שאלה: התכנים והעולם המקצועי של פסיכולוג הספורט - (עידן)
היי, בתיאוריה פסיכולוג ספורט נשמע מדהים , נשמע שליחות. בפועל אני בטוח שזה קצת שונה. הייתי רוצה לשמוע על חוויתך הסובייקטיבית על העולם הזה, על התפקיד . איך נראה יום עבודה רגיל של פסיכולוג ספורט? מה המחיר שהתפקיד גובה ממך , במה זה כרוך? בפאן המקצועי ,באיזה נושאים נוגעים? השאלה/ות שלי מכוונות לאיך נראים חייו של פסיכולוג ספורט .
תשובה: התכנים והעולם המקצועי של פסיכולוג הספורט - (0)
טוב שכתבת סובייקטיבית. כי חשוב שתיקח את דברי בהקשר זה בלבד. זוהי החוויה שלי, ואינני יודע עד כמה היא מייצגת.
בשנים האחרונות אני עובד לרוב בקליניקה. מדי פעם מרצה בקורסים להכשרת מאמנים או להורים. מדי פעם מבצע סדנאות או נקרא "להציל" קבוצות במשבר.
הטוב שבמקצוע בשבילי הוא כדלקמן:
• בשבילי אופי העבודה צריך, ברוב המקרים, להיות טיפולי. כלומר, טיפול פסיכולוגי לכל דבר, שתחום לספורט. זהו דבר שאני מאוד אוהב לעשות ומרתק אותי יותר ויותר ככל שאני מעמיק ומרחיב את ידיעותיי בתחום.
• לרוב, פסיכולוג ספורט עובד עם אוכלוסייה בעלת מוטיבציה גבוהה, שלמרות קשיים משמעותיים עימם יכולה להגיע, בגלל המוטיבציה והרצון לשתף פעולה ניתן לבצע שינויים של ממש. זה כמובן דבר מאוד מרגש ומתגמל.
• אצלי חלק ניכר מהעבודה היא עם ילדים ובני נוער. זה דבר מאתגר ומתמגל שאני מאוד אוהב.
• כל ספורט וכל ספורטאי הוא עולם שונה, ולמרות 9 שנים בתפקיד בכל פעם שאני נחשף לספורט חדש זה נחווה כהרפתקה מרגשת. אתה עובר את החוויות עם הספורטאי או הקבוצה- השמחה והאקסטזה של הניצחון והתוגה שבהפסד.
• התחום יכול להיות רחב אם תרצה שיהיה. למשל, עבודה עם רקדנים, מוזיקאים ומבצעים אחרים, ואפילו עם עסקים. הגבול היחידי הוא היצירתיות והדרייב.
• העבודה אינה רק בקליניקה. ההליכה למגרשים ולמשחקים, במיוחד ברמות הגבוהות היא דבר סופר מרגש ומעניין. זה מאוד מאתגר ודורש ממך להיות גמיש ויצירתי בהתערבויות שלך. כל זאת דורש ממך להמשיך ללמוד ולהתפתח, דבר שאני מאוד אוהב.
החסרונות בעיני כוללים:
• העומס והשחיקה שיכולה להיות בעבודה טיפולית- בסופו של דבר אתה עוסק בדיספונקציונליות וקשיים פסיכולוגיים על בסיס יום יומי. ולכן ככל פסיכולוג מטפל אתה עלול לסבול מעומס רגשי. לטפל זה יכול להיות דבר מאוד לא פשוט.
• זה תלוי בך אך להתפרנס מהתחום בישראל יכול להיות מאתגר. אני עברתי לשמחתי את השלב הזה אך בהתחלה לא היה קל בכלל. נדרשתי לסבלנות והתמדה רבה.
• עבודה עם הורים ועם ילדים- אני מנסה לעבוד כמה שיותר עם הורים, אך בתקפותנו ובמדינתנו זה יכול להיות מאוד מאתגר. ההורים הישראלים בימינו מתקשים לראות את עצמם כחלק מהתהליך, ואם כן, סבלנותם לתהליך לרוב נמוכה. כמו כן, כמו רוב ההורים יכולים להגיע למפגש עם המון הגנות עוצמתיות שמצריכות סבלנות יכולת הכלה רבה. נראה לי שבפסיכולוגיית ספורט הקושי בעבודה עם הורים יכול להיות רווח יותר שכן שכיח שההורים שמביאים את ילדם לפסיכולוג ספורט מגיעים עם איזושהיא אמביוולנטיות לטיפול פסיכולוגי. הם נוטים לראות בפסיכולוג ספורט כמאמן מנטאלי, או פסיכולוג שתחום עבודתו צריכה להיות רק בספורט. התפיסה יכולה להיות משהו כזה: לילד או לנער אין קושי פסיכולוגי. הוא רק צריך שתגביר לו את הביטחון. בטח שאני כהורה לא קשור לחוסר הביטחון. לרוב, זה לא המקרה ואתה נדרש להפגיש את ההורה עם דברים שהוא מתקשה ו/או לא רוצה לראות. חשוב לציין שהלקוח הוא הילד והוריו (בסדר הזה), והם אלו שקובעים את אופי וגבולות ההתערבות. אך כשיש קושי משמעותי שאתה מרגיש שחוסמים אותך מלטפל בו, כאיש טיפול זה יכול לתסכל ולצער מאוד. בפרט כשמדובר בילדים.
• עבודה עם ילדים יכולה להיות מרגשת וקסומה אך בעיני יותר מאתגרת מעבודה עם בוגרים. שכן לבוגרים יכולות אינטרוספקציה ויכולות הבנה והפשטה גבוהות יותר שמקלות על התהליך. עבודה עם מתבגרים יכולה להיות גם מאוד מאתגרת ומצריכה סבלנות רבה.
מנהל הפורום גבי זקס
