הרשמה לאינדקס על הספה   |  כניסת מטפלים רשומים   |     על הספה בפייסבוק
אודות על הספה   |  הרשם לניוזלטר שלנו   |  צור קשר
חפש באתר  
חפש באתר  

על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

אורטל שלום, ותרנות היא לא תמיד עמדה שמשקפת חוסר עמוד שדרה או "תבוסתנות", לפעמים היא דווקא יכולת חברתית טובה שמשקפת הבנה חברתית וגמישות, וזה דווקא מתכון להסתגלות טובה יותר בעולם. נסי לבחון האם היא מוותרת "על אוטומט" או בוחרת בזה, אולי היא חושבת רגע קודם ודווקא מבינה שזה עדיף לה, וזה הכוח שלה, ונסי דווקא להחמיא לה על היכולת הזו - שהיא חברה טובה, מתחשבת, מבינה שהחפץ פחות חשוב מהיחסים ומהקשר עם חברות שיאהבו להיות איתה לא כי הן מנצלות אותה, אלא כי היא גמישה במשחק. זה נכון ש"העולם אכזר", ואנחנו מרגישים את זה ביתר שאת כעת, אבל היכולת לגמישות ומשא ומתן היא יכולת חברתית טובה ולא כדאי לוותר עליה. בהצלחה, מיכל


קרן שלום, כמו כל יכולת שמשתנה מתינוק אחד לשני, גם מידת התלותיות משתנה בין ילדים ולכן השונות בין בנותייך, בנוסף, היא נמצאת בשיאה של 'חרדת הזרים' ההתפתחותית שלה וברור שהיא מעדיפה אותך בתור דמות ההתקשרות העיקרית. כדאי לעזור לה להרחיב את המנעד כדי לסייע לה להנות גם מדמויות נוספות, בתור התחלה לא כשאת מתרחקת, אלא כשאת נמצאת וגם אבא או סבתא נמצאים ולומדים להיו איתה בנוכחותך. זה שלב שכמובן מקשה עלייך, כי את "ללא הפסקה", אבל לעיתים מסייע לתקופה זו. בהצלחה, מיכל


הי, היכולת לשחק לבד היא חלק מהיכולת "להיות לבד" - כלומר להרגיש בטוחה ונינוחה כשהיא עם עצמה, ולהיות פנויה לחקור את העולם. גם לקראת שינה ילדים צריכים את היכולת הזו כדי להרדם - לסמוך על עצמם שזה אפשרי. מציעה לברר מה קורה במסגרת החינוכית שלה, האם מצליחה שם למשל לצייר בעצמה או לבנות משהו, להעסיק את עצמה בארגז החול וכדומה, ולעודד אותה לעשות דברים דומים גם בבית. דווקא תקופה בה מצטרפת תינוקת למשפחה היא תקופה שבה היא תרצה להיצמד יותר - אז זו לא תקופה טובה ללמידה כזו... היא לא אמורה ל"הסכים" לוותר על המעמד שלה כדי שלכם יהיה קל יותר.... בהצלחה, מיכל


שלום חגית, ילדים צעירים מתרגלים את העצמאות שלהם ולשם כך עסוקים בבדיקה מתמדת של גבולות: מה הם יכולים ולא יכולים לעשות בעולם, ואתם ההורים אמורים להגדיר מה כן ומה לא. את מתארת התרחשות מתישה מאוד של ארוחה עם פעוטה, אבל כנראה שמדובר בפעוטה "בריאה ותקינה" מאוד, שזיהתה עד כמה הסצינה הזו חשובה להורים והיא בודקת עד כמה. חשוב להסביר - היא לא חושבת לעצמה "איך אני אעצבן את ההורים עכשיו", אבל כן מתרגלת את המידה בה היא תוכל להפעיל אתכם. המענה לזה, כמו כל מענה של הצבת גבולות, צריך להיותץ מבוסס על מסרים ברורים וקצרים שנאמרים בעינייניות וללא תוקפנות: "היום בחרת צלחת כחולה וקש ורוד ומחר תאכלי בצבע אחר" או - "עכשיו אני גם אוכלת וכשאסיים אביא לך את הכוס האדומה". כשילדים רואים שההורים שלהם עומדים על מה שחשוב להם עצמם - כמו לאכול ארוחה רציפה, הם גם מקבלים מסר של מודל התייחסות - מה חשוב ואיך להתייחס אל עצמם. והעיקר, לשמור על קור רוח ועל התייחסות עיניינית, לא להפוך את האירוע הזה לשדה קרב. אגב, הומור והסחת דעת הכי עוזרים. בהצלחה, מיכל


