על הספה - פורומי מומחים

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי ומשפחותיהם

פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי מנהלת פורום שרון האס-שופטי
עובדת סוציאלית וגרונטולוגית, מומחית לגיל זיקנה. בעלת ניסיון רב בטיפול ויעוץ לאדם הזקן ולבני פורום יעוץ והדרכה לגיל השלישי
משפחתו. עובדת בדיור מוגן לאוכלוסיית הגיל השלישי, בו מעניקה טיפול ויעוץ אישי, זוגי ומשפחתי ומייעצת במגוון רחב של שאלות והתמודדויות הכרוכות עם גיל זיקנה.

בפורום זה אתן מענה לשאלות מגוונות הקשורות לגיל הזיקנה. גיל זיקנה מזמן לאדם המזדקן ולבני משפחתו התמודדויות רבות, שברובן קשורות בשינויים תפקודיים ובצורך להסתגלות והתאמה למצבי חיים חדשים: שינויים פיזיולוגיים וקוגנטיביים, אובדנים שונים ומשברים רגשיים, שינוייים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים ועוד. כמו כן עולות שאלות הקשורות במימוש זכויות: מול הביטוח הלאומי, פניה לקבלת עובד/ת זר/ה, מילוי טפסים של יפוי כוח רפואי והנחיות רפואית מקדימות למצב רפואי עתידי ועוד..

אני מזמינה אותכם להתיעץ ולשתף בהתלבטויות ובשאלות המעסיקות אותכם ולקבל בפורום זה מענה אישי ומקצועי. לא אוכל לענות בפורום על שאלות רפואיות.


 X

ענבל שלום, מבינה שלאמא כבר תקופה ארוכה, מאז שאבא נפטר, אין בית ומקום קבוע ואוטונומי משל עצמה. מבינה גם, שאתם הילדים מאוד מודאגים ורוצים לסייע לה ולתמוך בה ומתלבטים מה נכון עבורה. לא ברור לי מה מצבה של אמא מבחינה תפקודית ובריאותית. מכיוון שלא ציינת שיש לאמא מגבלה כל שהיא או בעיה תפקודית, אני מניחה שאמא, כאשה בת 67, הינה אשה מתפקדת ועצמאית, שחשוב ביותר שתקבל החלטות ובחירות משל עצמה להמשך חייה, כולל היכן היא רוצה לגור ואיך היא רוצה לנהל את חייה. אתם, כילדיה, יכולים לייעץ לה, במידה והיא מעוניינת בכך, אך אין לכם אפשרות לקבוע עבורה או להפעיל עליה לחץ לא סביר היכן ואיך לחיות. חשוב מאוד שאמא תחזיר את השליטה על חייה ותעשה החלטות ובחירות משל עצמה. העובדה שאבא נפטר, ואולי היא עדיין מתאבלת עליו, לא הופכת אותה לאדם חסר כשרות ויכולת להמשיך בחייה באופן אוטונומי ועצמאי. בברכה, שרון האס שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית


רחל שלום רב, מהמעט שכתבת, ניתן להבין שסיפור החיים שלך מורכב ויחודי וכפי שתארת, לאור הנסיבות שנוצרו, הקדשת את חייך לאמך. אינני יודעת לענות לך על שאלתך והייתי מציעה שתפני עם השאלה הזו לעובדת הסוציאלית מהרווחה, שאיתה את בקשר או לבדוק באתר "כל זכות" באינטרנט.


