הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

ליאת שלום, לא ציינת בני כמה הילדים, מעובדת הבילוי בגינה אני מניחה שמדובר בצעירים, אך עדיין יש הבדל בתגובה לבני 2-3 מול התגובה לבני 6-7. בכל מקרה, העובדה שאת מזהה על עצמך את התחושות ומבינה שצריכה עזרה בוויסות-עצמי היא חשובה מאוד, כי זה בדיוק מה שהילדים הללו, שנמצאים בתהליך בשילה והתפתחות זקוקים לו: עזרה בויסות עצמי ובפיתוח מיומנויות של שליטה והבעת אמפתיה לאחר. את צודקת שאין שום טעם לשאול ילדים במצב הזה "למה עשית" - הם לא יכולים להשיב על זה, מה שכן ניתן לעשות זה להרגיע אותם ו/או להפנות אותם לבקשת עזרה מהדמויות המשמעותיות שלהם. בנוסף, יעיל גם להיענות רק למצוקה של הנפגעים - ככה הופך להיות הרבה יותר "שווה" להיות הנפגע ולא "הפוגע". חשוב לעזור גם לילדים הפרטיים שלך שיש מצבים בהם לא ניתן לשחק יחד עד שנרגעים וללמוד להתרחק ממי שנראה להם סוער מידיי באותו רגע. בהצלחה מיכל


שלום מיאל, כפי שכתבת בעצמך - קשה מאוד להפריד בין חברויות, וילדים שנמשכים זה לזה עושים את זה ממגוון סיבות, למשל רצון להרגיש 'מקובלים', 'להשתייך', ועוד. אני מציעה לאו-דווקא לנסות להפריד מהחברה 'הרעה' אלא דווקא לקרב אל ילדות וילדים אחרים שנראה לך שהיא עשויה למצוא בהם עינייין. נסי לתאם מפגשי אחהצ בבית שלכם או בפארק, לקבוע איתם פעילויות משותפות כמו בבריכה או בקניון וכו', ונסי להרחיב לה את המעגל החברתי כדי שתוכל להתנסות בחוויות של עצמה גם עם ילדים אחרים שמתנהגים אחרת. כדאי גם להתייעץ על זה עם הגננת, לחשוב מי מהילדים עשוי להתאים. בנוסף, חשוב לעזור לה לבחור בעצמה כדי לבנות לה את התחושה שהבחירות שהיא עצמה עושה הן טובות וראויות והיא לא זקוק לאחרים שיחליטו עבורה. בהצלחה מיכל


שלום לילך, נשאלת השאלה מה המסרים שלכם כהורים לפתרון קונפליקטים?! האם לבנותיכם יש כלים לניהול קונפליקטים?! ולא רק ברמה של שורת התוצאה. הפנו קשב האם מדובר בוויתור או אולי פשרה?!, שכן קיים הבדל בין השניים. ויתור מגיע מעמדה מנצח ומופסד בעוד עמדת המוצא של פשרה הינה שוויונית יותר. אולי כדאי להטמיע את המונח "פשרה" שיחליף את "הוויתור"?! וקחו בחשבון שמדובר בתהליך ארוך טווח של השקעה וטיפוח. בהצלחה אירית


היי ליאת, מבינה את הדאגה, אך זהו מאחד המקרים שאתם ההורים ממשיכים את הטקסים המשפחתיים כרגיל וסומכים עליהם לטפל בקשר שלהם. אם אכן כפי שציינת, הם רב הזמן היו חברים יש סיכוי גבוה שהם יחזרו לקשר קרוב. סבלנות, אפשרו להם לפתור את הסכסוך בעצמם . אתם כן יכולים לתמוך, לייעץ אך לא להוביל את המהלך מבלי שהתבקשתם לעשות זאת . בברכה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית, מדריכת הורים, מטפלת פרטנית


חנה שלום, אני מניחה שתשובתה של הגננת מבוססת על ניסיון: אכן קשה להפריד בין ילדים שממשיכים להיפגש במסגרת החינוכית. זה נכון בגילאי הגן ועד לגילאי התיכון, ילדים שנמשכים האחד לשני מתקרבים למורת רוחם של הוריהם, לעיתים אפילו יותר, ולכן קשה להגיד "אל תשחק/י עם " כי אז הקשר הזה הופך להיות יותר אטרקטיבי. יחד עם זאת, גם אם בתך כעת "לומדת" התנהגויות שונות זה לא אומרת שזה הופך להיות "שלה", מציעה לעזור לה דרך כך שתרבי להפגיש אותה אחה"צ עם ילדים וילדיות שהם יותר "לרוחך", כדי שהקשרים החדשים האלה יתהדקו. אם היא תהנה עם ילדה או ילד חדשים אחה"צ, סיכוי גדול שתרצה לשחק איתם גם בגן. בהצלחה מיכל


