שאלה: התמכרות לריצה - (אור)
שלום, שמי אור ואני כבר במשך כשש שנים רצה באופן יום יומי במשך שעה...לאט לאט הגעתי למצב שאני מכורה לריצות ולא יכולה לא לרוץ גם כשלא תמיד באלי, למרות שלרוב אני באמת נהנת וזה ממלא אותי. ברמת ההגיון לגמרי ברור לי שהדבר אינו בריא אך פסיכולוגית כנראה קשה לי לשנות את השגרה הזו.
ולמה אני בכלל מתכננת לשנות?...גם כי אני רוצה להביא את עצמי להיות "נורמלית" ולעשות כושר כדי לשמור על אורח חיים בריא ולרוץ 3-4 פעמים בשבווע ולא יותר וגם כי החיים העמוסים מקשים עליי להתמיד באופן יומיומי.
החשש העיקרי הוא ההשפעה הפסיכולית של החסרון הזה וגם איך זה ישפיע על המראה החיצוני שלי כי ברמת העיקרון אני מאד מרוצה ואני תוהה האם אעלה הרבה במשקל כתוצאה מהשינו. (בת 31)
תשובה: התמכרות לריצה - (0)
היי אור,
לא אתיימר שאוכל להסיק מתוך התיאור מה בדיוק הסוגיות שפועלות בנושא הריצה אצלך. אז אנא קחי את מה שאכתוב כהשערות ואפשרות לחשיבה.
את מעידה שהתמכרת לריצה. הרבה אנשים היום אומרים אני מכור לכך וכך. ואכן מצד אחד, כולנו קצת מכורים או מפתחים תלות בדברים מסוימים והתמכרות כמו רוב הדברים מתקיימת בספקטרום. יחד עם זאת, התמכרות שהיא נאמר באמצע ומעלה על הספקטרום לרוב מעידה על מורכבות פסיכולוגית, או סוגיות פסיכולוגיות בעלות עוצמה שאנו לא ממש במגע עימם או לא מעובדות דיו. לכן, כשיש התמכרות הכרחי לבצע תהליך פסיכולוגי להבנת העומד מאחוריה ולא רק לנסות להיגמל או להוריד במינונים. אם רק נפסיק את ההתמכרות, ברוב המקרים הניסיון יכשל ונחזור אליה, או במקרה הטוב נחליף התמכרות בהתמכרות. אינני יודע מה עומד מאחורי ההתמכרות לריצה אצלך, אך לפי תיאורך אפשרי שסוגיות של מראה או אולי דימוי עצמי, ו/או חרדות סביב הבריאות משחקות תפקיד?
תמיד קשה מאוד להיגמל ואפילו להוריד מינונים בהתמכרות, לבטח בהתחלה. האמביוולנטיות (רצונות מנוגדים חוגגת במקרה הטוב. קודם כל, וכמו שאת מתארת, כי זה מאוד מפחיד, שהרי כאמור להתמכרות יכולים להיות תפקידים פסיכולוגים משמעותיים (כגון, לשמור על הדימוי העצמי, להרגיע חרדות, לווסת מצבי רוח ורגשות ועוד). ובעצם, אם לא היינו חשים שאנו תלויים בפעילות לא היינו מתמכרים לה. אך כל מי שהתגבר על התמכרות יספר על חוויה מעצימה וחיובית ביותר במובנים ורבדים רבים, לעיתים מעין לידה מחדש או התחלה של חיים חדשים.
נראה שאת נמצאת במקום מצוין להתחיל תהליך שכזה וכל הכבוד! את מודעת שיש כנראה התמכרות. יש אמביוולנטיות שצד אחד בה הוא כמובן המוטיבציה לשנות/להשתחרר (לעומת שימוש עיקרי במנגנוני הגנה כגון הכחשה, הדחקה או רציונליזציה).
אם צדקתי ואכן מדובר בהתמכרות לריצה. מציע בחום לפנות לטיפול מהסיבות שתיארתי לעיל, ומתוך העובדה שקשה לעשות תהליך פסיכולוגי שכזה לבד. פסיכולוג ספורט בעל אוריינטציה טיפולית יכול להיות האיש (אך הכרחי שתהיה לו התמחות טיפולית כגון פסיכולוגיה קלינית או חינוכית וניסיון בעבודה עם התמכרויות). באותה המידה ניתן כמובן לפנות לפסיכולוג שמתמחה בנושא התמכרויות.
בברכה,
גבי
מנהל הפורום גבי זקס
