שאלה: ילדה בת 2.8 עניין עם אוכל - (חגית)
היי ביתי בת 2.8 ומהיום שנולדה תמיד כשאנו יושבים לאכול יש עניין סביב האוכל אסביר- כשהייתה תינוקת הייתה מתלוננת ומפעילה אותנו חשוב לציין שלפני שהיינו יושבים לאכול היה הכל רגוע איך שמתיישבים לאכול ניהיה עניין. כיום כפעוטה היא כבר מדברת והכל יושבת איתנו וכל פעם שאיך שיושבים לאכול מתחיל כל פעם עיניין חדש (לפני האוכל מותק הכל רגוע )פעם זה בא לי קש בצבע אחר ופעם לא בא לי את המזלג הזה או בא לי ציור אחר על הכוס ופעם זה לא בא לי לאכול ויורדת ואז כן בא לי לאכול ואז שוב עולה על הכיסא ואז שוב יורדת ולא אוכלת אבל מוצאת במה לתזז אותנו תמיד סביב האכילה.
הילדה לא בררנית באוכל אוכלת הכל ומגוון אבל עד שהיא נותנת לנו לאכול הנשמה יוצאת לנו וריר של רעב
כשהייתה תינוקת חשבנו שיעבור לה כשתיגדל אבל לא עבר לה... כהיום זה משוכלל יותר כי היא מדברת ויש לה עצמאות לקום לחזור וכו ורצונות.
כאשר אנחנו מנסים תמיד לא להראות לה שיש עיניין מביאים לה את מבוקשה ללא התנהגות הפגנתית כלשהי עדיין היא ממשיכה . ניסינו להתעלם לא עובד זה רק מסלים בהתעלמות. זה קשה לנו מאוד כי זה תופס אותך גם במצב מנטלי של מת מרעב הצלחת כבר מולך ואתה לא יכול לאכול ... מה ניתן לשפר כדי למגר את זה? איך עלינו להגיב?
תשובה: ילדה בת 2.8 עניין עם אוכל - (מיכל דביר קורן)
שלום חגית,
ילדים צעירים מתרגלים את העצמאות שלהם ולשם כך עסוקים בבדיקה מתמדת של גבולות: מה הם יכולים ולא יכולים לעשות בעולם, ואתם ההורים אמורים להגדיר מה כן ומה לא. את מתארת התרחשות מתישה מאוד של ארוחה עם פעוטה, אבל כנראה שמדובר בפעוטה "בריאה ותקינה" מאוד, שזיהתה עד כמה הסצינה הזו חשובה להורים והיא בודקת עד כמה. חשוב להסביר - היא לא חושבת לעצמה "איך אני אעצבן את ההורים עכשיו", אבל כן מתרגלת את המידה בה היא תוכל להפעיל אתכם. המענה לזה, כמו כל מענה של הצבת גבולות, צריך להיותץ מבוסס על מסרים ברורים וקצרים שנאמרים בעינייניות וללא תוקפנות: "היום בחרת צלחת כחולה וקש ורוד ומחר תאכלי בצבע אחר" או - "עכשיו אני גם אוכלת וכשאסיים אביא לך את הכוס האדומה". כשילדים רואים שההורים שלהם עומדים על מה שחשוב להם עצמם - כמו לאכול ארוחה רציפה, הם גם מקבלים מסר של מודל התייחסות - מה חשוב ואיך להתייחס אל עצמם. והעיקר, לשמור על קור רוח ועל התייחסות עיניינית, לא להפוך את האירוע הזה לשדה קרב. אגב, הומור והסחת דעת הכי עוזרים.
בהצלחה,
מיכל
