שנתיים ולמרות שהוא 'הגדול' במשפחתכם מדובר בילד צעיר מאוד שרק מבסס את צעדיו כעצמאי ומנסה להנות מהתחושה שהוא יכול להתנגד להורים או למבוגרים אחרים ולהשמיע את דעתו. זה לא אומר שצריך להתיר לו לעשות כרצונו כמובן, אבל צריך לחשוב כיצד מבהירים לו מהי התנהגות רצויה ועל מה לא מוותרים. לגבי אקט ההקאה: גם אם הוא לכשעצמו מניפולציה שמטרתה להבהיל אתכם , מדובר בדרך לא יעילה לבטא כעס והתנגדות. יחסי הורים-ילדים עלולים להיפגע מאוד סביב עינייני הזנה והאכלה וכדאי שלא להפוך את זה לשדה קרב. אתם תמשיכו להציע אוכל בריא ומגוון והוא יאכל את מה שהוא מסוגל ובכמויות שמתאימות לו. . בהצלחה, מיכל

ילד להורים פרודים - (יעל 58)

ילד שטרם מלאו לו 3. הוריו נפרדו. הילד ישן פעמיים בשבוע אצל אביו וכל שבת שנייה. הילד כבר טען שהבית הוא של אבא ולא שלו. כעת כשהאבא חוזר מיציאה קצרה מקניות הילד התחיל לבכות ואמר לא רוצה את אבא.. אני לא אוהב את אבא. חזר על המשפט אני לא אוהבת את אבא מספר פעמים. ניסיתי לדובב אותו והסברתי לו שאבא אוהב אותו מאוד.. כששאלתי מי אמר לך להגיד ככה.. נקב בשם אמו. תהליך הפרידה טעון מאוד שאלתי כדודתו. כיצד עלינו לנהוג??

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

יעל שלום, תהליך גירושים הינו חוויה קשה מאוד לילדים צעירים שנקרעים בין שני העולמות בטרם הם מסוגלים להמשיג לעצמם את היחסים עם ההורים או להבין את עצמם. מידת הנזק שתגרם לילד תלויה באופן ישיר במידת שיתוף הפעולה שתתאפשר בין ההורים ועד כמה יצלחיו באמת לשים את צרכיו ואת טובתו בראש סדר העדיפויות שלהם ולא להיות עסוקים בהתנגחות ביניהם על חשבונו. אני מציעה שבתור הדודה שלו היי את עוגן עבורו וגורם תמיכה בו ונסי לעזור לו לשמור על תחושתו כאהוב וכראוי לאהבה: זה אחד הדברים המרכזיים שמשתבשים בתהליך כזה. בהצלחה מיכל

סיום קשר עם פסיכולוג - (הילה)

שלום רב, בננו בן 15 התחיל טיפול פסיכולוגי שארך כ -5 פגישות. החלטנו ביחד להפסיק את הטיפול מאחר ובשיחה שהיתה לנו עם המטפלת לא התרשמנו ממנה מבחינה מקצועית. בתחילת הפגישה היא קראה לבננו בשם אחר, נראתה מבולבלת ובאופן כללי יצאנו די מבולבלים ממנה. נשמח לדעת איך להיפרד בצורה יפה מהמטפלת. האם בננו צריך להתקשר או אנחנו ומה בעצם להגיד לה כד לסיים את הפגישות. תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

הילה שלום, מכיון שבטיפול פסיכולוגי מדובר על קשר בין שניים, אין לזה 'חוקים', ואיכות הפרידה תלויה באיכות הקשר. עדיין, חמש פגישות עם נער מתבגר עשויות להיות משמעותיות מאוד עבורו, ולכן כדאי להתלבט ולחשוב טוב לפני שמחליטים, יתכן שהוא דווקא הרגיש קרוב והעיז להיפתח אליה ואחרי שזה קרה חשוב מאוד שהפרידה ביניהם - אם אכן נחוצה - תהיה אחרי דיבור משותף. בעיקר, חשוב שהדברים ידוברו ויובהרו ושלא תהיה 'היעלמות' או התנתקות. חשוב לומר גם שתהליך של טיפול פסיכולוגי אורך זמן והעובדה שאתם לא מרוצים (האם קיוויתם לתוצאות או להישגים מידייים?) אין משמעותו שהוא לא מרוצה מהתחושה החיובית שאולי קיבל שם. בהצלחה מיכל

העדפת הורה - (דריה)

