הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי מנהלת פורום שרון האס-שופטי
עובדת סוציאלית וגרונטולוגית, מומחית לגיל זיקנה. בעלת ניסיון רב בטיפול ויעוץ לאדם הזקן ולבני פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי
משפחתו. עובדת בדיור מוגן לאוכלוסיית הגיל השלישי, בו מעניקה טיפול ויעוץ אישי, זוגי ומשפחתי ומייעצת במגוון רחב של שאלות והתמודדויות הכרוכות עם גיל זיקנה.
בפורום זה אתן מענה לשאלות מגוונות הקשורות לגיל הזיקנה. גיל זיקנה מזמן לאדם המזדקן ולבני משפחתו התמודדויות רבות, שברובן קשורות בשינויים תפקודיים ובצורך להסתגלות והתאמה למצבי חיים חדשים: שינויים פיזיולוגיים וקוגנטיביים, אובדנים שונים ומשברים רגשיים, שינוייים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים ועוד. כמו כן עולות שאלות הקשורות במימוש זכויות: מול הביטוח הלאומי, פניה לקבלת עובד/ת זר/ה, מילוי טפסים של יפוי כוח רפואי והנחיות רפואית מקדימות למצב רפואי עתידי ועוד..

אני מזמינה אותכם להתיעץ ולשתף בהתלבטויות ובשאלות המעסיקות אותכם ולקבל בפורום זה מענה אישי ומקצועי. לא אוכל לענות בפורום על שאלות רפואיות.


 X

שאלתך חשובה ומשמעותית ביותר והיא מעסיקה אנשים רבים, בעיקר בגילאים אלו. הרפואה המודרנית, ובעיקר הטכנולוגיה הרפואית, הביאו למצב בו ניתן להאריך חיי אדם במצב סופני באמצעים מלאכותיים. אולם אז, איכות חייו וכבודו כאדם עצמאי, פעיל ושאינו תלוי בזולת נשללים ממנו. "חוק החולה הנוטה למות" שנחקק בישראל בשנת 2005, מהווה מעין מהפכה במשפט הישראלי. החשיבות הרבה של החוק נעוצה בעובדה שהוא מאפשר לאנשים, באמצעות מילוי וחתימה על טפסים, לתכנן ולהביע את רצונם מראש, באשר לאופן בו יחיו בסוף חייהם ומחייב לכבד את רצונם. מטרת "חוק החולה הנוטה למות" היא להעביר את ההחלטה לאדם עצמו, לכבד את רצונו אם יבחר להניח לתהליך טבעי לסיים את חייו – ללא התערבות רפואית. הרופאים מחויבים ע"פ החוק, לכבד את ההנחיות שניתנו ופורטו מראש ע"י המטופל, כאשר נקבע שהוא חולה נוטה למות, שאינו יכול לקבל החלטות בנוגע לטיפול בו או שאינו מסוגל להביע את רצונו. הטפסים מקבלים תוקף, רק כאשר האדם מוגדר כנוטה למות, אשר אינו מסוגל להביע את רצונותיו או לקבל החלטות. כל עוד האדם מסוגל וכשיר להביע את רצונותיו פועלים רק על פי רצונו המפורש ולא על פי ההנחיות שבכתב. לאחר מילוי הטפסים, הטפסים נשלחים למשרד הבריאות, שם הם נבדקים בקפדנות, מקבלים אישור, נסרקים ומועברים בהדרגה לכל בתי החולים בישראל. העותק המקורי נשלח חזרה אל השולח. את הטפסים ניתן להוריד באתר הממוחשב של משרד הבריאות, אך אכן קשה למלאם ללא סיוע. כיום יש טופס משולב (פחות מפורט) של יפוי כוח רפואי, המאפשר לכל אדם למנות מיופה כוח ע"פ החלטתו, למצב רפואי בו הוא לא יוכל לקבל החלטות. ניתן לפנות לעו"ס ברוב קופות החולים ולבקשה שתסייע במילוי הטופס ותחתום כעדה. בכדי למלא את טופס ההנחיות הרפואיות המקדימות, המפורט (שיש לו יתרונות רבים), יש צורך לקבל הסבר רפואי וחתימת רופא/אח מוסמך.