הי עדי, מאחר ומה שאת מתארת הופיע באופן פתאומי אני מניחה שאין לזה בסיס פיזיולוגי הקשור בוויסות חושי אלא תגובה לאירוע או סיטואציה שבתך הייתה בה וקשורה לריח רע או לאמירות על ריח רע. זה יכול להיות אירוע חברתי בו מישהו דיבר על ריחות רעים באופן שלילי שעשה הד, ויכול להיות מצב מעורר מתח גדול יותר. מציעה לנסות להבין ממנה בשיחה רגועה נעימה איזה ריחות היא אוהבת ואיזה לא, מה מעורר בה גועל ורתיעה ומהם האסוציאציות שיש לה לריח - בעצם למה מסריח=רע. כדאי גם להתייעץ עם המחנכת : הן כדי להבין האם היא יודעת על אירוע כזה והן כדי להבין את תגובותיה לאורך היום והאם מופיע שינוי כלשהוא בהתנהגות שלה. במידה וזה לא חולף כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה, מיכל.


צליל שלום, את צודקת שהתיאור אינו מאפיין בדיוק טריכוטילומאניה, אבל בהחלט מזכיר את הביטוי השגור המבטא מצוקה או ייאוש: "כעסתי/התעצבנתי/התאכזבתי כל כך עד שרציתי לתלוש את השיערות" .... כלומר, הרגישות שלה והנטייה לחוות חויות בעוצמה גבוהה שכנראה גוברים כעת סביב ההסתגלות למצב המשפחתי החדש, עשויות לגרום להצפה רגשית מתבטאת באופן הזה. לא ציינת מספיק על היבטים אחרים בהתפתחות שלה, אבל בהנחה שמצבי סטרס כאלה עשויים להחמיר, מוטב לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או קלינית. בהצלחה, מיכל


צליל שלום, את צודקת שהתיאור אינו מאפיין בדיוק טריכוטילומאניה, אבל בהחלט מזכיר את הביטוי השגור המבטא מצוקה או ייאוש: "כעסתי/התעצבנתי/התאכזבתי כל כך עד שרציתי לתלוש את השיערות" .... כלומר, הרגישות שלה והנטייה לחוות חויות בעוצמה גבוהה שכנראה גוברים כעת סביב ההסתגלות למצב המשפחתי החדש, עשויות לגרום להצפה רגשית מתבטאת באופן הזה. לא ציינת מספיק על היבטים אחרים בהתפתחות שלה, אבל בהנחה שמצבי סטרס כאלה עשויים להחמיר, מוטב לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית התפתחותית או קלינית. בהצלחה, מיכל


שירי שלום, מכיון שאת גננת את וודאי יודעת שחינוך ילדים הוא תהליך ארוך ומתמשך, שלוקח זמן, ודורש המון המון התמדה. בנוסף, את גם וודאי יודעת שלשם ההתפתחות תקינה שלו בנך אמור לפתח עצמאות ולכן גם "אמור" להתנגד לך ולמה שאת מבקשת ואומרת לו. העובדה שיש לו גם אח צעיר שמחייב התחשבות הופכת את האתגרים האלה להרבה יותר גדולים. בהנחה שאין לבנך קשיים התפתחותיים כלשהם, הרי שנשמע לי שהוא בהחלט צריך התייחסות רגשית אחרת, שבה יותר קרבה למצוקה שלו ובעיקר מציאת הדרך שבה את תצליחי להיות נינוחה יותר ולהיות איתו בזה, בין היתר ע"י הפחתת המצבים בהם את נמצאת עם שניהם לבד. זה נחמד מאוד לפתוח שולחן יצירה כמו בגן, אבל אז זו דרישה ממנו לציות או לציפיות שאולי הוא מרגיש שלא מסוגל לעמוד בהן, וגם היכולת שלו להירגע לבד בחדר כשהוא במצוקה, קצת כמו פסק זמן בגן, פחות מותאמת בבית, יתכן שהוא צריך את תשומת הלב המלאה שלך להתגברות כדי לחוש שהוא לא ילד רע ומאכזב כל כך. האם חשבת לפנות לייעוץ מקצועי עבורו? בהצלחה, מיכל