שלום, בת שנה וחצי לאחרונה החלה לצעוק כאשר אבא שלה רוצה לקלח/ להרדים אותה ולא מפסיקה עד שאני מחליפה אותו. בנוסף, בלילה מתעוררת הרבה וצורחת אם הוא ניגש אליה ולא אני. יש לציין שלפני 3 חודשים נולד לה אח. בעלי מאוד נפגע מההתנהגות שלה. מעולם עד עכשיו לא ממש הייתה לה חרדת נטישה ,או העדפה של אחד מאיתנו. אשמח לשמוע ממה יכול לנבוע, וכיצד בעלי ואני צריכים להגיב במצבים אלו. תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

דריה שלום, בתך גדלה והעובדה כי מראה העדפה לאחד מכם תקינה בהחלט, מה גם שהיא מבינה כנראה יותר ויותר את משמעות לידת אחיה והעובדה כי עלייך להתחלק בין שניכם.עדיין, זה לא אומר שאתם תענו לדרישה שלה ובהדרגה היא תלמד לקהל את הטיפול מידיי שניכם. מוטב שאביה יימצא זמן רגוע לבלות איתה, בפעילות ובמשחק כדי להדק את הקשר עימה שלא בעת מצוקה ולחץ. בהצלחה, מיכל

סיטואציות שאינן תואמות את צרכיו המיידים - (דנה)

בני בן ה 8.5 (קרוב יותר ל 9) מתקשה להירדם לבד (על אף שבתקופות מסוימות הצליח) ואינו מוכן להישאר לבד בבית בשעות היום ולעשות פעולות שמותאמות לגילו ושכבר עשה לבדו בעבר. תחושות הפחד והחרדה היו במידה מסוימת כבר לפני כשנה (בתקופת הליצנים) אך התגברו בצורה קיצונית לאחר מספר חוויות לא נעימות שהיו לו (כדוגמה -בטיול בתאילנד עם אביו הלך לאיבוד למספר דקות בקניון). באופן כללי אני מזהה כי הילד חווה חוסר יציבות וביטחון עקב הגירושים שנבעו מחוסר פינה מסודרת אצל אביו, מעברי דירות רבים של אביו וגם שלי, חוסר סנכרון בחינוך ושיתוף פעולה של שנינו. לפני כחודש וחצי התחלנו טיפול אצל עובד סוציאלי קליני וכל מפגש מחדש זה מלחמת התשה וממש "גרירת" הילד עד לסף דלתו של המטפל. הילד מתעקש שזה לא עוזר לו בכלל והגישה שלו מאוד אנטי עד כדי שטוען שכלום לא יעזור לו. אני יודעת שרצונו המידי הוא פשוט להישאר בבית ולשחק אבל עם זאת אני מרגישה שבגישה כזו הטיפול אכן לא יהיה יעיל. ניסיתי אינספוור פעמים לשוחח עם הילד ולהסביר לו שזה תהליך ארוך טווח, שאלתי וניסיתי להגיע איתו אם יש דברים אחרים שהוא חושב שיכולים לעזור, האם נחליף מטפל כי אולי לא מתחבר באופן אישית למטפל הספציפי. אני מרגישה שאני מכריחה אותו מידי ושהעובדה שהוא אנטי כל כך "מחבלת" בסיכוי להצליח. חשבתי על רעיון בו אקח את הטיפול "לידיים" ושנקבע לו"ז מסודר של מפגשים שלי ושלו במקומות ניטרליים (כגון בספריה, בטבע וכו) ואנסה לבצע איתו את אותם הדברים שעשינו בטיפול (משחק ושיחה בין לבין באופן ישיר או עקיף על הקשיים שלו). אני לא יודעת אם זה ריאלי ה"תוכנית" החלופית שהצעתי ועל כן אני פונה אליך לשמוע את דעתך ובנוסף אם יש דברים אחרים ו/או נוספים שאני יכולה לעשות. בנוסף אציין שאביו לא מעוניין להיות שותף לתהליך, דבר שמאוד מקשה עלי לעזור לבני אך אמשיך גם בלעדיו. עוד קצת רקע על הקשיים.. לבני אח שגדול ממנו בשנה והם דיי מתכסחים רוב הזמן, בני הקטן מקנא בו מאוד וגם מרגיש תמיד מאשימים אותו בכל דבר, שלא מאמינים לו ושלא מבינים אותו. דברים נוספים שמדאיגים אותי מאוד אלו אימרות שהוא אומר בכל פעם שמתקשה להתמודד עם סיטואציה קטנה כגדולה, כגון: "בא לי למות", "עדיף שלא אהיה בעולם הזה" וכו. אין לי ספק שהוא חווה קושי גדול בראייתו את העולם ובחוויה כיצד העולם רואה אותו. כמובן שיש לי עוד המון תיאורים וחוויות לא נעימות אך סביר שלא אוכל לציין כאן את כולן. תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

