על הספה - פורומי מומחים

פורום שירות צבאי


היבטים נפשיים (בריאות הנפש) של גיוס שירות ושחרור מצה"ל

פורום שירות צבאי

פורום שירות צבאי מנהל הפורום טל גרגי - פסיכולוג קליני בכיר
פסיכולוג קליני מומחה מדריך, מטפל בקליניקה פרטית במבוגרים ומתבגרים, בעל נסיון טיפולי עשיר של למעלה מ-20 שנה בטיפול באוכלוסיות שונות פורום שירות צבאי
מתמחה בטיפול במשברי חיים, טיפול בפוסט טראומה, טיפול בהפרעות חרדה ועוד. מתבסס בעבודתי על הגישה הדינמית תוך שילוב כלים מגישות נוספות ובהן CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), היפנוזה, EMDR ועוד. בעבר שירתתי במערך בריאות הנפש בצה"ל ובשרות המדינה כפסיכולוג וכקב"ן בתפקידים בכירים ובהם אחראי על מערך בריאות הנפש בחיל המודיעין וראש מערך מדעי ההתנהגות במשרד ראש הממשלה. כיום, במקביל לטיפול בקליניקה פרטית, מדריך בבתי ספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן ובתוכנית לפסיכותרפיה בנט"ל.

ברוכים הבאים לפורום שירות צבאי – היבטים נפשיים של גיוס שירות ושחרור מצה"ל.

צה"ל הינו מערכת ארגונית גדולה ומורכבת, אשר ההתמודדות מולה מעלה פעמים רבות תחושה קשה, מתסכלת ובלתי ברורה. המפגש עם המערכת הצבאית מלווה אותנו החל משלב המלש"ב (מועמד לשרות בטחון), המשך בשרות החובה (וחלקנו אף בשרות הקבע) וכלה בשרות המילואים, ובהמשך גם כהורים לצעירים הפוגשים את המערכת הצבאית. במהלך השנים צה"ל כמערכת למד ולומד לשפר את דרכי התקשורת עם החיילים ובני משפחותיהם על מנת לתת מענה אך עדיין, מתוך נסיוננו כמטפלים, אנו למדים כי חיילים ובני משפחותיהם מרגישים לא אחת שאין להם כתובת, תחושה העלולה להגביר אי וודאות ואף מצוקה.

בפורום זה אנסה לתת מענה לשאלות הקשורות לבריאות הנפש סביב השירות הצבאי, בשגרה ובחרום, על שלביו השונים- טרם הגיוס, במהלך שירות החובה ואף שירות הקבע, לקראת סיומו עם ההתארגנות לחיים באזרחות ובהמשך במפגש עם שירות המילואים. מטרתי הינה לספק את המידע וההכוונה הדרושים בכדי להתמודד ביעילות עם קשיים, התלבטויות או בעיות העולים במהלך השירות. זאת מתוך אמונה ברורה כי השירות בצבא חשוב ומשמעותי לחייל וכי לרוב מתן מענה נכון יכול לאפשר התמודדות והסתגלות מיטביים.

הפורום מיועד למלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון), חיילים בשרות סדיר וקבע, חיילים משוחררים, חיילי מילואים ולהורים. הפורום הינו אנונימי לחלוטין והסודיות מובטחת.


 X

נשמע שבנך מבוהל סביב גיוסו לצבא. זה מצב נורמלי שקורה להרבה חיילים. כרגע זקוק להרגעה ולתמיכה, הן מן המערכת והן מן המשפחה והסביבה הטבעית. רצוי מאד לא לקבל החלטות גורפות לגבי השירות במצב שכזה. ההמלצה היא לפנות לקב"ן בבקשה לטיפול נפשי ועזרה סביב הגיוס.


