על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים

פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי מבוגרים
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום

הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

פונה יקרה שלום, מעצם העובדה שפנית ושאלת אני מבינה שהקשר חשוב לך והיית רוצה שימשיך ויצליח. במקרה כזה הייתי ממליצה מאוד לפנות לטיפול ולא לקוות שהקושי ייפתר מעצמו. נשמע שהקשיים עם מצבים אינטימיים אצל בן זוגך לא התחילו בתוך הקשר הנוכחי והסיכוי שייפתרו מעצמם, לאחר חצי שנה ללא התקדמות, נמוך. לפניכם שתי אפשרויות עיקריות. האחת היא טיפול אישי לבן הזוג והשניה היא טיפול זוגי. בשני המקרים הייתי ממליצה לפנות למטפל או מטפלת שמיומנים בטיפול מיני. אני משערת ממה שכתבת שאם קשה לבן הזוג לדבר איתך על הנושא הוא עלול להתנגד ללכת לטיפול. במקרה כזה ואם ההתנגדות שלו עיקשת הייתי ממליצה לך לפנות, אפילו למספר מצומצם של פגישות על מנת שאיש/אשת מקצוע יעזור לך להבין האם הקשר הזה מתאים עבורך במצבו הנוכחי. כולי תקווה שתוכלו להתגבר יחד על הקושי. נעה


רינת שלום. אין הרבה דברים כואבים יותר מלחוות דמנציה אצל אדם קרוב. מדובר בגורם סטרס קשה מאוד שמצדיק פניה לקבלת טיפול ותמיכה. בשל היותו של הטיפול בחולי דמנציה גורם סטרס ככ כבד הוקמו קבוצות תמיכה כגון הקבוצות של עמותת עמדא emda.co.il. אני ממליצה מאוד שתפני ותעזרי בקבוצה כזאת שיכולה להוות מקור תמיכה משמעותי גם עבור אימך. טיפול פסיכולוגי פרטני הוא גם אפשרות טובה מאוד שיספק עבורך מרחב בטוח לעכל ולהעזר בו להתמודדות הקשה שאת חווה. טיפול פסיכולוגי ניתן לקבל באופן פרטי או דרך קופות החולים/מרפאות בריאות הנפש. למעשה ההמלצה שלי היא לשלב מרחב קבוצתי שבו תוכלי לחלוק את הקושי עם אנשים במצב דומה לשלך וטיפול פסיכולוגי פרטני שבו תוכלי לעבד ולהתמודד עם מה שעובר עלייך. כל טוב נעה


רעות שלום סיום המסגרות של התיכון והשתלבות במסגרות חדשות יכול להיות שלב משברי אצל אנשים רבים, במיוחד עבור מי שיש לו מוגבלות שמקשה עליו להשתלב במסגרות הרגילות. החרדה מפני המשך החיים מחוץ לחממה של בית הספר יכולה להיות משתקת. חשוב לבנות תכנית שיקומית שתיתן מענה כולל לצרכים המשתנים. במצבים כאלו, שיש הרגשה, שהמצב יצא משליטה ואין שיתוף פעולה של האדם שבמצוקה אני ממליצה לפנות למערכת בריאות הנפש הציבורית ולשקול אשפוז יום. ניתן לקבל הפניה מרופא המשפחה למסגרת הקרובה לאזור המגורים. באשפוז יום המטופל בא מדי יום למחלקת האשפוז ובסוף היום הולך לביתו. היתרון שבמסגרת כזו הוא שיש החזקה כוללת של אנשי מקצוע כולל טיפול פסיכיאטרי (וצוות סיעודי שיעזור בהקפדה על נטילת תרופות) טיפול פסיכולוגי צוות שיקומי שמכין תכנית להמשך ולעיתים התערבויות משפחתיות. מעבר לכך ממליצה להורים לפנות לקבלת טיפול פסיכולוגי שיעזור להם להתמודד עם הקשיים המתעוררים על מנת שיוכלו לעזור לביתם. כל טוב. נעה


