הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום עופרה. אכן בגיל זה הם בודקים גבולות ללא הרף וכך גם בודקים את קצה גבול ההכלה הויכולת השליטה העצמית שלנו. נשמע שאת יודעת מה צריך לעשות אבל שחוקה מהמאבק המתמשך.אני ממליצה בחום לפנות לאיש מקצוע, בעיקר כתמיבה עבורך. לפעמים כל מה שצריך זה בטחון שאת עושה נכון כדי להרגיש חזקה ובשליטה כדי להחזיר את הסמכות ההורית לידייך. בהצלחה.


שלום איריס כל ילד הוא שונה, רמת הורבליות שלו שונה וגם הצורך והתזמן בו עולה הצורך לשתף. המשיכי להתעניין. כמו כן את יכולה לספר לה דברים שקרו לך מדי יום ובכך לתת לה מודלינג לשיתוף. בתקופות שונות ובגילאים שונים צרכים אלו משתנים תכופות. המשיכי לטפח את השיח איתה ואל תוותרי אבל גם חשוב לכבד את מי שהיא ואת הפתיחות והמרחב להם זקוקה.


שלום אתי. הילד שלך חווה תסכול ומבטא אותו. זה בסדר גמור. צריך לתת לו זמן להירגע, לתת לו מילים כמו " זה מתסכל" , זה מכעיס אותי שלא הולך לי, וכדומה. עם זמן המילים יחליפו את ההתתנהגות. את יכולה גם ללת לו דוגמאות משלך- מה את עושה כאשר את מתוסכלת ולא מצליחה. כך ילמד גם מחיקוי. כמו כן , כשהוא רגוע, אפשר לשוחח איתו על מה קורה כשהוא לא מצליח ולמה זה מכעיס אותו ואיך הוא היה רוצה שתעזרי לו להירגע מהר יותר.בהצלחה


שלום איריס. אכן דברים כאלו קורים ויש מחסור לא פעם באנשי טיפול בשירות הציבורי. פורום זה מיועד לקבלת יעוץ מקצועי בתחום הסמכות ההורית ולא מכוון למיצוי זכויות או טיפול בתלונות. שיהיה רק טוב ובהצלחה במאבקך הצודק.


שלום מיכל, האם אתם מגיעים כל פעם שהיא מתקשרת ולוקחים אותו הביתה? צריך לדבר עם הגננת שלהתקשר אליכם זה לא הפתרון וזה רק מחזק את ההתנהגות ולבקשה שבמשך שבוע לא תתקשר אליכם. שהיא תאמר לו שלא מתקשריום יותר להורים. אם היא לא משתפת פעולה, נסי להציע שהיא תתקשר אבל סכמו ואמרו לילד שאתם לא באים. בין להתקשר ללכת הביתה יש גם אפשרות שהיא תתקשר ואחכ בבית תאמרו לו שזה מעציב אתכם, לבין לבוא ולקחת אותו. אפשר גם לבוא ולא לקחת אותו. זה כמובן אם הגננת לא משתפת פעולה בלהכחיד את החיזוק החיובי שנוצר להתנהלות זו.


שלום. גיל 13 הוא כבר ממש גיל ההתבגרות והתנהגות זו של התרסה וכעס מאפיינת מאוד את הגיל. דווקא בגלל זה, חשוב להציב גבולות מחד ומאידך לשמור על קשר איכותי ופתוח כדי שבתך תרגיש בטוחה לפנות אליך כשתצטרך בתוך כל משברי הגיל. אני חושבת שילד בגיל ההתבגרות צריך להבין כבר שזכויות הן משהו שצריך להרוויח על ידי מילוי חובות. חובתה הראשונה והחשובה היא לכבד את הוריה. מותר לה לכעוס על ההורים ומותר לה לפעמים להרגיש שהיא שאנת אבל לא מקובל שתצעק עליך ולא מקובל שתעשה זאת ותגיד דברים אלו עוד בנוכחות חברות. אילו זכויות לקחת ממנה- זו החלטה משפחתית. (לגבי יום הולדת באופן אישי אני חושבת שזה עונש שזיכר לרעה ולא ילמד כלקח לטובה). חשוב ביותר במקביל- לייצר מפגשים איכותיים כמו ללכת יחד לבית קפה, להליכה בשכונה לעשות ביחד משהו שהיא תהנה ממנו כדי לבנותת מערכת יחסים מחודשת של אמא עם בתה המתבגרת. בהצלחה


