היי,
תודה שפנית, ומצטער שהמתנת לתשובה.
אני יכול לתאר לעצמי את התסכול והקושי שאתה בטח חווה לאורך השנים, כשאתה רואה את בנך מתוסכל ומתקשה למצה את כשרונו.
לצערי, הדיבור העצמי של בנך ("אני אפס, לא שווה" וכדומה), בהיותו רפטטיבי, כנראה מלמד על הדימוי העצמי שלו. כפסיכולוג אני נשאל פעמים רבות על ידי הורים לגבי המקור של דימוי עצמי נמוך או פגיע. התשובה תהיה לרוב מורכבת וקשורה לגורמים רבים, אך ההשלכות של מצב כזה חזקות ומצריכות לרוב טיפול ארוך טווח. גילוי נאות יהיה לציין שלאחר שכתבת בפורום התקשרת אליי והעלנו השערה שאולי בנך סובל מפרפקציוניזם לא אדפטיבי.
פרםקציוניזם מל-אדפטיבי הינו מצב שבו האדם דורש מעצמו מצוינות ואף מושלמות בדברים שעושה (ובפרט בדברים החשובים לו), כשהתגובה הרגשית לאי עמידה בדרישות הללו היא שלילית ולא פרופורציונלית (לרוב אכזבה, בושה ואשמה חזקים). כמו כן, פרפקציוניסטיים מתאפיינים באמונות ועיוותי חשיבה עוצמתיים, כגון חשיבת שחור או לבן ("או מושלם או לא שווה") ובעצם הדרישות הבלתי אפשריות שהם מציבים לעצמם. כמו כן, כשרמת הפרפקציוניזם גבוהה שכיח למצוא גם דפוסי חשיבה והתנהגות אובססיביים (קומפולסיות). האובססיות והקומפולסיות נועדו בעיקר להשיג תחושת שליטה על רקע רמות החרדה והסטרס הגבוהות שהפרפקציוניסטיים חווים. כמובן שהן לא עוזרות ואף פוגעות, מפאת העומס שהן יוצרות, וגם כי הן הופכות להיות מקור חרדה בפני עצמן ("אם לא אחשוב או אעשה כך לא אצליח"). בעצם, פרפקציוניזם קיצוני הינו ביסודו הפרעת חרדה, שבמרכזו דימוי עצמי לא קוהרנטי ושלילי ("אני שווה רק כשאני מושלם").
אינני יודע אם בנך מתאפיין בפרפקציוניזם, ואם כן את רמתו וטבעו, אך אתה מתאר דינמיקה שנמשכת שנים ולכן מחייבת טיפול. אינני יודע אילו טיפולים הוא עבר, אך כאמור לטענתך התוצאות לא מספקות. לכך יכולות להיות סיבות שונות: א. אי התאמה של הטיפול לסוג הבעיה. למשל טיפול דינאמי פחות יתאים כאשר פרפקציוניזם הוא הבעיה המרכזית. במצב כזה, מטפל השם דגש על שיטות קוגניטיביות התנהגותיות, אשר הוכחו כבעלות הצלחה רבה בטיפול בפרפקציוניזם, יתאים הרבה יותר. ב. ליקוי באיתור ובטיפול בגורמים מערכתיים, אם ישנם, המשמרים את הבעיה (דינמיקה משפחתית, דפוסי הורות, מאמן...). ג. העוצמה והעומק של הסוגיה מול רמת "הטיפוליות" של הנער (יכולת אינטרוספקציה, חשיבה מופשטת ויכולת ליצור קשר ולשתף פעולה).
למרות כל זאת, אין סיבה להתייאש, טיפול טוב ומתאים לפרפקציוניזם יכול ממש לעשות שינוי, או לפחות להקל מאוד את נזקיו. במיוחד כאשר הנער בוגר יותר ורכש יכולות להבין רעיונות מופשטים יותר ואת עצמו בצורה מורכבת יותר (להבין דפוסי חשיבה ורגש). פסיכולוג ספורט בעל התמחות טיפולית ובעל ניסיון מתאים יכול להיות אופציה מצוינת, שכן יוכל להתאים את הטיפול לעולמו הספורטיבי. צימוד כזב סביר שיהיה טוב לבניית הקשר, וגם יקל מבחינת מוטיבציה והשקעה בטיפול מצד המטופל. גם פסיכולוג בעל אוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית יוכל לבטח לעזור, אם אין מורכבות משפחתית או סוגיות נוספות.
כאן לכל שאלה נוספת.
גבי
מנהל הפורום גבי זקס
