הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום רב, הסתגלות למסגרת חדשה כוללת גם את החוויות של ההתאקלמות המתרחשות במהלך שעות הגן, ומצוין שבזה יש שיפור, אך לצידן את היכולת לשאת את המאמץ שבלהכיר מסגרת חדשה עם צוות אחר וילדים לא-מוכרים. ילדים רבים הופכים דרוכים וחסרי מנוחה בתקופות כאלה, הם מנסים להשיג שליטה היכן שרק ניתן כדי להתמודד עם האתגרים שממתינים להם במהלך היום, ומגייסים הרבה מאוד מאמץ לעשות כן. מציעה להמשיך לתמוך בה סביב ההסתגלות, לא לדחות את ניסיונות הקרבה והתובענות שלה, ולבחון האם נרגעת בהדרגה. אם אתם לא חשים שיפור בתוך חודשיים, מוטב לפנות לעזרה מקצועית. בהצלחה, מיכל


מאור שלום, הסתגלות לגן חדש היא תהליך מאתגר וקשה לפעוטות, לוקח זמן ודורש מהם הרבה משאבים. הרציונאל להיות בחברת ילדים בוגרים ממנה הוא כדי לאפשר לה אינטראקציות חברתיות משוכללות יותר, בחברת ילדים עם שפה ורמת משחק מפותחת יותר, ובהנחה שמדובר במסגרת גנית מייטיבה ותומכת-התפתחות, סביר שההמלצה הזו מבוססת על היכרות מנהלת המעון עם בתך, ועל סמך האמונה שלה בכוחותיה להתגבר. אם להרגשתך היא לא מצליחה להסתגל בהדרגה ולרכוש אמון בצוות החדש או בטחון במידת המסוגלות שלה להנות שם בתוך שבועות ספורים, יתכן והעיניין נעוץ באווירה ובהתנהלות בכיתה הספציפית ולא בהכרח בעובדה שהיא לא בכיתת התינוקות. בהצלחה מיכל


היי אמא, נראה שאת כבר ממש מכינה אותה לשני המעברים. כן אחדד את מתן לגטמציה לתחושות כמו געגוע ולקושי . אפשרות נוספת להכנה היא להעזר בספרות ילדים לגבי שני המעברים הללו. לבחור סיפור ולחזור עליו שוב ושוב. והדבר החשוב לא פחות, לעבוד על החרדות שלך שכן יש סיכוי יותר מסביר שבתך תחוש בהם והדבר יחבל בתחושת הביטחון שלה. בהצלחה רבה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מדריכת הורים


הי שרה, לא ככ הבנתי מה הבעיה.... הבן שלך מצא פתרון אחר, יעיל מאוד, וכעת הוא משתמש בו. הרי עד כה המוצץ שימש להירגעות, וזה מווסת ומועיל וטוב, ועכשיו עליו למצוא דרכים חדשות, והוא מצא את מציצת האצבע כיעילה. אין בכך שום פסול, להיפך (זמין, זול...), והמטרה היא שבהמשך יוכל לסגל לעצמו אמצעים נוספים: משחק, שיחה, האזנה למוזיקה ועוד אמצעים שבוגרים יוצרים לעצמם. כולנו מחפשים אמצעים להירגע, ולכל גיל יש את הדרכים שלו. בהצלחה מיכל


היי אמיליה, השאלה המתבקשת היא מה עושים ולאו דווקא בסיטואציה מסוימת . ראשית כדאי להבין מה הוותרנות משרתת עבורה, במילים אחרות, מדוע הילדה סגלה לעצמה דפוסים ותרניים? האם זה בכדי לזכות באהבה? באהדה? בחברים? לכשתבינו את הגורם באחריותכם יהיה להתיר את הקשר לדוגמא: אם היא מאמצת וותרנות לחייה כדי להשיג חברים אז אתם תראו לה בכל מיני הזדמנויות שיש המון דרכים לשמר חברות ולא רק עי ויתור. כמובן שמדובר בתהליך. כמו כן כדאי לבדוק האם משהו בסביבתה משמש לה מודלינג לוותרנות ( איפה היא ראתה זאת לראשונה). בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת , מדריכת הורים


ליאת שלום, לא ציינת בני כמה הילדים, מעובדת הבילוי בגינה אני מניחה שמדובר בצעירים, אך עדיין יש הבדל בתגובה לבני 2-3 מול התגובה לבני 6-7. בכל מקרה, העובדה שאת מזהה על עצמך את התחושות ומבינה שצריכה עזרה בוויסות-עצמי היא חשובה מאוד, כי זה בדיוק מה שהילדים הללו, שנמצאים בתהליך בשילה והתפתחות זקוקים לו: עזרה בויסות עצמי ובפיתוח מיומנויות של שליטה והבעת אמפתיה לאחר. את צודקת שאין שום טעם לשאול ילדים במצב הזה "למה עשית" - הם לא יכולים להשיב על זה, מה שכן ניתן לעשות זה להרגיע אותם ו/או להפנות אותם לבקשת עזרה מהדמויות המשמעותיות שלהם. בנוסף, יעיל גם להיענות רק למצוקה של הנפגעים - ככה הופך להיות הרבה יותר "שווה" להיות הנפגע ולא "הפוגע". חשוב לעזור גם לילדים הפרטיים שלך שיש מצבים בהם לא ניתן לשחק יחד עד שנרגעים וללמוד להתרחק ממי שנראה להם סוער מידיי באותו רגע. בהצלחה מיכל


