על הספה - פורומי מומחים

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה

פורום אמהות, היריון ולידה מנהלת פורום רחלי שרון גרטי
מטפלת בעלת ניסיון רב במבוגרים ובבוגרים צעירים. עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית פורום אמהות, היריון ולידה
בשילוב גוף נפש ורוח, אמא לשלושה.


להיות אמא- פירושו כניסה לעולם רחב, אינסופי, של התמודדויות ומורכבויות. זוהי רכבת הרים רגשית בה אנו נעות במהירות בין רגעים של אושר, סיפוק עילאי, אהבה בעוצמה לא מוכרת ומשמעות קיומית ובין רגעים רבים של אי שקט, קונפליקטים, חוסר שליטה ופחד. המעבר בין תחושת הביטחון לבין הספק יכול להיות חד ומטלטל.

להיות אמא - פירושו מפגש מחודש עם הילדות שבנו, הילדות שבתוכנו- הניבטות אלינו מעיני הילדים שלנו ומתוך הקשר שאנו בונות עימם. זהו מפגש ייחודי ומרגש עם מי שהיינו ומי שעודנו, ולא פעם זהו מפגש המעורר חרדה ושאלות שאנו מפנות כלפי עצמנו- האם אני האם שקיוויתי להיות? האם ומתי אני פועלת כשם שאימי נהגה כלפיי?

פורום זה נועד לכן, אימהות ונשים חשובות, במטרה ללוות, לסייע ולעודד אתכן במסע האימהות, להיות אוזן קשבת וחושבת ביחד איתכן. רבות נכתב, נאמר ונשאל על מה הילד צריך. אבל כאן תישאל קודם לכן השאלה- מה אני, אמא, צריכה? וברור לכולנו כי כאשר אנחנו רגועות וברורות לעצמנו- גם לילדים שלנו ולמשפחות שלנו קל יותר.

אני מזמינה אתכן לשתף, להתלבט ולהתייעץ על כל נושא אישי המעסיק אתכן, ומאמינה כי בכוחן של התמיכה וההכוונה לאפשר לכן למצוא את הדרך הנכונה עבורכן.


 X

ניסחת באופן מרגש את ההתפעמות שלך מן הבת שלך, לצד היכולת לזהות שקשה לך לסמוך על עצמך, אולי אף יותר מאשר לה. הזיהוי הזה שלך את הקושי של עצמך הוא חלק נכבד מן הפתרון. רוצה לומר בכך כי היכולת שלך להבין את העמדה הפנימית שלך מול הסוגייה הזו היא המפתח. כעת, עלייך למצוא את הדרך להתחזק אל מול האתגר הטיפולי שעומד בפניכם. ככל שאת תצליחי לסמוך על עצמך ועל התהליך שעליה לעבור- כך יהיה לך קל יותר להתמודד עם הקשיים שלה. גם אם ההתקדמות שלה תיעצר לזמן מה, את יכולה להניח שהיא תמצא את הדרכים להתקדם בהמשך ולפצות על מה שהואט. אם את שלמה עם הפרוצדורה הרפואית והיתרון של הטיפול המוקדם- אז כעת עלייך להיערך נפשית ופיזית לכך. אני מאמינה גדולה בכוח ההסתגלות וההתמודדות של תינוקות וילדים קטנים. מדובר ביצורים מאד חזקים (ראי את סיפור הלידה שלך, כמה עוצמה שלך ושלה יש שם) שיכולים להתגבר על קשיים ולהמשיך את חייהם. כמובן שאם תחושי שזה "גדול" עלייך יותר מדי- פני לייעוץ. בהצלחה ובבריאות.



