הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

היי עדי, לצערי אין מתכון של איך גורמים לילדים להקשיב. למעשה זה נושא להרצאה שלמה. נראה שהסיפור אצלכם בבית נוגע לנושא מורכב בשם סמכות הורית. בניית סמכות הורית היא תהליך וצריך להכיר, ולהבין את הדינמיקה בבית, התקשורת בין בני המשפחה ומידע נוסף . הייתי ממליצה לך להתחיל בקריאת ספרות בנושא זה. חיים עומר כתב מספר ספרים שיתכן שתמצאי בהם דוגמאות שתואמות את המצב בבית שלכם. ובשלב מאוחר יותר, במידת הצורך, שוקלת את האפשרות של פניה לאנשי מקצוע להדרכה. בהצלחה רבה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת , יועצת מינית, מטפלת פרטנית ומדריכת הורים


שלום לך אמא, אין ספק שחרמות הוא נושא מאד חם במדיה על כל גווניה . לאור הנ"ל, בהחלט ניתן להבין את "הנחרדת". ועדיין יש להפריד בין החרדה שלך לבין החוויה של בתך (יתכן שיש זליגה). לגבי מה אומרים- זה בעיקר מול בתך, בשלב ראשון רצוי ששתני תוקף לרגשות, שסביר להניח, עולים אצלה כמו: עלבון, צער, עצב כעס. ניתן לפתח שיחה, מותאמת גיל כמובן, על חברות וחברים מי זה חבר?, מה אפשר לומר מול אמירות שכאלה. לעזור לה לפתח משפטים כמו "חברים לא אומרים כאלה דברים" וללמד אותה לומר שזה פוגע בה. הייתי משתמשת בספרות לילדים סביב נושא חברות( יש רבים כאלה בספריות). ודבר נוסף מעדכנת את הגננת, אולי גם היא תוכל לתת תוקף לנושא חשוב זה, בכך שהוא יהפוך להיות חלק מתכני הגן. בהצלחה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת מינית, מטפלת פרטנית ומדריכת הורים


שלום אסנת, את לגמרי צודקת, יש כאן קושי שיש לתת עליו את הדעת . ראשית בנוגע לחוסר שקט בשינה, הייתי מתחילה בהתייעצות עם רופא משפחה רק כדי לוודא שאין שום דבר פיזיולוגי. לאחר מכן הייתי שוקלת ליווי של יועצת שינה שקצת תסייע לכם בהדרכה הורית בכל הנוגע "ללא מוכן ללכת לישון לבד" ( ניתן למצוא אותן גם בקופות החולים). בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת מינית ומדריכת הורים


שלום אסנת, כדי לייעץ מה לעשות בהקשר זה, יש להבין יותר את ההיסטוריה של הילד ותולדות האירוע עצמו. לא נותר לי במסגרת זו, אלא לייעץ לכם לפנות לאיש מקצוע שיערוך בירור מעמיק יותר ומתוך זה יגזור תוכנית התערבות. בברכה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, יועצת מינית ומדריכת הורים.


היי דויד, מבינה את הדילמה. ניכר שהפעוטה אומרת לך שהיא אינה מעוניינת באינטראקציה מאיזו שהיא סיבה . כן הייתי מכבדת את בקשתה ונותנת לה את הזמן. במקביל מעבירה לה מסר מכבד, שאמה ואחותה כן מעוניינות בביקור. כמו כן אפשר לציין בפניה שהנך מתכוון לשחק עם התאומה ( שמעוניינת) וכשיתאים לה היא מוזמנת. בזמן שהיא מרוחקת רצוי להיות בקשר עין עימה ולבדוק מתי היא בשלה להצטרף ( לא לתת לה תחושה שמתעלמים אך גם לכבד את הבקשה). בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מתמחה בטיפול מיני, מדריכת


היי שיר, ראשית מזל טוב על הגדלת המשפחה. נראה שבנך בן השנה וחצי עדיין מגיב לשינוי שחל בביתכם וטרם הסתגל אילו. בשל גילו הרך הוא לא מביע את המצוקה ברגשות אלא מתנהג אותה ועל כן הדרך הטובה להגיע אילו לתווך לו ולומר משהו כמו "אולי אתה כועס/ מקנא כרגע שאני עכשיו מרימה את אחיך?" חשוב להבין שמדובר בתהליך שבו כדאי להעביר לו מסרים סבלניים שיינסכו בו בטחון לגבי המקום שלו בתא המשפחתי. ההליכה לגינה או הצפייה בסרט הינם הסחת דעת( אמנם שמייצרת שקט) אך לא הפתרון לטווח רחוק. כמו כן, ההשתדלות לא לתת לתינוק תשומת לב מיוחדת אינה נכונה שכן רצוי להתנהל כרגיל ובמקביל לתווך לו את הנעשה. זמן איכות בהחלט נכון ומומלץ. בהצלחה אירית מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית מוסמכת , מדריכת הורים.


