שאלה: דיור מוגן - (גלית)
אני מעוניינת להתייעץ איתך לגבי אמי והרצון שלי ושל אחי להעבירה לדיור מוגן. אמי אישה בת 86, היא התאלמנה מאבי, שנפטר מהתקף לב לפני כחצי שנה. אמי אשה בריאה בסה"כ מתפקדת ועצמאית, שמאז מות אבינו/בעלה, אנו רואים שהיא עצובה מאוד ומתרשמים שהזיכרון שלה נמצא בירידה. כל עוד אבי היה בחיים והם חיו יחדיו הייתי מאוד רגועה שקטה, אך מאז שהיא לבד בבית, בדירה גדולה בבניין קומות, אני מאוד לא שקטה, מרגישה אחריות גדולה עליה וחוששת מאוד שמשהו יקרה לה. אחי ואני שוחחנו איתה לפני כמה שבועות והצענו לה שנעשה סיור במספר דיורים מוגנים ונמצא דיור מוגן מתאים מבחינתה. דברנו על כך ששם תוכל להיות בחברת אנשים בני גילה, יש פעילויות פנאי מגוונות וכמובן גם היא וגם אנחנו נהיה יותר שקטים ובטוחים יותר, כיוון שיש מרפאה ושמירה לאורך כל שעות היום והלילה.
אמא הסכימה לבוא איתנו לראות,] אך הבהירה שבשלב זה איננה מוכנה לעבור ולעזוב את ביתה – מה את מציעה לנו לעשות?
תשובה: דיור מוגן - (0)
אני מאוד מבינה את הרצון שלך ושל אחיך שאמכם תעבור להתגורר בדיור מוגן, מכל הסיבות שתארת. יש יתרונות רבים לדיור מוגן שכשמו כן הוא - נותן תחושת מוגנות רבה לאדם הזקן ובכך גם לבני משפחתו, (ישנם גם יתרונות רבים נוספים). יחד עם זאת מעבר דיור, בגיל זיקנה הוא מעבר חיים דרמטי ורב-משמעות, המלווה בספיקות והתלבטויות עוד טרם קבלת ההחלטה. מעברי דיור בגיל זיקנה מוכרים בספרות המקצועית, כאחד מהשינויים המורכבים עבור החווים אותם. כך גם המעבר לדיור מוגן שכרוך במשמעויות רבות: במעבר יש קטיעה של רצף החיים הקודמים, פרידה מבית, מזכרונות, מסביבת מגורים מוכרת, מנותני שרותים (מכולת, ספר, רופא אחות וכד') שנוצר איתם לעיתים קשר קרוב, של שנים רבות. כמו כן לכניסה לדיור מוגן יש משמעויות של: התחנה האחרונה בחיים, ההבנה שאני בשלב האחרון של חיי, מגורים בחברה הומוגנית של אנשים זקנים, השתלבות חברתית שלא לכל אחד היא פשוטה ועוד ועוד. בגיל זקנה קיים צורך רב בהמשכיות, בשמירה על הקיים, בהיאחזות בעוגני החיים שנותנים משמעות ושומרים על הזהות האישית. היצמדות לדברים מוכרים ובטוחים מסייע בשמירה על שלמות העצמי ומחזקת את הזהות האישית. מעבר למקום מגורים חדש הוא שינוי המאיים על ההמשכיות הזו. זוהי פרידה מהמוכר והידוע והליכה לקראת תקופה חדשה. קשיים אלו יכולים להשפיע באופן דרמטי על מצבו הבריאותי, הנפשי והקוגנטיבי של האדם הזקן.
אני מתרשמת, על פי מה שכתבת, שאתם נוהגים באופן מכבד והדרגתי: העובדה ששוחחתם עם אמא על הרעיון והצעתם לה לערוך סיור בשלב ראשון וקבלתם את הסכמתה לכך. חשוב מאוד להמשיך בדרך זו: לשוחח, להקשיב, לכבד, לנסות להבין את רצונה וגם לומר מה הסיבות שבגללן לדעתכם זה אופציה טובה. ניתן לחזור על ההצעה מפעם לפעם, אך בלי לחץ ועם הרבה כבוד לתחושותיה.
יש משמעות רבה לכך שאדם, העובר לדיור מוגן, יקבל את ההחלטה מתוך הבנה ורצון עצמאי ולא מתוך כפייה או לחץ של המשפחה. כמו כן חשוב מאוד לקחת בחשבון את העובדה שאמך התאלמנה לפני כחצי שנה, וסביר מאוד להניח שהיא נמצאת עדיין בשלבים של איבוד האבל והאובדן של אביכם שנפטר. יתכן מאוד שאין כרגע לאמכם את הכוחות והמשאבים הנפשיים למעבר קשה זה, שיכול להוות משבר נוסף. לכן יש חשיבות רבה להקשיב לאמא ולא ללחוץ עליה לעשות מעבר, כל עוד היא איננה מעוניינת בכך ורצוי שלא תעשה זאת רק בכדי לרצות אותכם. חשוב לכבד את רצונה ולסמוך על תחושותיה מה נכון לה ומה לא נכון, אחרת המעבר עלול לגרום למשבר נפשי קשה ולהתדרדרות תפקודית: פיזית וקוגנטיבית. בנתיים על פי מידת הצורך אפשר להציע לאמא עזרה בדירתה, למרות שמתקבל הרושם מדבריך שכרגע היא מתפקדת באופן עצמאי .
מנהלת פורום שרון האס-שופטי