דנה שלום, את מתארת ילד עם היסטוריה של קשיים נפשיים ורגשיים, חלקם כנראה קשורים במבנה האישיותי שלו וחלקם מועצמים הגלל המצב המשפחתי הסבוך. מאחר וטופל בעבר ואתם נעזרתם כבר באנשי מקצוע אני מציעה לחזור ולהתייעץ איתם. יתכן שכדאי לערוך הערכה נפשית מקיפה יותר, על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר מומחה כדי לגבש מחדש תוכנית טיפול עדכנית. מה שבטוח זה שאמירותיו משקפות מצוקה וחשוב להתייחס לזה. בהצלחה מיכל

שינוי התנהגות זמני שהפך קבוע - (Ng)

שלום רב הבן הבכור שלי, כמעט בן 6, השתנה מאוד בשנה האחרונה. מילד בעל טמפרמנט רגוע, קשוב, משתף פעולה, ורבאלי, "בוגר", נעים הפך לילד בעל טמפרמנט סוער (מזה כשנה וחצי). חשבנו שזה הגיל והוא מתבגר אך זה הפך להיות הטמפרמנט שלו; פעיל ו"שובב" מרבה לנוע ולגעת בחפצים, הופיע אצלו מלל רב מן הרגיל, הוא אסוציאטיבי ולא קשור למתרחש מסביבם, לעיתים מעט תוקפני וקשה לי להרגיע אותו (לרוב שולחת לחדר לזמן מחשבה ולהירגע).סגנונו הפעיל מוצא לו אפיקים של פגיעה והפרעה ,שלא היו מרכזיים בהתנהגותו השגרתית. כפי שציינתי, ילד שהיה מוכר כבעל מזג שקט, נינוח ומשתף פעולה בכל פעילות נראה לפתע כילד כועס , חסר שקט, מתנגד לבקשות המופנות אליו ומגיב בשלילה לילדים ולאנשים שהוא אוהב. יש שההתנהגות של ילד כזה הופכת להיות קיצונית עוד יותר, ומילד שאינו היה מעורב באירועים תוקפניים לעתים משתמש באלימות (חוטף משחק שלו חזרה, משתולל עם הידיים והרגליים כאילו תוך כדי משחק וכו). לפני שנתיים וחצי נולד אחיו הצעיר (שהוא מאוד אוהב, מגן ושומר עליו) וזה קרה בשנה הראשונה בגן עירייה. בשנה השניה (גן דו שנתי) הוא החל להראות ריגרסיה בהתנהגות והגננת אמרה שאולי מהשינוי בבית (שנה אחרי??). בגן היה ילד מאוד שובב שנטה להתפרצויות והשתוללויות והצוות שהתקשה לטפל הפך אותו לעוזר. בשנה אחרי (גן חובה) העברתי לגן חדש והילד שמאוד חברותי התקשה למצוא חברה. בנוסף חווה שליליות מצד סייעת הגן שתייגה אותו (גם בפניו) כילד בעייתי. אשמח לעזרה, חידוד וכיוון כיצד לעזור לו (ולעצמי כי לרוב אני לא מצליחה לקבל ולהכיל התנהגות מסוג זה ואני מתקשה ומוסיפה גבולות ולגבולות הגם ככה נוקשים שלי). אולי טיפול רגשי כלשהו (מפברואר האחרון התחלנו רכיבה טיפולית על סוסים)

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, את מתארת שינוי שנמשך תקופה ממושכת ואינו 'פתאומי', ויתכן שקשור לשינויים בבית (לידה) ובמסגרת החינוכית( החלפה של צוות), אבל יתכן שקשור למשימות ההתפתחותיות המשתנות שנדרשות ממנו כיום, וכן לתפיסה העצמית שלו שמשתנה. רכיבה על סוסים היא פעילות מהנה לילדים שלעיתים תורמת לביטחון העצמי שלהם ולתחושת המסוגלות, וכן לקואודינציה ולמיומנויות מוטוריות שונות, אך למרות שהיא משווקת על ידי קופות החולים כ'טיפול רגשי', זה ממש לא טיפול רגשי, אולי, טיפול שתורם לרגשות, וזה לא אותו דבר. אם את מודאגת אני מציעה לפנות להערכה מקצועית רחבת-היקף על ידי איש מקצוע מיומן שיכול להביא בחשבון מרכיבים התפתחותיים שונים על מנת להבין את הקושי. בהצלחה מיכל

