על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום דיקסון. נשמע שאתם מתמודדים עם בעיה קשה ומורכבת אשר התחילה מזמן והחריפה מאוד. לא נראה לי מקצועי לתת עצות שטחיות על גבי הפורום. ממליצה בחום לפנות למטפל משפחתי אשר יסיע לכם בחשיבה ויוכל לסייע למתבגרת לבטא את הקשיים בעטים נוהגת באלימות. בהצלחה.


שלום גדי, לעיתים גם ילדים שבגיל צעיר מאוד ובסביבה מוכרת ואינטימית הראו התנהגות משתלבת בקלות, ככל שמתבגרים, עשויים לבטא קושי בהסתגלות. צריך לזכור שהוא מבין כעת הרבה יותר, רגשות של חשש ופחד הם חדשים לו וכל כך הרבה חויות חדשות ומציפות (יחד עם גן חדש, כל כך הרבה פרצפים חדשים, אח חדש...) הוא מבטא את הקושי סביב הפרידה מכם בבוקר. כמובן שחשוב לבדוק עם הגננת האם מצליח להירגע ולהשתלב לאחר שאתם הולכים ולהנות מפעילות הגן. גם כל החגים בגללם אין רצף- מאוד מבלבלים, היום הולכים מחר לא הולכים, אמא בבית עם התינוק ואני צריך ללכת. לא פשוט בכלל. צריך לתת לו זמן. לשדר המון בטחון בגן שבחרתם עבורו, ובטחון ביכולות שלו להתמודד. נסו להמנע מבהלה בעצמכם ומלקפוץ למסקנות על אופיו וקשיים שמפתח. התנהגותו נשמעת על פניו ממה שאתר מתאר מאוד נורמטיבית ומותאמת לסיטואציה. חג שמח. הילה


שלום אמא נשמע שאתם במצוקה קשה ומורכבת. אני לא מאמינה שעצות פשוטות ושטחיות שמתאפשרות בפורום ציבורי הן המענה אלא טיפול מעמיק המשלב התיחסות אליך ולילדיך. ניתן לפנות לשירות הפסיכולוגי דרך הגננת או לקופת חולים או כמובן באופן פרטי. בהצלחה. היחה


שלום עינת, האם לפני חודשיים קרה משהו בבית? היה שינוי במצת המשפחתי? יתכן ששינוי מסויים עורר מצוקה אצלה והיא מגיבה למצוקה זו במרדנות. יכול להיות שהגורם הוא אכן החופש הגדול מצד אחד- תקופה ארוכה ללא מסגרת ללא סדר יום- בהחלט יכולה לגרום לילד צעיר כל כך לאבד את יכולת הארגון והויסות הרגשי. אם היא עולה לכיתה א יתכן בהחלט שחוסר הודאות והחששות עוד יותר מסעירים אותה וללא שגרה ושעות שינה מסודרות עוד יותר קשה לה להשתלט על רגשותיה. נסי לדבר איתה ולהכינה אותה לקראת כיתה א. באיזור המאמרים של האתר תוכלי למצוא מאמרים וערכות ציור שיסייעו לכך בשיחה זו. רוב הסיכויים שעם החזרה לשגרה בתך תראה גם שינוי לטובה בהתנהגות. הילה


שלום רב, נשמע שאתם חווים קושי רב ומתמשך. מכיון שאת מציגה מצב שנמשך כמה שנים במהלכן נעשו כל מיני ניסיונות לא ארגיש בנוח לתת טיפים שטחיים מבלי לראות את התמונה כולה. אני ממליצה בחום לפנות לאיש טיפול ולקבל הדרכה הורית שתנתן אחרי סקירה מעמיקה של כל המשתנים, כל מה שנעשה, ההיסטוריה של הקושי, ואפילו צפייה שרגע האמת בהתנהלות בביתכם כדי להבין מה לא עובד. בהצלחה!


