הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים - ADHD

איך אוכל לדעת אם הילד שלי סובל מזה?

מה הם התסמינים

הורים רבים תוהים אם ילדיהם סובלים מהפרעת קשב וריכוז או מבעיה אחרת. רופא הילדים יכול לבצע הערכה ראשונית או להפנות את הילד למומחה, כמו נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים, המתמחה בתחום ADHD,לצורך אבחון מקצועי ומקיף.

חשוב להבין שאין מבחן אחד שיכול לקבוע באופן חד משמעי אם ילד או מבוגר סובלים מהפרעת קשב וריכוז.

איך בינתיים תתחילו לשים לב האם אתם מזהים התנהגויות דומות אצל ילדכם?
חשוב להיות מודעים!

* האם הוא נוטה להסחות דעת בקלות ולא מצליח להתמיד בקשב לאורך זמן?
* האם הוא שוכח דברים לעיתים קרובות?
* האם הוא עובר במהירות מפעילות אחת לאחרת?
* האם הוא חולם בהקיץ יותר מדי, ונראה כאילו לא מקשיב כשמדברים אליו?
* האם הוא מתקשה לעקוב אחרי הוראות ונוטה לדחות מטלות?
* האם הוא מאבד צעצועים, ספרים וציוד בית ספרי לעיתים קרובות?
* האם הוא מתנהג באופן אימפולסיבי וחסר בקרה עצמית?
* האם הוא שוכח לעיתים קרובות פעילויות יומיומיות?


בנוסף צפיתם מצבים בהם ילדכם:

* התנהג באופן חסר סבלנות ובקוצר רוח?
* פולט הערות לא הולמות?
* קטע דיבור של אנשים אחרים?
* התנועע בעצבים?
* אינו מצליח לשלוט ברגשותיו?
* דיבר ללא הפסקה?
* ניסה לגעת ולשחק בכל חפץ שראה?

אבחון ילדים

אבחון מלא כולל את המרכיבים הבאים:

* הערכה התפתחותית.
* בדיקה קלינית (ריאיון אצל רופא).
* מילוי שאלונים על ידי ההורים ו/או המורים.
* הרופא המאבחן יחליט אם יש צורך גם במבחן ממוחשב.
* סיכום והמלצות לטיפול של רופא יועץ.

מה הם דרכי הטיפול

ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז יכולים לשפר את התנהגותם ותפקודם באמצעות טיפול מקצועי מתאים. באופן כללי, קיימים שני סוגי טיפולים עיקריים:

טיפול תרופתי – ישנן מספר תרופות מאושרות על ידי משרד הבריאות שמסייעות לילדים עם ADHD.

הסוג הנפוץ ביותר הוא תרופות ממשפחת הממריצים.

תרופות אלו מיועדות לשפר את יכולת הריכוז של הילדים, לאפשר להם להתמקד בפעילויות שונות לאורך זמן, להקל על הלמידה ולסייע להם להרגיש רגועים יותר.
חשוב לציין כי לעיתים תרופות אלו עלולות לגרום לתופעות לוואי שונות, כמו בעיות שינה או כאבי בטן, ולכן לרוב יש צורך לנסות מספר תרופות כדי למצוא את זו שהכי מתאימה לילדכם.

כמו כן, חשוב מאוד לעקוב אחרי הילד יחד עם הרופא המטפל, הן בזמן הטיפול התרופתי והן בשעות שלאחריו.

טיפול רגשי – ישנם סוגים שונים של טיפולים רגשיים, כמו טיפול פסיכולוגי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול באומנויות.

טיפולים אלו יכולים לסייע לילדכם ללמוד איך לשלוט על ההתנהגויות שלהם, כך שיוכלו להסתדר טוב יותר בבית ובמסגרת בית הספר.

דרכי התמודדות

ילדים הם תמימים, ולרוב קשה להם להבין ולנתח מצבים מורכבים כמו למה אני לא מצליח להתרכז, ילד מקבל סיטואציות, כלומר הוא יודע שכרגע הוא לא יכול להתרכז.
לפעמים בעזרת פעולות פשוטות תוכלו למנוע מילדכם כאב ותסכול רב.

כמה דוגמאות:

הקללה היא גם ברכה
חשוב להסביר לילד שהפרעת קשב יכולה להיות גם יתרון. ילדים עם הפרעת קשב בורכו ביכולות שתורמות להם ולסביבתם כמו אמפתיה, יצירתיות, אנרגטיות, התלהבות וחשיבה מחוץ לקופסה.
ישנם לא מעט אנשים שסבלו מהפרעת קשב ושינו את פני האנושות. רשימה חלקית כוללת את אלברט איינשטיין, ביל גייטס, וולט דיסני, תומס אדיסון, פבלו פיקאסו, לאונרדו דה־וינצ'י ומוצרט.