ילד שעושה פיפי בכוונה על ילדים אחרים או במקומות לא - (גננת)

שלום רב, אני גננת ותיקה ומנהלת גנים עם גן ילדים גדול ו5 נשות צוות. אחד הילדים בן שלוש, ילד חייכן ושובב, התחיל לאחרונה לדאבוני להשתין על ילדים, או במקומות לא ראויים, הילד ידוע כילד שצורך תשומת לב גדולה ומקבל אותה ממני אישית ומהצוות במשך כל היום. בימים האחרונים הוא שולף את איבר מינו ועושה על ילדים פיפי, בשירותים בחצר ובג'ימבורי. ברצוני לציין שהילד חכם ואינטלגנט , גמול כבר כחצי שנה למרות שהגמילה היתה ארוכה עם עליות וירידות. פעמים רבות במשך היום הוא צריך זמן רגיעה ובו הוא מגיע אלי למשרד ונרגע. ביחס של אחד על אחד הוא רגוע מדבר מספר ומשתף פעולה. אך כאשר משהו לא מוצא חן בעיניו הוא מרבה לעשות דווקא, אם זה להפוך דלי של שטיפה, לחטוף להרביץ וכו. ממש אובדת עצות.. דברתי איתו היום לאחר שהשתין על ילד , ואחרי כעשרים דקות הוא נעמד על הסולם בבריכת הגימבורי והשתין על כל מה שהיה מתחת.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום רב, יש הבדל עצום בין ילד שעושה פיפי במקומות לא מתאימים, שזה יכול להופיע אצל ילדים עם עינייני גמילה שלא נפתרו או בעיות רגשיות, לבין ילד שעושה את צרכיו על ילדים אחרים, כיון שזהו אקט של בריונות ואלימות כלפי הסביבה והתגובה לכל אחד מהמצבים היא שונה. בראש ובראשונה את צריכה ליידע את ההורים בשיחה מעמיקה ולנסות להבין מה קורה בבית, מוטב בליווי הגננת הישירה שלו או איש מקצוע שמלווה את הגן (יועצת, פסיכולוג). גם אם הוא אכן מתמודד עם קשיים בגמילה שאליהם יש להיענות, וגם אם מתמודד עם משבר אישי חמור, בשני המקרים מדובר בזעקה לעזרה ויש לטפל בזה מיידית. בהצלחה מיכל

איתות מילד בן 7.5 שלא טוב לו בביס והבעת פחדים - (דן)

שלום רב, בני בן 7.5 בכיתה א '. הוא ילד רגיש מאוד לסביבה ובכלל וזה בלט מגיל קטן. קשה לו עם צעקות, ריבים ועימותים ומוכן לוותר על דברים למען הסדר הטוב. בגן חובה היתה תפנית ראשונה ותום עידן התמימות אני מגדירה את זה. הוא נחשף שם התנהגויות שונות, אלימות בין ילדים צעקות והיתה לו שם תפנית כלשהי שגם חישלה אותו במידה מסויימת אבל גם השפיע עליו. לכיתה א הוא עלה עם המון חששות, היה לו קשה מאוד בימי ההסתגלות שקדמו לתחילת השנה וזה השתפר בהדרגה, דאגנו שיכיר חבר אחד שיהיה איתו בכיתה וזה עזר. קשה לו לימודית, הוא לא מאובחן רשמית עדיין אבל ברור לנו שיש לו קשיי קשב וריכוז הוא מתנתק מרחף ומתקשה להישאר עם המורה. זה היה גם בגן. המורה אומרת גם. אני מרגישה את הקושי בבית בהכנת שיעורים ובפעולות יום יומיות. אני מרגישה שזה מתסכל אותו מאוד ומתלבטת אם מתי ואיך להתחיל לטפל. אני ממש לא רוצה לחשוב על טיפול תרופתי לילד מדהים ויצירתי כמוהו ומחפשת דרכים אחרות. בנוסף לזה קשה לו חברתית, הוא ילד מאוד חברותי. לא היו לו את הבעיות האלו מעולם. תמיד היה מחוזר והסתדר עם כולם אבל בבית הספר הוא איבד את דרכו, הוא לא מצליח להתחבר. זה לא שהוא סובל או שמציקים לו, ממה שאני מבינה ממנו בין השורות הוא פשוט מרגיש שקוף. הוא אומר שהוא כל הזמן מרגיש שהוא מתערב בשיחות - כלומר מנסה להשתתף בשיחה או משחק ואומרים לו שהוא מתערב ושילך. זה גומר אותי לשמוע את זה... שאני שואלת אותו עם מי שיחק - אם החבר שלו לא היה באותו היום הוא יגיד שים אף אחד. הכי הדאיגה אותי השיחה שהיתה לנו היום- שוב שאלתי איך היה בביה"ס ובהפסקה והוא אמר שנשאר בכיתה שאלתי למה והוא אמר שהרבה מחשבות התרוצצו לו בראש והוא היה חייב ללכת לכיתה כדי להרגע, זה הלחיץ אותו, בילבל אותו. הרגשתי את המצוקה. שאלתי איזה מחשבות והוא אמר שהוא מרגיש צורך כל הזמן לברוח מבית הספר ושהוא חושב איך הוא יעשה את זה. שאלתי למה- הוא דיבר על פחד שיגלו שהוא עשה משהו רע וזה יהיה חמור. שאלתי מה- והוא נתן כדוגמא את זה שהוא בפער בחוברת וקשה לו להקשיב וכו. וגם את המצב החברתי הוא שוב העלה. המורה לתחושתי לא פרטנרית טובה, היא לא קולטת אותו,לא רואה אותו באמת, לא מכירה אותו באמת. שאני שואלת היא אומרת שדווקא רואה אותו משחק עם אחרים אבל שתבדוק ותעקוב והיא לא חוזרת אלי שוב. בקיצור היא לא... אין לו גם חיבור אליה. הוא אפילו העלה רצון לעזור את ביה"ס . אנחנו מבולבלים ולא בטוחים איך נכון להתחיל לעזור לו. נשמח להכוונה.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

