סוגי הכשרות והסמכות של מטפלים

פסיכולוג

על מנת לעסוק בפסיכולוגיה על המטפל להיות בעל תואר שני והתמחות באחד מתחומי ההתמחות המוכרים בארץ: פסיכולוגיה קלינית, חינוכית, שיקומית, רפואית, תעסוקתית, התפתחותית.

פסיכולוג קליני מומחה הוא מי שסיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, סיים את שנות ההתמחות שלו וקיבל רישיון לעסוק בפסיכולוגיה קלינית מטעם משרד הבריאות. לרוב, ממשיכים פסיכולוגים להשתלם בשיטות וגישות טיפוליות שונות. פסיכולוג המציג עצמו כמומחה לשיטה או גישה מסוימת אמור להמציא אישור על לימודיו והסמכתו לכך.

פסיכולוג חינוכי עוסק בכל הקשור להסתגלותו ורווחתו של הילד סביב המסגרת החינוכית בה נמצא. פסיכולוג חינוכי עורך אבחונים דידקטיים ופסיכו דידקטיים, עושה הערכות לגבי התאמת המסגרת החינוכית לילד ומלווה תלמידים והוריהם סביב קשיי הסתגלות וקשיים רגשיים הבאים לידי ביטוי במסגרת הלימודית חינוכית.

פסיכולוג התפתחותי מטפל בילדים בגיל הרך ועוסק בכל הקשור להתפתחות הילד- מאבחונים והערכות ועד טיפול רגשי, טיפול דיאדי (הורה – ילד), בנית המלצות לתכניות טיפול וטיפול בילדים עם עיכובים וקשיים התפתחותיים.

פסיכולוג שיקומי עובד בעיקר בתחום הנכויות: נכויות שכלית התפתחותית, נכויות נפשיות, תקשורתיות, או מוטוריות וגם נכויות כתוצאה מתאונות עבודה, תאונות דרכים או פגיעה כלשהיא שחווה האדם במהלך חייו. כמו כן יעסוק בתחום בריאות הנפש ושיקום תעסוקתי. תחום העבודה של הפסיכולוג השיקומי מתמקד בסיוע לאדם לעבד את האובדן ואת המשמעות שבמגבלה בתפקודו, למצוא את כוחותיו ויכולותיו ולסייע לו להגיע לתפקוד הממצה את יכולותיו במטרה להעלות את איכות חייו. בעבודתו, נוגע פסיכולוג שיקומי בכל מכשול או קושי (חברתי, תרבותי, אישיותי או משפחתי) העומד בפני האדם לספק את צרכיו או להגיע להחלמה.

פסיכולוג שיקומי עובד בדרך כלל בצוות רב מקצועי הכולל אנשי טיפול ממקצועות הבריאות (קלינאית תקשורת, פזיותרפיה, ריפוי בעיסוק), פסיכיאטר, עובדת סוציאלית, ואחראי על הטיפול ברווחתו הנפשית של המשתקם.

פסיכולוג שיקומי עובד בדרך כלל במרכזי שיקום, בבתי חולים, ובמרכזי תעסוקה. פסיכולוג תעסוקתי פסיכולוגיה תעסוקתית או פסיכולוגיה תעשייתית או פסיכולוגיה ארגונית, כולם שמות המתארים ענף התמחות בפסיכולוגיה הבודקת את היחסים שבין אדם למקום עבודתו או לקריירה שלו, או בין הארגון לעובדיו.

ההכשרה של פסיכולוג תעסוקתי היא התמחות בפסיכולוגיה ארגונית. תפקידו של פסיכולוג תעסוקתי הוא להבין את התהליכים המתרחשים בתוך הארגון ובין העובדים בכדי להביא את הארגון למקסימום אפקטיביות ושביעות רצון של הלקוחות והעובדים.

פסיכולוג תעסוקתי עורך אבחונים ומיונים אשר מאפשרים לאדם להבין מהו העיסוק המתאים לו ולארגון להבין מיהו העובד המתאים ביותר לתפקיד המדובר. כמו כן תפקידו של פסיכולוג תעסוקתי לזהות צרכי הדרכה ולהדריך עובדים ומנהלים בתהליכים ארגוניים. עוד מתפקידו של הפסיכולוג התעסוקתי בארגון - להבנות תהליכי שימור עובדים והנעתם. לבחון את גורמי המוטיבציה ולאמוד אותם או לטפל במקומות בהם מאובחן קושי בהנעה של עובדים בארגון.

פסיכולוג תעסוקתי מטפל בגורמי לחץ ושחיקה של אנשים בעבודה או בתוך ארגונים, וגם עוסק בניהול וטיפול בקונפליקטים בין עובדים או בין עובדים להנהלה.

