הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום גיל ההתבגרות

פורום גיל ההתבגרות

הורים מדברים התבגרות 13-15 מנהל פורום רועי אזולאי
רועי אזולאי מנחה הורים ומשפחה פרטני ובקבוצות בגישה האדלריאנית, פורום גיל ההתבגרות
בעל B.A במדעי הרוח והחברה וm.A בחינוך. מאמן אישי ומומחה לגיל ההתבגרות. מנהל פנימייה לנוער בסיכון.

ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!


 X

אורלי שלום, קשרים חברתיים שמבוססים על 'קפריזות' של צד אחד הם קשרים לא בריאים, את מתארת היווצרות של תלות מצד אחד ומצד שני מצבים של פגיעה קשה. אולי נתקלת במושג 'גזלייטינג' - מצב בו, בין היתר, צד אחד גורם לאחר לחוש אשמה על משהו שלא קשור בו בדרך שהיא בעצם פוגענית ומניפולטיבית. את צודקת בהחלט שלא היית רוצה להרוס לבת שלך, ושמדובר בגיל שבו חברויות הן עיניין מורכב, אבל נשמע לי לפי מה שתארת שההרגשה שלך שזהו קשר שלא יטיב איתה היא הרגשה נכונה. העובדה שהיא משתפת אותך בחלק מהדברים מעידה על הקשר הבטוח שלך איתה וזה הכי חשוב, שתדע לספר לך. אני מציעה לדבר איתה בעדינות, על מה שהיא אוהבת ומעריכה בחברות ביניהן ועל מה שלא, את יכולה לשתף בחששות שלך לגבי הפגיעה האפשרית: הנפשית והגופנית (או המינית?) ולאפשר לה לקבל את ההחלטה בעצמה. הורים לא יכולים "להחליט" על ילדיהם עם מי הם יתחברו, לא בגיל הרך ובוודאי לא בגיל ההתבגרות, אבל את בהחלט כן יכולה לעזור לה לבחון בעצמה את היתרונות והחסרונות מהקשר הזה. בהצלחה מיכל


מזל שלום, נערות היום מתבגרות מהר מאוד בגלל הרשתות החברתיות ומצבים שהיו בעבר מתרחשים רק בגילאי 16-17, עת הבשלות הרגשית והגופנית רבה יותר, הינם כיום מוקדמים מאוד. בתך מרחיקה אותך מהחדר כי רוצה פרטיות ורוצה לנהל את העיניינים לבד, אולי גם כי בדרכה היא כן מרגישה 'מחוזרת' וזו הרגשה נעימה שהיא לא רוצה לוותר עליה. בהנחה (ובתקווה!) שמדובר בבנים בני-גילה, הרי שסביר שיש פער גדול בבגרות שלהם: נערות בגילה כבר מוכנות "להתאהב", "להתמסר", ומרבית הבנים עדיין לא בכיון, מה שאת רואה כהשפלה לצורך קבלת יחס, סביר שאותו נער צעיר בכלל לא מזהה כחיזור, מבחינתו היא "סתם ילדה מהכיתה". אני מציעה לנסות לנהל איתה שיחות פתוחות על הרצונות שלה ועל הרגשות שלה באופן שיהיה פחות ביקורתי ושיפוטי כדי לנסות להגדיל את הסיכוי שהיא תרצה להתייעץ איתך ולחלוק איתך מבלי שתהדוף את ניסיון החיים ואת התובנה שיש לך להציע. נערות בגילה נעזרות הרבה מאוד בנערות אחרות שהן בוגרות מהן במעט, כמו בת-דודה, שכנה, אחות גדולה או מדריכה בתנועת נוער ואולי ניתן לערב מישהי מהן בדאגה שלך כדי שיוכלו גם הן לשוחח איתה. ההתבוננות שיש לנו כהורים לעיתים נתפסת כטרחנית ומיושנת וזה פער שאולי כעת נראה מפריע וקשה לגשר עליו, אך הוא חשוב להתבגרות ולהתפתחות שלה. בהצלחה, מיכל


הי מלי, לא ציינת מתי החלה התנהגות זו, אבל מאחר והזכרת לימודים בזום אני מניחה שזה עיניין שהתגבר כעת, סביב ימי המלחמה, תקופה שהיא קשה ביותר למתבגרים בסוף שנות בית הספר וסביב המעבר לשירות צבאי. הוא כעת נדרש להתאים את עצמו לשגרה חדשה ומבלבלת, ואחד האמצעים הוא בעצם "בריחה" מהמציאות, הסתגרות, הימנעות ממפגש עם בני המשפחה ועם בני הכיתה שלו באופן שעשוי להגביר את הדאגה ואת החרדה והמתח. קשה מאוד כעת לשכנע מתבגרים ששיעורי זום הם הדבר הכי חשוב, חלקם מעדיפים לצאת למגוון התנדבויות ועשייה ואחרים מתנתקים, מנתקים את עצמם רגשית. אני מציעה להיעזר בצוות בית הספר, המחנכ/ת והיועצת כדי לחשוב איך אפשר לעזור עכשיו, ואם להרגשתך המצב מחמיר, כדאי לנסות לפנות לייעוץ מקצועי דרך המענים הנפשיים של קופות החולים, הם זמינים יותר עכשיו סביב ימי המלחמה. בהצלחה, ושיהיו ימים שקטים מיכל


