הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלםו רוית. "שמה בצד" יכול להיות כל מיני דברים... יתכן וביקשה ממנו לשבת ליד הסייעת כדי להירגע. לא מקובל היום להעמיד ילד בפינה כמו פעם אבל בהחלט סביר אם ילד מרביץ להפריד אותו מהמשחק ולתת לו להרגע. הייתי מתקשרת לגננת ושואלת לגרסתה ובודקת איך מגיבים בגן במקרים של אלימות או הפרעה. שנה טובה הילה


שלום לבנה, יכול להיות שבנך מבטא קושי כללי יותר שנוגע לקשיי הסתגלות- גודל הקבוצה, פחות צוותף קושי לקבל את תשומת הלב אליה היה רגיל בגן הקודם. יתכן וגם נדרש ליזום אינטראקציה חברתית מאשר בעבר וכל אלו מציפים וחדשים עבורו. ויתכ שבכלל מבטא געגועים אליך...אני ממליצה דבר ראשון לפנות לגננת ולשאול מה באמת קורה בגן אם אכן קיים קושי כלשהוא או שהכל מאוד נורמטיבי כחלק מתהליך ההסתגללות. אחרי הכל השנה רק החלה. אני בטוחה שהגננת תוכל להרגין ולכוון אותך כיצד לסייע לו. שנה טובה הילה


בדיוק כך- ברגע שהיא תרגיש בטחון איתך- שמבחינתך זו היא, זה האופי שלה ושזה בסדר גמור איך שהיא, יהיה לה בטחון לצאת ולהתמודד עם העולם.


שלום קרן ילדים רבים בגיל זה חוששים להמצא לבדם בסביבה שבם ילדים ואנשים רבים שאינם מוכרים להם. התנהגות זו איננה חריגה וכנאה תחלוף כאשר תתבגר מעט או כשאר תבין שהיא עושה ויתור גדול מדי על משהו שהיא מאוד רוצה ואז תגייס את כל כוחותיה להתמודדות. ניסיונות של ההורים לחשק לשדל לשכנע להשאר לבד- רק מקצינים את החששות וההצמדות כי הילד מרגיש שזה כזה עניין גדול ועל החשש מזרים וממבוכה מתלבש גם הפחד לאכזב. על כן כדאי להרפות. לומר לה שאת מבינה שזה לא נעים לה להיות לבד במקום בו לא מכירה את כולם ולכן יותר חשוב לך שהיא תרגיש בטוחה מאשר שיעור בלט בגיל 5(וכמובן להאמין בזה, אחרת זה לא עובד....) ככל שתרפי היא מהר יותר תתחזק. בהצלחה


אתי שלום לא ברור את הפניה שלך היא לקבלת יעוץ משפטי או בענייני הורות והתמודדות עם הבת. אינני עורכת דין ולכן לא אייעץ משפטית. אני מניחה שהמקרה איננו חד פעמי אלא תהליך שהוקצן והגיע לידי האירוע הקשה שאת מתארת. אני לא חושבת שתשובה על די הפורום יכולה לתת מענה למקרה כה מורכב. ממליצה לפנות בהקדם ובדחיפות לטיפול משפחתי.


שלום אורטל. לא כתבת ממתי חלו שינויים אלו - האם זו תופעה חדשה (מלבד ההרטבה)? האם החלו התופעות עם התארכותו של החופש? יכול להיות שחלק מההתנהגות קשורה להיותו ללא מסגרת חודשיים שלמים, בהם יש ציפייה לאטרקציות ובידור וריגושים ללא הרף. כמו כן חוסר השגרה, שעות השינה והתזונה המשובשים עשויים להפוך הרבה מהילדים לרטנוניים במיוחד. ממליצה לחכות שבוע שבועיים ולראות האם החזרה לשגרה מיטיבה איתו. במקביל, לשוחח איתו, בערב, בשקע על כוס שוקו ולקשף לו את השינוי בהתנהגות שאת רואה. יחד עם ויסות טוב יורת של השגרה ומילים שיאפשרו לו לספר לך מה עובר עליו, יתכן וכב תפתר הבעיה. בהצלחה


שלום עופרה. אכן בגיל זה הם בודקים גבולות ללא הרף וכך גם בודקים את קצה גבול ההכלה הויכולת השליטה העצמית שלנו. נשמע שאת יודעת מה צריך לעשות אבל שחוקה מהמאבק המתמשך.אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע, בעיקר כתמיבה עבורך. לפעמים כל מה שצריך זה בטחון שאת עושה נכון כדי להרגיש חזקה ובשליטה כדי להחזיר את הסמכות ההורית לידייך. בהצלחה.