ענבל שלום, מצטערת לשמוע על מות אביך. משערת שזו תקופה קשה לכם הילדים ובוודאי לאמא. מעט מאוד פרטים כתבת לי על אימך, אך אין לי כל ספק שמותו של אביך הינו טלטלה עבורה. חשוב לדעת כי אבל על מות אדם קרוב ובודאי שאבל על אובדן בן זוג (ניתן לשער שהם חיו שנים רבות יחדיו) - הינו מצב משברי, מטלטל מבחינה נפשית, ריגשית, פיזית, קוגנטיבית וחברתית. תהליך האבל הינו תהליך קשה וממושך שמלווה ברגשות שונים כמו: עצב רב, חוסר אונים ותחושת אובדן שליטה, כעס, ייאוש, חרדה, רגשות אשמה. בד"כ, בהדרגה יווצר אצל האדם האבל, תהליך של איזון מחדש, הסתגלות והשלמה עם האובדן והכאב שמלווה זאת והוא בהדרגה ימשיך בחייו. תהליך זה הינו נורמלי וחשוב ולא רצוי לדלג עליו (על אף שאין לי ספק שלא קל לראות את אמא במצב זה). חשוב להבין זאת ולהיות אמפטי לאדם האבל ולא להמריצו לחזור לחיי שיגרה ולפעילות רגילה. אני מבינה מאוד את הצורך שלך כבת מסורה ודואגת, להיות קרובה לאמא, לעטוף אותה ולגונן עליה, ואת הכמיהה שלך לסייע לה לבנות סביבה ו"קירות" חדשים ומיטיבים. אך אולי זה מוקדם מדי? להבנתי, ולמרות שאינני מכירה כלל את אימך, מאוד משמעותי לא לקבוע ולהחליט עבורה, היכן לגור, איזו פעילות לעשות, האם ללכת לטיפול ומתי וכד' ולבדוק איתה ביחד מה נכון לה כרגע ובהמשך. תחושת אובדן השליטה הינו רב באובדן גדול כזה וחשוב שכל דבר שניתן יש להשאיר לשליטתה ולהחלטתה (גם אם אתם הילדים חושבים שונה ממנה), אחרת זה עלול להחמיר את מצבה. יתכן שאמא זקוקה דווקא להיות בביתה שלה, המוכר, באינטימיות הביתית, בסביבה המוכרת והידועה לה. יתכן שיש לאמא במושב חברות וחברים ומערכת תמיכה משמעותית, שהיא זקוקה לה וחשוב לא לנתקה משם. אינני יודעת האם שוחחת עם אמא והאם רצונותייך משקפים את רצונה של אמא. במידה ולא, הייתי מציעה לך לנהל איתה שיחה פתוחה ואמפטית ולברר מה היא היתה רוצה, מה היא מרגישה שנכון לה עכשיו ובהתאם לכך לתכנן ולפעול. דרך אגב לא הבנתי לאיזו מטפלת/טיפול את מתכוונת? לטיפול ותמיכה רגשית? או מטפלת לצרכי סיוע אישי/משק בית פיזי? ושוב האם אמא רוצה בכך? ענבל, אם תרצי, אשמח שתכתבי לי מעט יותר על אמא: מצבה, בקשותיה, רצונותיה, חייה החברתיים ועוד ואז אוכל להתייחס ולייעץ באופן יותר ספציפי ואישי.


שלום תיקי, פורום זה עוסק בסידויות רגשיות ונפשיות של גיל הזקנה. שאלה זו יש להתיעץ עם הרופא של אמך. בהצלחה