לא הבנתי האם את מודאגת שהוא משתלט או מודאגת שהוא משחק רק עם ילד אחד, או שאולי גם וגם... בכל מקרה בשני המקרים זו דרכו לספר לנו שקשה לו בדרך אחרת, כלומר קשה לייצור, ליזום או לשמר אינטראקציה שבה יש יותר גמישות, הדדיות, צורך בוויתורים ועוד. צרכי שליטה הם בד"כ תוצאה של רמת חרדה גבוהה ויתכן שאם הוא יחוש יותר בטחון יהיה לו קל יותר להרחיב א המעגל החברתי ולהנות גם מאינטראקציות יותר מגוונות, בהן הוא מצליח לשחק עם יותר מילד אחד או עם ילדים שגם להם דיעה ויכולת הובלה. כדאי להתייעץ עם הגננת לגבי ילדים נוספים שהיא חושבת שיוכלו להתאים לו מבחינת מזג ולנסות לייזום מפגשים חברתיים בגינת משחקים או בבית, לפליי-דייט, כדי לסייע לו להרחיב א המעגלים החברתיים בעוד הזדמנויות. במקביל, כדאי לנסות להבין קצת יותר את תחושת חוסר הביטחון שלו שניכרת דווקא בהפעלת שליטה על אחרים כדי לעזור לו, יחסים המבוססים על 'שליטה/כניעה' לא מצליחים להחזיק מעמד לאורך זמן וגובים מחיר חברתי רב. בהצלחה מיכל


איילת שלום, בימים אלה הרבה מאוד ילדים מגיבים במצוקה גופנית שקשורה בלחץ העצום בו כולנו נתונים, לילדים יש פחות אמצעים לבטא את החרדה הקשה באופן מילולי והגוף שלהם 'מדבר'. מהתיאור הקצר שלך איני יודעת למה זה דווקא התחתונים, או האם בררת אם מבחינתה הייתה רוצה ללכת "בלי" תחתונים בכלל (וזה כמובן תלוי בתפיסות תרבותיות שלכם), אבל שווה לנסות להבין עד כמה הגוף שלה מתוח כעת באופן כללי, וכן האם יש איזה שהוא עיניין ספציפי עם איברי המין, רצון או צורך שלה שיהיו גלויים. כמובן שאת כל הבירורים ה'נפשיים' כדאי לעשות אחרי שעושים תחילה בירורים גופניים כמו עניין של תולעים, דלקות בדרכי השתן ועוד תוך התייעצות עם רופאת הילדים. אם אין לזה כל הסבר רפואי והיא איתנה בדעתה לא ללבוש תחתונים לשום מקום (בית/מסגרת חינוכית/אחהצ) כדאי לפנות להתייעצות. בהצלחה מיכל


שלום רב, נשמע שסיפור הקושי יש את הפאן האישי של בנך ובמקביל סיפור ההורות שלכם. לגבי הסיפור של בנך אז ניכר שהוא התחיל טיפול שזה מצוין, מדבריך עולה שיש רצון לשינוי מצידו שזה טוב. חבל שהופסק שכן רב הטיפולים ממשיכים להתקיים פרונטלית או בזום. לגבי "ההימנעות" "והמקום הנח" שתיארת צריך להבין מהיכן צמחו ממנגנונים אלה וזה תהליך שייקח זמן וידובר בטיפול האישי שלו. באשר אליכם והאופן שבו אתם אמורים לנהוג ממליצה בחם להיעזר בהדרכת הורים עי איש מקצוע שייסע לכם להגיב באופן תואם את הסיטואציה ואת גילו של בנכם. כל טוב אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מדריכת הורים ומטפלת פרטנית


שלום עמיה, אני מבינה שהוידוי של הקוצרית מטריד אותך. חשוב להבין מה הביא את הקוצרית לספר את הסיפור הזה בתוך המפגש בינהם. מה היה שיקול דעתה באותו הרגע. נקודה נוספת, קוצ׳רים אינם אנשי טיפול וכללי האתיקה ושיטות ההתערבות הן לא בהכרח דומות (גילוי נאות אני מכירה את כללי האתיקה של מטפלים שם הדברים מאד ברורים , אין לי מושג לגבי קוצ׳רים). ולכן יהיה זה לא מן הראוי לחוות דיעה על דסיפלינה שהיא לא המרחב המקצועי שלי . בהצלחה אירית מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מדריכת הורים מטפלת פרטנית.