שלום איריס כל ילד הוא שונה, רמת הורבליות שלו שונה וגם הצורך והתזמן בו עולה הצורך לשתף. המשיכי להתעניין. כמו כן את יכולה לספר לה דברים שקרו לך מדי יום ובכך לתת לה מודלינג לשיתוף. בתקופות שונות ובגילאים שונים צרכים אלו משתנים תכופות. המשיכי לטפח את השיח איתה ואל תוותרי אבל גם חשוב לכבד את מי שהיא ואת הפתיחות והמרחב להם זקוקה.


שלום אתי. הילד שלך חווה תסכול ומבטא אותו. זה בסדר גמור. צריך לתת לו זמן להירגע, לתת לו מילים כמו " זה מתסכל" , זה מכעיס אותי שלא הולך לי, וכדומה. עם זמן המילים יחליפו את ההתתנהגות. את יכולה גם ללת לו דוגמאות משלך- מה את עושה כאשר את מתוסכלת ולא מצליחה. כך ילמד גם מחיקוי. כמו כן , כשהוא רגוע, אפשר לשוחח איתו על מה קורה כשהוא לא מצליח ולמה זה מכעיס אותו ואיך הוא היה רוצה שתעזרי לו להירגע מהר יותר.בהצלחה


שלום איריס. אכן דברים כאלו קורים ויש מחסור לא פעם באנשי טיפול בשירות הציבורי. פורום זה מיועד לקבלת יעוץ מקצועי בתחום הסמכות ההורית ולא מכוון למיצוי זכויות או טיפול בתלונות. שיהיה רק טוב ובהצלחה במאבקך הצודק.


שלום מיכל, האם אתם מגיעים כל פעם שהיא מתקשרת ולוקחים אותו הביתה? צריך לדבר עם הגננת שלהתקשר אליכם זה לא הפתרון וזה רק מחזק את ההתנהגות ולבקשה שבמשך שבוע לא תתקשר אליכם. שהיא תאמר לו שלא מתקשריום יותר להורים. אם היא לא משתפת פעולה, נסי להציע שהיא תתקשר אבל סכמו ואמרו לילד שאתם לא באים. בין להתקשר ללכת הביתה יש גם אפשרות שהיא תתקשר ואחכ בבית תאמרו לו שזה מעציב אתכם, לבין לבוא ולקחת אותו. אפשר גם לבוא ולא לקחת אותו. זה כמובן אם הגננת לא משתפת פעולה בלהכחיד את החיזוק החיובי שנוצר להתנהלות זו.


שלום. גיל 13 הוא כבר ממש גיל ההתבגרות והתנהגות זו של התרסה וכעס מאפיינת מאוד את הגיל. דווקא בגלל זה, חשוב להציב גבולות מחד ומאידך לשמור על קשר איכותי ופתוח כדי שבתך תרגיש בטוחה לפנות אליך כשתצטרך בתוך כל משברי הגיל. אני חושבת שילד בגיל ההתבגרות צריך להבין כבר שזכויות הן משהו שצריך להרוויח על ידי מילוי חובות. חובתה הראשונה והחשובה היא לכבד את הוריה. מותר לה לכעוס על ההורים ומותר לה לפעמים להרגיש שהיא שאנת אבל לא מקובל שתצעק עליך ולא מקובל שתעשה זאת ותגיד דברים אלו עוד בנוכחות חברות. אילו זכויות לקחת ממנה- זו החלטה משפחתית. (לגבי יום הולדת באופן אישי אני חושבת שזה עונש שזיכר לרעה ולא ילמד כלקח לטובה). חשוב ביותר במקביל- לייצר מפגשים איכותיים כמו ללכת יחד לבית קפה, להליכה בשכונה לעשות ביחד משהו שהיא תהנה ממנו כדי לבנותת מערכת יחסים מחודשת של אמא עם בתה המתבגרת. בהצלחה