הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי

פורום טיפול פסיכולוגי מנוהל ע"י נעה מצגר גרנות, פסיכולוגית קלינית מדריכה בטיפול ואבחון
נעה מצגר גרנות, פורום טיפול פסיכולוגי
פסיכולוגית קלינית מומחית עם הסמכה כמדריכה בטיפול ואבחון נסיון של 18 שנה בפסיכותרפיה בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות. שילוב של כלים דינאמיים וCBT נסיון רב בטיפול במצבי דיכאון, משברי חיים וקשיים עם נטיה מינית. נסיון רב בטיפול בדיכאון אחרי לידה, ליווי נשים עם קשיי פריון. מדריכה בפסיכותרפיה ובכתיבת מקרים לבחינה.
לחץ כאן לכרטיס המטפל של נועה
אודות הפורום
הפורום מהווה מערכת שאלות-ותשובות עבור הקהל הרחב, המעוניין לקבל מענה לשאלות הנוגעות לטיפול פסיכולוגי במבוגרים.

ניתן לשתף בשאלות ודילמות לגבי טיפול פסיכולוגי, סוג הטיפול ומסגרת הטיפול. ההשתתפות באתר אנונימית. כל שאלה שתועלה לאתר תעבור קודם סינון על-ידי מנהלי הפורום, הרשאים להחליט שלא לפרסמה, או למחוק הודעה/שאלה שכבר פורסמה.

התייעצות דרך הפורום אינה מהווה תחליף לטיפול או להתייעצות מלאה עם איש מקצוע


 X

טלי שלום. נשמע לי שיש קשר טיפולי טוב ובטוח ומרחב מתאים לנסות משהו אחר. החשש לאבד שליטה ולהתפרק הוא טבעי כמו גם החשש מתלות אולם כדי לטפל בעצמך באמת יש חשיבות רבה לתת לאדם אחר לעזור לך. לגבי תגובתה של המטפלת, אל תחששי. מטפלים רגילים מאוד לבכי וכאב ויודעים מה לעשות ומה להגיד במצבים אלו. (לא סתם יש לנו תמיד טישו על השולחן) אני בטוחה שהמטפלת תראה בכי והתמסרות שלך לתלות בה התקדמות מבורכת הטיפול ולא עול. שיהיה בהצלחה. נעה


אבי שלום. נשמע שחלק מהקושי שלך אולי נובע מחרדה חברתית. חרדה חברתית יכולה להיות מאוד מגבילה ולפעמים אפילו משתקת את היכולת לתפקד בעולם. ממליצה לך לפנות לטיפול. אפשרות טובה היא טיפול קבוצתי. במרחב של טיפול קבוצתי ניתן יהיה לתרגל וללמוד להתמודד עם החרדה החברתית במרחב בטוח ומכיל. שיהיה בהצלחה. נעה


אלה שאלות מאוד משמעותיות ורחבות שגם אנשי טיפול הנפש מתלבטים בהם לעיתים. בעיקר במצבים הגבוליים בין שתי אבחנות. על מנת לאבחן מצב כזה או אחר נדרשת בדיקה מעמיקה על ידי איש/אשת מקצוע שייקחו בחשבון את הרקע ואת המצב ברגע הבדיקה. אגב לפעמים הטיפול הוא דומה גם אם האבחנות שונות. לעיתים יינתן למשל טיפול אנטי פסיכוטי גם למי שסובל מהפרעת אישיות עם גלישות. בסופו של דבר המטרה היא להגיע למצב שאדם יציב ומסוגל לתפקד במרחבים של חייו. לגבי השאלה האחרונה. לעיתים גם אדם עם הפרעת אישיות מצליח לשמר קשר זוגי ארוך טווח שכן אם יש התאמה ויכולת של הצד השני להכיל את הקשיים של אותו אדם אז קשר יכול להימשך. אבחנה תמיד נעשית בראיה רחבה של כל התפקודים. אני מודעת לכך שהתשובה שלי לא עונה על השאלות ישירות. את האבחנות עושים בסופו של דבר על פי ספרי אבחנות DSM. ו ICD וניתן לראות באינטרנט את ההגדרות של כל אבחנה. אולם האבחנה היא לעולם לא על סמך רשימה בלבד אלא נשענת גם על הניסיון הקליני של נותנת האבחנה. נעה