אלה שלום, הפניה שלך מרגשת וניכר וברור ממנה שאת במצוקה ממשית ושיש דחיפות רבה ומשמעותית לענות ולהתייחס ולנסות להקל עליך בדאגה האמיתית והכנה להורייך. מפנייתך הבנתי שאת מתמודדת לגמרי לבד עם מצב מורכב של טיפול בהורים חולים, שהתיפקוד שלהם הולך ומתדרדר והקושי שלך מאוד ברור ומובן. להבנתי המצב מצריך מעורבות של אחייך, על מנת להתחלק איתך במשימות השונות ובעיקר להיות שותפים בקבלת החלטות. בנוסף חשובה פניה לגורמי טיפול נוספים כמו: עובד/ת סוציאלי/ת מהרווחה בעיר/ישוב (או עובד/ת סוציאלי/ת מקופת חולים) וכן רופא/ת המשפחה. להבנתי בשלב ראשון חשוב ורצוי מאוד לכנס את אחייך לביקור אצל ההורים ולפגישה משותפת של כולכם. בפגישה תוכלי לתאר בפניהם מה קורה להורים לפי התרשמותך והצורך שלך בהכרה שלהם את מצב ההורים, והתחלקות בנטל ובדאגה להורים, שמצבם התפקודי הולך ויורד. השלב הבא יכול להיות שיחה שלכם עם ההורים (עם אמא) בה תנסו להציע בקשת וקבלת עזרה. במקביל חשוב מאוד לערב עובדת סוציאלית מהרווחה, בישוב בו ההורים גרים. ברוב מחלקות הרווחה יש צוות המטפל באוכלוסיית הגיל השלישי - גיל זיקנה. תוכלי לבקש פגישה דחופה עם עובדת סוציאלית ואולי כבר גם ביקור בית אצל ההורים (שיכול להיות מוסבר שהוא בה מיוזמתה של העו"ס, במידה ואמא מתנגדת). תתארי לעובדת הסוציאלית את מה שתיארת כאן-בפנייתך ואולי גם תנסי להיעזר בה שתהיה נוכחת בפגישה עם אחייך, על מנת לערב אותם ולהפוך אותם לשותפים פעילים בטיפול בהורים. (במידה והעו"ס ברווחה לא זמינה ניתן גם לפנות לעו"ס בקופת החולים). גורם נוסף שיכול להירתם לעזרתכם ולעזרת ההורים הינו רופא/ת המשפחה. חשוב שתיצרי עמו/ה קשר, תדווחי על התרשמותך מההתדרדרות של ההורים והקשיים הרבים שתיארת כאן. הרופא/ה נתפסת כבעל/ת סמכות. היא תוכל להזמין את ההורים לביקור/בדיקה שגרתית להתרשם ממצבם, (אולי בנוכחותך) ובהתאם להתרומתה לדבר עם אמא על הצורך בקבלת עזרה. אני יכולה להבין את אמא שנלחמת על האוטונומיה והעצמאות שלה, גם בנוגע לעצמה ולבריאותה וגם בנוגע לטיפול באבא, שהיא רוצה לשמור שישאר איתה ותחת טיפולה. אני יכולה גם להבין את החשש של אמא מפינוי לבית חולים והרצון להישאר בבית ולהמשיך בחיים, כמה שניתן, ללא התערבות, בגלל סיבות שלה שיכולות להיות שונות ומגוונות. האם את יכולה להבין את אמא? במידה וכן חשוב לומר לה זאת. לצד ההבנה חשוב לתאר לה את הדאגה שלך והמחשבה שלך שיש צורך שהיא ואבא יקבלו עזרה. במידה ותצליחי לרתום את אחייך יכול להיות ששיחה כזו תוכל להתקיים איתם ואולי גם עם העו"ס מהרווחה או מקופ"ח, שתוכל גם לספר לאמא ולכם על אפשרויות/זכויות שונות של עזרה שמגיעות להורים. לסיכום גורמי סיוע שחשוב שתפני/ו עליהם/תיפגשי איתם ותשתפי אותם: 1. עו"ס ברווחה ו/או עו"ס בקופ"ח. 2. רופא/ת המשפחה 3. לתאם פגישה עם אחייך. מקווה מאוד שקצת סייעתי. אם תרצי אוכל גם לדבר איתך בטלפון. בברכה ובהצלחה, שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית וגרונטולוגית 052-4787983