שלום רותי, השוואה חברתית אכן קיימת בגיל זה, והיא לא פוחתת עם השנים... אין מה להלחם בזה אלא לתת לילדיכם כלים להתמודד עם רצונות שלא תמיד יכולים לבוא לידי מימוש. זה מאוד דומה לנו, המבוגרים. בסופו של יום, רוב המבוגרים מסתובבים בקניות ומאוד רוצים הרבה מאוד דברים שרואים, אבל מכירים את מגבלות התקציב. ילד בן 4 לא מבין ערך של כסף ולא מבין משמעות של סדרי עדיפות. הוא רוצה ואומר את זה. אין כל רע בלרצות. בגיל זה הם אכן רוצים את כל מה שיש לאחרים. גם כשהולכים לגינה, תקחי בימבה אופנים כדור ובסוף הוא ירצה את העגלה של הילדה שלידו. כי זה חדש ומסקרן ולא מוכר.... וזה בסדר. צריך לתת לזה מקום, לומר שזה משמח שהוא סקרן ורוצה הרבה דברים אבל לא תמיד אפשר לקנות. ההתפרצויות הן כבר עניין של בדיקת גבולות ולמידה של התמודדות עם תסכולים. גם זו למידה חשובה ולא צריך להבהל ממנה אבל להיות עקביים וסבלניים ולתווך כל הזמן מהי התנהגות שמקובלת עליכם ומה לא ומה קורה כאשר מתמודד בבגרות עם תסכול (חיזוק חיובי) ומה קורה כאשר לא (חיזוק שלילי). בהצלחה, הילה


שלום יעל. מאוד קשה להבין מהדברים שכתבת מה טיבה של מערכת היחסים ביניכם. את מתארת מצב של חופשה בישראל מול שגרה, אבל לא כותבת כלום על היחסים שלך איתו כל השנים ושלו עם חבריו בישראל או בארצות הברית. אין פתרונות קסם ובזק. נשמע שיש מורכבות ולבנך לא פשוט המעבר בגיל ההתבגרות לסביבה כל כך שונה ועוד עם גבר שאינו לדבריך אוהב. ממליצה בחום לפנות לטיפול אצל מטפלת אשר מתמחה בתחום המתבגרים, עדיף אפילו למטפל משפחתי. חשוב להבין שלא יהיה זה תהליך קצר שניתן לפתור בחופשה ולכן עדיף לעשות זאת עם חזרתכם למקום מגוריכם. אם הוא לא יסכים ללכת לכי אפילו את להדרכה יחד עם בעלך כך שתוכלו לקבל כלים. בהצלחה


שלום אלעד. מאוד קשה להבין מה הגורם להתנהגויות אלו וכיצד נכון לנהוג. יתכן ויש קושי תחושתי כלשהו ויתכן שהסיבה היא רגשית. לצערי יהיה זה לא מקצועי לתת לך עצות, במיוחד כשכבר ניסיתם ובדקתם... האם ניסיתי להתיייעץ עם הגננת? להבין אם זה קורה גם בגן או רק לידכם?האם זה מפריע לה? האם היא מבטאת קשיים אחרים בהתנהגות? במילים? אם אתם מוטרדים ממליצה לפנות לאיש מקצוע- פסיכולוג התפתחותי יוכל לתת הערכה רגשית ומרפאה בעיסוק עושה הערכות של קשיים תחושתיים. בהצלחה