דידי שלום ממה שאת מתארת אחיך מאוד קשה עם עצמו ועם הקרובים לו. התנהגות כפי שתיארת קרוב לוודאי קשורה למסרים ההוריים שהופנמו, לאלימות שספגתם בילדותכם ואירועי חיים נוספים. כל אחד מושפע אחרת מיחס אלים בילדות. נשמע שאת הצלחת לשמר ראיה יותר אופטימית ובריאה כלפי החיים ואחיך מתקשה יותר. אני מקווה בשבילו ובשבילך שבשלב מסוים ימצא דרך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת שיוכל לרכך במשהו את האופן שבו רודה בעצמו. בהצלחה בהמשך. נעה


יעל שלום. בטיפול פסיכולוגי תוכל המטפלת (או המטפל) לעזור לך להבין מה מפריע לשמחת החיים ולתפקוד שלך ומתוך ההבנה יצמחו גם הרעיונות מה אפשר וצריך לעשות לגבי כך. מדובר בשאלה מצד אחד כללית מאוד ומצד שני גם אישית מאוד ולכן אין לי עצה אחרת חוץ מלא לחכות...ללכת לטיפול ולקבל עזרה שתשפר את איכות חייך.


פונה יקרה רגעי משבר כאלה קורים לעיתים בטיפול. בסופו של דבר גם מטפלים הם בני אדם שאומרים לפעמים את דבר מכאיב. חבל מאוד לסיים כך טיפול של שלוש שנים עם תחושת פספוס כה גדולה. אני מציעה לך לקבוע עם המטפלת פגישה נוספת שבו לפחות תוכלי לאמר לה שנפגעת ותוכלו, בשאיפה, ללבן את שארע. יכול להיות שתוכלו לחזור ולעבוד יחד ואולי לא. אבל לפחות תדעי שניסית ולבטח תלמדי משהו על האופן שבו את מגיבה למצבי חיים שכאלה. בברכה, נעה


פונה יקר. אני שומעת שהנושאים שקרו לפני מספר שנים עדיין מעסיקים אותך ומסעירים. לצערי הפורום אינו מקום שבו ניתן לענות על השאלות האלו. זה לא יהיה מקצועי ובוודאי לא מדויק, לתת אבחנות באופן כזה. ממליצה מאוד להפנות שאלות אלו לאנשי המקצוע המתאימים. השאלה, מה האבחנה שלי, היא שאלה ליגיטימית ויש לה חשיבות טיפולית. בהצלחה. נעה


דנה שלום אין שום סיבה שתחיי כל חייך עם שנאה לאנשים מה עוד שאת מספרת שזו החוויה שלך רק בשנה האחרונה. אני ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי. בטיפול תוכלי להבין מה גרם לשינוי הזה בחוויה שלך ותוכלי ללמוד להגיב בצורות יותר אפקטיביות. בהצלחה נעה


אור שלום הערות למתבגרים (וגם למבוגרים) אודות חשיבות הפעילות הגופנית לרוב אינן יעילות ונחוות כביקורת. היי בטוחה שהוא יודע מהמדיה ומהסביבה על חשיבות הפעילות הגופנית אך כנראה קשה לו לגייס את הכוחות לכך. את מספרת שגם את לא אוהבת שמעירים לך והדבר אינו מפתיע. מה שניתן לעשות הוא לתת דוגמא אישית של אורח חיים בריא. דבר נוסף שרצוי לעשות זה לשאול את בנך האם מרגיש שזקוק לעזרה כלשהי מכם. אם משהו מפריע לו או קשה לו. אולי כך תוכלי להבין מדוע הוא כל היום מול המחשב ולעזור לו בכך. בהצלחה. נעה


