הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום גיל ההתבגרות

פורום גיל ההתבגרות

הורים מדברים התבגרות 13-15 מנהל פורום רועי אזולאי
רועי אזולאי מנחה הורים ומשפחה פרטני ובקבוצות בגישה האדלריאנית, פורום גיל ההתבגרות
בעל B.A במדעי הרוח והחברה וm.A בחינוך. מאמן אישי ומומחה לגיל ההתבגרות. מנהל פנימייה לנוער בסיכון.

ברוכים הבאים לפורום גיל ההתבגרות.

גיל ההתבגרות הינו שלב בחיים מאתגר, חשוב ובעל השפעה רבה בהתפתחות האדם, בעידן בו אנו חיים האתגר הופך למאתגר שבעתיים, הורים רבים מחפשים כילים ודרכים בכדי להצליח להתמודד עם אתגרי הגיל בצורה מיטבה ובמקביל המתבגרים עצמם רוצים לחוש את חווית הבגרות והעצמאות לה מייחלים משחר ילדותם. הפורום ישמש כקרקע פוריה להעלות סוגיות, שאלות ושיתופים מהתמודדות היום יום עם אתגרי הגיל ובכלל עם החוויה ההורית אשר מתמודדת עם שלב חדש, אחר ולעיתים לא מוכר.

בפורום אתייחס ואתן מענה התחלתי וראשוני לשלל הסוגיות שיעלו כאן, כאשר אתם מוזמנים להעלות סוגיות שונות ומגוונות עימם אתם מתמודדים.

בהצלחה!


 X

שלום רב, ראשית אומר כי הסוגיה עצמה של השוואה לסביבה הינה מוכרת בגיל ההתבגרות, ובהחלט מוכרת בין אחים. חשוב להתבונן בדרך בה כל אחד מילדכם מקבל מקום באמצעותכם, ילדים יכולים לקנא זה לזה, ויכולים לפרגן, הכל תלוי במידת הביטחון שקיים לכול אחד מהם ובחווית היחדיות שכל אחד מהם מרגיש. אומנם התיאור שלך נוגע לנושא ספציפי אך אני מניח כי נושא ה"מקום" קיים אצל ביתך בעוד מקומות ולא נולד רק סביב הצטיינותו של בנך הצעיר בלימודים. למעשה בהערותיה היא מבקשת משהו, היא רוצה לחוש מוערכת, מורגשת ובעלת ערך. אני מציע ללכת לכיוון העצמה שלה, ראשית סביב היותה בכורה ובת 17, הפער בינהם גדול מספיק בכדי שתוכל לחוש את היתרונות שגילה מאפשר לה. שנית אני מציע להרבות בשפה מעודדת, לנצל הזדמנויות לשיחות על ערכה, תרומתה ונחיצותה, לחלוטין אין צורך"להעלים" את ערכו של אחיה הצעיר אך בהחלט לכבד את רגישותה, לא להפריז ומאידך לדאוג שהיא מקבלת חווית הערכה מכם במקביל לעיתים קרובות אנו כהורים מבלי משים מייצרים מימד השוואתי בין ילדינו ומזה רצוי להימנע ובכך ללמד כי לכולם יש מקום, וערך. ראי בביקורתה הזדמנות להעצמה, הערותיה הם בקשות, הפני קשב אל הללו, אל תחששי מכך. והקפידי לסמן לה את המשמעות הרבה שלה


