על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי לילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

תבל שלום רב, את צודקת, בהחלט כדאי לערוך אבחון מקיף מאחר ומדובר בנער שמתמודד כבר הרבה זמן עם קשיים מסוגים שונים, שקשורים גם להתנהלותו הרגשית-חברתית וגם להיבטים לימודיים. מציעה לשם כך לפנות לאבחון של פסיכולוג/ית קליני/ת שמיומנת באבחון בני נוער ולא להסתפק בהערכה של מאבחנ/ת דידקטית. אפשר גם להתייעץ לשם כך עם השירות הפסיכולוגית החינוכי ברשות המקומית שלכם, בחלק מהתחנות יש שירותי אבחון מקיפים, אבל גם אז לוודא שההתמקדות לא תהיה רק בתפקוד הלימודי שלו ויילקחו בחשבון הבטים נפשיים. בהצלחה, מיכל


ניבה שלום, מאוד קשה לענות על שאלתך מבלי לדעת על היבטים נוספים במהלך ההתפתחות של בתך, הכרחי מידע אודות התגובתיות החושית שלה, הויסות העצמי, מיומנויות הקשב והשליטה ועוד ועוד. מציעה שבתור התחלה תפנו למרפאה בעיסוק שתוכל להתרשם ממנה ולשקול את הצורך בטיפול ו/או בהערכה התפתחותית מקיפה יותר. בהצלחה, מיכל


סוניה שלום, פעוטות צעירים לא אמורים לשחק זה עם זה, אבל בהחלט להנות מהנוכחות האחד של השני ולהצליח לשהות ב'משחק מקביל'. כלומר היא לא בהכרח אמורה לחלוק איתו חפצים או לתפקד כ'אחותו הגדולה', אבל כן היית רוצה לראות שהיא מתעניינת בו, רוצה את קרבתו לפחות בחלק מהזמן ולא רק נרתעת. לגבי הבעת השפה, סביב גיל שנתיים פעוטות אמורים להתחיל לצרף מילים לכדי צמד, ובהחלט אמורים להביע כוונות תקשורתיות בפני אחרים כלומר להצביע על חפץ, לוודא שהאחר - את - רואה ואז לומר : "כדור גדול", "כלב טוב" או "לשתות מים" וכן הלאה. שלושת הגורמים שציינת: העדר עיניין באחרים, עיכוב בהבעת השפה והעדר הצבעה עשויים להיות מדאיגים ולכן כדאי לפנות למכון להתפתחות הילד כדי לקבל תמונה אבחנתית רחבה יותר על התפתחותה של בתך. תורי ההמתנה עשויים להיות ארוכים בחלק מהמכונים ולכן כדאי בכל מקרה גם לפנות להתייעצות של קלינאית תקשורת שמיומנת בעבוד עם פעוטות צעירים. וכן - בהחלט פנית לפורום הנכון... בהצלחה, מיכל


שלום רב, בהחלט כדאי להתחיל טיפול, וחשוב לא לדחות את זה. נשמע לי שגם אם פסיכיאטר יראה אותה ויחשוב שהיא צריכה טיפול תרופתי נגד חרדה, על טיפול פסיכולוגי תהיה המלצה בכל מקרה, רק טיפול תרופתי לא יכול להספיק, ויתכן ובהמשך תהיה המלצה גם לטיפול קבוצתי עם מתבגרים בני גילה. בהצלחה מיכל


שלום עדי, השאלה איך לעזור לו קשורה בשאלה מה מקור החשש, והאם מדובר בהימנעות וחששנות שמאפיינים אותו בעוד מצבים חדשים, כלומר האם מטבעו הוא ילד הססן, 'איטי להתחמם', שנוטה להזדקק לזמן הסתגלות ממושך במעברים ובמצבים מאתגרים. לעיתים ילדים עם דפוסים אלה צריכים הכוונה הדרגתית דרך "פירוק" האתגר למשימות קטנות [להתקרב למגלשה מבלי לטפס- לטפס מבלי לדבר עם אחרים- לטפס ליד ילד מוכר וכן הלאה] ועצם החשיפה ההדרגתית מספיקה להם. יש ילדים שזקוקים לעזרה יותר נרחבת מכיון שמדובר בחלק מהימנעות כללית שקשורה באבחנות אחרות וזה כבר יידרוש עזרה מקצועית אחרת בתחום הרגשי-נפשי. בהצלחה מיכל


הי, אני חושבת שהצבעת בדיוק על העיניין: הביקורים באמצע היום עשויים לשבש את סדר יומו של הפעוט ולהקשות עליו לייצור קשר עם המטפלות בגן. לא הבנתי מדברייך האם ביקורים אלו הינם המפגשים היחידים של האב עם הפעוט, או שבנוסף לזמני השהות המשותפים שלהם האב בוחר להגיע לראות אותו גם בתוך המסגרת הגנית, ואם כן, מדוע? כלומר, מהי המוטיבציה בעצם? האם חש שמתגעגע אליו? האם לא סומך על צוות המעון? האם רוצה באופן הזה להדק את הקשר ביניהם? עשויות להיות כמובן סיבות נוספות. וגם, איך זה משתלב עם ההסכם של ההורות המשותפת? נשמע לי שחשוב להבין מה עומד מאחוריי הבחירה הזו כדי להבין את מערכת היחסים שנוצרת כאן ואת ההשפעה העכשוויות והעתידית של זה על הפעוט, ניתן להתייעץ עם אשת מקצוע לשם כך. בהצלחה, מיכל