הי חני, לא ציינת מתי החלה התנהגות זו, אבל מאחר והזכרת לימודים בזום אני מניחה שזה עיניין שהתגבר כעת, סביב ימי הלחימה בהם היא נדרשת להתאים את עצמה לשגרה חדשה ומבלבלת, במסגרת כיתתית חדשה שעוד לא הספיקה להכיר ולהתחבר לפני שהכל ייצא משליטה ככה. קשיי הקשב מהם היא סובלת בוודאות לא תורמים כאן - זה דורש ממנה מאמץ גדול הרבה יותר בזמנים שהיא מודאגת ומבולבלת גם ככה. אני חושבת שהעיניין כעת הוא לא שהיא "מורדת" בך, אלא שהיא ככ מוטרדת/מוצפית/דואגת עד שכל הרגשות השליליים האלה מופנים כלפייך, בתור אימא שלה, ואת צודקת שזה מאוד קשה להיות "שק איגרוף" של מתבגרים בכל עת, ובוודאי עכשיו. אני מציעה להיעזר בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב איך אפשר לעזור לה ולך יותר עכשיו, ואם להרגשתך המצב מחמיר, כדאי לנסות לפנות לייעוץ מקצועי דרך קופות החולים, הם זמינים יותר עכשיו סביב ימי המלחמה. בהצלחה, ושיהיו ימים שקטים מיכל


סוזי שלום, התמקדות במשחקי מחשב בקרב בני נוער היא התמכרות לכל דבר ועיניין. ואם להרגשתכם בנך מחמיץ מטלות התפתחותיות מרכזיות שנדרשות בגילו: כמו יצירת יחסים חברתיים משמעותיים או השקעה בלימודים, הרי שבהחלט יתכן שהוא זקוק לעזרה מקצועית כדי לעשות שינוי. יתכן והמוטיבציה שלו להיענות לשינוי תהיה נמוכה, אולם נסו לחשוב מה הייתם עושים אם היה מתמכר לחומרים מסוכנים (סמים, אלכוהול) או להתנהגות סיכונית אחרת (הימורים וכו'), גם במקרה זה צריך למצוא את אנשי המקצוע הנכונים כדי לסייע לנער שכלוא בתוך דפוסי התנהגות לא יעילים שמצמצמים אותו מממצבים תואמי-גיל אחרים. בהצלחה, מיכל


ליאת שלום, את מתארת מצב חברתי כואב וקשה, שהוא תוצאה של חוויות ממשיות מהמציאות - כמו החרם שעברה, ושל הזהירות ושל ההסננות שהתפתחו מאז, שהם קשורים לחוויה הנפשית, גם אם המציאות השתנתה מאוד. עצוב מאוד כשנערה מוצלחת כמותה לא מצליחה לצאת מהמעגל הקשה שתארת. אני מציעה לחזור אל אנשי המקצוע שטיפלו בה בעבר: הפסיכיאטרית והעו"ס הקלינית, וכן אל צוות בית הספר הנוכחי, ההיכרות המוקדמת איתה וודאי יוכלו לחשוב על המשך התערבות שיכללה להתאים לה כעת. בהצלחה, מיכל


דנה שלום, הבחירה של בתך כן להתאפר אך לא לחפוף או לצחצח שיניים כנראה נעוצה באיזו סיבה שיש לה לעיניין, בין אם סיבה שיודעה לה ובין אם לא. מתבגרים מפתחים לפעמים 'אג'נדות' תמוהות : "ככה יותר יפה", "זה הורס את השיער" ועוד. העיניין הוא שהיא בגיל שבו לא ניתן לדרוש ממנה או לגרום לה לעשות את זה בכוח מכיון שזה כמובן לא יעזור, היא אולי תעשה פעם אחת כדי לרצות אותך ואז תפסיק שוב. מכיון שהיא בטיפול אני מציעה להתייעץ עם הפסיכולוגית שלה על העניין - אולי הן דיברו ביניהן על כך וגם אם לא באופן ישיר, יתכן שההיכרות שלה איתה ואתכם ייסייעו כאן, גם כדי להבין את הסיבות בהן בתך אוחזת וגם כדי למצוא פתרון משותף ויעיל. בהצלחה מיכל