יוני שלום, מהתיאור שלך ניכר שיש צורך דחוף לסייע לכם בייעוץ כיצד להתארגן לאור המצב החדש בו אביך נמצא. אשתדל לענות על שאלותיך הספציפיות: כדבר ראשון וחשוב הייתי מציעה להתייעץ עם רופא/ת המשפחה של אבא בנוגע למצבו ולטיפול בו לאור הקשיים שתיארת. במקביל חשוב מאוד להתייעץ עם גריאטר, פסיכיאטר (מומחה לגיל זיקנה) או פסיכוגריאטר שיוכל לנסות לאבחן את אבא, במידת הצורך לשלוח לבדיקות נוספות ובהתאם להתרשמותו הכוללת יוכל לייעץ לגבי טיפול תרופתי בפרט ואופן הטיפול בכלל. לשני ביקורים אלו חשוב ביותר שמשהו מבני המשפחה הקרובה, שמודע למצב, יתלווה לאבא ויתאר את המצב מנקודת ראותו/ראותכם וייתן תמונה מלאה יותר על מצבו, מצבי הסיכון שנמצא, הקשיים בבית ועוד. בנוסף ניתן להסתייע ולהיוועץ בעובדת הסוציאלית של קופת החולים או העובדת הסוציאלית בשרותי הרווחה ברשות המקומית בה מתגוררים הוריך. במידה ותתקשו לקבל מענה מעובדים סוציאליים בשירותים הציבוריים (שרותי רווחה וקופ"ח), ניתן כמובן להסתייע באנשי טיפול שהינם מומחים לגיל זיקנה שנותנים סיוע ויעוץ באופן פרטי. קשה לי לענות על שאלתך בנוגע לשהות של אבא (בבית או במסגרת מוסדית). בשביל זה צריך לשמוע מכם עוד על המצב, לשמוע מה הרופאים מציעים, לפגוש את אבא, להתרשם ממנו ומהדינמיקה בבית, לברר מה הרצונות/הכוחות של בני המשפחה הקרובים ועוד. אשמח להמשיך ולנסות לסייע לכם, בברכה, שרון האס שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית 052-4787983


ליביה שלום, אני מבינה שאתם במצוקה בגלל התנגדותה של אמא לקבל עזרה וטיפול התואם את מצבה. נשמע שגם אמא מאוד במצוקה בגלל החרדות הגדולות והפחדים. להבנתי יתכן שהגורם הכי מתאים לערב כרגע הינו רופא המשפחה. רופא משפחה נתפס כגורם מאוד נורמטיבי ויתכן מאוד שאמא מכירה אותו מתקופות יותר טובות ואולי גם סומכת עליו. ניתן לשתף את הרופא לפני הביקור במצבה של אמא כפי שאתם מתרשמים ולבקש שיסייע במתן טיפול מתאים שיקל על אמא. יתכן שגם רופא המשפחה יכול ליזום את הביקור במידה ואמא מתנגדת להתערבותכם. אשמח לשמוע עוד פרטים על אמא ובהתאם לכך לנסות להציע עצות נוספות. בהצלחה לכם ולאמא. שרון האס שופטי עובדת סוציאלית מומחית לגיל זיקנה