מצדה שלום, בתיאור שלך חסרה התייחסות אל אימה של הילדה, איני יודעת אם בגלל שהיא לא בתמונה מנסיבות קשות או אחרות, או בגלל שהאב מגדל את הנכדה בעצמו, אבל יתכן ותגובותיה של הנכדה קשורות במערך משפחתי מורכב יותר מכפי מה שקורה בבית הדודה. כדי לעזור לה חשוב להתבונן בתמונה השלמה, להבין את כל מערכות התמיכה שיש לילדה, ולהבין את יחסי ההתקשרות שלה - על מי יכולה לסמוך, מי הם המבוגרים שתומכים בה, מה היא עושה כדי להיעזר. ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי מתאים. בהצלחה מיכל


הי סיון, מבחינת התינוק ההעדרות שלכם אינה בעיתוי מוצלח, אם מהלך התפתחותו תקין הוא בדיוק כעת מתחיל להתרגל ולבטוח בנוכחותכם הקבועה ולפתח את מה שייגן עליו בהמשך - תחושת האמון בעולם שמושגת בזכות ההיענות הקבועה שלכם. יחד עם זאת, הצורך שלכם להתאווררות מובן וברור. אני מציעה לחשוב על אפשרות של חופשה קצרה יותר שתוכל להקל עליו קצת יותר, וכמובן ממליצה על הקפדה רבה ככול הניתן על השגרה שלו ועל הישארות במקום שבו הוא רגיל להיות: הבית בו מתגורר, המיטה שלו והחפצים, ושמירה על סדר היום. לגבי שיחות הווידאו: מכיון שזה עשוי לבלבל ולהציף עוד יותר, ולא תמיד השעות בהן אתם תוכלו לדבר הן השעות שיתאימו לו, מוטב להקליט הודעות וידאו ואודיו עם הפנים והקולות שלכם, לרבות שירים שאתם שרים לו באופן קבוע או סיפור שאתם נוהגים להקריא, והסבתות יוכלו להשמיע לו כשזה יתאים. כדאי לחזור על משפטים קצרים וקבועים: "אימא ואבא טסו במטוס ואתה עם סבתא", "אימא ואבא נסעו ויחזרו" וכדומה. נסיעה טובה, מיכל


ליה שלום, זה בהחלט קשור לוויסות, אבל לא רק לוויסות החושי אלא גם לויסות הרגשי שלו, כלומר: למידת יכולתו לשלוט בדחפים ולדחות את הסיפוק, וגם למידת יכולתו להביע אמפתיה לכאב של האחר. הדרך לעזור לו היא לא להימנע מהסיטואציות החברתיות בהן זה מתרחש, אלא בדיוק להיות צמודים אליו ולתווך לו אותן, את מעשיו ואת התחושה שזה גורם לאחרים, וגם לתת לו להזדמנות לתקן - ללטף, להנעים, לחבק, להגיד 'סליחה'. החלק הזה חשוב במיוחד, כי אלו הן ההזדמנויות בהן הוא לומד כישורים חברתיים ולומד שלמעשיו יש השלכות ותוצאות ושביכולתו להשפיע על אחרים. אם העיניין לא חולף, מוטב להמשיך להתייעץ. בהצלחה, מיכל


הי נטע, כדי שבנך ואביו ירגישו בנוח האחד עם השני עליהם לשהות הרבה מאוד יחד, בסיטואציות נעימות של הנאה ושל משחק, וגם בסיטואציות פחות נעימות כמו החלפת חיתולים או התארגנות אחרת. קשר בין הורים וילדים נבנה בדיוק כך: על התנסויות הדדיות חוזרות שבהן יש אפשרות לתיקון, להבנה, לכשל וחוזר חלילה. אין צורך לתת לבנך לבחור מי יהיה איתו, זוהי החלטה שלכם ההורים, וככול שאתם תהפכו את זה לעיניין טבעי - ששניכם עושים הכל מבלי להתייעץ איתו, ואבא שלו יזכה להיות איתו בסיטואציות חוזרות ומהנות ומבלי להיבהל או לפתח תחושת דחייה, כך גם הוא ירגיש את השינוי ויצליח להתקרב לאביו. בהצלחה, מיכל


הילה שלום, תחילה לומר שמצויין שבנך מסוגל לעשות את ההבחנה בין מה שמותר בתוך הבית לבין מה שמותר עם חברים. אתם בהחלט צריכים לעזור לו לעצור ולשאול האם לצד השני זה נעים ומתאים, ולעזור לאחותו להגיב אליו באופן ששומר עליה ולא חודר למרחב שלה. יחד עם זאת, נסו אתם ההורים כן לאפשר לו את זה עד כמה שניתן כדי שלא יחוש דחוי. העובדה שאת מרגישה שאתם נוכחים ומשקיעים לא תמיד 'סוגרת' את הצורך הזה, שיכול להיות עמוק מאוד וגם תקופתי לעיתוי ספציפי שבו הוא מרגיש יותר 'אבוד' ותלוי, או אפילו קצת מרוקן ממשאבים. במידת הצורך כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק בהקשרים התחושתיים-ויסותיים. בהצלחה מיכל


שלום רועי, מדובר בנושא מורכב מאוד עבור ילדים צעירים מאחר ובנוסף לעובדה שהוריהם נפרדים, עליהם להתרגל ללון בשני בתים ולהסתגל לאורח חיים ושגרה מורכבת מאוד. ילדים בגיל הרך זקוקים לשגגה ולרציפות ככול הניתן ומעברים לא מייטיבים איתם, מאידך, ברור שהכי חשוב יהיה לשמור את רציפות הקשר עם כל אחד מההורים כי הרי היא בעיקר צריכה לדעת ששניכם ממשיכים לאהוב אותה ולדאוג לשלומה ולבטחונה. אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לגבש את הסדרי הראייה הנכונים ביותר עבורכם באופן שלוקח את הצרכים שלה בחשבון. בהצלחה , מיכל