שלום,
ממש מצטער על העיכוב בתשובה.
שאלתך חשובה מאוד, אך לצערי לא נידונה באופן ראוי במחקר של פסיכולוגיית ספורט, וככל הנראה גם לא בפרקטיקה. השאלה חשובה כי יש במצב שתיארת סיכון לקשיים פסיכולוגיים עוצמתיים.
תמיכה הורית טובה בספורטאי תחרותי דורשת משאבים רבים ומגוונים כגון זמן, כסף ולוגיסטיקה, אך לא רק. המשאב החשוב והמשפיע ביותר הוא המעורבות והנוכחות הרגשית של ההורה. למשל, באיזון המחשבתי והרגשי לאחר כישלונות והצלחות, או בהבנה של ההורים במתרחש בקבוצה או בקשר של הספורטאי עם המאמן, ומתוך אלו להתערב באופן שקול, אסרטיבי, רגיש ומותאם לילד ולסיטואציה.
לא צריך להיות פסיכולוג בשביל להבין שמצב שבו מושקעים משאבים לוגיסטיים ורגשיים כה רבים בילד אחד לעומת האח/ים, הינו מצב שיכול להביא לקשיים במערכת המשפחתית. העניין הוא שמשפחה זה דבר מורכב יותר ממה שהורים רבים חושבים.
פסיכולוגיים העוסקים בטיפול משפחתי מדגישים את החשיבות של ראיית המשפחה כמערכת, במספר מובנים. ראשית, בכך שהפרטים במערכת משפיעים פסיכולוגית אחד על השני באופן הדדי, עוצמתי ומורכב. מכאן נובע שההבנה של המתרחש במשפחה מחייב גם התבוננות על היער, ולא רק על המתרחש בין שניים או שלושה עצים. שנית, שבני המשפחה נוטים באופן לא מודע, לפעול לשמירת קיומה של המערכת, אך לא תמיד באופן המיטיב עימם רגשית, אלא על פי הדינמיקות המוכרות להם, ועל פי הרמה והאיכות של האינטימיות לה הם רגילים. לעיתים לשם כך, בני המשפחה לוקחים על עצמם מעין תפקידים לא פורמליים (וכאמור לרוב ללא מודעות) על מנת לשמר את המערכת המשפחתית כפי שהם מכירים אותה. למשל, על מנת למנוע גירושין, ילד עלול להתחיל או להגביר התנהגות שלילית, ובזאת לאחד את ההורים מול הבעיה.
לאור זאת, ברור שהספורט התחרותי יכול להוות אתגר למשפחות, כאמור, בגלל הפוטנציאל לחוסר איזון משפחתי והמורכבות הפסיכולוגית שעלולה להופיע או להתגבר בעקבותיו. לעיתים, בכדי להתמודד עם האתגר והקונפליקט בין הרצון למעורבות הורית נכונה מחד, ושמירה על האיזון המשפחתי ועל הצרכים הרגשיים של כל הילדים מאידך, ההורים "יחלקו" ביניהם את התפקידים ההוריים. למשל, אבא מספק מעורבות ותמיכה נכונה לספורטאי ואימא מעורבת ונוכחת בחייו של הלא ספורטאי. אך כמובן שחלוקה שכזו יכולה להוביל למחנות/קליקות בתוך המשפחה, ולקנאה ומורכבות ביחסים בין האחים ובין ההורים. לעיתים, החלוקה עצמה אינה טריוויאלית, אלא מבטאת מערכות יחסים דיספונקציונליות או לא מאוזנות שהתקיימו לפני החלוקה, ובכך מגבירה אותם. בקיצור, מורכב ואינטראקטיבי מאוד.
לסיכום, אין פתרונות פשוטים כאן. ראשית כל יש לשאוף להימנע מחלוקות נוקשות כדוגמה שלעיל. החלוקות לעיתים מתרחשות עקב מעורבות יתר או פתולוגית של אחד ההורים בילד הספורטאי, והניסיון של ההורה השני "לפצות" על כך. לעיתים הסיבות לחלוקה מבטאות סוגיות בין אישיות ופסיכולוגיות בין בני המשפחה. במצב הראשון רצוי מאוד לפנות לפסיכולוג ספורט ולעבוד על המערבות הספורטיבית של ההורים, ואולי בכך לפתור או לפחות לשפר מאוד את המצב. בסצנריו השני רצוי לפנות לטיפול משפחתי, שבעיני יכול להיות דבר נפלא ומתרים מאוד. בכל מקרה, מומלץ תמיד לקרוא ספרות על דינמיקה משפחתית מתוך האסכולה של הטיפול המשפחתי. זאת על מנת לשפר את היכולת להבין טוב יותר את המתרחש בתוך המשפחה, ומתוך כך לפעול.
כאן לכל שאלה נוספת,
גבי
מנהל הפורום גבי זקס
