פוביות
פוביה (בעברית: בעת) היא הפרעה פסיכיאטרית השייכת לאשכול הפרעות החרדה. גורם ספציפי ( אובייקט, פעילות או סיטואציה מסוימת) המעורר פחד כרוני ומוגזם. זוהי חרדה נקודתית ולא ראציונלית מאלמנט שאינו מעורר פחד בדרך כלל, כמו למשל ממקומות פתוחים וציבוריים (אגורפוביה), ארכנופוביה (פחד מעכבישים), או מאהבה (פילופוביה).
סימפטום עיקרי במצבים אלו הוא החשש התמידי ממפגש עם הגורם מעורר החרדה, כך שהפוביה מייצרת מתח ואי-נעימות נרחבים, בעלי השפעה מקיפה על אורח החיים.
הפוביה היא הפרעה נפוצה יחסית; היא שכיחה בקרב 10% מהאוכלוסייה, ונשים סובלות ממנה פי 2 מגברים.
על פי ה DSM-IV- (המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי) נדרשים ארבעה קריטריונים על מנת לאבחן פוביה ספציפית:
פחד עקבי וממשי הנגרם מנוכחות של גורם ספציפי (אובייקט או מצב), או מחשיבה עליו.
החשיפה לאותו גורם תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה, ועשויה אף להוביל להתקף פאניקה.
האדם מודע לכך שמדובר בהתקף של פחד מופרז (קריטריון זה אינו הכרחי עבור ילדים).
האדם מנסה להימנע ככל האפשר מהגורם לחרדה.
ללא טיפול, מצבים כאלה ילכו ויעשו חמורים יותר, ויופיעו לעתים תכופות יותר. הקושי והמבוכה הכרוכים בהם יובילו את הסובל מהפוביה לנקוט יותר ויותר פעולות "הגנה", ובעיקר על ידי הימנעות מהסיטואציות המעוררות אותם.
טיפול בפוביות:
קיים מגוון גדול של שיטות לטיפול בפוביות, אך הנפוצה ביותר היא השיטה ההתנהגותית – שבה מביאים במכוון את המטופל למצב שמייצר את הפוביה, ועוזרים לו להתמודד עמה. תחושת המסוגלות והעמידות שעולה מהתמודדות מוצלחת שכזו היא שיוצרת את תחושת ההצלחה בטיפול. גישות קוגניטיביות התנהגותיות משמשות לרוב לטיפול בחרדות ופוביות וביניהן- שינוי דפוסי חשיבה, דמיון מודרך.
סימפטום עיקרי במצבים אלו הוא החשש התמידי ממפגש עם הגורם מעורר החרדה, כך שהפוביה מייצרת מתח ואי-נעימות נרחבים, בעלי השפעה מקיפה על אורח החיים.
הפוביה היא הפרעה נפוצה יחסית; היא שכיחה בקרב 10% מהאוכלוסייה, ונשים סובלות ממנה פי 2 מגברים.
על פי ה DSM-IV- (המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי) נדרשים ארבעה קריטריונים על מנת לאבחן פוביה ספציפית:
פחד עקבי וממשי הנגרם מנוכחות של גורם ספציפי (אובייקט או מצב), או מחשיבה עליו.
החשיפה לאותו גורם תגרום כמעט תמיד לתגובת חרדה, ועשויה אף להוביל להתקף פאניקה.
האדם מודע לכך שמדובר בהתקף של פחד מופרז (קריטריון זה אינו הכרחי עבור ילדים).
האדם מנסה להימנע ככל האפשר מהגורם לחרדה.
ללא טיפול, מצבים כאלה ילכו ויעשו חמורים יותר, ויופיעו לעתים תכופות יותר. הקושי והמבוכה הכרוכים בהם יובילו את הסובל מהפוביה לנקוט יותר ויותר פעולות "הגנה", ובעיקר על ידי הימנעות מהסיטואציות המעוררות אותם.
טיפול בפוביות:
קיים מגוון גדול של שיטות לטיפול בפוביות, אך הנפוצה ביותר היא השיטה ההתנהגותית – שבה מביאים במכוון את המטופל למצב שמייצר את הפוביה, ועוזרים לו להתמודד עמה. תחושת המסוגלות והעמידות שעולה מהתמודדות מוצלחת שכזו היא שיוצרת את תחושת ההצלחה בטיפול. גישות קוגניטיביות התנהגותיות משמשות לרוב לטיפול בחרדות ופוביות וביניהן- שינוי דפוסי חשיבה, דמיון מודרך.