שאלה: אכילה רגשית - (חני רימון)
שלום רב,
לאחרונה בתי בת ה-12 מורדת בי באמצעות הסרת כל גבול שהיה בעבר
הדבר מתבטא באכילת הרבה ממתקים
צפייה במסכים ללא גבול
הולכת לישון מאוחר
אינה מתייחסת למשימות שניתנות מבית הספר
היא הודפת בצעקות כל ניסיון שלי להסביר מדוע לא כדאי לנהוג בדרך הזו וטורקת דלתות.
אחרי זמן מה מגיע טקס התנצלות וחוזר חלילה.
כשהיא מגיבה בכעס אני מרפה והולכת לענייני אך אני מאוד נפגעת ולעיתים נוטשת את המערכה, יוצאת , עובדת או פשוט נמצאת בחדר אחר.
מה כדאי לעשות, איך כדאי לנהוג, איך אגרום לה להבין את החשיבות של כל מה שהזכרתי.
אני מוטרדת מאוד מההתנהגות הזו.
בנוסף, אציין שיש לה קשיי קשב, קשה לה ללמוד בזום , וכשאני מנסה לעזור היא מאיימת בניתוק...
בתודה
שבוע טוב
תשובה: אכילה רגשית - (מיכל דביר קורן)
הי חני,
לא ציינת מתי החלה התנהגות זו, אבל מאחר והזכרת לימודים בזום אני מניחה שזה עיניין שהתגבר כעת, סביב ימי הלחימה בהם היא נדרשת להתאים את עצמה לשגרה חדשה ומבלבלת, במסגרת כיתתית חדשה שעוד לא הספיקה להכיר ולהתחבר לפני שהכל ייצא משליטה ככה. קשיי הקשב מהם היא סובלת בוודאות לא תורמים כאן - זה דורש ממנה מאמץ גדול הרבה יותר בזמנים שהיא מודאגת ומבולבלת גם ככה. אני חושבת שהעיניין כעת הוא לא שהיא "מורדת" בך, אלא שהיא ככ מוטרדת/מוצפית/דואגת עד שכל הרגשות השליליים האלה מופנים כלפייך, בתור אימא שלה, ואת צודקת שזה מאוד קשה להיות "שק איגרוף" של מתבגרים בכל עת, ובוודאי עכשיו.
אני מציעה להיעזר בצוות בית הספר, המחנכת והיועצת כדי לחשוב איך אפשר לעזור לה ולך יותר עכשיו, ואם להרגשתך המצב מחמיר, כדאי לנסות לפנות לייעוץ מקצועי דרך קופות החולים, הם זמינים יותר עכשיו סביב ימי המלחמה.
בהצלחה, ושיהיו ימים שקטים
מיכל