ענבל שלום,
מצטערת לשמוע על מות אביך. משערת שזו תקופה קשה לכם הילדים ובוודאי לאמא.
מעט מאוד פרטים כתבת לי על אימך, אך אין לי כל ספק שמותו של אביך הינו טלטלה עבורה.
חשוב לדעת כי אבל על מות אדם קרוב ובודאי שאבל על אובדן בן זוג (ניתן לשער שהם חיו שנים רבות יחדיו) - הינו מצב משברי, מטלטל מבחינה נפשית, ריגשית, פיזית, קוגנטיבית וחברתית.
תהליך האבל הינו תהליך קשה וממושך שמלווה ברגשות שונים כמו: עצב רב, חוסר אונים ותחושת אובדן שליטה, כעס, ייאוש, חרדה, רגשות אשמה.
בד"כ, בהדרגה יווצר אצל האדם האבל, תהליך של איזון מחדש, הסתגלות והשלמה עם האובדן והכאב שמלווה זאת והוא בהדרגה ימשיך בחייו.
תהליך זה הינו נורמלי וחשוב ולא רצוי לדלג עליו (על אף שאין לי ספק שלא קל לראות את אמא במצב זה).
חשוב להבין זאת ולהיות אמפטי לאדם האבל ולא להמריצו לחזור לחיי שיגרה ולפעילות רגילה.
אני מבינה מאוד את הצורך שלך כבת מסורה ודואגת, להיות קרובה לאמא, לעטוף אותה ולגונן עליה, ואת הכמיהה שלך לסייע לה לבנות סביבה ו"קירות" חדשים ומיטיבים. אך אולי זה מוקדם מדי?
להבנתי, ולמרות שאינני מכירה כלל את אימך, מאוד משמעותי לא לקבוע ולהחליט עבורה, היכן לגור, איזו פעילות לעשות, האם ללכת לטיפול ומתי וכד' ולבדוק איתה ביחד מה נכון לה כרגע ובהמשך.
תחושת אובדן השליטה הינו רב באובדן גדול כזה וחשוב שכל דבר שניתן יש להשאיר לשליטתה ולהחלטתה (גם אם אתם הילדים חושבים שונה ממנה), אחרת זה עלול להחמיר את מצבה.
יתכן שאמא זקוקה דווקא להיות בביתה שלה, המוכר, באינטימיות הביתית, בסביבה המוכרת והידועה לה.
יתכן שיש לאמא במושב חברות וחברים ומערכת תמיכה משמעותית, שהיא זקוקה לה וחשוב לא לנתקה משם.
אינני יודעת האם שוחחת עם אמא והאם רצונותייך משקפים את רצונה של אמא. במידה ולא, הייתי מציעה לך לנהל איתה שיחה פתוחה ואמפטית
ולברר מה היא היתה רוצה, מה היא מרגישה שנכון לה עכשיו ובהתאם לכך לתכנן ולפעול.
דרך אגב לא הבנתי לאיזו מטפלת/טיפול את מתכוונת? לטיפול ותמיכה רגשית? או מטפלת לצרכי סיוע אישי/משק בית פיזי? ושוב האם אמא רוצה בכך?
ענבל, אם תרצי, אשמח שתכתבי לי מעט יותר על אמא: מצבה, בקשותיה, רצונותיה, חייה החברתיים ועוד ואז אוכל להתייחס ולייעץ באופן יותר ספציפי ואישי.
מנהלת פורום שרון האס-שופטי