שלום גליה. בתך נכנסת לגיל ההתבגרות וכל מה שאת כותבת מאוד מתאים לגיל זה. אינני יודעת אם חוסר השיתוף היה תמיד או שהסתגרות זו חדשה. שינויים קיצוניים בהתנהגותם של מתבגרים מצריכים התיחסות. יחד עם זאת, היא עדיין מאוד צעירה וילדים עושים לעיתים שימושים לא ראויים בוואטסאפ . דאגתך מוצדקת. דעתי היא כי אם מפרה את ההסכם עליה לדעת שאי עמידה בחובות גוררת שלילת זכויות. כלומר הטלפון ילקח ליום או ינותק האינטרנט. לגבי מושא הכבוד והפרטיות אפשר לומר לה שכאשר תבדקו תאמרו לה שאתם עושים זאת ולא תעשו זאת בלילה בהיחבא. המסר חייב להיות שאתם לא מוותרים עליה ועל הדאגה לבריאותה הנפשית וכהורים עליכם לעשות מה שאחראי ולא רק מה שהיא אוהבת. הסתרה איננה מייצרת אמון. להיפך. ואם היא רוצה שבעוד כמה שנים תשחחרו- עליה לבנות את האמון שלכם בה כמתבגרת. הילה


שלום מורן. אין ספק שהקמת משפחה בפרק ב' היא מורכבת ופעמים רבות בגלל שתנים שאינם תלויים בך. שני דברים שאני יכולה להמליץ. האחד, היי בטוחה שהילדה שלך מרגישה את הביטחון ואת האהבה שמקבלת בביתך ולא משנה מה יגיד אביה, היא מפנימה את הטוב שמקבלת ממך. ככל שתצליחי את לא להתייחס ולתת לבתך תחושת בטחון, גם אצל אביה, הקשר שלכן יתחזק, לא משנה מה אביה יאמר. בנוסף, ממליצה בחום להתיעץ עם איש מקצוע, מישהו מתחום הטיפו משפחתי ואם אביה יסכים, אולי אפילו מגשר משפחתי. את מוזמנת לשלוח את השאלה גם לפורום יעוף וגישור זוגי אצלנו באתר, בטוחה שתקבלי שם עצות חכמות. הילה


אפי שלום. צר לי לשמוע סיפור כל כך קשה. את מדברת על ילדה בת 14 שמגיל 12 נוצלה על ידי גברים מבוגרים. יש סיבה שהחוק מגדיר זאת ניצול. אין דרך אחרת להתסכל על זה. גם אם היא מנסה להציג זת כבחירה שלה, ילדה בת 12 לא "בוחרת" לחסל את ילדותה ותמימותה. מישהו ניצל אותה ואז סביר להניח שהדרך שהיא מצאה להתמודד ולהצליח לסלוח לעצמה זה לשכנע את עצמה שהיא בחרה בזה. זה מנגנון הגנה. אין לי ספק שהיא סובלת (גם אם הדחיקה את הסבל) והיא הקורבן והכעס לא צריך להיות מופנה אליה. יש חשיבות עצומה ליכולת שלך כאמא לתת לה הרגשה שהיא רצויה ואהובה למרות שנוצלה על ידי גברים. והיא לא האשמה בסיפור הזה! היא גם לא אשמה שאישיותה פיתחה מנגנון הגנה שמטרתו השרדות. ממליצה בחום לקחת אותה לטיפול אצל איש מקצוע המומחה לפגיעות מיניות וממליצה גם לך, כאמא לפנות להדרכה שתסייע לך לתמוך בה במצב כל כך קשה ומורכב. רק עם תמיכה שלך היא תוכל לשנות את הסיפור שלה ולא השאר בעמדה שעלולה גם בעתיד להוביל אותה למערכות יחדים של ניצול ולא של זוגיות שווה ומכבדת. הילה