ללכת בדרכך


מאת ז'וז'ו מויס
הוצאת ידיעות ספרים, 2014 (נכתב ב- 2012)


אם הייתי צריכה לשפוט על פי כריכתו, יש להניח שלא הייתי לוקחת את הספר הזה לידי.
הצירוף של רקע ורדרד מתקתק עם הבטחה הטמונה בעיגול המוזהב: "בראש רשימות רבי המכר בעולם" מצית את חשדנותי... דעות קדומות שכאלה.
אז למה בכל זאת, לקחתי גם לקחתי ואף קראתי ואף מצאתי שהוא ראוי לכתוב עליו? בזכות עלית קרפ, כותבת ביקורות הספרים במוסף "ספרים" של עיתון הארץ. לה הקרדיט ולה התודה.

לואיזה היא אשה צעירה שנאלצת להתמודד במפתיע עם שינוי במציאות חייה הנוחה והבלתי מאתגרת. היא לא בחרה בשינוי. היא לא ייחלה לו. כאשר הוא מתרחש היא מרגישה התנגדות לעצם התרחשותו ומנסה להימנע מהתמודדות אתו. תגובה אפשרית, טבעית, מוכרת עד מאד...
אבל אז היא עושה מהלך, שיביא בעקבותיו תהליך התבגרות מרגש מאין כמותו. עצוב, מכאיב, מכעיס, מטלטל, ויחד עם כל אלה מאד משמעותי ומאד מצמח.
במרכזו של הספר עומדת דילמה מוסרית מכאיבה וקשה, הקשורה בזכותו של אדם לבחור את עיתוי מותו, אבל עליה אכתוב אולי בפעם אחרת. אני מבקשת להתייחס כאן אל מי שנמצא לצדו של מקבל ההחלטה הזו. אל מי שנגזר עליו לממש את משאלת-לבו של אדם אהוב וקרוב להפסיק את חייו, שנוגדת כמעט בכל דרך אפשרית את המשאלה להשאירו לצדו, להשאירו בחיים.
ספר

לואיזה, מזכירה בתחילת הספר איזו Clueless"": נערה שנוטה לבחור במה שנוח, להיות מובלת בידי החיים, לא לשאוף להישגים אישיים, לא להעריך את כוחותיה או יכולותיה, להישאר בתוך קשר זוגי שלא ברור עד כמה הוא מספק אותה ונותן לה מקום בתוכו. הרפתקנות או שאפתנות – ממנה והלאה. היא עוקפת קשיים ונמנעת מהתמודדות עם שאלות מהותיות הנוגעות להמשך חייה ולבחירות שיהא עליה לבצע. ולפתע היא ניצבת בפני דילמה מוסרית מן המדרגה הראשונה.

אני נזכרת ברושם העז שעשו עלי דבריה של מחנכת כתתה של חברה טובה שלי לפני שנים רבות. היא אמרה לחברתי שאמא שלה ניחנה ביכולת הנדירה לתמוך בה ולגבות את מעשיה, גם כאשר היא אינה מסכימה אתה, גם כאשר היא מייחלת שתבחר בחירות אחרות מאלה שהיא בוחרת.
עד אז לא חשבתי שיש אפשרות לתמוך במישהו ולגבותו כאשר אינך מסכים עם דרכו. עד אז לא חשבתי על הורים באופן הזה, שחלק מהם מתמודד עם מערך שיקולים מורכב כל כך. אבל בעיקר, קבל מושג הבחירה באותו יום מובן אחר מזה שהיה לו קודם. והתחלתי להפוך ולהפוך בו. ולימים, נחשפתי בזכות מורה יקרה באוניברסיטה, (לימים חברה חכמה ויקרה שלי), לספרות האקסיסטנציאליסטית ולאופן שבו היא מתייחסת למושגי הבחירה והאחריות.

ויל, ובמקביל לו, לואיזה, מתמודדים עם הנסיון לחיות את חייהם בצורה אותנטית. להיות או לחדול, זו הדילמה שלו, שהוא מכריע בה הכרעה שאין לו לגביה ספקות גדולים. ואין לו לגביה חרטה.
לשחרר, לאפשר, להפסיק להילחם ולכבד את הבחירה שלו, או לעמוד מנגד בכל הכוח, זו הופכת להיות הדילמה שלה, של מי שנמנעה כל חייה בהחלטות קשות. ונוספת אליה המשאלה שהאהבה תרפא הכל.
שניהם עוברים כברת דרך משמעותית. שניהם זזים תזוזה משמעותית מן המקום בו היו מצויים כשנפגשו לראשונה.
משניים לנושא המרכזי של הספר, יחסיה של לואיזה עם אחותה, עם אמה, עם אביה ועם בן הזוג שלה. משניים לעלילה המרכזית, אבל מאפשרים הבנה רחבה יותר על ההתנהלות שלה בעולם, על המפגש שלה עם דמויות נשיות וגבריות, על ההתבוננות על מקורות הכוח שלה.

שאלה ללואיזה שבאה לטיפול.
"שלום לואיזה. טוב שבאת. לו היית צריכה לבחור רגע אחד בחייך, שממנו והלאה התחיל השינוי להתרחש, על איזה רגע היית מצביעה? האם היית חוזרת לאותו רגע ובוחרת מחדש?"

ספר מרגש.




< כל מה שהוא רצה פרנסוס על גלגלים  >