אלימות בעיני היא קו אדום ועל כן כאשר מרביצים הם צריכים לדעת מראש שיש מחיר להתנהגות לא מקובלת זו. העונשים יכולים להיות שלילה של זכויות שחשובות להם כמו- טלויזיה, חברים, בילוי שמחכים לו וכדומה. אבל הם צריכים לדעת שאם מרביצים, זכות מסוימת זו נשללת מהם לזמן מסוים. חשוב לומר להם מראש מה יהיה העונש ולעמוד מאחוריו. כמובן שיש להפריד ולא לאפשר לאלימות להמשך. לגבי מכות בנסיעה צריך להסביר להם שכאן זה כבר מאוד מסוכן כי אינך מרוכזת בנהיגה אם יש אפשרות לעצור בצד ולא להמשיך לנסוע עד שמפסיקים לריב- יהיה לזה אפקט חזק עליהם. הילה


שלום נטלי, אחים מטבעם רבים. הם נלחמים על מקומם במשפחה וכך לומדים גם על מקומם בעולם. קבוצת האחאים היא הסוכן הראשון שמלמד אותם התנהגות חברתית וזו סביבה בטוחה לבחון איך העולם מגיב אליהם בכל מיני מצבים. אני מאמינה שצריך לתת להם לפתור את עניינים ולמעט ככל הניתן בהתערבות ישירה. אבל יש דברים רבים שחשוב לעשות כדי להשקיע במערכת היחסים שלהם: ראשית, להקפיד לבלות זמן אחד על אחד עם כל אחד מהם. שנית. לזהות בכל אחד את התכונות היחודיות שלו או שלה ולתת להם ביטוי ומקום במשפחה. שני אלו יתנו להם בטחון מבחינת מקומם במשפחה וירגישו פחות צורך לריב ביניהם על תשומת לבכם. בנוסף, חשבו לשחק עם בניהם יחד ולתווך ולהזכיר כמה כיף לבלות ביחד ללא מריבות, וכמה את שמחה וגאה כשהם מסתדרים ביניהם. עם כל אלו, כנראה ימשיכו לריב וככל שתחזקי אותם במקומות האחרים ותתעלמי מדקות המריבה, הם יבינו שזו הזירה שלהם ולא זירה של קבלת תשומת לב מההורים. הילה


לתת להם יד או להרים על הידיים ולהחזיר מיד למיטה. את הפעולה הזו חשוב ללוות במלל רב "אתם זוכרים שהסברנו לכם שחשוב שתשנו טוב בלילה ולכן לא קמים יותר מהמיטה" / "אני לוקחת אתכם עכשיו למיטה כי זה זמן לישון ולא לשחק" / "נשחק מחר, עכשיו ישנים" וכן הלאה.


שלום נטלי. אכן נשמע מתיש. פעמים רבות מה שמתחיל ממחווה של אהבה וגמישות נמתח וגדל והופך למשהו שהופך את כל היום של כל המשפחה. לכן כדאי לעשות סדר. דבר ראשון חשוב להבין שבכל שהתנהלות זו נמשכה שנתיים בעצם נתתם לילדים חיזוק חיובי שאותת להם להמשיך ואף להקצין התנהגות זו. לכן אם אתם מחליטים יחד לעשות שינוי הילדים צריכים להיות גם מודעים לזה. כאתם בתוך המהומה מאיימים בעונשים, הילדים לא מבינים שיש שינוי – כי בעצם כל ערב מאיימים ולמחרת הכל אותו דבר. לכן צריך למצוא שבת בבוקר או יום פנוי אחר הצהרים לשבת כל המשפחה סביב השולחן לשיחה משפחתית ולהסביר להם למה התנהלות זו בעייתי בעיניכם, להגדיר במדויק איך בעינכים טקס ההשכבה יראה מאותו יום- כמה סיפורים ומה יקרה אחרי שתגידו לילה טוב: אתם תצאו מהחדר והם יכלו לישון. לא תסכימו שיבואו לסלון, לא תביאו מים. ברגע שהולכים לישון נגמר היום. בלי איומים. פשוט להיות מאוד ברורים. לנמק מדוע החלטה זו חשובה (לא ישנים טוב, פוגע ביום של כולם מחרת, זה הזמן של אבא ואמא וכו). ברור שבימים הראשונים הם ימשיכו כמנהגם. אתם תספרו שני סיפורים, תזכירו להם את הסדר החדש ותצאו מהחדר. כשהם יבקשו משהו- תתעלמו. תגידו "לילה טוב". וזהו. אם ממשיכים להשתולל- אתם נכנסים ברוגע ובסמכותיות, מזכירים להם שהם עושים משהו שלא מקובל עליכם. מכינים אותם למיטות ויוצאים. זה יקח בטח עשר פעמים בלילה הראשון אבל הם יפנימו. בהצלחה.


