כל מה שהוא רצה
מאת אניטה שְרֶב
כנרת זמורה ביתן, 2004
זהו חשבון נפש. בנסיעתו ברכבת ללוויה של אחותו, חוזר המספר לאחור, אל יום משמעותי אחד ששינה את מהלך חייו. בגלל שריפה שפרצה (כמה סמלי, שריפה שפורצת באופן פתאומי, לא מתוכנן, מעכלת ומכלה כל מה שנקרה בדרכה וקשה לעצור אותה, יש מי שמצליח להינצל ממנה ויש מי שנופל קורבן לאש המסוכנת שלה) הוא פוגש אשה שהופכת את חייו על פיהם.
המספר, מרצה לספרות באוניברסיטה קטנה בעיר קטנה בארה"ב, מגולל את סיפורו ובעיקר את סיפור היחסים שלו עם האשה שהפכה להיות מוקד חייו. הסיפור מתרחש בארה"ב ומתחיל בשנת 1900, אך הוא רלוונטי לכל עת ולכל מקום.
הספר עוסק, לדעתי, בשני תכנים עיקריים. בשאלת הבחירות שאנו מבצעים, כאלה המשפיעות על מהלך חיינו ונדרש מאתנו ליטול עליהן אחריות, ובשאלת המתחולל בנפשנו כשניצתת בנו קנאה.
בספרות האנליטית קיימת הבחנה בין שני סוגי קנאה, ה-jealousy, (שעיקרה המשאלה לחמוד דבר מה שלאחר יש ולך אין, ואף שהיא מצערת או מכאיבה אין בה מימד הרסני) לעומת ה – envy (המוכנות של האדם המקנא להרוס את האחר גם במחיר ההרס של עצמו, ובלבד שלאחר לא יהיה מה שלו אין).
המספר מעיד על היותה של הקנאה מושלת בחייו. מכתיבה את מהלכיו. משבשת את שיקול דעתו. מוליכה אותו אל עבר האבדון. שני בני הזוג, המספר ובת הזוג שלו, לכודים.
יחסי זוגיות שבהם נלכד אחד מבני הזוג (ולעתים אף שני בני הזוג גם יחד) בסבך שמחיר היציאה ממנו קשה מנשוא, מצויים לצערנו לא רק בספרות הבדיונית. אנחנו פוגשים אותם גם בחיים האמיתיים.
כשפגשתי זוג כזה באחרונה, שהגיע לטיפול על רקע של בגידה של הבעל באשתו, אמרה לי האשה: "יש רגעים בהם אני יודעת שהוא לא התכוון להרוס את המשפחה שלנו, אלא נתן ליֶצֶר להוביל אותו. וברגעים האלה אני מנסה למצוא בעצמי סליחה, לתקן, להחזיר את השפיות לחיים שלנו. אבל יש רגעים שבהם מתחשק לי להרוס הכל, הכל כולל את עצמי ואת הבית ואת כל מה שבנינו יחד, כי אני מרגישה שהוא הרס לי תמונה מקסימה וחלומית. ואם הוא התחיל להרוס, מתחשק לי להרוס עד הסוף".
מה מוליך אותנו לקוות שהבחירות שאנו עושים, בַּשביל שבחרנו להלך בו, בבן זוג שבחרנו לחיות עמו, במקצוע שבחרנו לעסוק בו – גם אם הן נראות כמוטעות, תתיישבנה בהמשך הדרך? תסתדרנה מעצמן? שהצל האפל המלווה אותן ייעלם? שהערפל האופף אותן יתפוגג? שנסים יתרחשו?
אך כאשר אלה אינם מתרחשים, מה אז? מה מאפשר לנו לסגת מבחירות מוטעות? מה מעוור את עינינו, לעתים פרקי חיים שלמים, מלראות ששגינו?
אני מוצאת שנדרש אומץ כדי לכתוב ספר כזה. נדרש אומץ כדי להתמודד עם סוגיית הקנאה במובנה ההרסני והשונא. זהו רגש קשה. לא קל להכיר בו כמתקיים בתוכנו, קשה לשאתו. קשה לנסות למגר אותו. קשה לעמוד מול המראׇה ולהודות בפני עצמנו שהוא מתקיים בתוכנו.
מי שיקרא את הספר, מוזמן להצטרף לתהייה שלי, באיזה שלב, בכל אחד מפרקי הסיפור, ניתן היה לסייע לגיבור הספר, למספר, להשתחרר מכבלי הטירוף שאחז בו? לפקוח את עיניו ולהכיר במחיר הבחירה המוטעית? לשחרר את עצמו, ואת האחרים, מכבלי הקשר הלא בריא, הלא מיטיב, שבחר?
כמו בספרים רבים אחרים שאני קוראת, הצעתי בדמיוני לניקולס ואן-טאסל לפנות לטיפול.
שאלה לניקולס, שבא לטיפול.
"שלום ניקולס. טוב שבאת. אני מזמינה אותך לבחון יחד את המלכודות שתיארת בפני, את המילכודים שלתוכם אתה טוען שהכנסת את עצמך, שאתה מרגיש שניהלו אותך ושלטו בך. האם אתה מאמין שיש לך יכולת למשול מחדש בחייך?"
< ללכת בדרכך פרנסוס על גלגלים >
כל מה שהוא רצה
מאת אניטה שְרֶב
כנרת זמורה ביתן, 2004
המספר, מרצה לספרות באוניברסיטה קטנה בעיר קטנה בארה"ב, מגולל את סיפורו ובעיקר את סיפור היחסים שלו עם האשה שהפכה להיות מוקד חייו. הסיפור מתרחש בארה"ב ומתחיל בשנת 1900, אך הוא רלוונטי לכל עת ולכל מקום.
הספר עוסק, לדעתי, בשני תכנים עיקריים. בשאלת הבחירות שאנו מבצעים, כאלה המשפיעות על מהלך חיינו ונדרש מאתנו ליטול עליהן אחריות, ובשאלת המתחולל בנפשנו כשניצתת בנו קנאה.
בספרות האנליטית קיימת הבחנה בין שני סוגי קנאה, ה-jealousy, (שעיקרה המשאלה לחמוד דבר מה שלאחר יש ולך אין, ואף שהיא מצערת או מכאיבה אין בה מימד הרסני) לעומת ה – envy (המוכנות של האדם המקנא להרוס את האחר גם במחיר ההרס של עצמו, ובלבד שלאחר לא יהיה מה שלו אין).