על הספה - פורומי מומחים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים

פורום הדרכת הורים
מנהלת פורום אירית רוזנפלד אשר
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מדריכת הורים וכמו כן מציעה טיפולים פרטניים. פורום הדרכת הורים
ההדרכה ההורית באה לסייע להורים להתנהל מול ילדיהם בחיי היום-יום בדגש על אופן ההתמודדות עם בעיות התנהגויות שונות, העצמת הסמכות ההורית, הגדרה מחדש של גבולות, כלים להתמודדות עם שלבי ההתפתחות של הילדים( כגון גיל ההתבגרות).
לחץ כאן לכרטיס המטפל של אירית
הפורום יעסוק בשאלות לגבי הצבת גבולות, התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים וחיזוק סמכותם של ההורים בתוך המשפחה .

הפורום אינו מהווה תחליף להתייעצות עם איש מקצוע ואינו מספק אבחון או טיפול, אלא מהווה מקום לקבלת תמיכה והכוונה.
 X

שלום רב, ראשית אתחיל בכך האבחנה "אספרגר" אינה קיימת מאז 2013. כיום משייכים זאת לרצף אוטיסטי שהכוונה לאוטיזם בתפקוד גבוה. כשעולה חשד אם זה מצד הגננת או פסיכולוגית הגן או כל גורם אחר יש לפנות בתחילה לרופא המשפחה/ ילדים. במידה והרופא ימצא לנכון הוא יפנה למכון להתפתחות הילד(ישנם גם מכונים פרטיים). שם לרב נערך אבחון מקיף שכולל רופא מומחה ופסיכולוג מומחה שבודקים אספקטים שונים, ורק אז נקבעת האבחנה האם מדובר באוטיזם ובאיזו דרגה ( שכן מדובר על רצף). כל טוב אירית


מיה שלום רב, כשמדברים על רמת הקשב יש לקחת בחשבון את הגיל הכרונולוגי (הוא עדין פעוט) וכן את הפן האישי ( אופיו אישיותו של הילד). יחד עם זאת, נראה שנגעת בנקודה מאד חשובה "אם ישתף פעולה" ויתכן שזו מושפעת מעייפות, מצב רוח או כל דבר אחר. לפני שאת מגדירה אותו "ממצה מהר" שווה לבדוק מה קורה לו במסגרות אחרות בשעות אחרות מול אנשים אחרים( גננות/מטפלות) מהכרותך את בנך( הכי טוב מכולם) תנסי לזהות את הסיטואציות בהן אפשר ללחוץ ולשכנע ומתי יש להרפות. אגב, גם חווית תסכול יכולה להיות מאד מלמדת עבורו ( בכל הפעמים שתתעורר חרטה על כך שבחר לוותר). בהצלחה אירית


שלום מיכל, אכן תיארת התמודדות לא פשוטה בטח במקרה של הורות יחידנית. אין ספק שאת עובדת עיצות ולכן הכי חשוב שלא תתמודדי עם המצב הזה לבדך. בניגוד למה שכתבת, כן הייתי נעזרת במערכת החינוך. לערב את המורה, היועצת לשבת יחד כצוות חשיבה משתף פעולה, וביחד לטכס תוכנית פעולה וכמובן לעקוב אחריה ולתת משוב בינכם ( בתחילה על בסיס יומיומי). בהצלחה רבה אירית


טלי שלום הסיבות יכולות להיות מגוונות, ומכיוון שמדובר בילד בגיל הרך נוכל לשער. בהקשר זה לא הייתי פוסלת התייעצות עם רופא הילדים רק ליתר ביטחון. מעבר לכך הנסיבות מראות שלאחרונה התרחשו שינויים משמעותיים בחייו -מעבר לחדר משלו, גן חדש. פעמים רבות כשמדובר במעברים נראה לכאורה הסתגלות ואחרי זמן מה "גרסיה" מה שנקרא- נפל האסימון( והשנה בוודאי ובוודאי קיים קושי ליצור הסתגלות נוכח חופשות החגים). אז ראשית מדובר בתופעה שיכולה להתרחש, מה שחשוב שלא תיבהלו מכך. על פניו, נראה שפעלתם נכון בך שבחרתם לבצע שינויים סביב הערכות לשינה אלא שיש לתת לזה זמן!, וכמה ימים אינו טווח זמן מספיק כדי לבחון את הצלחת השינוי. מאד חשוב שתאמינו בדרך שבה בחרתם ותהיו עקביים!!!. הערכות לפני השינה והטקסים מאד חשובים. כן הייתי עובדת בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי ומנסה בד בבד לגמול אותו מהליטופים( אנו לא רוצים ליצור כאן דפוס) ובכלל. כן ממליצה לחבור לקבוצת הורים בוואטאפ או בפייסבוק שמתמודדים עם אותו קושי. וכמובן שגם קיימת האפשרות לליווי של איש מקצוע בתהליך. התמודדות מוצלחת וקלה (ככל שניתן) אירית


היי שרית, ראשית תודה על השיתוף ברקע המשפחתי, יתכן שהוא מאד רלוונטי לקושי. את לגמרי צודקת שאת מבקשת פתרון שכן רק לשקף את הקושי- לא מספיק. ממה שאני מבינה ישנם כעסים רבים שיוצאים בכל מיני הזדמנויות( גם קטנות) ויש להתייחס אליהם ולתת להם מקום. בהסתמך על תיאורך, ניכר שמדובר בהרבה מעבר ל"המלצות כיצד להתנהל עימה" לכן הייתי הולכת לכיוון של טיפול רגשי עבורה בשילוב עם הדרכה הורית. בהצלחה רבה אירית