שלום לך, ראשית אציין כי מה שאת מתארת מוכר ומאוד מאפיין גיל, זוהי תחילתו של גיל ההתבגרות שלרוב מתאפיין בצורך חברתי גדול ( משתולל עם אחיו) וגם העיסוק בטכנולוגיה מאפיין התחקות אחר חברים ואף תקשורת באמצעות מדיה. ברור כי הנושא הלימודי מטריד אותך, הדרך הטובה היא לנסות לערוך מעיין הסכם, הרעיון המרכזי הוא להעמיד דגש על נושא סדר היום, ואת צודקת כאשר את רוצה להעביר אליו אחריות אך זה צריך להעשות באופן מושכל ולא מתוך מקום של כעס או "הרמת ידיים". יש להבין בגיל זה העומס הרגשי על הנערים הוא גדול, אני ממליץ על. ביסוס זמן משותף ואיכותי בינכם, לא סביב מטלות וביצוע אלה סביב קשר ויחסים. מעבר לזה לסכם סדר יום קבוע, מתי מכינים שיעורים, מתי משחקים, וכדומה. את זה לתקף ברמה של גבול כלומר, אי עמידה בזה יוביל להשלכות, למשל, בהס עלול לתת לו מטלות כפולות על אי עמידה בשיעורי בית. הדגש הוא על קשר ולא תפקוד, המטרה שלך היא להגיע אליו דרך זמן איכות ולא דרך משמעת מה שיסלול את נושא התפקוד בצורה טובה יותר. בהצלחה


שלום רויטל, מדברייך ניתן לשמוע חשש גדול, אז אנסה ראשית להרגיע. צפייה בתוכן פורנוגרפי נפוצה מאוד בגיל ההתבגרות, הקלות והנגישות לאינטרנט בימינו הפכו את כלל התוכן הנצפה לנגיש מאוד. לעובדה שנכנסת לחדרה ומצאת את זה ניתן להתייחס בשני אופנים, או שזה נעשה מצידה בתום לב, או שהיא רצתה שתדעי ותגלי כדי לזמן שיחה בינכן, הייתי מציע להסתכל על זה מהאופציה השנייה. גיל ההתבגרות מציף הורמונים את המתבגרים ולצערי בבתים רבים הורים מעדיפים שלא לשוחח עם הילדים על נושא המיניות, וזה חבל כיון שהם זקוקים לשיחה והדרכה. צפייה בתוכן פורנוגרפי אינה ממולצת ורצוי להמנע מכך בגיל זה, התוכן מטעה את מוחם של המתבגרים, וגורם להם לתפוס את החוויה המינית באופן בוטה גס ולא פרופורציונלי. אני מציע שתפתחי איתה שיחה, נעימה מזמינה ורגועה. שתפי אותה לגבי מה שקרה ואמרי לה שזו הזדמנות לשוחח על כך, ייתכן ותגיב במבוכה, הרפי ונסי שוב בהמשך, עצם הידיעה שאת יודעת היא הזדמנות בינכן. המתבגרים זקוקים לאוזן קשבת ומכוונת בנושא. מובן שדברים אלה לא לוקחים את כלל מע היחסים בינכן ולכך יש משמעות גדולה. בהצלחה


שלום יעל, ראשית אציין כי את מעלה סוגייה המעסיקה הורים רבים, גיל ההתבגרות מעמיד את ההורים מול מציאות חדשה, בצרכים והרצונות של המתבגרים משתנים ואנו כהורים נאלצים להתמודד עם סוגיות שטרם נדרשנו להם. יש בדברייך קונפליקט מסויים, מחד את מספרת שאינך מגבילה אותה וכי בחופש הגדול את מרשה לה יותר, מנגד סוגיית הגן שעשועים מטרידה אותך כיון שאת מרגישה שעלולה להיות בעיית מוגנות. מסגרת מערכת היחסים בינכן היא המשמעותית בסוגייה היכולת לשוחח, לדבר בגילוי לב ואף לשתף אותה מה מדאיג אותך וממה את חוששת, אין צורך לחשוש כי הדבר יזרע בה חרדה, היא נערה בת 15 וראוי להכינה לחיים, כאשר את משתפת בגלוי ועושה הבחנה בין גלידה במקום ציבורי לבין גן משחקים חשוך את מלמדת אותה הבחנה וזה דבר מאוד חשוב. אני מבקש להוסיף משהו מניסיוני לגבי בני נוער, מתבגרים בגיל 15 לרוב לא נוטים להתנדנד בגן ציבורי, כפי הניראה קיימת מוטיבציה אחרת לבלות שם, אולי לחץ חברתי, אולי דברים אחרים, מכול מקום כהורה בעל אחריות את יכולה לשוחח איתה על כך אך גם להיות אסרטיבית לגבי מה לא מקובל עלייך. הכלל שאני מנחה לגביו הוא שכאשר לתחושת ההורה קיימת אי ודאות לגבי ביטחון בטיחות ובריאות, זהו תפקידנו להעמיד גבול ברור. השיח הוא חשוב ומשמעותי על מנת ליצור הבנה וגילוי לב לגבי מה מדאיג אותך, אך המילה האחרונה בסוגגיה זו צריכה להיות שלך כהורה. כלומר לגיטימי להגיד לה בסופו של דבר, אני מכבדת את רצונך אך לא מסכימה שתגיעי למקום זה או אחר בשעה כזו. בהצלחה