טלי שלום, אני מבינה בהחלט את הייאוש ואת תחושת החיים תחת טרור כשמדובר בהורות למתבגרים. העיניין הוא, שבעוצמה זו או אחרת, כך נראית התקופה הזו בדיוק. מתבגרים, על מנת להגיד את עצמם, מונעים מתוך הצורך להתנגד להוריהם בעוצמה עד כי המוטיבציה העיקרית הופכת להיות הרצון להתנגד ולעשות הפוך בדיוק ממה שההורים מבקשים, זה העיניין בלנסות לבסס עצמאות ותחושת שליטה. זה כמובן משתנה בעוצמות מנער לנערה (ולנער) ולא כל ההורים מרגישים כמוך שהם צריכים להסתובב בבית עם אפוד מגן מפני המתקפות של ילדיהם, אבל בגדול זו האווירה המלווה את הגיל הזה, בתוספת סאונד של טריקת דלתות וצעקות. לפעמים זמנים של שיחות נפש בשעה רגועה קצת עוזרות, או אפילו זמן נעים של שתיכן עם כוס קפה בבית או בחוץ, אבל בהחלט לא תמיד, רוב הזמן מתבגרים מרגישים שהם הרבה יותר חכמים מהוריהם, הם שיכורי כוח, והאיום של עזיבת הבית הוא קלאסי - הפנטזיה לעמוד ברשות עצמם. אם תוך החזרה לשגרת הלימודים העיניין לא משתפר, כדאי גם לפנות ליועצת בית הספר או להכוונה מקצועית אחרת. מה שבטוח זה שכדאי מאוד לנשום עמוק ולדעת שזו תקופה חולפת.... בהצלחה, מיכל


היי שרית, שאלתך איך מציבים גבולות הינה כללית מידי, למעשה, מדובר בשאלה לקורס שלם. נראה שלפני כן יש להבין האם ההתנהגות של הילדה היא תוצאה של כשל בסמכות ההורית או אולי נובעת מהשלכה של תסכולים וכעסים או שילוב של השניים?. מכל מקום הצבת גבולות בהורות שלכם צריכה להגזר מתוך הרקע המשפחתי והערכים שחשובים לכם כהורים. מציעה לכם להעזר באיש מקצוע שיסייע לכם להבין את מקור הקושי וימליץ על התערבות מתאימה. בברכה אירית


שלום דניאלה, ניכר שהמקרה שתיארת הספיק ליצור משקעים אצל כולכם. ואת לגמרי צודקת הדרך שבה מתנהל מאבק הכוח יוצר נזק רב לטווח הרחוק, מאשר כמות יחידות הלימוד לבגרות (שאותם אפשר להשלים גם בהמשך). ללא ספק, דאגתכם לעתידו של בנכם מועברת בצורה לא נכונה והיא לגמרי מפספסת את המסר ואף יוצרת קרע ביחסים ( בעיקר בין הבן לאב). במקביל, נראה שאין התחשבות ביכולותיו של הבן או לזכותו להחליט לגבי חייו . לאור המצב, שווה לשקול פניה למטפל משפחתי שיעזור לכולכם לעשות סדר ולתווך את התקשורת בצורה נכונה. מוזמנים לפנות במגזר הציבורי לתחנה לטיפול משפחתי שקיימת בעירכם. בהצלחה אירית רוזנפלד אשר מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים, מטפלת פרטנית.


היי דנית, אכן מתיאור המקרה נראה שעשיתם ועושים די הרבה. כמה דברים לתת עליהם את הדעת: הראשון, כתבת "לצערנו לא הולך" תהיתי מי כאן מצטער האם אתם ההורים? או אולי אתם והילדה?, חשוב לברר כיצד היא ראה את המצב? מה היא אומרת לעצמה?. היבט נוסף שלתקופת הקורונה יש השלכות רבות בהקשר של השתנות דברים בעיקר אצל בני נוער. דבר נוסף, לתת לדברים את הזמן והקצב שלהם ( לא תמיד זה בהלימה עם הרצוי) ובסופו של דבר כן ניכר שיפור. ו...הייתי שוקלת טיפול קבוצתי עם דגשים חברתיים ( עבורה) או המשך טיפול פסיכולוגי אישי והדרכת הורים עבורכם . בהצלחה אירית רוזנפלד אשר.


היי אמא, ראשית חשוב להבין שהיא בתחילתו של גיל ההתבגרות והתעניינות במין השני היא אך נורמלית. כן חשוב לטווח לה איך לעשות זאת נכון- כיצד להבחין בין טוב לרע. להסביר את המשמעות של יחסים בינו ובינה ואף רצוי ליזום שיחות בנושא חינוך מיני על כל המשתמע מכך. כמו כן, כדאי לנסות להבין את הצורך מאחורי הפרופיל הפיקטיבי ואולי לתת לו מענה בדרך אחרת. ובעיקר להעביר גם מסרים ודגשים של ביטחון ולא רק של סכנות!. בהצלחה אירית