שלום לך אמא, נדמה שבמקרה שלך התשובה נמצאת בגוף השאלה. מדובר בילדה צעירה מאד שמנסה להסתגל למציאות חדשה שזה הגן בו בקרה ארבעה ימים ברצף וגם בהם למיטב הבנתי לא נותרה לבד. בהקשר של חרדת נטישה, לא הייתי כרגע יוצאת בהצהרות, זה מקדם מידי. תמשיכו לעשות את מה שאתם עושים מאד טוב, תעבדו בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, הסבא והסבתא. והכי חשוב שדרו ביטחון ולא חלילה בהלה נוכח הקושי של הילדה( זו העבודה הכי חשובה כאן). ו... סבלנות זה עשוי לקחת זמן( כל ילד והקצב שלו). בהצלחה רבה אירית


ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית


ריקי שלום, אתחיל משאלתך הראשונה- אז במקרה הזה את לגמרי צודקת וזה אכן סיטואציה קשוחה. אך נראה שלכם אין כל ברירה אחרת אלא לשקף לבנכם את "עקרון המציאות"- שהצעצוע לא שלו והוא לא יוכל לשחק עימו. בנוסף יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים שבהם תצטרכו לוותר על התוכניות ולחזור עימו הביתה( באמת לעשות זאת לא רק איומים) כשהמסר הוא "אינך יכול להתנהג כך" (השידולים מיותרים במקרה דלהלן). לגבי תחושת האי נעימות, עם כל הכבוד, יש לכם כאן משימה /מטרה חינוכית חשובה יותר. לגבי הסוגייה השנייה, יש לזכור שזה דור שחייו מתנהלים ויתנהלו דרך המדיה , השאלה היא איך אתם כהורים שמים גבולות כדי ליצור איזון נכון ומותאם, וניכר שאתם עושים זאת. בהקשר האחרון- אכן טבעי שלילד יש תחום עניין משלו וגם כאן ישנה שאלה של איזון. בהחלט אפשר לגייס את תחום העניין לטובת שאר הדברים לדוגמה פאזל או יצירה בנושא של תחבורה. הייתי ממליצה באופן הדרגתי לעלות כל פעם את זמן של הפעילויות האחרות ( מחמש דקות לשש דקות וכן הלאה) . מעבר לכך חשוב בהקשר זה, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות החינוכי בגן. בהצלחה אירית


היי לימור, לאור המקרה שתיארת, מציעה לך לפנות לפסיכיאטר ילדים ולתאם עימו פגישה לזמן הקרוב!. בהצלחה אירית


שלום ליאת מבינה את בקשתך וגם את החשש. ראשית הייתי קצת מבררת איתו יותר לעומק מה הוא חושב על אלימות ועל דרכי פתרון ומשם מתקדמת איתו. בנוסף הייתי מתעניינת מה מניע אותו להגיב כפי שהוא מגיב( פחד?, חוסר ביטחון?) כמו כן ניתן לנהל עימו שיח סביב סיטואציות ספציפיות ושואלת האם היה שבע רצון מתגובתו?, האם היה רוצה להגיב אחרת? ואם כן מה מנע ממנו להגיב אחרת?. וכך בצורה הדרגתית בונה עימו דרכי תגובה מותאמות יותר עבורו. בהצלחה איריית


שלום לך, ראשית אתייחס לקשר עם הילד כיוון שלשם כך התכנסנו, נראה שהשוואה בין הסבתות והתנהלותם מול הילד, מיותרת. זהו מצב טבעי שילד מול סבתא אחת מגיב כך, ומול סבתא השנייה מגיב באופן אחר. בהחלט יתכן שתגובת בנך מושפעת ממזגה של אמך וכן מהעובדה שלא התראה עימה שנתיים(על אף היותו חברותי וליכולות שלו להסתגל לסיטואציות חדשות ). חשוב לקחת בחשבון שלהתחיל לחנך את הסבתא ככל הנראה לא יוביל לפתרון אלא עשוי להסלים את הבעיה. נראה שיש להניח לסבתא ולאפשר לה למצוא את הדרך לתקשר עם הילד. ואם כבר לסייע לתהליך זה ע"י שימוש במודלינג- בהתנהלות שלך מול בנך. בכך שהיא תצפה בקשר שלך מולו, ואולי זה עשוי לתת לה רעיון לאיך אפשר אחרת. דבר נוסף שניתן לעשות זה לתווך לילד את הסבתא ואת הכוונה שלה מאחורי המילים והעלבונות. הרי בסופו של דבר היא מעוניינת בקשר עימו, אלא שהגישה שהיא מכירה, אינה מותאמת. לגבי הקשר שלך עם אימך נראה שגם שם יש עבודה אך זו כבר שאלה לפורום אחר. בהצלחה אירית


שלום ערן, לא ציינת אם אתה דובר אנגלית כשפת אם, ומה הסיבה שבגינה החלטתם להתחיל לדבר אנגלית עם בתך, והאם במהלך היום אתם ההורים משוחחים ביניכם בעברית בלבד. מובן שהעובדה שהתחלת פתאום לפנות לבתך באנגלית- מוזרה בעיניה. השאלה היא האם הרצון שלכם הוא לחשוף אותה לשפה האנגלית כהעשרה בלבד. אם זה המצב, ניתן לעשות זאת גם בדרכים אחרות, כמו: האזנה לדקלומים ושירים, הקראת סיפורים באנגלית או צפייה בסרטונים של שירים או תכנים בשפה האנגלית. אבל אם החלטת לעבור לדבר איתה באנגלית בלבד- במקרה כזה, מאחר ומדובר בעניין מורכב, הייתי ממליצה לכם לפנות לייעוץ אצל קלינאית תקשורת שמתמחה בדו-לשוניות. בכל מקרה, לשאלתך, ההמלצה היא לא לערבב בין השפות.. תמר לבין - קלינאית תקשורת