שלום לילי, שני הצירים שתארת אכן יכולים לאפיין את השלב התפתחותי, פלוס תכונות אישיות של הילד( למשל עקשנות) ובנוסף טיב הקשר בינכם. שווה לבדוק מה קורה בסיטואציות נוספות בכל אחד מהצירים הללו ואל מול דמיות סמכות אחרות. בנוגע לצרחות נראה שיש כאן עבודה בהקשר של סמכות ההורית ושיקוף המציאות -מה קורה לו כשאינו מקבל את רצונו. בנוגע להתמודדות עם תסכול- להמשיך לעשות את מה שאתם עושים ואולי לבדוק מה קורה בעניין זה במסגרת החינוכית כשיש אתגרים חדשים. בהצלחה אירית


ריקי שלום, נראה שהמצב שתיארת יש לעשות אבחנה האם מדובר במצב שקיים קושי באמפתיה או שפשוט מדובר בשימוש במנגנון הגנה - הדחקה של רגשות קשים. כמה נקודות למחשבה- ראשית לפני שקופצים למסקנות כדאי לאסוף עוד מידע על הנושא- מתי זה קורה?, באילו מצבים?, האם יש יוצאים מן הכלל? שווה להתייעץ עם הגננת והצוות גם כדי להשלים את התמונה וגם כדי ולבנות תוכנית כדי לחזק אצלה רגשות אמפתיים כלפי הסובבים מעבר לכך חשוב לזכור שמדובר בילדה בת 5 וההשוואה לאחיה אינה רלוונטית. בברכה אירית


שלום סמדר, לפני ההתעסקות ב איך למגר? שווה רגע לעצור ולהבין לעומק מה פשר הדינמיקה בין הילדים?, מה פשר ההצקות?, על מה זה יושב?, ומדוע הצעיר מתעצבן כל כך?. מעבר לכך החלק משמעותי בפתרון הוא איך אתם ההורים "לא נגררים "לתוך הריבים של הילדים, ואולי במקום נותנים להם כלים לנהל קונפליקטים בעצמם. כל טוב אירית


היי דני, גבולות ...ועקביות לאור הסוגייה שהעלת בפורום, חשוב שכבר בשלב הזה לשקף לו את הצורך של האחר. לדוגמה לומר משהו כמו: "אני מבין שאתה רוצה.... אך כרגע סבא....." ולחזור אחר המסר כמה פעמים(להתעקש). כמו כדי לתחום לו את הזמנים ( באופן מוחשי כמובן). לדוגמה: "אנחנו נקרא כעת את הסיפור וברגע שנסיים את הסיפור סבא..... ואתה תשחק ב....". בנוגע ליכולת להעסיק את עצמו זה צריך עבודה בשלבים ובד בבד לעלות, בהדרגה את טווח הזמן( להתחיל ממש בקטן) כשאתם נמצאים כמתווכים ברקע( לא שותפים במשחק/ פעילות). בעניין זה שווה לשקול שיתוף פעולה עם המסגרת החינוכית של הילד. אין ספק שמדובר בתהליך שמצריך סבלנות רבה וכמובן אמונה בדרך, וזו בדיוק העת להתחיל. בהצלחה אירית


היי נעה אכן נראה שהמעבר לחטיבה, תקופת הקורונה, והכניסה לגיל ההתבגרות כל אלה במידה כזו או אחרת יש השפעה על המצב החברתי של בנך. הבשורה המשמחת שבעברו הוא היה יצור חברותי( אפילו מאד). כמו כן את מתארת שיש בינכם קשר טוב והוא מקשיב לעצתכם. על פניו נראה שדווקא מתן לגיטימציה לתחושות הקושי יכולות לסייע לו. בדגש על חיזוק בטחונו העצמי להתמודד מול סיטואציות חברתיות מורכבות כמו במקרה שתיארת. לצערנו, בחיים כמו בחיים, תופעות שכאלה עשויות לחזור גם במסגרות העתידיות בחייו, וכרגע במקום להתמודד הוא בוחר לברוח ( "מוותר על הכיתה ועל ביה"ס"). מעבר לכך, יש לשקף לו את השימוש שלו בהכללה- "כל הילדים ערסים", כשהלכה למעשה הוא אינו מכיר אותם וכשזה יקרה יתכן שיחשוב אחרת. בהקשר לשאלה האם לערב את המורה או את ביה"ס? – זו בהחלט אפשרות שכן זו עוד חזית (מאד משמעותית) להתמודד עם תופעה של הצקות שחוזרות( תמיד אפשר לבקש מהמורה לשמור על חסיון בנוגע לפניה). בוודאי שמעורבת בריונות לשמה. הרבה הצלחה אירית


שלום דגנית, נראה שתשובתי לא תהייה שונה מתשובתם של הפסיכולוגית והיועצת החינוכית של ביה"ס. בטיפול, חלק מהעניין, הוא תזמון מתאים ונכונות לשיתוף פעולה ולכן לא ניתן להכריח מתבגרת לקבל טיפול בניגוד לרצונה. נראה שבמקרה שתיארת, בשלב זה, עיקר העבודה היא על הפחתת הדאגה שלך והעצמתך כהורה שמשמש כמודל עבורה. לאור המצוקה שעולה ניתן לשקול הדרכת הורים. כל טוב אירית