שלום לך, דברייך מעוררים שאלות רבות בהקשר למה שמטריד אתכם, כיון שתיארת תיאור קצר אתייחס רק למה שכתבת. ציינת שהיא מעט פרפקציוניסטית, זוהי תכונה שהולכת יד ביד עם אמביוולנטית, חרדה ולחץ. מכאן שקשה לקבל החלטות, והרעיון של להחליט ולחזור בך מתכתב בדיוק עם החשש שמא החלטתי לא נכון. לא תיארת כיצד היא חובה את ההתנהלות, אך לגבי תחושת הלחץ שלכם, ולאור גילה הייתי ממליץ לכם לנסות לסמוך עליה מתוך הנחה שהיא בוגרת וחשוב שתתמודד עם הבחירות ומנגד עם החלופות. להוריים רבים המחשבה על שחרור קשה, וישחוויה של "אובדן שליטה", כדאי לשוחח איתה ולהניח בפנייה את האפשרות להעזר בכם כאשר תבחר, אך לאפשר לה לקבל החלטות ולכבד את ההתלבטות שלה. בהצלחה


שלום דינה, נשמע שהמקרה היה עבורך לא פשוט ואף מטלטל. חסר לי להבין איך מערכת היחסים ביניכם עד המקרה כדי להתרשם ממצב האקלים בבית. מכול מקום עולה כי הייתה פה הגיעה באמון, התנהלות שלא ציפית לה שהפתיעה אותך ויצרה פגיעה. זה בדיוק מה שעולה פעמים רבות עם מתבגרים, התנהגות קיצונית שאינה צפייה, ומולה צריכה להיות התנהגות שקולה וממתנת. אני מבין שכעסת והגבת בכעס, מה שגרם לו להתחצף ולהסלים עוד יותר את הסיטואציה. ייתכן שגם לנושא הפער בהיותם דתיים בעוד הוא חילוני יש תפקיד. אני לא חושב שעונש קשה הוא הפתרון, יש לו יום הולדת? ראי בזה הזדמנות להתעלות ודווקא כן לציין ולחגוג לו, אל תחששי שזה יתפרש כחולשה, להפך, זו הובלה למקום ראוי של יחסים השואפים להיות טובים. עם זאת בעת רגיעה חשוב לנהל שיח על שארע, להבין כיצד בחר לעשות משהו שככ שונה מהערכים בהם אתם מאמינים, צייני בפניו שהתנהגות זו לא תתקבל בשנית, וכי כעת יצטרך להרוויח אמון מחדש דרך זה שיוכיח עצמו. אפשרי לו להתבשל עם המסר, ולחשוב עם עצמו על המחיר. אם מצב ענינים זה חוזר על עצמו הייתי ממליץ לפנות לייעוץ בנושא האווירה בבית, והיחסים איתו. מכול מקום אל תאבדי את מקומך כאן סמכותית שאחראית על הבית והקודים הקיימים בו. בהצלחה!