שואלת יקרה, את מתארת קושי גדול מאוד להחשף, להגיד את אשר על ליבך פנים מול פנים למטפל או לכל אדם אחר. והתרופה לכך נמצאת קרוב אלייך גם אם זה נורא קשה. לדבר לדבר לדבר - בפגישות. להגיד את מה שאת כותבת לי פה למטפל/ת שלך, לתת לה הזדמנות. להגיד שהשתיקה קשה לך, שאת מרגישה שזה לא עוזר, שאת צריכה יותר תמיכה ויותר נוכחות ממנה. שהיא מאכזבת אותך, שאת פוחדת שתאכזב אותך כמו המטפלים הקודמים. שאת מרגישה נטושה ולבד. שאת כועסת. לתת לה/ו אפשרות לעזור לך, להיות איתך. העובדה שאת כותבת לי דברים שאמורים להישמע בפגישה מלמדת אותי על מצוקתך ועל הקושי שלך להיפתח (את גם כותבת את זה). כדי לא להתאכזב שוב, אנא הכריחי עצמך לפתוח את הקושי הזה מול המטפל/ת, לשנות את הדפוס הקבוע של שתיקה ואכזבה. אם מתקשה לעשות זאת בפגישה עצמה כתבי לה, העיקר שתתחילו לדבר. תני לה/ו אפשרות אמיתית להיות איתך. הרבה בהצלחה


רעות יקרה. צר לי לשמוע כמה את סובלת במשך שנים כה רבות. ולגבי הסבל של היום...חלום יכול להיות כל כך עצמתי ולתת הרגשה של הקלה ושברו..שובר את הלב שוב. אבל אל תאבדי תקווה. שילוב טוב ונכון של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי, בליווי צמוד של פסיכיאטר, יכולים לעשות את ההבדל. רק לאחרונה חזרת למינון גבוהה ויש עוד תקווה שהתרופה הנוכחית תביא להקלה שאת משוועת לה. אם לא, הפסיכיאטר בוודאי יציע לך חלופה. אבל מהסיפור שלך ברור שהתרופות לא יספיקו. הן יכולות להקל עלייך מאוד ולאפשר לך תפקוד לתקופה שבה תהיי בטיפול. יש מצבים שדורשים שנים של טיפול פסיכולוגי, לפעמים אפילו יותר מפעם בשבוע. טוב שחזרת לטיפול. טוב שחזרת לתרופות. זאת הדרך הנכונה. מקווה שתחושי הקלה בקרוב. נעה


שלום, אני משתתפת בצערך העמוק. אובדן של אדם קרוב, ובאופן ספציפי אובדן של הורה זה אירוע קשה מאוד. טבעי להרגיש רגשות כואבים מאוד, ונדרש לעבור תהליך של אבל. אני מציעה שתנסי להיעזר במעגלי תמיכה, בין אם אלו חברים או בני משפחה אחרים, בין אם אלו קבוצות ברשת, כגון קבוצות של אנשים שמתמודדים עם אובדן הורה. גם אם כרגע זה לא נראה כך, נכונו לך עוד חוויות טובות בחייך, גם אם הן ילוו בתחושות של חוסר ושל געגוע. אם את מרגישה צורך בעזרה נפשית דחופה ניתן לפנות לער"ן בטלפון 1201. שוב, משתתפת בצערך


שלום לך, אני יודעת שזה עשוי להיות לא קל, אבל אני חושבת שחשוב מאוד להעלות בפני המטפלת הנוכחית שלך את כל השאלות והתהיות החשובות שאת מעלה בהודעה זאת. זה עשוי לספק תשובות, להיות מועיל, ואף טיפולי. בהצלחה


שלום, אני מתקשה לענות, מכיוון שיש בידיי מידע מועט. תחושת המועקה עשויה לנבוע מסיבות רבות. לעיתים שיחה או מפגש עם אנשים קרובים יכולים לסייע, עיסוק בתחביבים, ועוד. לעיתים המחשבות שלנו משפיעות לרעה על מצב הרוח, לעיתים דווקא המאבק ברגשות לא נעימים, הוא זה שמעמיק ומנציח אותם. נשמע טוב שאת הולכת לקבוצה, אולם לא ברור האם מדובר בקבוצה טיפולית (המונחית על ידי איש מקצוע המוכשר לכך) - במצבים כמו זה שאת מתארת לעיתים אנשים בוחרים ללכת לטיפול פסיכולוגי (פרטני או קבוצתי) אשר יכול מאוד לסייע. ייתכן שיעזור לך לשתף את הקושי עמו את מתמודדת בקבוצה. בהצלחה ותרגישי טוב שירה אינגבר-כהן פסיכולוגית קלינית מומחית, בעמק חפר ודרך האינטרנט