דן שלום, נשמע שכדאי בעיקר להתחיל להבין ממה בנך סובל, או עם אילו קשיים מתמודד. יש הרבה ילדים שמציגים תמונה של הפרעות קשב כשבעצם מדובר בשילוב של קשיי למידה ובעיולת רגשיות או להיפך. אני מציעה לערוך אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף, על ידי פסיכולוג מומחה, ולפי זה להתחיל לחשוב על כיוונים לעזרה הן בתחום הלימודי והן בתחום הרגשי והחברתי. בהצלחה מיכל

חופשה זוגית - (לולה)

שלום, מעוניינת לקבל חוות דעת לגבי יציאה לחופשה זוגית בת 4 ימים בלי הפעוטה בת השנתיים. חשוב לציין כי רוב היום נמצאת עם מטפלת צמודה, שמאוד מחוברת אליה. עם אותה המטפלת תישאר בהעדרנו. לפני כחודשיים נסענו בלעדיה ליומיים ועבר בשלום. האם לא ייגרם נזק גם בתקופה ממושכת יותר? תודה

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום לולה, אפשר וכדאי ורצוי לצאת לחופשה, רצוי לשמור על השגרה של הפעוטה ככול הניתן, עם הדמויות המוכרות לה ביותר וכמובן להכין אותה לקראת זה. ארבעה ימים נשמע לי פרק זמן סביר בהחלט. תהנו! מיכל

חיזוק מנטאלי ובטחון עצמי של ילד טניסאי - (יהודה)

שלום, הילד שלי משחק טניס מאז גיל 5, היום בן 11. לאחרונה (חצי שנה אחרונה) חלה רגרסיה בחוסן המנטאלי שלו במגרש והוא מתקשה להתמודד עם נקודות של היריב ועם הפסדים. הנ"ל בא לידי ביטוי בתסכול רב, השלכת מחבט, חבטה חזקה בכדור, צעקות והיחלשות במשחק. אשמח להבין מי הגורם הנכון לפנות אליו כדי לטפל בילד ואם יש המלצה עוד יותר טוב. תודה, יהודה.

לחץ לתשובה מאת מיכל דביר קורן

שלום יהודה, ספורטאים מצטיינים מתמודדים לא פעם עם מתחים ולחצים הקשורים בתחרותיות שלהם, זה המנוע להצלחה אבל זה גם המכשול כמובן. ספורטאים מקצועיים בוגרים נעזרים לא פעם גם בפסיכולוג-ספורט, כלומר איש מקצוע שיודע לעבוד בדיוק עם התחום הזה. יש פחות מומחים לילדים בתחום הזה, אבל במידה וזה אכן משפיע על המיומנויות שלו אולי שווה להתייעץ עם המאמנים האם כדאי לפנות. כמובן שגם איש מקצוע 'רגיל' יכול להיות לעזר. בהצלחה מיכל

>>
20
21
22
23
24
<<