שלום רב, ראשית אומר כי גיל ההתבגרות מאופיין בשינויים רבים ביניהם במצבי הרוח, ותחושת תיסכול וכעס. ישנו דבר שהוא משמעותי לתת עליו את הדעת והוא טיבה של מערכת היחסים בבית בכלל ועם הילדים בפרט. לא הרחבת דיו לגבי מה גורם לו להתפרץ ולכעוס, אך אני מציע לנסות לשנות אווירה בבית בכדי שתהיה אוירה רגועה יותר. אפשרות טובה היא לשבת עימו לשיחה ולנסות להבין מה קשה לו ומדוע הוא מתפרץ,לצד זו להבהיר גבול לגבי מה אינו מקובל מבחינת התנהגות בביתכם. הציעו אלטרנטיבה באשר לאיך מבטאים רגשות במצבי כעס ותסכול. חשוב מאוד לנסות לייצר זמן יותר חיובי ונעים כזה שמפחית כעס ומתי ומאפשר אוירה נעימה יותר ומקבלת בהצלחה


שלום רב, מהדברים שאת מתארת עולה כי הנער מצא בעולם התוכן האינטרנטי מפלט ומשתמש בו לעיתים קרובות. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא לנסות ולהבין מדוע כך בוחר תוך כדי המנעות מהקשבה למרותכם. נגעת בנקודה מרכזית, היחסים שלכם איתו. כפי הנשמע זו הנקודה המרכזית עליה יש לשים דגש כרגע, לנסות ולקדם את מערכת היחסים על ידי יוזמות כמו מפגשים מחוץ לבית ( בית קפה לדוגמא) ועוד שיעודדו את התזוזה ממקום של ניסיון לאכוף משמעת למקום של קשר. בתיאורך חסרים פרטים רבים כדי להבין את התמונה המלאה, במקביל את מתארת שאתם נמצאים בתהליך וזה נפלא. חשוב לקבל הדרכה בנושא היחסים המשפחתיים וחיזוק הסמכות ההורית. אני מבין לחלוטין את דאגתכם אך כדי לעודד אומר שיש מה לעשות וניתן לעשות תנועה בכיון מקרב. זיכרי גיל ההתבגרות מאופיין בצורך של המתבגר בעצמאות והתבודדות לעיתים, אך עם זאת מתבגרים מחפשים קשר ויחסים גם אם לא מצהירים על כך. חישבו כיצד ניתן לעשות דברים אחרת, אפילו לא שיגרתיים כדי לשנות אוירה לכיון חיובי בהצלחה


שלום רב, נשמע שאתם חווים התמודדות עם גיל ההתבגרות במלוא עוצמתו ואף שהדבר תפס אתכם מעט לא מוכנים. ראשית אציין כי הצורך בנפרדות מההורים הוא צורך מרכזי ומהותי בגיל ההתבגרות באמצעותו ילדינו מגדירים עצמם. דלת סגורה היא מסר לפרטיות, לנבדלות ואפילו עצמאות. מדוע אתם לא מסכימים? האם יש משהו קונקרטי לחשוש ממנו? בהנחה שלא, ניתן בהחלט לשוחח עימה על כך ממקום מכבד, הבינו כי ההתנהגות מבטא צורך, חישבו מהו הצורך שהיא מעלה ונסו לתת לה מענה אליו. אין דבר רע בכך שנערה סוגרת את דלת חדרה, אך ייתכן בהחלט שנושא הדלת הוא רק סימפטום למה שאתם חשים ומרגישים, קבלו זאת את העובדה כי היא גלה ומתחילה לבנות את עצמה בנפרד, היא כמובן עדיין זקוקה לכם אך באופן שונה.