מור שלום לא נכון מקצועית שאענה לשאלה לגבי טיפול שמתקיים ואיני מעורבת בו. אגיד משהו כללי שאולי יוכל לעזור לך במשהו. טיפול הוא תמיד בין שניים. המטפל והמטופל הם שני בני אדם עם כל המורכבות שבכך ומה קורה בטיפול הוא אינטראקציה בין שניים. כמובן שהמטפל מעצם תפקידו אחראי לעשות כל מה שיכול שהטיפול יעבוד טוב אבל לפעמים יש תקופות שדברים לא עובדים חלק. זה יכול להיות בגלל שקורה משהו בחיי המטפל, משהו שקורה בחיי המטופל או משהו באינטראקציה בין שניים. בכל מקרה שם המשחק הוא לדבר. לדבר על הדברים. להציף בעיות וללמוד ממה שעולה. הרי גם בחיים שמעבר לטיפול קורים מצבים שהצרכים שלנו לא נענים. ההבדל הוא שבטיפול אפשר לדבר על כך. מציעה לחזור ולדבר על הקשיים. אין תחליף לכך. בהצלחה. נעה


תמר שלום לא יהיה מקצועי מבחינתי לענות ספציפית לך מה כדאי לך לעשות לגבי טיפול שאיני מעורבת בו. אני יכולה להגיד רק דברים כלליים למחשבה. החמרה או שיפור במצב נפשי בתקופת טיפול קשורים לכל מיני גורמים. טיב הטיפול הוא בהחלט גורם אחד אבל יש עוד גורמים. הדינמיקה המתפתחת בין מטפל למטופל, יכולה להיות סבוכה יותר ופחות ועדיין יעילה ולא מעידה בהכרח על טיב עבודת המטפל. כולנו נכנסים לקשר טיפולי עם המטענים שאנחנו מביאים עמנו וגם מטענים אלו משפיעים מאו על איכות הקשר בין מטפל למטופל. שיפור או החמרה במצב הנפשי מושפעים גם מהגורמים השונים בחיי האדם. לדוגמא אם מישהו בטיפול שנים ובמהלך הטיפול איבד את מקום עבודתו ומצבו הנפשי החמיר בעקבות כך הרי שלא בהכרח שהסיבה להחמרה היא הטיפול. מציעה שתנסי להסתכל גם על הגורמים והארועים השונים בחייך כתורמים למצבך ולא רק הטיפול. מעבר לכך, גם ניתן לאמר שלפעמים יחסים טיפוליים ממצים עצמם או נתקעים והדבר הנכון הוא להיפרד ולעבור לטיפול אחר. אין לי שום דרך לדעת מה נכון עבורך במובן זה האם להמשיך לנסות עבודה משותפת או לנסות משהו אחר. בכל מקרה מציעה לדבר בטיפול על הדברים ואם מחליטה לעזוב לעשות זאת תוך שיח פתוח עד כמה שמסוגלת. שיהיה בהצלחה. נעה


מיכל שלום חרטות ותחושות אשמה הם רגשות קשים שמלווים את כולם מעת לעת. לא מפתיע שהמעבר שלך לאמהות מעורר אצלך ואצל אמך מחשבות על העבר, חלקן קשות. אבל צריך לזכור שגיל ההתבגרות הוא גיל מאוד סוער ויש לכך סיבות רבות. לשפוט בגיל 33 את עצמך בת ה 17 לא הוגן כלפי הילדה שהיית. בגיל 17 שיקול הדעת שונה, כל דבר נראה הרה גורל והמרד בהורים הוא גם חלק מתהליך טבעי של יצירת נפרדות. אם הזמן והשיחות לא עושים את שלהן ואתן מרגישות צורך לעשות משהו מעבר, מציעה לך ללכת עם אימך למספר פגישות לטיפול דיאדי. (כלומר טיפול של שתיים) זה יכול מאוד לעזור. נעה