שלום, את מתארת מצב מורכב וקשה עבור אם, אשר רואה את בתה, היקרה לך כל כך, במצב של תקיעות ומצוקה, ומסרבת לקבל עזרה. באופן טבעי עולים רגשות קשים מול מצב זה. מכיוון שבתך מסרבת לקבל עזרה מקצועית, אני מציעה שאת תקבלי עזרה, כזו שתסייע גם לך להתמודד עם המצב, וגם באופן עקיף עשויה לסייע לבתך. יש גישות שנועדו לסייע להורים לילדים בוגרים הנמצאים במצוקה / תקיעות / תלות בהוריהם ומסרבים לקבל עזרה. בין גישות אלו ניתן למצוא את גישת "אייכה" ואת גישת "הסמכות החדשה" של חיים עומר. אני ממליצה לחפש מטפל/ת בעל הכשרה מעמיקה ונרחבת, אשר מוסמכ/ת גם באחת מגישות אלו, עם ניסיון ספציפי בסיוע להורים לילדים בוגרים. בהצלחה שירה אינגבר-כהן פסיכולוגית קלינית מומחית, בעמק חפר ודרך האינטרנט


שלום, נשמע שאת מתמודדת עם חוויות לא פשוטות. טוב שאת בטיפול ובמעקב פסיכיאטרי. שינויים בטיפול התרופתי כדאי לעשות באופן מאוד מאוד הדרגתי ובליווי פסיכיאטרי. אם את חוששת מחזרת החרדות עם הורדת הקלונקס, כדאי לשתף בכך את הפסיכולוג/ית שלך. ישנם כלים פסיכולוגיים באמצעותם ניתן להתמודד טוב יותר עם חרדות. בנוגע לשאלתך לגבי טיפול מתאים עבורך: את מתארת קשיים נרחבים, וחוויות קשות בעברך. חוץ מטיפול בגישה פסיכודינמית שהוא בד"כ הטיפול הרווח המוצע במקרים כאלה, ישנן גישות נוספות שיכולות לסייע, כגון "סכמה תרפיה". בהצלחה


שלום, אני חושבת שהחוויה שלך, לפיה ניתן לטפל בחרדות: להפחית את רמת החרדה, ולהתמודד טוב יותר עם החרדות הקיימות, היא חוויה חשובה. אם לוקחים את הקנאביס הרפואי בצורה מאוד הדרגתית ומאוזנת, הסיכון שיתרחש נזק בלתי הפיך הוא מזערי. במידה ותראה שרמת החרדה גוברת, תמיד תוכל לפנות שוב לעזרה. יחד עם זאת, אני שומעת את החשש שלך, ולכן אפשר גם לשקול מראש להתחיל לקחת את הקנאביס הרפואי עם ליווי. זה יכול להיות ליווי פסיכולוגי, ולו של כמה פגישות, ואולי אף ליווי של מי שמספק את הקנאביס הרפואי.


שלום לך, פרידה מאדם אהוב, ומהורה במיוחד, היא אחת החוויות האנושיות הקשות ביותר. טבעי להרגיש מנעד רחב של רגשות, וביניהם גם צער וחרטה. טבעי לחשוב "מה היה אילו", גם כשקרו דברים מצערים שלא היו בשליטתנו. פעמים רבות יכול לסייע לשתף קרובים ברגשות ובמחשבות, לא להישאר איתם לבד אם תראי שלאורך זמן את ממשיכה לחוות מצוקה גדולה, תמיד ניתן לפנות לטיפול רגשי. לכולנו נקודות בחיים בהם אנחנו נזקקים לעזרה