שלום רב לך, שאלה קשה, מורכבת ומשמעותית. בהמשך דברי אנסה לייעץ על סמך הפרטים שנתת ולמרות המגבלה והקושי לעשות זאת מבלי לפגוש אותך ולשוחח איתך. כמובן שבשביל לתת יעוץ מעט מדויק יותר הייתי שמחה לדעת פרטים רבים נוספים עליך ועל המשפחה כמו: האם יש לך ילדים נוספים? מה מערכת היחסים והקשרים שלך עם בני המשפחה בעבר ובהווה ובאופן ספציפי עם בנך ומשפחתו? מי זו "משפחתו"? נכדים? אשה? כמו כן לשמוע ממך על רגשות נוספים שיש לך כלפיו או כלפי משפחתו. בדרך בה הצגת את השאלה ניכר שיש לך הרבה כעס, ביקורת קשה ותחושה מרה של אכזבה ואמון שנפגע וזה מובן מאוד לאור המעשה שעשה בנך. אינני יודעת האם רגשות קשים אלו מוכרים לך ביחס לבנך? ניתן להתרשם שחשת אמון בבנך כאשר נתת לו לנהל את חשבון הבנק שלך ונפגעת מאוד. כאמור למרות שמאוד קשה לי, על סמך מה שכתבת לענות על השאלה, בכל זאת הייתי מייעצת לך להזמין את בנך לפגישה (ללא קשר לביקור המשפחתי) לדירתך או לבית קפה, בכדי לנהל איתו שיחה על המידע שיש לך ועל התחושות שלך בעקבות זאת. סביר להניח שזו שיחה קשה ושלא פשוט לבקש שיחה כזו ולבצע אותה. מכיוון שלהערכתי הקשר עם בנך ומשפחתו חשוב לך - נראה שאין מנוס מאשר ברור הדברים ועריכת תאום ציפיות. תאום ציפיות יכול לכלול שיחה על אופן ניהול ענינייך היום ובעתיד, תוך הגינות ושקיפות מלאה וכן הנחיה מפורשת שלך לגבי הוצאת כספים שאינה קשורה ישירות לטובתך, ללא אישורך (כל זה כמובן הינו רק במידה שתרגישי שאת נותנת בו שוב אמון). יתכן מאוד שתרגישי צורך להתכונן לשיחה כזו בכדי שתהיה שיחה שלא תגרום לניתוק הקשר. תמיד ניתן ואף רצוי למצוא איש מקצוע מהתחום הטיפולי שיוכל לסייע לך לברר מה את חשה, לעבד את רגשותיך ולחשוב איך ומה את רוצה לומר בשיחה כזו, על מנת שתהיה מועילה. מקווה שסייעתי לך לפחות במעט. אשמח לסייע עוד במסגרת הפורום במידה ותרצי להוסיף נתונים נוספים


תודה לך על הפניית השאלה החשובה. לא ציינת בן כמה אביך וזה חשוב, אך אתייחס בתשובתי לכך שהורייך משתייכים לגיל זיקנה (מעצם הפנייה לפורום). אנשים קשישים נמצאים בסיכון גבוה להמצא בדכאון בגלל משברים שונים ומגוונים שאופיניים לגיל זה. קרוב ל-20 אחוזים מאוכלוסייה המבוגרת חווים דיכאון ברמות שונות. מעבר ניתוח מורכב, אשפוז וכאבים יכולים להיות טריגר משמעותי לדכאון. חשוב מאוד שהבחנתם בכך ושאתם מנסים לסייע גם לאבא וגם לאמא לשנות ולהיטיב את המצב בו הם מצויים. נראה שמצב היחסים בינכם-הילדים ובין הוריכם מתחיל להשתנות בגלל החלשות ההורים. מצב זה נורמלי, על אף שאיננו קל לא לילדים ולא להורים. מעורבותכם חשובה וחשוב שהקשר איתכם יהיה חם, מכבד וקרוב, ע"פ יכולתכם וגבולות היכולת שלכם כאנשים בעלי מחויבויות נוספות. להבנתי זה רעיון טוב לעשות פגישה של כולכם עם ההורים. בפגישה חשוב שתביעו את הדאגה שלכם מהמצב של אבא ואולי גם של אמא, שמאוד סביר שמצבו משפיע עליה לרעה. חשוב שהשיחה תתנהל באווירה נעימה, תשתדלו להגיע לפגישה לא כועסים ומטיפים, אלא ממקום רגיש, מכבד, מקשיב ואמפטי. פגישה שבה ההורים יוכלו לדבר בפתיחות וגם אתם תוכלו להביע את הדאגה שלכם מהמצב ולחשוב יחד על פתרונות. כיוון אפשרי נוסף שיכול גם להיות במקביל לשיחה שלכם עם ההורים: כיוון שאני מבינה ממכתבך שאבא מתנגד להתייעצות עם אנשי טיפול מהתחום הנפשי, ניתן ורצוי לערב את רופא/ת המשפחה. רופא/ת המשפחה נתפס כגורם הרבה יותר נורמטיבי מצד רוב האוכלוסיה וחשוב ורצוי שהוא יהיה מעורב כי הוא גם יכול להמליץ על טיפול (כולל מתן טיפול תרופתי) מאוד יתכן שרצוי שתיצרו עם רופא המשפחה קשר לפני הגעתו של אבא, תתארו את התרשמותכם מאבא (ומאמא), ותבקשו את שיתוף הפעולה שלו במציאת טיפול נכון שיהיה מקובל על אבא. (במידה ואבא לא ירצה לקבוע תור, אפשר גם לבקש מרופא המשפחה לזמן אותו לביקורת בטענה מסויימת). מאוד יתכן שמכיוון שאבא מתנגד לשיחות (כך הבנתי), הטיפול הנכון יהיה טיפול תרופתי אנטי דכאוני, שנפוץ ושכיח ביותר בשמושו בכל קשת הגילאים, וכך גם בזיקנה. רופאי המשפחה רשאים להמליץ ולתת מרשם לתרופות אלו. (חשוב לקבל מהרופא את כל ההסברים על התרופה: תחילת השפעה, תופעות לואי ועוד. באופן כללי כדאי לדעת שמרגע התחלת נטילת התרופות האנטי דכאוניות, לוקח כחודש עד התחלת תחושת הטבה ושבחודש הראשון יכולות להיות תופעות לוואי שחולפות בהדרגה). אשמח לעמוד לרשותכם לשאלות והתייעצות נוספת, בכתב או בע"פ. שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית 052-4787983