אובדן של אדם קרוב הינה חוויה קשה וכואבת וכאשר זה בן זוג לחיים הקושי גדול עוד יותר. התגובות לאבל הן מאוד אישיות ומשך הזמן של התגובות משתנה מאדם לאדם. אובדן של בן זוג מלווה בדרך כלל בתחושת ריקנות, עצב גדול, בדידות, אשמה וכעס. לתחושות אלו נוספות תחושות של חוסר אנרגיה וחוסר עניין בפעילות ותחומי עניין שעסקו בהן לפני האובדן. נשים רבות כמוך, החוות אובדן של בן זוג, עוברות משבר רגשי שמקשה עליהן במשך תקופה ארוכה לחזור ולתפקד כבעבר וזו תגובה מאוד טבעית ונורמלית. ההסתגלות לחיים ללא בן זוג היא קשה וכואבת ויתכן מאוד שיקח עוד זמן לא קצר עד שבהדרגה תחזרי לעצמך. מנסיוני המקצועי אני מאמינה שבאופן הדרגתי את תגלי שוב עניין ואנרגיה ותחזרי להנות מעיסוקים שונים אותם אהבת. חברות קרובות ובני משפחה יכולים להוות מקור לנחמה ולתמיכה. במידה ואת מרגישה מצוקה וחרדה וחשה צורך בליווי מקצועי אל תהססי לפנות ולהעזר זו גם דרך להקל מעט על הבדידות והכאב. ניתן גם להתייעץ עם רופא המשפחה וע"פ המלצתו להעזר בסיוע תרופתי המקל על תגובות העצב והחרדה.


אחד מהחששות הגדולים ביותר של אנשים מבוגרים הינו הפחד מירידה ואיבוד הזיכרון. חשוב לדעת שישנה ירידה הדרגתית טבעית ונורמלית בזיכרון, ככל שהגיל עולה. המצב והסימנים שאת מתארת אצל בעלך יכולים לרמוז על ירידה התחלתית שהיא מעבר לירידה נורמלית ולכן חשוב מאוד לברר זאת, באמצעות איבחון אצל רופא פסיכוגריאטר או רופא נירולוג. איבחון כזה יכלול שאלות שונות לבעלך וגם שיחה איתך, בה תוכלי לתאר ולהסביר את השינוי שאת רואה במצבו. בסופו של האבחון תקבלו הסבר מהרופא לגבי הירידה בזיכרון ובתפקוד: האם הוא נורמלי או מעיד על התחלת דמנציה כלשהי, יתכן ובעלך ישלח לבדיקות נוספות ולאחר מכן יומלץ על טיפול. ובנתיים, עד כמה שניתן, חשוב לשמור על אורח חיים בריא הכולל: תזונה מגוונת ומאוזנת. פעילות גופנית, הקשבה להרצאות, הליכה לקורסים למבוגרים, לאתגר את עצמכם בשעות הפנאי בתשבצים ומשחקי חשיבה חברתיים כמו ברדג' ושח, לפגוש חברים ומשפחה .


שאלה זו מטרידה ילדים מבוגרים רבים, אשר להם הורים מזדקנים, שתפקודם ועצמאותם יורדים בהדרגה. לאורך החיים אנו מתרגלים לרמת תפקוד מסויימת של הורינו וכאשר אנו חשים שתפקוד זה יורד ומתדרדר, זה גורם לעליית תחושת האחריות בכל הקשור לטיפול בהם. גם ההורה/האדם הזקן מרגיש בד"כ כאשר תפקודו יורד והוא משתדל עד כמה שניתן להמשיך ולתפקד באופן עצמאי ואוטונומי, כפי שנהג בעבר. ההתנגדות של הוריך לקבל עזרה היא טבעית ומובנת ומבטאת קושי אנושי לקבל מצב של תלות, פגיעה בעצמאות ובאוטונומיה האישית. יחד עם זאת חלק מהתפקיד של ילדים בוגרים להורים מזדקנים, במצב של ירידה תפקודית, הוא להפוך ולהיות שותף פעיל יותר בקבלת ההחלטות של ההורה ולדאוג לו בדרך הטובה ביותר. בכדי להפוך ולהיות שותף פעיל יותר בקבלת ההחלטות של ההורים, נדרשת התערבות רגישה מאוד, שכוללת מצד אחד הקשבה, הבנה ואמפטיה, לצורך של ההורה לשמור על עצמאותו ופרטיותו ומהצד שני מצריך לנהל שיחה פתוחה וכנה על התפקוד היורד ועל הצורך שהילדים רואים בקבלת עזרה (גם בכדי שהילדים ירגישו שהוריהם מטופלים ויוכלו לשחרר מעט מהנטל ולהמשיךבמשימות אחרות העומדות בפניהם). ניתן לדבר על קבלת עזרה, שתינתן באופן מאוד מינמלי, בשלב ראשון, ובהדרגה ועל פי הצורך להעלות את שעות העזרה. כמובן שהכל תלוי במידת התפקוד. חשוב מאוד לזכור שהצורך של אנשים בכלל ואנשים זקנים בפרט לשמור על אוטונומיה, עצמאות ושליטה בחייהם הינו צורך ומשמעותי ביותר, המהווה מרכיב חשוב ביותר באיכות החיים. לכן גם אם התפקוד יורד, איננו רוצים לקחת זאת. עובדה זו מצריכה דיאלוג רגיש ומשא ומתן פתוח עם ההורים, הכולל גמישות וויתור הדדי והתאמת הטיפול והעזרה באופן שיהיה מקובל עד כמה שניתן על שני הצדים.