שאלה: בן 15 - (בן 15 )
שלום,
לפני בין 2 ל 3 שנים היה לי ריב אם אבא שלי הייתי אז בן 12,13 והוא נתן לי מכה ישירה מול הפנים שלי ובכיתי בכיתי כמו ילדה קטנה ואבא שלי בא וביקש סליחה אבל באותו זמן אמרתי לו ללכת כי הייתי עצוב ובהלם ממנו וכעסתי עליו.
אני בכיתי לא בגלל הכאב מהמכה אני בכיתי בגלל שאבא שלי זה שגידל אותי מגיל 0 ובעצם יצר אותי נתן לי מכה מול הפנים שלי מזה אני הייתי ונכנסתי להלם והתחלתי לבכות ואז באותו יום הבטחתי לעצמי שאני לא בוכה יותר בגלל דברים כאלה ובכלל לא בוכה ומאז ועד בכיתי פעם אחת וזה כי דיברתי אם אמא שלי והיועצת על היחסים ביננו והיועצת לחצה ואני אמרתי את מה שאני חושב עליה ואכשהו זה גרם לי לבכות אבל חוץ מזה כלום.
אז בעצם השאלה:
האם לדעתך זה דבר רע שאני לא בוכה יותר? ואיך לדעתך מהבטחה אחת שלי הגוף שלי הפסיק כל בכי על שטויות? למשל מקבל מכה חזקה לא מגיב לא אומר איה, אמה שלי מעליבה אותי סופג את זה, וכולי. וגם על דברים רציניים הפסקתי לבכות למשל סבא שלי זכרונו לברכה שהיה בשבילי כמו אבא גדל אותי מגיל 0 הייתי מדבר איתו הרבה לא בכיתי עליו בכלל ואפילו הייתי בהלוויה שלו כשהייתי הייתי רק בן 14.
תשובה: בן 15 - (הילה שבורון)
שלום בן 15, הנפש שלנו היא מורכבת ויש לה מנגנונים משוכללים כדי להגן על עצמה. יתכן שזה מנגנון הגנה, ויכול להיות גם שהתבגרת... ממליצה בחום לא לוותר ולשוחח עם ההורים, עם היועצת ולהשאר פתוח ככל הניתן. אולי אפילו לבקשה מההורים לפנות לטיפול לברר סוגיות אלו. בריאות!