שלום נטע ילדים נוטים לבדוק גבולות ובגיל זה, כאשר מתחילים להתבגר הם נוטים להתבלבל בין כל הרצונות והדרבים שיש לעולם להציע. היא מאוד צעירה ויחד עם זאת, כמו כל בני גילה, חשופה לתכנים ולאפשרויות שלעיתים אין לה בשלות מספקת להתמודד איתם. הם רוצים הכל ומהר ועכשיו, גם דברים שאינם תואמי גיל או יכולות. חושב לתווך לה את העולם. לנמק את החלטותיך כדי שתבין שיש סיבה ולא מדובר בזירה של מאבקי כוחות. כמו כן חשוב להקשיב לה ולהבין מאיפה באה. ככל שהשיח מולה יהיה מכבד יותר את שני הצדדים יהיה לה קל לקבל את הגבולות ולפעמים "לרדת מהעץ". יחד עם זה, חשוב מאוד להדגיש כי היא זקוקה לגבולות כמו כל ילד. עליה לדעת שאם את החלטת עליה לציית גם אם זה לא מקובל עליה. זה לגיטימי להתאכזב ולכעוס אבל יש תגובות התנהגותיות שלא מקובלות. חשוב לחדד לה בדיוק אילו תגובות מקובלות עליך ואילו לא (לדוגמה , מותר לה להביע את האכזבה והכעס אבל כשהולכים ברחוב וזה מסוכן עליה להצמד אליך). חשוב גם להסביר לה מה יקרה כאשר לא תציית- תתעלמי ממנה עד שתרגע או אם עושה משהו מסוכן ולא מקובל ישללו ממנה גם זכויות אחרות. כמובן לקיים ולהיות מאוד עקבית ובטוחה- רק כך תתבסס הסכמות שלך והיא תלמד לנהוג כפי שמצופה ממנה. הילה


שלום נטע ילדים נוטים לבדוק גבולות ובגיל זה, כאשר מתחילים להתבגר הם נוטים להתבלבל בין כל הרצונות והדרבים שיש לעולם להציע. היא מאוד צעירה ויחד עם זאת, כמו כל בני גילה, חשופה לתכנים ולאפשרויות שלעיתים אין לה בשלות מספקת להתמודד איתם. הם רוצים הכל ומהר ועכשיו, גם דברים שאינם תואמי גיל או יכולות. חושב לתווך לה את העולם. לנמק את החלטותיך כדי שתבין שיש סיבה ולא מדובר בזירה של מאבקי כוחות. כמו כן חשוב להקשיב לה ולהבין מאיפה באה. ככל שהשיח מולה יהיה מכבד יותר את שני הצדדים יהיה לה קל לקבל את הגבולות ולפעמים "לרדת מהעץ". יחד עם זה, חשוב מאוד להדגיש כי היא זקוקה לגבולות כמו כל ילד. עליה לדעת שאם את החלטת עליה לציית גם אם זה לא מקובל עליה. זה לגיטימי להתאכזב ולכעוס אבל יש תגובות התנהגותיות שלא מקובלות. חשוב לחדד לה בדיוק אילו תגובות מקובלות עליך ואילו לא (לדוגמה , מותר לה להביע את האכזבה והכעס אבל כשהולכים ברחוב וזה מסוכן עליה להצמד אליך). חשוב גם להסביר לה מה יקרה כאשר לא תציית- תתעלמי ממנה עד שתרגע או אם עושה משהו מסוכן ולא מקובל ישללו ממנה גם זכויות אחרות. כמובן לקיים ולהיות מאוד עקבית ובטוחה- רק כך תתבסס הסכמות שלך והיא תלמד לנהוג כפי שמצופה ממנה. הילה


שלום אור, קשה מאוד לענות על שאלתך כי אין נכון או לא נכון.נשמע על פניו שהתקבע דפוס באינטראקציה שלכם שבאופן מסויים מחזק כנראה את התגובה של בנך למצבים בהם חש תסכול.ילד צריך לדעת להתמודד עם תסכול וזה בסדר לחוש מתוסכל, רק על ידי הצלחה בהתמודדות במצבים כאלו רוכשים בטחון עצמי ביכולות האישיות להתגבר על קשיים בעולם החיצוני.חשוב להסביר לו בעת רגיעה שכאשר יגיב כך את תתעלמי ממנו כי זו התנהגות שאיננה מקובלת עליך, וחשוב לעמוד בזה. לא להתרחק בכעס אלא להסביר ברוגע שתשמחי להקשיה למה שיש לו לומר ושאת מבינה שהוא כועס אבל באלימות ובשכיבה על הרצפה לא תגיבי, זו לא הדרך המקובלת עליך להביע תסכול. חשוב גם לא להשבר ולתת לו לבסוף מה שרצה כי זה בדיוק מה שנותן חיזוק חיובי להתנהגות הזו. הילה