ראשית, חשוב ששמת לב שהילדה שלך מאותתת שהיא במצוקה. היכולת של ההורה לזהות את המצוקה של הילד היא צעד ראשון. שנית, אני בהחלט יכולה להסכים עם ההשערה שלך שהמצוקה קשורה להיריון שלך. ילדים מבינים דברים בצורה אינטואטיבית גם אם אין להם מילים לבטא זאת.. בנוסף , זהו גיל שבו השלב ההתפתחותי עוסק ביצירת נפרדות מאמא, בדיקת התלות והיכולת למרחב בינאישי. שלב זה, הגם שהוא נורמטיבי וחשוב ביותר, מהווה מקור לפחדים ולחששות. הלילה, השינה, מהווים פעמים רבות קרקע פוריה לפחדים. אני מציעה לך להיות איתה ברוך ובסבלנות. לאפשר לה לצרוך אותך יותר במידת האפשר שלך. להיות איתה ליד המיטה, להישאר, לדבר על החשש ועל זה שאמא כאן. אני מציעה לבנות טקס שינה שחוזר על עצמו ומרגיע בפני עצמו- סיפור, נשיקה, שיר וכד'. אפשר גם לספר לה שיש תינוק בדרך, שאולי היא חוששת אבל שזה יהיה לה מאד כיף שיש לה אח/אחות קטנה. ובעיקר - אני כאן איתך, את לא לבד וכיו"ב. עם הזמן, בהמשך, אפשר יהיה לרווח לאט לאט. להגיד לה שאבא נשאר איתה קצת ואת קצת... להגיד שעוד מעט תבואי גם.. את תרגישי מתי היא יכולה לשחרר קצת יותר ובתמיכה שלכם. בהצלחה.





ההתנהגות הקשורה באכילה ושינה בתחילת חייו של תינוק שונה מאחד לשני. ישנם תינוקות שמרבים בשינה וכאלו שמתקשים בכך. בעיקרון אם יש יציאות תקינות ובסה"כ את מתרשמת שהוא יכול גם להיות רגוע ושלו- אז לרוב זה יסתדר סביב גיל חודשיים שלושה. אני מציעה לנסות כל מיני דברים ולראות איך הוא מגיב אליהם- האם מקלחת טובה עוזרת לו לישון? אולי לשים אותו הרבה במנשא עלייך? סיבובים בחוץ?... כך תלמדי את תינוקך והוא ילמד אותך. במידה ואינו מצליח לישון כלל או שאינך רואה שום דיפור אני מציעה לפנות להתייעצות עם אחות טיפת חלב.



תיארת בצורה כנה וקולחת את מה שנשים רבות מרגישות וחוות סביב היריון ולידה, אבל לא תמיד מדברות עליו, וחבל. כל מה שאת מרגישה הוא נורמלי לגמרי. הכניסה להורות נושאת משמעויות רבות, בוודאי לאם, שחייה מתהפכים באחת. אין סתירה בין תינוק חמוד לבין תחושה של אבל על אורח החיים שנגמר, הזוגיות שנדחקת הצידה והקשיים הפיזיים או העייפות הרבה. אני לכן דווקא מציעה לך להרפות מהציפיות שלך להרגיש אחרת. אין לנו שליטה על הרגשות שלנו, על כן עדיף לקבל אותם .. לשם כך אני מציעה להיפרד יפה לשלום מהשיפוטיות שאת אולי מחזיקה בנוגע לתחושתך. זה מה שיש כרגע ונראה שזה לא פוגע בתפקוד או בטיפול בתינוק. ייתכן וכדאי לשוחח על הדברים בקשר הזוגי וגם אולי חברה טובה איתה תקבלי לגיטימציה ... אומר ואוסיף- דברים רבים עוד יקרו בקשר עם התינוק. הוא יגדל, הקשר יתפתח ותחושותייך צפויים להשתנות. אם את חשה במצוקה שאינה עוברת תמיד ניתן לפנות לעזרה מקצועית שתסייע לך.




את מתארת תופעה שבעיקרה הינה נורמלית ומהווה חלק מהתפתחות תקינה- הילדה בגיל שבו היא מתחילה לזהות את הרצונות שלה. משום כך היא מבטאת את העדיפות הברורה שיש לה להנקה על פני בקבוק. אין הדבר אומר שעלייך להישאר בבית לצמיתות, אלא שיש למצוא את הדרך ביחד איתה להרחיב את המענים שהיא מקבלת בעניין זה. ככל הנראה שתפגשי את התסכול שלה מכך שאינה מקבלת בדיוק את הדבר שהיא רוצה, אך ברוב המקרים- אם תהיה עקביות מצידכם- היא תתרצה ותיקח את מה שנותנים לה. ייתכן ורצוי לתרגל זאת מספר פעמים וכשאת לא נמצאת לידה ולא זו שנותנת לה את הבקבוק (אז ברור לה שהאפשרות שהיא רוצה נמצאת ולא תבין מדוע אינה יכולה לקבל אותה). כדאי להכין את בני המשפחה שזה יכול להיות מתסכל אך אני מאמינה שכשהיא תהיה רעבה מספיק היא תעדיף לאכול ותנטוש את המאבק.