שאלת הגבולות בטיפול היא שאלה חשובה ומעניינת. כל מטפל שכבר הגיע עם עצמו להחלטה עצמית מהם הגבולות שלו ומהם התנאים בהן ניתן להרחיב או לצמצם אותם, נאלץ לבחון את גבולותיו מחדש בטיפול באדם עם לקות שמיעה.
בישראל מופעלים שירותי רווחה רבים ומגוונים. משרד הרווחה פיתח לאורך השנים שירותים שרובם מעודכנים, מפוקחים היטב, ושואפים לתת איכות חיים לאנשי עם מוגבלויות.
כאשר מתחילים לדבר בשפת סימנים מבינים מהר מאוד כי לכל מסמן יש "מבטא" משלו- סגנון קצת שונה של תנועות וכאשר הוא מסמן מהר, עושה "קיצורים" (מסמן ביד אחת במקום בשתיים) ומשלב סימני "סלנג" - עבור המסמן המתחיל זו משימה בלתי אפשרית להבין את כל התכנים בשיחה.
כל מי שהלך ללמוד מקצועי טיפולי עבר קורס, או לפחות שיעור בנושא עבודה טיפולית רגישת תרבות. בחברה הישראלית המאגדת בתוכה מקבץ תרבויות כה גדול, בלתי אפשרי לעשות עבודה טיפולית טובה מבלי להיות "רגישי תרבות".
אנשים עם לקות שמיעה ולקויות למידה תפקוד והסתגלות הינם אוכלוסיה שכמעט ולא נחקרה ובעיקר אינה מובנת לאנשי מקצוע אשר אינם מומחים ובעלי ניסיון בתחום ספציפי זה.