מורן שלום, אני חושבת שהניסוח שהצעת מצוין: לא מנהלים עסקים עם חברים כי חברות לא מתבססת על אינטרסים כלכליים או ניצול של סיטואציה. אם היא לא רוצה חפץ היא יכולה לבחור למסור אותו לחברה או לנקודת איסוף תרומות, ואם היא צריכה כסף היא יכולה לעשות משהו עבור זו, מכירה כפי שהצעת או הצעת שירותי שמרטפות קטנים לילדים צעירים או על בע"ח..... בהצלחה, מיכל


היי גני, כדי לענות על שאלתך צריך לקחת בחשבון כמה גורמים משמעותיים כמו: המצבים שבהם זה קורה, הצורך של הילדה, שעומד מאחורי ההתנהגות, הדינמיקה בבית, היסטוריה של מערכת היחסים בינכן ואולי בין יתר חברי המשפחה( אם ישנם) ועוד. מתוך כל המידע הזה לגזור את התגובות. שווה לשקול התייעצות עם איש מקצוע. בהצלחה אירית


שלום ספיר, ככל הנראה מדובר בסקרנות שמאד מאופיינת את השלב ההתפתחותי בו נמצא בנך. זו הזדמנות לדבר איתו על איברים מוצנעים ופרטיות שלו ושל אחרים . כלומר, שלכל אחד יש את האיברים המוצנעים שלו ורק לאותו אדם מותר לראות אותם( או לגעת בהם) במקומות פרטיים. את הסקרנות ניתן לספק באמצעות ספרים מותאמי גיל בנושא. כמו כן, אפשר להציע לגננת לשתף פעולה בכך היא תתייחס לנושא במסגרת התכנים החינוכיים בגן. כל טוב אירית


היי נטלי, ממליצה לכם מאוד לשקול טיפול משפחתי, זה עשוי להיות מאד אפקטיבי במקרה שלכם, בעיקר בגלל שטיפול משפחתי אינו מסמן את הבן ״הבעייתי״ ונותן תחושה של טיפול לכולם. במידה ולא יתאפשר אז לקבל הדרכת הורים ממטפל משפחתי. בכל מקרה חשוב שלא תיהיו לבד בדבר הזה!. חשוב לשבת יחד עם כל הנוגעים בדבר ( כולל צוות החינוך ואיש/י הטיפול) ולחשוב ביחד מה נכון לעשות. בהצלחה אירית


חנה שלום, מפנייתך עולה שהמצב בבית ילדיך מאד מדאיג אותך וגורם לך אי נחת. יחד עם זאת, את לגמרי צודקת אינך אמורה להתערב!. לכן, עיקר העבודה היא שלך עם עצמך כיצד להרגיע אצלך את הדאגה והחשש. את מוזמנת לייעץ במקרה שפונים אליך אך לא מעבר לכך!. סבים וסבתות אינם אמורים לחנך נכדים( ברב המקרים)!. הצורך לשינוי ההתנהלות בבית, אמור להגיע מהם. אם מתאפשר, את מוזמנת בעדינות להביע את נקודת מבטך( פעם אחת בלבד, ובאופן שלא ישמע מבקר), אך לא מעבר לכך. בברכה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית, מטפחת פרטנית, מדריכת הורים ויועצת מינית.


היי טל, אז אתחיל בלציין, שככל הנראה מדובר בסקרנות טבעית שעשויה להופיעה בגלאים הללו. אינך צריכה להיות מודאגת, אלא לתת לגיטימציה לסקרנות, מתוך תווך מותאם, לצד העברת מסרים חיובים ברורים. בהקשר של הסיטואציה כדאי לפתח עימה שיחה ולהבין קצת יותר לעומק את ההיסטוריה של הסקרנות בהקשר זה( מהיכן זה התחיל?, האם משיח בין חברים? סרט? מדיה אחרת?), מה מסקרן אותה לדעת?. בנוגע לשאלות שעולות ניתן בהחלט, כחוויה משותפת, להיעזר בספרים מותאמי גיל( כמובן שאת מתווכת לה). חשוב שהמסרים יועברו בצורה חיובית, חלילה שלא ייווצר אצלה הרושם שמיניות הינה דבר רע או אסור (אלא, שהמענה שהיא בחרה אינו נכון!). מההיבט הזה כן לשתף את אבא ובוודאי את אימה של החברה. מסר נוסף חשוב, שאת אבריה הפרטיים היא אינה חושפת בפני איש למעט...( כאן שווה לסייג לדוגמה את מי שמקלח אותה) . בהצלחה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית מדריכת הורים ויועצת מינית


שלום יפעת, בהסתמך על המקרה שתיארת, הייתי ממליצה בשלב ראשון לעבוד בשיתוף פעולה עם המסגרת החינוכית. לבנות תוכנית התערבות שתסייע גם בגן וגם בבית, במידה ומדובר במסגרת ציבורית ממליצה להיעזר בשפ"ח( שירות הפסיכולוגי החינוכי) שילווה את התהליך. במקביל אולי תקבלו מענה ממה זה נובע( לצערי המידע חסר כדי לענות באופן מקצועי). בברכה אירית