שלום רב, לעיתים אנו ניגשים להתמודד עם אתגר שילדינו מציבים בפנינו ואנו מוצאים עצמנו מגיבים ממקום לא מודע או מתוכנן. נשמע מדברייך כי שאלת מערכת היחסים חשובה מהסוגייה עצמה, ראשית אם הוא מוצא עניין כה רב בשנת שרות רצוי שתבינו מהיכן מה מגיע הצורך הזה, ייתכן שאילו ערכים שספג מכם ובבגרותו מיישם אותם כדוגמת ערך הנתינה וזה נפלא. שנית לדעתכם זה בזבוז זמן, זה מסר לא קל לעיכול כיון שכאשר מישהו מתאווה למשהו משמעותי אמירה כמו בזבוז מעוררת התנגדות, כן.. גם אם מדובר בילדכם שלכם. הזמינו אותו לשיח של הקשבה, חף מביקורת ושיפוט, נסו להקשיב הקשבה נקייה לצורך המפעיל אותו, ומדוע זה כה חשוב לו. דברו על כך באווירה אחרת, ניתן גם להתחיל את השיחה באמירה של בוא נתחיל מהתחלה, כלומר מה שהיה עד כה סביב סוגייה זו נשאר מאחור ואנו באמת מעונינים להקשיב. יהיה הרבה יותר קל לקבל החלטה משותפת כאשר יש אוירה של תמיכה בינכם, תהיה ההחלטה אשר תהיה.


שלום רב, את מתארת בשאלתך שני דברים חשובים, האחד שהנער מתפקד ברמה טוב ( אני מניח שבין היתר גם בבה"ס) ושחל אצלו שינוי לאחרונה שגרם לו לנקוט בחוצפה כלפייכם. ראשית בוודאי שהחוויה אינה נעימה ואף יכולה ליצור תסכול. עצם העובדה שמתפקד טוב מעידה על נער עם כוחות ויכולת שליטה ואיפוק, כלומר ניתן להתעודד מהעובדה שהוא מרשה לעצמו כרגע מולכם אך מבין גבולות במקומות אחרים. באשר למה שקורה ביחסו כלפיכם אני מתרשם שהשינוי חל מתוך רצון לבחון גבולות, לבדוק עד כמה אני בוגר ועד כמה אוכל "למרוד" ושיהיה מי שיחזיק את זה. הגערות של בעלך בוודאי לא יועילו ואף לרוב יצרו הסלמה כיון שזה גורר למאבק והתבצרות. חידלו מכך. קחו אותו לשיחה, רגועה ושלווה, תארו בפניו את מה שאתם חשים ועד כמה הדבר פוגע בכם מחד, ולא מקובל מאידך. שאלו אותו אם הוא מבין מדוע פועל כך? וצרו עימו הסכם לפיו אתם מוכנים להיות קשובים לכול שיח איתו אך רק כאשר זה יהיה מכבד ומזמין. במקום שבו ירים את קולו, או יפגע לא יתקיים שיח עד ששוב ישוב לטון המקובל. היו מאוחדים בינכם בכדי שיחוש שקיימת אחידות בינכם מה שיחזק את המסר.


הקושי שאתה מעלה מוכר ומאוד תדיר בימינו. העידן הטכנולוגי, המדיה והגירוי האלקטרוני תפס מקום מרכזי בחיינו וכמובן משפיע על ילדינו. מובן שיש בזה דבר מה מטריד ולרוב לא מידתי. אך לצד זה חשוב להתבונן במשהו חשוב, כאשר הנער באופן כללי מתפקד כנדרש, כלומר הולך לבה"ס, יוצר קשר עם חברים, משתתף בארועים כאלה ואחרים ניתן להבין מזה שהמצב נמצא במסגרת תפקוד תקין. גיל ההתבגרות מאופיין בעומס רגשי, פיזי ומנטאלי רב, ומכאן הצורך לפעמים לשבת ולא לעשות משהו מיוחד ואז הדרך אל המסך קצרה. שוחחו איתו על כך, לא ממקום של " אתה לא בסדר" , עודדו אותו על מה שכן עושה כנדרש החמיאו לו על כך, ולצד זה הבהירו כי לתחושתכם רצוי שיפחית זמן מסך, וניתן במסגרת זה לחשוב גם על אלטרנטיבה, כלומר לא רק מה " לא לעשות" אלא לחשוב גם על מה כן. בהצלחה