שלום רותי, מתאורך אני מבינה שאת מודאגת מאוד לגבי אבא שלך, בגלל חוסר הבנה ובלבול מסויים שבו את מבחינה. יתכן מאוד שבעבודה הבלבול מתבטא גם כן. לא פרטת הרבה לגבי אופן הבלבול וכיצד הוא מתבטא? האם את מרגישה בשינויים נוספים אצל אבא? אינני יודעת מה טיב היחסים שלך עם אביך, ומה מבנה המשפחה, אך אני בהחלט חושבת שיש מקום שכבת תתערבי ברגישות ותתשוחחי עם אבא. הייתי ממליצה לשבת עם אביך במקום שקט ובאווירה נינוחה ולנהל איתו שיחה גלויה, באופן מכבד ורגיש, על התרשמותך ממצבו ועל הדאגות שמתעוררות אצלך בשל כך. יתכן שיקל על אבא שידע שהנושא עלה לשיחה ואיננו סוד שצריך להסתיר ולא לדבר עליו. יתכן שהוא יסכים לקבוע תור לרופא/ת משפחה ובמידת הצורך לגריאטר או פסיכוגריאטר על מנת להבדק ולקבל חוות דעת מקצועית. בד"כ אדם שמתחילה אצלו ירידה בתפקודי החשיבה והקוגניציה ירגיש זאת ויחוש מוטרד ומודאג מהשינוי, עוד לפני שהסביבה הקרובה הבחינה בשינוי. אשמח שתוסיפי עוד פרטים על אביך, על השינוי שחל בו, על בני משפחה קרובים נוספים אם יש וכמובן אם עולות עוד שאלות אשמח מאוד להמשיך ולסייע. שרון