לא הבנתי מדברייך האם הפסיכיאטר הינו דרך קופ"ח או פרטי. אם הוא פסיכיאטר פרטי המידע לא עובר. אם מדובר בקופ"ח הרי שהפסיכיאטר לא מעדכן את הצבא מיוזמתו אלא שאם הצבא מבקש ממנה להביא אישור מרופא על מצבך הבריאותי אז רשום בתיק האישי שהיה בטיפול נפשי/תרופתי. המלצת הרופא אינה בבחינת אבחנה ונשמע שיש כאן באמת מקום רב לפרשנות ולתחושות של הילדה שהיא בסופו של דבר עומדת להתגייס. אפשר לדעתי להציג את המידע בלקוניות ולהבהיר שמצבה הנפשי תקין ושיש לה מוטיבציה לגיוס. איני סבורה שעליי להמליץ אם להעביר מידע או לא לגורמי הצבא. בעיקרון הצבא מצפה להיות מעודכן במצב הנפשי של המתגייס. צריך להפעיל שיקול דעת לגבי העברת אינפורמציה. אם יש סבירות גבוהה למצוקה במהלך השירות אזי חשיבות עדכון הצבא עולה.


בעיקרון לא. אבל ישנן תהליך של הפחתת או ביטול הקה"ס אם רצונך בכך. הדבר כרוך בפנייה לקב"ן, המלצה ממפקד בכיר, ויציאה למשימת אבטחה.


כפי הידוע לי הדבר תלוי הן בנסיבות השחרור שלך (הסיבה הנפשית בגינה שוחררת) והן התפקיד אליו אתה מכוון. בהגשת המועמדות הראשונית לעבודה במשטרה ניתן לסמן שירות צבאי/לאומי/התנדבות/ ללא שירות. משמע שקיימת אפשרות בסיסית לעבוד במשטרה ללא שירות צבאי מלא.


יש להפריד בין שחרור מהצבא על רקע נפשי לבין אי התאמה. אי התאמה פירושו שחרור עקב סיבות התנהגותיות או סוציאליות. אם מדובר בשחרור על רקע נפשי ניתן לערער מול המדור הקליני של מחלקת בריאות הנפש של הצבא. יש להציג חוות דעת התומכת בשיפור במצב הנפשי. איני מכירה מסלול של ערעור על שחרור בנסיבות אי התאמה.



על פניו, הבקשה לחזור לשירות היא ביוזמת החייל ומרצונו. הצבא לא "ירדוף" אחרייך לחזור לשירות לאחר שהגדיר שאינך כשירה בוועדה הקודמת. כך שגם אם תגיעי לוועדה ותבקשי לא לחזור לשירות רוב הסיכוי שזה מה שיקרה. האם יש לך תעודת שחרור? אם כן הצורך לועדה עוד פוחת. אני ממליצה לשוחח בטלפון עם המדור הקליני של מחלקת בריאות הנפש ולהסביר את החלטתך.


אני סבורה שהצבא צריך להיות מעורב במה שמתחולל בנפשו של בנך. התיאור שלך תואם קשיים של הסתגלות לצבא שהינם נורמטיביים אך בהחלט לא פשוטים להתמודדות. איני יודעת לומר לך באופן חד משמעי לגבי מידת מסירת האינפורמציה, אם כי הצבא כן מצפה לדעת אם החל טיפול תרופתי כזה או אחר. השחרור לדעתי אינו אופציה במצב המתואר אלא אם כן בנך יוביל לשם וגם אז נדרשת הערכה של מצב נפשי חמור כדי לשחררו. ייתכן ויש מקום לבקש טיפול מהצבא שילווה אותו ויסייע לו להתמודד עם קשייו.



מדברים איתו...מנסים להבין מה עומד מאחורי הסירוב להתגייס. אם מדובר במצוקה נפשית חריגה המסתתרת מאחורי הסירוב יש לטפל בה. אם אלו חששות נורמטיביים מעבירים מסר של ציפייה להתגברות ולהתמודדות בתיווך שלכם. אם זן סיבה אידיאולוגית צריך להתמודד עימה בכלים אחרים...


הדאגה שלך מובנת לחלוטין! זה מלחיץ ומעורר חרדה לראות את הבן שלך נוהג כך בהסתגרות. אני מציעה להתעקש איתו להבין מה עובר עליו. לגשת (בעדינות) לחדר, לדבר על כך שהוא במצוקה ואת כאן לעזור לו, להעלות אפשרות שזה קשור לצבא אולי ושחשוב לך להבין. להיות בעמדה של קבלה ולא שיפוטיות או ביקורת כלפי מה שיעלה. חשוב להפגין ביטחון במוכנות שלך לשמוע כל מה שיש לו לומר. בהמשך ובהתאם לצורך אולי לשקול להפנות לגורם מקצועי אזרחי או צבאי כדי לחשוב ביחד איך לעזור לו להתמודד.