הנסיכה על העדשה
ילדים עם הפרעת קשב סובלים פעמים רבות מקושי בוויסות תחושתי. הם רגישים למגע, לבדים, לגרביים עם תפרים, נעליים לוחצות או ג'ינסים. כל אלה ועוד עלולים ליצור אצלם אי-נוחות משמעותית.
קיימת אצל רבים מהם גם רגישות לריח ורגישות שמיעתית. הילדים הללו גם בררנים באוכל בשל רגישות לטעמים. הרגישות למגע עלולה להוביל אותם לפרש כל נגיעה כמכה, ולהפך: לעיתים הם אינם חשים כשהם מכאיבים לאחר.
אז מה עושים? קונים גרביים ללא תפרים, מורידים תוויות מהבגדים, לא מנהלים קרבות אבודים על אוכל ומנסים לייצר סקרנות ושיתוף בהכנת הארוחה. למשל, לערוך כל שבוע טבלה עם כריכים שהילד מעוניין בהם בכל יום לבית הספר.
לגבי המגע, יש לנסות לתווך, להסביר ולהדגים בסבלנות רבה, וליצור שינויים עם הזמן. כך, למשל, ילד המחבק חזק מדי את האח יודרך כיצד לחבק בצורה עדינה יותר.

ניסוח בקשות
ילד עם ADHD נמצא בתנועה מתמדת. הוא תמיד חייב לעשות משהו עם עצמו, עם הידיים, הרגליים או עם המחשבות. בקשה בנוסח "תפסיק", אינה מועילה מכיוון שהילד חייב מטלה אחרת במקום הנוכחית.
לפיכך, אל תיתנו פקודות, אלא נסחו את הבקשות באופן חיובי: מה עליהם לעשות ולא מה עליהם לא לעשות. במקום "תפסיק לקפוץ" - תנו להם מטלה אחרת שעליהם לבצע;
במקום "אל תלכלך" - "תניח את החפצים בארון או במגירה";
במקום "אל תצעק" - "תוכל להסביר לי בצורה שאוכל לשמוע ולעזור לך?"
כך, הילד אינו חווה דפוס של כעס או האשמה מצד ההורה או הסביבה, מה שמשפיע כמובן על הדימוי העצמי שלו
. "למה אני צריך לקרוא לך עשר פעמים?"
כשילד עם הפרעת קשב יושב מול מסך המחשב (או מול גירוי משמעותי אחר) הוא לרוב ייכנס למצב של מיקוד יתר (היפר-פוקוס), שבו הקשב ממוקד בגירוי מרכזי אחד בעוד שאר הגירויים המשניים (כגון קריאתה של אמו) נעלמים.
במצבים כאלה אין צורך לצעוק בשמו של הילד שוב ושוב. זו אינה התעלמות מכוונת, זו אינה מניפולציה.
הוא באמת לא שומע אתכם.
כדאי לגשת אליו, להניח בעדינות יד על שכמו, ליצור עימו קשר עין - והוא יהיה אתכם.
בכלל, הימנעו מלצעוק או לדבר אל הילד מהחדר השני.
העדיפו תמיד לדבר כשאתם בגובה העיניים שלו, קרוב. זכרו, הוא לא עושה דווקא, הוא פשוט לא יכול אחרת.

פירוק מטלות
שמתם לב שאתם מטילים על הילד שורת מטלות, וכלום לא קורה?
"לך תסדר את החדר שלך!" "תכין את שיעורי הבית שלך".
כאשר אתם מטילים על הילד משימה מורכבת, הכוללת הרבה שלבים או מספר מוקדים, הוא אינו מסוגל לבצע אותה.
הדרך להפוך את המשימה לאפשרית היא פירוקה לתתי-משימות קצרות, מוגדרות וספציפיות, שלב אחר שלב. כך אנו מייצרים מוטיבציה.
למשל, במקום להגיד "לך תסדר את החדר שלך", נסו לפרק את המשימה זו לכמה משימות קטנות וממוקדות כמו "הרם את הבגדים מהרצפה ושים אותם בסל הכביסה", "סדר את השמיכה", "הכנס את הנעליים למגירה", "שים את הספרים שעל שולחן הכתיבה על מדף הספרים" ועוד.

התארגנות בבוקר
בשלב הראשון הגדירו מראש ארבעה ציוני דרך במסלול הקבוע של התארגנות הבוקר: שירותים, צחצוח שיניים, בגדים וארוחת בוקר (לא בהכרח בסדר הזה).
בשלב השני לוו את הילדים בכל נקודות הציון, פרקו כל משימה לתתי־משימות, עודדו אותם על המאמץ ועל העצמאות שהם מגלים, שאלו אותם אם הם זוכרים מהי נקודת הציון הבאה.
לאחר מספר בקרים שבהם ליוויתם אותם מקרוב נסו להתרחק מעט, השגיחו מרחוק ובמידה שהם הולכים לאיבוד עזרו להם לחזור אל המסלול הקבוע.

פחות זה לפעמים יותר
ילד עם הפרעת קשב וריכוז מושפע מאוד מהגירויים שמסביב. דאגו שהחדר שלו יהיו עם כמה שפחות גירויים, מעוצב בצבעים מרגיעים שלא יוצרים עומס ויזואלי.
בכיתה, נסו לבקש מהמורות שלפחות קיר אחד שסמוך לילד יהיה מנוטרל מגירויים.
שיעורי בית הרבה יותר מהנים כשפותרים תרגילים עם טוש מחיק על החלונות או כשקופצים על כדור הפיזיו ועושים בין תרגיל לתרגיל שכיבות סמיכה.
הפחיתו את הגורמים המפריעים בזמן שיעורי הבית (רעשים, שיחות טלפון, טלוויזיה).

עם זאת, מוזיקה שקטה ברקע עוזרת לחלק מהילדים להתרכז.
נסו סוגים מסוימים של מוזיקה אינסטרומנטלית ושל צלילים מהטבע.