נעמי שלום, תודה על תשובתך לשאלותי. שמחה שתשובתי קצת סייעה. הרעיון לערב גורם שלישי בשיחה על הכדורים ואולי גם על המקלחת הוא רעיון מצויין. רופאת המשפחה יכולה למלא את התפקיד מצויין, לאחר שרתמת אותה והכנת אותה לשיחה ובטח אם היא אהודה על חמתך ומהווה אוטוריטה עבורה. נושא המקלחות והרחצה הינו עניין מאוד לא פשוט עבור אנשים עם ירידה קוגנטיבית. לכך יש סיבות שונות, שאחת מהן היא העובדה הפשוטה שהאדם הדמנטי בטוח שהוא כבר התקלח. נוכל לשמוע משפטים כמו: "הבוקר התקלחתי" - לאחר ימים ללא מקלחת. לגבי אנשים דמנטים במצב של חמותך, ניתן להגדיר ימי מקלחת ולא מדי יום, כדי להפחית מאבקים. למשל יום כן יום לא, או פעמיים בשבוע. חשוב שהימים יהיו קבועים ובפיקוח מסויים. רצוי לנסות לא להפוך את החיים, לצד האדם הדמנטי, למאבק ולשם כך ניתן להחליט על קוים אדומים מסויימים שעליהם מתעקשים. אפשר לדבר על כך בשיחה המשותפת עם הרופאה ולומר לחמותך להשתדל לסמוך עליכם, גם בגלל שהזכרון שלה פחות טוב (סביר שגם לא תזכור את השיחה עם הרופאה) וגם בגלל שאתם מאוד דואגים לשלומה ולאיכות חייה. תנסו לקבל את הסכמתה, לאפשר לכם להזכיר לה על הדברים החשובים שאותם תסכמו בשיחה. גם אם היא תשכח את השיחה, תמיד ניתן יהיה להזכיר לה שהתקיימה שיחה אצל רופאת המשפחה ובהסכמתה אתם מקפידים על כך ועל כך. בהצלחה בשיחה ואשמח להשיב על עוד שאלות. שרון


נעמי שלום, אשמח לדעת בת כמה חמותך? ויותר חשוב להבין את מידת הירידה הקוגניטיבית. כמו כן הייתי שמחה לדעת האם היא מסדרת את הכדורים בעצמה? האם היא לוקחת בעצמה או שבאחריות אחד מכם לתת לה ולהזכיר לה לקחת את הכדורים? כאשר מדברים על דמנציה מתייחסים לטווח רחב של רמות תפקוד וחשוב לדעת ולהבין את רמת התפקוד של חמותך. בתשובתי ועצתי אתייחס אליה כאל אשה עם דמנציה, שניתן לנהל איתה דיאלוג ושיחה פתוחה ובעיקר שיחה שבה תשתדלו להקשיב. ולתשובה - עצתי היא למצוא זמן מתאים, רגוע, באווירה טובה כדי לשבת עם חמותך, את ובעלך או אחד מכם (איך שתמצאו לנכון), מתוך רצון אמיתי להקשיב לה ולהבין מה הסיבה שבגללה היא זורקת את הכדורים. בשיחה הייתי מספרת לה בכנות וללא ביקורת שראיתם מספר פעמים, שהיא נוהגת לזרוק חלק מהכדורים שהיא אמורה לקחת, ושחשוב לכם להבין מה הסיבה לכך. בשלב זה, לתת לחמותך להשיב. מנסיוני, יכולות להיות סיבות שונות לכך שהיא זורקת את הכדורים: יתכן שקשה לה לבלוע את כל הכדורים, יתכן שהיא לא מבינה את החשיבות שלהם וזה נראה לה מיותר, יתכן שבאינטואיציות שלה איננה רוצה לעשות מאמצים לשמור על בריאותה ואולי לא מוצאת טעם בחיים. כל הסיבות הינן לגיטימיות ולאחר שתבינו מה הסיבה, תוכלו להגיב בהתאם, למשל לומר בנועם: עד כמה חשוב לבריאותה לקחת את כל הכדורים, שניתן לחלק את הכדורים ולא לבלוע הכל ביחד, שאתם מבינים את הרגשתה לגבי המשך החיים...שאתם מאוד דואגים לה ורוצים שתהיה בריאה ושתרגיש טוב. הדיאלוג, ההקשבה, ההתעניינות בעולמו של היקר לנו והשיחה הפתוחה איתו, הינם בעלי חשיבות בכל גיל ובכל מצב וכמובן שגם בגיל זקנה וגם עם אדם דמנטי. אשמח לשמוע ממך עוד פרטים אחרי שתנהלו את השיחה עם חמותך ולחשוב על אפשרויות לפתרון בהתאם לסיבה. אם תרצי להתייעץ שוב לקראת השיחה איתה, כתבי לי ואשתדל לענות ולסייע. בהצלחה, שרון האס-שופטי עובדת סוציאלית גרונטולוגית 052-4787983