שלום מיאל, כפי שכתבת בעצמך - קשה מאוד להפריד בין חברויות, וילדים שנמשכים זה לזה עושים את זה ממגוון סיבות, למשל רצון להרגיש 'מקובלים', 'להשתייך', ועוד. אני מציעה לאו-דווקא לנסות להפריד מהחברה 'הרעה' אלא דווקא לקרב אל ילדות וילדים אחרים שנראה לך שהיא עשויה למצוא בהם עינייין. נסי לתאם מפגשי אחהצ בבית שלכם או בפארק, לקבוע איתם פעילויות משותפות כמו בבריכה או בקניון וכו', ונסי להרחיב לה את המעגל החברתי כדי שתוכל להתנסות בחוויות של עצמה גם עם ילדים אחרים שמתנהגים אחרת. כדאי גם להתייעץ על זה עם הגננת, לחשוב מי מהילדים עשוי להתאים. בנוסף, חשוב לעזור לה לבחור בעצמה כדי לבנות לה את התחושה שהבחירות שהיא עצמה עושה הן טובות וראויות והיא לא זקוק לאחרים שיחליטו עבורה. בהצלחה מיכל


שלום לילך, נשאלת השאלה מה המסרים שלכם כהורים לפתרון קונפליקטים?! האם לבנותיכם יש כלים לניהול קונפליקטים?! ולא רק ברמה של שורת התוצאה. הפנו קשב האם מדובר בוויתור או אולי פשרה?!, שכן קיים הבדל בין השניים. ויתור מגיע מעמדה מנצח ומופסד בעוד עמדת המוצא של פשרה הינה שוויונית יותר. אולי כדאי להטמיע את המונח "פשרה" שיחליף את "הוויתור"?! וקחו בחשבון שמדובר בתהליך ארוך טווח של השקעה וטיפוח. בהצלחה אירית


היי ליאת, מבינה את הדאגה, אך זהו מאחד המקרים שאתם ההורים ממשיכים את הטקסים המשפחתיים כרגיל וסומכים עליהם לטפל בקשר שלהם. אם אכן כפי שציינת, הם רב הזמן היו חברים יש סיכוי גבוה שהם יחזרו לקשר קרוב. סבלנות, אפשרו להם לפתור את הסכסוך בעצמם . אתם כן יכולים לתמוך, לייעץ אך לא להוביל את המהלך מבלי שהתבקשתם לעשות זאת . בברכה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית, מדריכת הורים, מטפלת פרטנית


חנה שלום, אני מניחה שתשובתה של הגננת מבוססת על ניסיון: אכן קשה להפריד בין ילדים שממשיכים להיפגש במסגרת החינוכית. זה נכון בגילאי הגן ועד לגילאי התיכון, ילדים שנמשכים האחד לשני מתקרבים למורת רוחם של הוריהם, לעיתים אפילו יותר, ולכן קשה להגיד "אל תשחק/י עם " כי אז הקשר הזה הופך להיות יותר אטרקטיבי. יחד עם זאת, גם אם בתך כעת "לומדת" התנהגויות שונות זה לא אומרת שזה הופך להיות "שלה", מציעה לעזור לה דרך כך שתרבי להפגיש אותה אחה"צ עם ילדים וילדיות שהם יותר "לרוחך", כדי שהקשרים החדשים האלה יתהדקו. אם היא תהנה עם ילדה או ילד חדשים אחה"צ, סיכוי גדול שתרצה לשחק איתם גם בגן. בהצלחה מיכל


מורן שלום, אני חושבת שהניסוח שהצעת מצוין: לא מנהלים עסקים עם חברים כי חברות לא מתבססת על אינטרסים כלכליים או ניצול של סיטואציה. אם היא לא רוצה חפץ היא יכולה לבחור למסור אותו לחברה או לנקודת איסוף תרומות, ואם היא צריכה כסף היא יכולה לעשות משהו עבור זו, מכירה כפי שהצעת או הצעת שירותי שמרטפות קטנים לילדים צעירים או על בע"ח..... בהצלחה, מיכל


היי גני, כדי לענות על שאלתך צריך לקחת בחשבון כמה גורמים משמעותיים כמו: המצבים שבהם זה קורה, הצורך של הילדה, שעומד מאחורי ההתנהגות, הדינמיקה בבית, היסטוריה של מערכת היחסים בינכן ואולי בין יתר חברי המשפחה( אם ישנם) ועוד. מתוך כל המידע הזה לגזור את התגובות. שווה לשקול התייעצות עם איש מקצוע. בהצלחה אירית