פסיכולוגיה רפואית פסיכולוגיה רפואית הינה תחום התמחות בפסיכולוגיה שהוא חדש יחסית והתפתח בשנים האחרונות. ההתמחות בפסיכולוגיה רפואית התפתחה בשני העשורים האחרונים עם המחקר שבחן את השפעות ההיבטים ההתנהגותיים והרגשיים של חולים על מהלך המחלה, על שיתוף הפעולה של חולים עם הצוות הרפואי בטיפול ועל ההתמודדות הנפשית שלהם עם מצבי חולי ודחק מתמשכים.

עובד סוציאלי

עובד סוציאלי הוא כל מי שסיים לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית במוסד מוכר להשכלה גבוהה. עובד סוציאלי יכול לקבל מטופלים פרטיים או דרך שירות ציבורי, לצורך יעוץ, ליווי או תמיכה רגשית. תואר זה אינו מסמיך לעסוק בפסיכותרפיה. עובד סוציאלי רשום בפנקס העובדים הסוציאליים באיגוד המקצועי. עובדים סוציאליים בעלי תואר שני בהתמחות קלינית הם בעלי הכשרה מעמיקה יותר בתחום הטיפול הנפשי. אלו שהמשיכו לאחר התואר השני ללימודי פסיכותרפיה, מוסמכים לעסוק בטיפול פסיכותרפי בדיוק כמו פסיכולוגים או פסיכיאטרים שעברו הסמכה זהה בבית הספר לפסיכותרפיה. ההבדלים ביניהם קשורים בדרך כלל (אם כי לא בהכרח) לתפיסת העולם ולגישתם הטיפולית. עובדים סוציאליים קליניים באים מנקודת מבט חברתית-סוציאלית וכוללנית, המדגישה יותר מהפסיכולוגים את חשיבות הסביבה המקיפה את הפרט (משפחה, קבוצה, קהילה) ואת יכולת השפעתה על האדם.

פסיכיאטר

הכשרתו של פסיכיאטר היא רפואה. פסיכיאטר הוא מי שלמד את כל שנות בית הספר לרפואה ולאחר מכן עשה התמחות של ארבע שנים נוספות בפסיכיאטריה. פסיכיאטרים יכולים לרשום תרופות ולהפנות לבדיקות פיזיולוגיות העשויות לשפוך אור על הפרעות במצב הרוח ו/ או השיפוט. בדרך כלל נועצים בפסיכיאטר כאשר רוצים לשלב טיפול תרופתי בפתרון של בעיה רגשית או נפשית. פסיכיאטרים רבים המשיכו ולמדו לימודי פסיכותרפיה והם יכולים לשלב בין שיחות טיפוליות לטיפול תרופתי. חשוב לציין כי על מנת לטפל בילדים על פסיכיאטרים לעבור הכשרה נוספת. לא לכל פסיכיאטר מותר לרשום תרופות לילדים.

מטפלים בהבעה ויצירה

תחום זה לטיפול רגשי אינו מוכר במשרד הבריאות ועל כן למטפלים בהבעה ויצירה אין אפשרות לקבלת רישיונות. עם זאת, מטפלים העוסקים בתחומי הטיפול במוסיקה, טיפול בדרמה (דרמה תראפיה), טיפול באומנות, ביבליותרפיה (טיפול באמצעים סיפוריים ובכתיבה) עשויים להיות בעלי הכשרה מעמיקה ומספקת. הבעיה היא שמאחר ומשרד הבריאות אינו מכיר במקצועות טיפוליים אלו, אין הגדרה ברורה מי רשאי לעסוק בהם. בפנייה לבעלי מקצוע מתחומים אלו רצוי לשאול מהי הכשרתם והאם יש להם הכשרה בסיסית טיפולית מוכרת (כזו המוכרת על ידי משרד הבריאות) מעבר ללימודי הטיפול בהבעה ויצירה. כמו כן מוסד הלימודים בו למדו את המקצוע יכול להצביע על איכות הכשרתם. כיום מוסדות להשכלה גבוהה רבים בארץ מציעים תכניות הכשרה דו ותלת שנתיות לבעלי תאור אקדמי בתחומי הטיפול בהבעה ויצירה השונים.

טיפולים התפתחותיים

ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת – הם מקצועות הבריאות אשר קיבלו אסמכתא ממשרד הבריאות לתת טיפולים התפתחותיים לילדים ותינוקות. יש לבדוק כי למטפלים אלו תעודת בוגר אוניברסיטה במקצועו ורישיון בתוקף ממשרד הבריאות. הרישיון ניתן לאחר תקופת התמחות. כמו כן חשוב לבדוק האם למטפל/ ת יש ניסיון והשתלמויות מתאימות נוספות בתחום הספציפי בו מבקשים לטפל.

בשלושת מקצועות הבריאות הללו יכולים המטפלים לטל גם במבוגרים, על פי ניסיונם והתמחותם.